78 | המועצה הארצית הל״ט של
מפא״י, תל אביב[1]
20.8.1950
על הרכב מרכז המפלגה
מ״ש, כיו״ר ועדת המינויים לקביעת נציגי מועצת
המפלגה במרכז המפלגה החדש, מגיב על טענות שהושמעו בדיון לגבי ההרכב שנקבע:
משה שרת: חברים, יש דברים שאינם ניתנים להיעשות, ומוטב שניתן דעתנו על
כך, על מנת שנחדל מהשאיפה לריבוע העיגול. אין כל אפשרות לצאת ידי הכל במשימה כזו
כמו הרחבת מרכז למפלגת פועלי ארץ-ישראל. הדבר הזה הוא מחוץ לגדר היכולת האנושית
ומחוץ לגדר כל כישרון המצאה אירגונית. אי-אפשר להרכיב מרכז שישקף נאמנה גם מבחינת
שלמות הגיוון, גם מבחינת היחסיות הנכונה בהרכב הכוחות את אותה היריעה הרחבה
והעצומה של מוצא, אורח חיים, גיל ושכבות עלייה שמהם מורכבת מפלגתנו.
צריך שיהיה ברור לכל חבר ולכל קבוצת חברים, כי האפשרות הזאת איננה
קיימת. אילו היו אלה במקום אותם החברים האומללים שקיבלו על עצמם את גזרת הציבור
ובמקום לשבת באולם ולהקשיב לנאומים, גזרו על עצמם פרישות גמורה הן מההשתתפות הפעילה
והן מההשתתפות הסבילה במהלך הוועידה ונסגרו בחדר על מנת להרכיב רשימה הוגנת, הולמת
ויאה [כי אז היו נוכחים לדעת כי אפשרות זאת איננה קיימת]. החוכמה הזאת שלאחר המעשה
איננה נבונה, איננה אחראית ואיננה חיונית ברגע זה.
אינני רוצה להגיד, שחברים אחרים היו מגישים בדיוק אותה רשימה, אבל הם
היו מעוררים אותה כמות של קובלנות - אם לא מפינות אלה הרי מפינות אחרות, אם לא מפי
החבר [אליהו] הכרמלי, הרי מפי חבר אחר.
צריך להיות אמון מסוים, חוש מציאותי ומעשי מצד מועצת המפלגה, שלאחר
שהוגשה הרשימה ולאחר שעברו החברים דרך כל מדורי הייסורים האלה וקבעו את הרשימה,
שקשה לומר כי היא צולעת ומקפחת במידה רצינית איזה-שהוא חלק רציני במפלגה, לא נותר
אלא לאשר את הרשימה הזאת.
המוצא היחיד ליעילות פעולת המפלגה ולשמירת אחדות ההרגשה בתוכה ולהבטחת
האמון למרכז הוא לקבל את הרשימה כמות שהיא וללא כל תוספת.
