76 | פגישה עם ועדת הפיוס, תל אביב[1]
17.8.1950
בעיות הפליטים על רקע היעדר שלום
מ. שרת: ברצוני לקדם בברכה את ועדת הפיוס ולהציג את עמיתי: לימיני מר
איתן, מר ליף ומר תקוע, ולשמאלי מר שילוח, מר קומיי ומר הד.
יו"ר ועדת
הפיוס אלי פלמר קרא לאחר הקדמה קצרה הצהרה שנוסחה מטעם הוועדה.
מ. שרת: מר פלמר, אני מניח שאתה מצפה שאשיב או אגיב על ההצהרה שהשמעת.
אנו הקשבנו לדבריך בעניין רב, אבל משום חשיבותם הרבה של הדברים, ודאי תבין כי במצב
שבו אנו נתון עכשיו לא אוכל להגיב מיד תגובה מלאה ומוסמכת. ברצוני להבטיחך כי
אשקול את הצהרתך במלוא הרצינות, ומה גם שהיא כללה כמה סוגיות נוקבות לגבי היבטים
חשובים של הבעיה. הן מפאת הכבוד שאני רוחש לך, והן מפאת חשיבות הסוגיות שהעלית,
מחייבים הדברים שיקול ועיון יסודיים. אף על פי כן, אסתכן ואעיר בקצרה ועל רגל אחת
על כמה דברים שקלטה אוזני במיוחד, בהנחה שהבינותים כהלכה.
ברצוני לומר, שהעמדה בסוגייה הטריטוריאלית, שנקטה המשלחת הערבית
בז׳נווה, ואשר אושררה עכשיו, כפי שאני מבין, בפגישות שזה עתה קיימת עם נציגי
מצרים, וממלכת ירדן, היא אנכרוניסטית. העניין בכך, שכאשר ב[עצרת או״ם] ב-1947 סוכם עניין ההסדר
הטריטוריאלי [בא״י], ממשלות ערב הסתייגו ממנו כליל, ולא זו בלבד אלא שהן, בנשק
ביד, קמו להפוך הסדר זה על פניו ולעשותו לאל. מדובר באותה יוזמה מצד ממשלות אלה,
שהוליכה למלחמה [במאי 1948]
אשר הסתיימה לרעתן, ואשר כתוצאה ממנה חל מהפך שלם במצב הטריטוריאלי בארץ הזאת.
משנחלו ממשלות ערב מפלה במלחמה הן מבקשות עכשיו לחזור לבסיס הקונסטיטוציוני,
שבמטרה לקעקעו הן פתחו באותה מלחמה.
אבל כל זה שייך להיסטוריה. אנו הבהרנו שאנו נכונים לשבת בכל עת ולשאת
ולתת עם ממשלות ערב על כינון שלום ולהגיע אתן להסדר סופי. אנו הבהרנו פעמים רבות,
שאנו רואים את המצב הטריטוריאלי הנוכחי כבסיס שאין לזוז ממנו בדרך להסדר. אנו
חזרנו ואישרנו, כי אין לנו כל שאיפה לתקוף ולחצות את הקווים שהתחייבנו לכבד בהסכמי
שביתת הנשק הקיימים. אבל בה-בעת גם הבהרנו כי מן הקווים הללו איננו מוכנים לסגת.
העלאת דרישה לחזרה להסדר הטריטוריאלי שנקבע ב-1947 אינה אלא עוד בזבוז זמן יקר ועיוות הבעיה.
אשר לשאלת הפליטים, אנו חזרנו והבהרנו את דעתנו, שהפתרון המעשי והקבוע
שלה יהיה יישובם בממדים נרחבים בארצות שבהן הם מצויים עכשיו. איננו סבורים כי
הפתרון יימצא בהחזרתם, וזאת על רקע התמורות הכבירות, הקיצוניות והמרחיקות לכת,
שהתחוללו בינתיים ואשר שינו לחלוטין את הנסיבות בארצנו, וכן גם לאור החשיבות
החיונית של בעיית הביטחון על רקע לקחי העבר, לקחים שעל הסקתם עלינו רק להודות
לממשלות הערביות.
ועתה לשאלת הפיצויים. אנו דגלנו בעיקרון זה ביוזמתנו, לא מכוח לחץ או
כפייה מבחוץ. אנו גם ציינו כי נציג תביעות-נגד על רקע המלחמה שנכפתה עלינו
והאבידות הרבות בנפש וברכוש שנגרמו לנו בעטיה. אנו מעולם לא התחייבנו לשמר את
הרכוש [שנטשו הפליטים] כמות שהוא, וכן גם לא התחייבנו לשלם פיצויים ישירים לבעלי
רכוש או נכס מסוים כלשהו. נהפוך הוא, בשיחות שניהלו נציגינו בז׳נווה ובמקומות
אחרים עם הוועדה שבראשותך, הם הבהירו היטב כי אנו סבורים כי תשלום פיצויים יבוצע
בצורת סכום אחד כולל שיופקד בקרן כללית, שיישובם של הפליטים מחדש ימומן על ידה.
לפי שהבנתי מדבריך, הבעת דאגה לגבי חקיקה מסוימת המתבצעת בפרלמנט
שלנו. אצטט מהצהרתך: ״הוועדה מבינה, כי בהתאם להוראות חוק זה, תוקם בקרוב ׳רשות
פיתוח׳, שבין סמכויותיה תהיה הזכות לרכוש ולמכור, במחיר שלא יוסכם על ידי הבעלים,
נכסי דלא ניידי של הפליטים הערביים״. בינתיים - אלא אם כן עיון נוסף בסוגייה זו
יוליכני למסקנה שונה - איני יכול למצוא כאן ניגוד להבטחה כלשהי שניתנה בסוגייה
מסוימת זו. הובהר היטב כי נבצר מאיתנו, כל עוד אנו ממתינים לבוא השלום במועד עתידי
בלתי מוגדר כלשהו, בהעדר כל ביטחון כי מועד זה יתרחש במהלך חיינו, ונוכח הזמן
הממושך שכבר אבד והעדר רמז של ממש לנכונות הצד שכנגד להתקדם באמת לעבר שלום כזה -
לדחות את פיתוחה של ארצנו ואת השימוש בשטחים ובמיבנים בכל אזורי ארצנו - לסלול
דרכים חדשות, להניח קווי מים, לייסד יישובים חדשים, להקצות שטחים, לשקם כפרים הרוסים
לאו דווקא באתריהם המקוריים, אלא אולי באתרים עדיפים מבחינה אסטרטגית, וכולי. אנו
בוודאי לא נוכל לחלק את ארצנו לשתי יחידות מובדלות זו מזו, אחת ערבית ואחת יהודית.
הנכסים [הנטושים] שבהם מדובר אינם מהווים יחידה אחת מבחינה טריטוריאלית. הם
משולבים בנכסי יהודים. לחלק את הארץ לשני חלקים, שאחד מהם יוקפא, פירושו שנוותר על
כל יכולת פיתוח ונימנע מכל פעילות בונה. כל זה לא בא בחשבון.
אף על פי כן, בכוונתנו למלא את התחייבויותינו, אך אין פירושו של דבר
שנתחייב לשלם פיצויים לכל בעלים של בית, או שנראה את עצמנו חייבים לפצות אישית כל
בעל נכס בנפרד. בעיה זו תידון על ידי הממשלה ומומחיה תוך שימת לב רבה יותר מאשר
ניתן לעשות בבירור הנוכחי, ותשובה שקולה יותר תינתן בימים הבאים ללא דיחוי שלא
לצורך.
בסוגיית הפליטים אמרת עוד, שהוועדה וממשלת ישראל תמימות דעים לגבי
עיקרון הפיצויים, אולם המשכת ואמרת, ששאלת הזמן ותנאי התשלום עדיין פתוחה. אני
חושש שעלי להסב את שימת לבכם, מר פלמר וחברי הוועדה הנכבדים, להיבט חשוב של הבעיה.
אנו חזרנו והדגשנו בהצהרותינו לפניכם, הן בעל פה והן בכתב, כי עמדתנו הבסיסית
בשאלת הפיצויים היא שעליה להידון כחלק מבעיית השלום הכולל ורק במסגרת הסדר כללי,
ולא באופן קמעוני תוך שפריט כלשהו יוצא מהקשרו ויוסדר בנפרד, ללא כל ביטחון שאכן
יושג הסכם כללי.
כל הסוגיות הללו תלויות אהדדי. אנו לא נוכל, כמובן, לשאת ולתת על כולן
בעת ובעונה אחת. אנו נוכל להסכים על סידרת עדיפויות, אבל עלינו להתחיל בתהליך מתוך
מודעות ברורה כי בהתחילנו באל״ף נסיים בת״ו ולא נעצור באמצע. אנו עדיין סבורים, כי
את בעיית תשלום הפיצויים יש למקם כחלק מהסדר כולל, וכי זאת הדרך האחת לפתרון
הבעיה. זוהי תשובתי המיידית העכשווית, התגובתית, על רגל אחת, לדבריך.
בשלב זה תורגמו דברי מ״ש שלעיל לצרפתית, עבור חבר
הוועדה הצרפתי.
מ. שרת: לכתחילה חשבתי לבקש ממר וולטר איתן להעיר הערותיו, אבל במהלך
התרגום יכולתי לעיין בנוסח הצהרתך וברצוני להוסיף:
ראשית, ההצעה של ממשלת ירדן לגבי הקמה מחדש של הוועדה המיוחדת, כדי
שתבחן שאלות מסוימות העומדות בינם ובינינו, אולי מעניינת, אבל איני יודע מהי. אם
תוכל להשכילנו בעניין זה ולהבהיר את מטרתה הממשית של ההצעה, נהיה אסירי תודה.
קיימות ועומדות תלונתנו נגד ממשלת ירדן וטענתנו כלפי האו״ם על כי סעיף יסודי מסוים
בהסכם שביתת הנשק, שקבע הקמת ועדה מיוחדת זאת, לא בוצע עקב סירוב ממשלת ירדן לממש
את חלקה. כוונתי לסעיף 8
הדן בבעיות כגון עתיד [מובלעת] לטרון, גישה חופשית להר הצופים וכולי. אם ממשלת
ירדן אומנם נכונה למלא את התחייבויותיה ברוח בונה, אזי אנו נברך על הבהרת הצעה זו,
שיש לנו עניין מסוים בה.
הנושא האחר שברצוני להעלות בנוסף הוא סוגיית ההערכה של שווי הנכסים
[של הפליטים]. זו נקודה חשובה. נראה לי כי שוב, השאלה הראשונה היא איזו מטרה אמורה
ההערכה לשרת. האם הם מוכנים לדון בשלום? האם הם מוכנים לעשות שלום עם ישראל? עד
לזמן שבו הם יביעו נכונות זו, אין שום בסיס כלשהו לשום דבר. כל עוד אין הם מוכנים,
מתעוררת שאלה אם כדאי למישהו להציג הערכה שתהיה תיאורטית ובעלת ערך אקדמי בלבד.
השאלה האחרת היא זו: הערכת רכוש מושתתת מראש על קביעת עקרונות
מסוימים. האם היא תהיה לפי כל דונם ודונם, או תתבטא בסכום אחד כולל? אנו קיבלנו
החלטות לגבי נושאים מסוימים - האם ההערכה דרושה או כדאית. ושוב, השאלה העיקרית היא
על איזה רקע יתבצע ניסיון הערכת הרכוש. האם על רקע של הבעת נכונות מובהקת והחלטית
מצד הממשלות הערביות לכונן שלום עם ישראל, או על יסוד הנחה משוערת, כי ביום מן
הימים הם יהיו נכונים לכך. זו נקודה יסודית.
להלן דיברו ו.
איתן, ר. שילוח וא. פלמר.
