מפ"ם ומק"י נגד סיוע רפואי לקוריאה
שם הספר  דבר דבור 1950
שם הפרק  מפ"ם ומק"י נגד סיוע רפואי לקוריאה

72 | הכנסת הראשונה, ישיבה קע״ו[1]

5.8.1950

מפ״ם ומק״י נגד סיוע רפואי לקוריאה

סעיף ג׳: שליחת עזרה רפואית לקוריאה / קבלת סין העממית

ישיבת הערב של הכנסת נפתחה בהצעות לסדר היום של מאיר וילנר(מק"י) וח"כ יעקב ריפטין (מפ"ם), שמתחו ביקורת חריפה על נכונות הממשלה לשלוח עזרה רפואית לכוחות או״ם בקוריאה ודרשו לקיים דיון בכנסת בשאלה זו. ח"כ וילנר דרש דיון גם על הימנעות הממשלה ממעורבות בשאלת קבלת סין העממית למועצת הביטחון,

שר החוץ מ. שרת: כנסת נכבדה, אני מציע לכנסת לעבור לסדר היום על שלוש ההצעות שהובאו לפניה. לאמיתו של דבר ישנן רק שתי הצעות. הצעה אחת מנומקת על ידי שני חברים, להעמיד לדיון דחוף את שאלת התשובה שניתנה על ידי ממשלת ישראל לשאלתו האחרונה של המזכיר הכללי לאומות המאוחדות, וההצעה להעמיד לדיון את דבר שתיקתה של ממשלת ישראל בשאלת קבלתה של סין החדשה למועצת הביטחון.

אשר לשאלה הראשונה, היא הוכרעה בוויכוח בכנסת, הכרעה שנסתיימה בהצבעה.[2] הממשלה פועלת בתוקף ההכרעה הזאת של הכנסת. ההכרעה היתה כי מדינת ישראל תומכת בקו שנקטה מועצת הביטחון בשאלת הסכסוך המזוין בקוריאה. בהנמקת ההצעה ההיא, שהובאה לפני הכנסת על ידי, ואשר נתקבלה על ידה ברוב גדול מאוד, נאמר בפירוש כי ההצעה הזאת נובעת מהכרת הממשלה בהתחייבויות המוטלות על מדינת ישראל בתוקף היותה חברה בארגון האומות המאוחדות, התחייבויות המוטלות עליה בהתאם למגילת האומות המאוחדות. המגילה הזאת מחייבת את המדינות חברות האו״ם להיענות לדרישותיה של מועצת הביטחון.

אמנם, בוויכוח שהיה בשאלה הזאת, הודיע ראש הממשלה כי בתוקף מצבנו המיוחד לא נוכל להיענות לקריאה הזאת על ידי משלוח כוחות צבא. בשום פנים ואופן אין זה אומר כי אנו פטורים מלהושיט עזרה אשר אנו יכולים להושיט. הושטת העזרה הזאת היא מסקנה ישירה ממגילת האומות המאוחדות, המחייבת אותנו בעניין זה.

כל הניסיון לעורר מחדש כאן את הוויכוח על מהות המאורעות המתחוללים כיום בקוריאה, הוא לשווא ולחינם, והוא על כל פנים מחוץ לגדר סדר היום, באשר השאלה הזאת כבר הוכרעה. אפשר תמיד להציע לכנסת לחזור ולדון מחדש בהכרעה שכבר נפלה, אבל אין זה הגיוני להסוות הצעה כזאת בנוסח של הצעה חדשה כביכול, אשר כאילו טרם נדונה כאן - (יצחק בן-אהרון (מפ״ם): היכן הסעיף המחייב להגיש עזרה?) - אמרתי זאת כבר - (יצחק בן־אהרון (מפ״ם): לא אמרת זאת) - זה נאמר בפירוש - (יצחק בן אהרון (מפ״ם): האין סעיף המחייב אותך להגיש עזרה) - אמרתי כי הצענו לכנסת לאשר את עמדתנו בדבר תמיכה במועצת הביטחון בתוקף ההתחייבויות המוטלות עלינו לפי מגילת האומות המאוחדות. מגילת האומות המאוחדות מטילה עלינו התחייבות ישירה מפורשת ובלתי נמנעת, להיענות לתביעות מועצת הביטחון - (יצחק בן־אהרון (מפ״ם): אין זה נכון) - (תופיק טובי (מק״י): למה אין זה מחייב את הודו?) - (יצחק בן אהרון (מפ״ם): לא היינו מחוייבים לעשות זאת. זוהי פרשנות) - הניסיון לעורר מחדש את הוויכוח על מהות המאורעות בקוריאה הוא ניסיון שווא. הניסיון הזה נעשה אז, והוא נדחה.

בהודעת ממשלת ישראל, שאושרה על ידי הכנסת, נאמר כי לא היה לממשלה כל יסוד לפקפק באמיתיות התיאור וההגדרה שניתנו למאורעות קוריאה בהחלטת מועצת הביטחון. לדבר על פעולה הנעשית על ידי הצבאות הפועלים באישור או״ם בקוריאה, כפעולה שרירותית ובלתי חוקית, אלה הם דברים חסרי כל שחר לאחר ההחלטה שנתקבלה על ידי הרוב במועצת הביטחון - (מאיר וילנר (מק״י): אמריקה זה לא או״ם) - הדברים האלה הם חסרי כל שחר בייחוד עכשיו - (קריאות) - אתם יכולים לצעוק כאוות נפשכם, אבל אינני יודע מדוע אתם עושים את המאמץ הזה, כי הרי אין הוא דרוש כדי לשכנע את עצמכם, ואת האחרים לא תשכנעו בכך.

העובדה שהחלטה זו נתקבלה לא באופן שרירותי, כי אם על דעת מועצת הביטחון על ידי הרוב שלה, מקבלת חיזוק מוסרי מוחלט עם חזור נציג ברית המועצות לאותה מועצת הביטחון, לאחר שהיא קיבלה את ההחלטה וללא כל תנאי בדבר ביטול ההחלטה ההיא. נציג ברית המועצות חזר למועצת הביטחון, לשמחתנו, מתוך קבלת המרות המוסרית המדינית של מועצת הביטחון. להגדיר את הרוב של מועצת הביטחון כרוב אימפריאליסטי, זוהי שאלה של אידיאולוגיה, של טעם ושל ההיגיון. אם ניכנס לוויכוח מי אימפריאליסטי ומי לא אימפריאליסטי בעולם הזה, נשמע יותר מדעה אחת בשאלה הזאת, והדברים לגמרי אינם לעניין. החלטת ממשלת ישראל היא תוצאה ישירה ובלתי נמנעת מהחלטה שאושרה על ידי הכנסת ואשר נמצאת לחלוטין בגדר סמכות הביצוע של ממשלת ישראל.

אשר להצעה בדבר סין,[3] אני מסרב להבין למה היא מכוונת. בכל מקרה שממשלת ישראל נתבעה לנקיטת עמדה בשאלת סין העממית, היא נקטה עמדה ברורה. כאשר הופיעה השאלה בפני ממשלת ישראל אם להכיר בסין העממית, או להכיר בסין הלאומנית, היא הכירה בסין העממית. כאשר נזדמן לממשלת ישראל לנקוט עמדה אם להצביע בעד או להצביע נגד או להימנע בשאלת שיתופה של סין העממית בהתייעצות של האומות המאוחדות, מדינת ישראל בתוך מיעוט של 14 מדינות הצביעה בעד קבלת סין העממית לאותה התייעצות. אם תעמוד בפני מוסד של או״ם, מוסד אשר בו מדינת ישראל משתתפת, ואשר בו מדינת ישראל תהיה נתבעת וגם תהיה זכאית לחוות דעה ולנקוט עמדה, היא תחווה דעה ותנקוט עמדה בהתאם למדיניות שלה. ממשלת ישראל אינה חברה במועצת הביטחון, ממשלת ישראל אינה מחויבת להגיב על פי יוזמתה על כל החלטה והחלטה ועל כל הכרעה והכרעה שנופלת. אין מדינת ישראל, בשום אופן, יכולה להודות בחובה הזאת ולקבל זאת כקו לגבי מדיניותה. אני סבור כי ההצעה הזאת היא לגמרי נטולת כל טעם וכל היגיון מדיני, ועל אחת כמה וכמה שאני מציע להוריד אותה מסדר היום.

 

ההצעה לעבור לסדר היום - התקבלה.




[1] מתוך הפרוטוקול, דברי הכנסת 6, עמ׳ 2507, סעיף ג׳.

[2] על ההצבעה ר׳ לעיל מסמך 60, עמ׳ 535.

[3] ההצעה לקבלת סין הקומוניסטית למועצת הביטחון. 638 | הכנסת < 5.8.1950

העתקת קישור