71 | הממשלה, ישיבה נ״ח^[1]

בעד ונגד שיגור כוח צה״ל לקוריאה

סעיף ב׳: תשובת הממשלה לפניית מזכיר האו״ם בדבר עזרה לצבאות או״ם בקוריאה

השר מ. שרת: אני מוכרח להטריד את הממשלה שוב בעניין קוריאה. אנו עד עכשיו לא ענינו על המברק האחרון של המזכיר הכללי של או״ם, ואני סבור כי איננו יכולים להשהות יותר את תשובתנו. ב-14 לחודש שעבר נשלח אלינו המברק הבא:

יש לי הכבוד לאשר את תשובתך מה-2 ביולי בדבר החלטת מועצת הביטחון מה-27 ביוני^[2] תשובתך נמסרה למועצת הביטחון, לממשלת הרפובליקה של קוריאה ולפיקוד המאוחד. הנני להודיעך, כי הפיקוד המאוחד יש לו צורך דחוף בעזרה יעילה. לכן אכיר טובה אם ממשלתך תעיין באפשרות של מתן עזרה כזאת, כולל כוחות לוחמים ובייחוד כוחות קרקע. מודיעים לי, כי ממשלת ארצות הברית, אשר על פי החלטת מועצת הביטחון מה-7 ביוני הוטלה עליה האחריות לפיקוד המאוחד, מוכנה עכשיו להיכנס בהתייעצויות ישירות עם הממשלות בדבר תיאום העזרה במסגרת של תוכנית כללית להשגת המטרות אשר נקבעו בהחלטות מועצת הביטחון. הצעות של עזרה צריכות להימסר למזכיר הכללי. במקרה של עזרה צבאית, ההצעות צריכות להימסר למזכיר הכללי בנוסח כללי, על מנת שסידורים מפורטים ישמשו נושא להסכם מיוחד בין ממשלתך לבין הפיקוד המאוחד.

בשעתו מסרתי - אומנם לא קראתי כפי שאני קורא עכשיו מילה במילה - את תוכן המברק הזה לממשלה, וגם אמרתי שלפי דעת הנציגים שלנו בלייק סכסס איננו מוכרחים למהר במתן התשובה, אלא יש לראות מה תענינה הממשלות הראשונות ואיננו צריכים להיות בין הראשונים הזריזים לענות. עד עכשיו, לפי ידיעותינו, ענו עשרים וארבע ממשלות. אין לי ידיעות מפורטות ביחס לתשובתה של כל אחת ואחת מהן, אבל יש מספר ממשלות שנענו בחיוב לדרישת העזרה: אוסטרליה נתנה איזה כוחות צבא. אנגליה הודיעה שהיא נותנת יחידה מסוימת. ניו-זילנד הודיעה שהיא תשלח יחידת קרב מיוחדת. טורקיה הודיעה שהיא תשלח 4,500 חיילים. כן הודיעו מדינות אחרות על עזרה לא-צבאית. לבנון הודיעה שהיא מוכנה לתת 50,000 דולר למטרות של סיוע. יש גם מדינות שנתנו תשובה משתמטת - שהן מוכנות להתייעץ עם הפיקוד המאוחד בדבר צורת העזרה מבלי שייאמרו איזו עזרה הן נותנות. אלה הן ארגנטינה, ברזיל, בלגיה, פרו. יש מדינות שענו שמוכנות לתת צבא בשביל בסיסים במקומות הקרובים להן. ניקרגואה מוכנה לתת עזרה כזאת, אפגניסטן הודיעה שאין ביכולתה להגיש עזרה, כי יש לה צרות על גבולותיה. קובה הודיעה שיש לה כוחות רק לשמירת הסדר הפנימי בארצה, אבל היא הציעה מצרכים חיוניים, וכולי.

אני סבור שעלינו לענות. בימים האחרונים קיבלנו גם ידיעות כי בוושיגגטון מעוניינים מאוד לדעת מה נענה.

עוד דבר אני רוצה להוסיף. היתה השתלשלות מסיבות מסוימת. אתם ודאי זוכרים כי בוויכוח בכנסת בשאלת קוריאה אמר ראש הממשלה בנאומו, שוודאי לא נוכל לשלוח כוחות צבא לשם.^[3] כנראה שפרט זה לא התפרסם בחוץ לארץ. אחר כך, לרגל כינוס הצירים,^[4] ערב הכינוס, היתה לי מסיבה עם העיתונאים. אז היה הדבר טרי ואני נשאלתי על ידי העיתונאים מה נענה על פניית האו״ם. אמרתי להם כי השאלה מונחת לפני הממשלה ואני יכול רק להביע את דעתי-אני, שאחד השיקולים יהיה, בלי ספק, שהמדינות השכנות מסרבות לעשות עימנו שלום ושתי מדינות עדיין מחזיקות צבאן מחוץ לארצותיהן, דבר זה התפרסם, אך לא בצורה זו כפי שאמרתי, אלא בצורה גולמית: שאנו לא ניתן צבא. הדבר עשה רושם לא לגמרי רצוי בדעת הקהל, וזה התפרש כאילו ניסיון של נסיגה מעמדתנו הקודמת. בייחוד לא נתפרסם אז מה שנאמר בוויכוח בממשלה.

אף על פי כן, לפי הידיעות שבידינו ממשלת ארצות הברית אינה מצפה לכך שנהיה מוכנים לשלוח צבא, אבל היא היתה רוצה שניתן ביטוי ממשי לעמדה [שלנו], שלא יהיה כל ספק כאילו חלה איזו תזוזה בעמדה. לפי ידיעה ממקור אחד - את הידיעה קיבלנו רק אתמול. אני מכיר את המקור ויש לבטוח בו - [האמריקנים] סבורים שאנו צריכים לשלוח יחידה רפואית.

נקודת המוצא שלי היא שמשלוח צבא אינו בא בחשבון. אם יהיה צורך להסביר - אסביר. אני מקבל לעת עתה דבר זה כברור, שמכל מיני בחינות חיצוניות ופנימיות אין דבר זה בא בחשבון. אני סבור שבתשובתנו זו עלינו להשתמש בהזדמנות כדי לחזור ולאשר את עמדתנו העקרונית, את העמדה המדינית שאנו נקטנו בעניין זה.

שנית, אני מציע שאנו נדגיש כי בעצמנו היינו קורבנות של תוקפנות ועמדנו בפני התוקפנות יחידים וללא עזרה, שעדיין הסכנה הזאת לא חלפה ובניגוד לדעה המקובלת, בניגוד לדעה הרווחת, כי בעולם מציגים עכשיו את הגירסה, שכל מה שאנו מדברים על ״סיבוב שני״ זה עורבא פרח. וגם לאחר הערובות שניתנו - אני מתכוון להצהרת שלוש המעצמות^[5] - אנו שרויים בדאגה חמורה לנוכח: אל״ף, סירוב [ממשלות ערב] לחתום על הסכם שלום. בי״ת, החזקת צבא [מצרי וירדני] מחוץ לגבולות [שלהן]. גימ״ל, הזיון ההולך ומתגבר. דל״ת, עמדה [שלילית] שנקטה מצרים בשאלת סמכות מועצת הביטחון להתערב בדברים כאלה. יתר על כן, הצבא שלנו נתון בתהליך של ריאורגניזציה. לנוכח כל המסיבות הללו אין ביכולתנו להפריש כוחות צבא לשלוח לזירה כה רחוקה. זה צריך להיות מיבנה התשובה.

שלישית, נאמר שאנו מעוניינים לתת ביטוי ממשי לעמדתנו והננו סבורים כי יהיה ביכולתנו להושיט עזרה רפואית. לא הייתי מפרט - יחידה רפואית או משהו אחר. עזרה רפואית יכולה להיות גם בחומרים רפואיים. עזרה רפואית יכולה להיות גם במשלוח אנשים או במשלוח ציוד. כל הדברים האלה נכנסים בגדר עזרה רפואית. אנו נהיה מוכנים לבוא בדברים עם הפיקוד המאוחד כדי לברר את פרטי העניין. זוהי הצעתי.

נוכח חשיבות הנושא, מובאים להלן דברי ראש הממשלה.

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: לדעתי, עלינו להבחין בין העניין שקרה ובין מה שקוראים ״המלחמה הקרה״. ״המלחמה הקרה״ מתנהלת בין שני זרמים. הסתלקנו ממנה. לא רצינו להזדהות מראש בכל מקרה עם צד זה או אחר. אין העניין העומד לפנינו שייך לסוגיה ההיא. פה אין ״מלחמה קרה״. פה אין שני צדדים. פה יש תוקפנות ויש או״ם, עכשיו, לאחר שאמריקה נתמנתה על ידי או״ם להיות הלוחמת בקוריאה. כניסת רוסיה למועצת הביטחון מחדש נותנת תוקף, אפילו לגבי ד״ר סנה, יען כי זה או״ם עושה ורוסיה היא בו, אבל לי לא נחוץ הכשר של סנה. זאת עשה או״ם ואין זאת פעולה בין שני צדדים בעולם. פה יש פעולה נגד תוקפנות.

אומנם, לנו יש חשבון עם או״ם, אבל יש לנו גם חשבון גדול בכלל עם האנושיות וגם עם הקדוש ברוך הוא - (השר הרב י. מ. לוין: יש לו, לקדוש ברוך הוא, חשבון גם אתנו!) - אז הוא ידבר, אבל אתה לא יכול לדבר במקומו. אילו היה דין תורה, היינו קוראים אותו לדין תורה, אבל זה לחוד.

בשני דברים אנו מעוניינים יותר מכל אומה אחרת: אל״ף, בפעולה נגד תוקפנות. זה שלפני שנתיים, במקרה שלנו, אמריקה או או״ם לא עשו מה שעשו עכשו, איננו פוסל את המעשה של עכשיו, איננו פוסל גם בחיוב שלו לגבינו. לי עכשיו אין כל צל של ספק, שהמעשה הזה הגביר את השלום בעולם. והא ראיה - כניסת רוסיה למועצת הביטחון לא רק בגלל זה שמר מאליק הוא יושב ראש מועצת הביטחון עכשיו. אבל בין אם זה הגביר את השנסה של שלום או לא, זה מגביר את האחריות של או״ם נגד התוקפנות. לנו יש עניין גדול בזה. אילו היה נגרם לאו״ם להיות בלי רוסיה, יש לנו עניין באותו האו״ם לא פחות מאשר הוא עם רוסיה. לא כל שכן אם רוסיה בתוך או״ם.

שמענו את הסקירה על התשובה של עשרים וארבע המדינות. אין אנו מוכרחים לנהוג לפיהן. אחת אומרת שתשלח צבא, השנייה לא אומרת זאת והשלישית אומרת שתיתן כסף או ציוד ויש מי שמשתמט מתשובה. אבל מותר לנו לקבוע את התשובה בהתאם לצרכינו.

לפי דעתי הצורך שלנו הוא להשתתף במלחמה הזאת. אומנם אנו כוח קטן, אך גם הוא נחוץ פה. אנו יכולים להשתתף באופן סמלי, אבל יש ערך עצום להשתתפותנו הסמלית. כי אנו לא ככל העמים. קודם כל, לגבי היהודים עצמם.

אני בטוח, אם כי לא אוכל להוכיח זאת, אבל אולי הגב׳ מאירסון תודה בכך, שיהודי רוסיה ישמחו אם הקוריאנים ״יקבלו על הראש״. אני אומר זאת לא רק לגבי היהודים ברוסיה. אולם לצערנו הם לפי שעה מנצחים. איני מתפעל מזה. אבל יהודי רוסיה ישמחו אם הקוריאנים ״יקבלו על הראש״ מאת הצבא האמריקני. הוא הדין ביהודים ברומניה, באופן שהמעשה הזה לא יהיה בניגוד להרגשות היהודים הללו. כמובן, הם לא יוכלו להביע זאת. אין להם לשון. הם אילמים. אבל במידה שיהודי יכול להרגיש את השני, אם כי הוא רחוק ממנו, מובטחני שהם ישמחו למפלת הצבא הצפון-קוריאני. וכך גם היהודים בארצות אחרות. בשבילם יהיה זה מעשה להתגאות בו אם דגל ישראל יתנופף בין כוחות הצבא של האו״ם, אם כי הכוחות האלה יתבטאו אולי רק במספר של מאה אנשים. אבל עצם ההשתתפות חשובה.

זה מעורר שאלות פנימיות. דבר זה מתברר גם מתוך השאילתה שהיתה.^[6] אם כן, אין אנו צריכים לשוש להעמיק את הוויכוח הפנימי בישראל. אבל אם המדינה רואה צורך בכך, כי אז עצם הדבר שמישהו מתנגד לזה זה בשבילי לא נימוק. אדרבה, צריך לראות מי למדינה ומי לצריה, בייחוד בתוך הצבא. אם כי אילו היינו מקבלים את הרעיון הזה - אני עוד לא דנתי על העניין הזה במטה [צה״ל], כי חשבתי שאי אפשר לדון על כך במטה לפני החלטה בממשלה - איני חושב שצריך לשלוח על פי צו. אומנם יש זכות למדינה לשלוח למלחמה, אבל אין היא צריכה להשתמש בכל הזכויות שיש לה. הייתי מציע לשלוח אזי רק מתנדבים. אני בטוח שיהיו מתנדבים.

לדעתי יש לדבר הזה ערך עצום. אל״ף, בשביל היהודים. בי״ת, בשביל מעמדנו בעולם. אנו צריכים לרכוש את האמון והרצון הטוב של אותו חלק עולם המסוגל לעזור לנו. הייתי רוצה לקבל עזרה גם ברוסיה. אבל זה משטר כזה שהוא לא יעזור לנו. אם אנו זקוקים לעלייה, רוסיה לא תעזור לנו בעניין זה. אם אנו זקוקים לחומרים, היא לא תעזור לנו. אם אנו זקוקים לנשק, היא לא תעזור לנו גם בזה. הם לא יעזרו לנו בשום דבר. והלא עניין העלייה ובניין הארץ זה הדבר העיקרי. חשוב שנבצר את מעמדנו בחלק זה של העולם, בייחוד אם זה מפעל של או״ם. זה בשבילי הנימוק המכריע.

זאת לא ׳מלחמה קרה׳. אין פה שום הכרעה לצד זה או אחר. יש פה עניין של או״ם. הדיבור שאמרנו - הוא המכריע. עלינו להראות שאנו עם כזה שהוא עושה מה שהוא אומר.

אני מניח שבחוגים אחרים שמתעניינים עכשיו בעולם - באמריקה, באנגליה וברוסיה - בלי ספק מתעניינים בכל מדינה ומדינה ומעריכים ומודדים מה מצרים, טורקיה, סוריה ועבר-הירדן, צפון-קוריאה או דרום-קוריאה עלולות להביא שינוי ערכין ביחס לדברים רבים. לדעתי, אין דבר שיעזור לשינוי ערכין ביחס אלינו כמו השתתפותנו הצבאית. לא רק מטות כלליים, לא רק ממשלות, אלא במידה שמדובר במערב, יש ערך לדעת הקהל. ברוסיה אין שואלים לדעת הקהל, אבל באמריקה דעת הקהל קובעת. צריך שמדינות המערב תדענה שאנו עם רציני, ואם אנו אומרים איזה דבר - אנו חושבים זאת ופועלים בהתאם לכך. איננו נרתעים מהסקת מסקנות. אנו אומנם מדינה קטנה בשטח ובמספר וכולי, אבל מדינה רצינית. לדעתי זוהי הזדמנות יוצאת מן הכלל להעמיד על העובדה הזאת את מטות העולם ודעת הקהל העולמית, גם דעת רוסיה.

אני בטוח שזה ירים את קרן ישראל בעיני רוסיה. זה ירים את כבודנו. ידעו שאיתנו צריכים להתחשב יותר מאשר עם איזה לבנון או מצרים. אבל איני להוט כל כך אחרי זה, אם כי גם זה בשבילי חשוב. טוב שמכבדים בין אם מתייחסים בחיוב או בשלילה. טוב שמכבדים. אבל יש ערך רב מאוד בחלק גדול של העולם - באמריקה, באנגליה, בארצות המערב, בהודו - לדבר כזה.

לדעתי יש אומה אחת גדולה שיש לנו עניין איתה, וזה לא עניין של דולרים שאפשר לקבל בה. אבל יכול להיות גם קשר רוחני אמיתי שיש לשמור עליו הודו - אם כי היא נקטה עמדה אחרת כלפינו אבל בכך היא יכולה לטעות. אני בטוח שדבר זה ירים את כבוד ישראל בכל העולם ובעם היהודי. זה נכס כביר. צריך שליהודי תהיה הרגשה שהמדינה שלו היא ״חברה׳מן״. זה חשוב מאוד. - (השר ב. שטרית: מה יהיה הדין אם תהיה התנדבות לצד השני?) - שים אותם בכלא. יש מדיניות של הממשלה. לכן איני רוצה שנחליט עכשיו. אני מציע את הדבר לעיון, כי עלי בעניין זה לשוחח עוד גם במטה. ביקשתי רק את שר החוץ לעיין בעניין זה - (השר פ. רוזן: אתה רוצה לשלוח בלי לחץ?) - בלי לחץ. אני חושב על מאה וחמישים איש. נשלח אותם לא בלי נשק, אבל אני מתאר לי שזה יהיה נשק אחיד. אני מדבר על מתנדבים. אם יוחלט על זה בפרינציפ, יימצאו מתנדבים. איני מציע לעכב את התשובה. נענה על העניין עצמו. אני מציע שנענה מבלי לפרט מה. נודיע כי החלטנו על עזרה ממשית. לו הייתי חושב שכל חברי הממשלה מסכימים אתי, גם כן לא הייתי מציע להחליט עכשיו. הייתי רוצה, בכל זאת, לברר תחילה את הדבר עם הצבא. הייתי מציע לא לענות בוויכוח אלא בפורמולה כללית, שתאמר כי נשלח עזרה. אם נחליט רק על עזרה רפואית, נשלח עזרה רפואית, כי גם בזה לא תהיה סתירה לפורמולה הכללית.

 

השר מ. שרת: אני רוצה, קודם כל, להתנגד להצעה שנענה בנוסחה כללית. אחת היא איזו עמדה תתקבל לגופו של עניין, אך אם אנו איננו מוכנים עדיין, מוטב, לפי דעתי, שנשהה את תשובתנו לכמה ימים. אני רואה אולי נזק ידוע בזה, אבל נזק לא כל כך נורא. כאשר נקטנו את עמדתנו לגופו של עניין מבחינה עקרונית, היינו - נדמה לי - המדינה העשרים וחמש. אם אנו עכשיו המדינה העשרים וחמש במתן התשובה, אזי האיחור אינו נורא כל כך. לכן, לפי דעתי, אם איננו יכולים להחליט לגבי סוג העזרה - אני כשלעצמי מוכן, אם ראש הממשלה והממשלה אינם מוכנים עדיין, צריך לחכות - אז מוטב להשהות וכאשר נחליט נאמר דברים ברורים, כך או אחרת, מאשר נאמר נוסחה כללית.

ברגע שאנו אומרים ״עזרה ממשית״ – practical assistance - ושאנו מוכנים לבוא בדברים עם הפיקוד המאוחד על הצורה, אנו מיד עושים את העיתונות ואת הציבור בעולם למרקחה ואנו מחוללים סערה בכנסת. אני בטוח, שלו היתה כבר הכנסת בפגרה, היה נמצא שליש חברים שידרוש לכנס את הכנסת, אך אם אני מוכן להופיע בעמדה בכנסת, אני מוכן לזה. היתה סערה בכנסת לגבי ההחלטה העקרונית ועמדנו לפניה בהצלחה רבה, כי היתה לנו עמדה ברורה.^[7] אבל להופיע בכנסת לפני סערה בלי עמדה, בלי לומר מה זאת ״עזרה ממשית״, כאשר יומטרו עליך ועל הנציגים שלך בכל העולם שאלות מה זאת ״עזרה ממשית״ - האם זה צבא לוחם או כסף - מצב כזה הוא בלתי בריא בתכלית.

מדוע הוא בלתי בריא? כי יכול להיות שבסופו של בירור בתוכנו יוחלט לא על עזרה לוחמת, אז אפשר יהיה לפרש שזאת תוצאה של מחלוקת פנימית או של לחץ השמאל בכנסת, ולא של שיקול דעת עצמי של הממשלה. זה מצב בלתי בריא בהחלט בשביל הממשלה אם הממשלה תופיע בלי עמדה או בעמדה בלתי ברורה, באיזה ניסיון לחפות, לכסות, ושאחר כך יתברר שהיא נתנה תשובה לפני שהחליטה למה היא מתכוונת, ואחר כך היתה החלטתה מושפעת מהתגובות שהיא עוררה על ידי פרסום הנוסחה הסתומה. אני חושב שכל זה הוא בלתי בריא בשביל הממשלה והעניין, לכן, אם איננו מוכנים לומר עדיין דברים ברורים, אל ניתן כל תשובה. נחכה עד שנחליט.

עכשיו לעצם ההצעה של ראש הממשלה על דבר משלוח צבא. אני נגדה. אני מבין את ההיגיון המניע את ראש הממשלה שמציע זאת. אני מעריך אותו, אבל יש שיקולים המכריעים נגדו במצב הנתון. אל נתעלם מהעובדה, קודם כל, שאנו מושלים על ארץ דמוקרטית, ובכל צעד שאנו עושים אנו צריכים לנהוג בציבור כך שהוא יהיה איתנו עד כמה שזה רק אפשרי. אל נתעלם מהעובדה, שכאשר החלטנו את ההחלטה בעניין קוריאה, לא היתה זאת החלטה קלה לציבור ובשביל הממשלה. אנו מתחנו במידה רבה את אמון הציבור בממשלה והדבר הזה היה זקוק למאמץ רב של הסברה כדי לשכנע את הציבור התומך בממשלה, או נאמר את סיעות הקואליציה.

אני אומר זאת על יסוד ניסיון, על יסוד שיחות עם המוני אדם, על יסוד הופעות באסיפות המוניות גדולות של נוער, של צבא, בעניין זה. ראיתי עד כמה עמדה זו טעונה הסברה ושיכנוע ומאמצים, שאפשר היה לעשותם ושנשאו את פריים, אבל זה היה מעבר [לתמיכה בעמדת האו״ם בקוריאה] לא קל בדעת הקהל. הקהל שלנו מראש שאל את עצמו: ״מה יש לנו להתערב בכלל בעניין זה?״ וזה היה טעון הסברה. אני בטוח, שעל ידי המעבר השני [כלומר בתמיכה בשיגור יחידה צבאית] אנו נמתח את החוט יותר מדי. אני, על כל פנים, לא הייתי מוכן לעשות זאת בלי מאמצי הסברה קודמים להחלטה ולא מאמצי הסברה שיבואו אחרי ההחלטה. כי הם יכולים לבוא באיחור יותר מדי, הדבר יכול לגרום למשברים חמורים. זאת אני אומר כלפי פנים, ועוד לא גמרתי את החשבון הפנימי.

כלפי חוץ ייתכן, שזה במובן ידוע ירים את קרננו בעיני ברית המועצות. ברור שזה יביא את יחסינו עם ברית המועצות לנקודה של משבר גמור. גם ההחלטה הראשונה מתחה מאוד את יחסינו עם ברית המועצות. אם אנו מגיעים לידי מסקנה, שבין כה וכה אין לנו שם מה להפסיד, ויש להיוואש מגשר עם יהדות רוסיה ומעזרה בחלק תבל זה - הרי הדבר הוא אחר. אני חושב, שבשום פנים לא נוכל לבוא לידי מסקנה כזו. ייתכן שתבוא שעת משבר כזו ולא תהיה לנו ברירה ותמצא אותנו במחנה אחר. אבל שעת משבר זה לא באה, וכל זמן שלא באה אנו מוכרחים לשקול ולמדוד את צעדינו ולא למתוח את החוט יתר על המידה.

אני בטוח, שעל ידי הצעד הזה - וזה, כמובן, אפשר באופן הגיוני להסביר ולומר שזה גם או״ם, אבל יש הבדל מהותי בין קביעת עמדה ובין הצעד הזה. זה צעד רציני מאוד. זה כאילו רצון להפגין ש״אנו נגדכם [נגד בריה״מ] בעניין זה בפועל ממש״ - נעמיס על מדיניות החוץ של ישראל, במידה שעוד אינה מוכנה לחולל שינויים מהפכניים, מעמסה שלא נוכל לשאת בה.

עכשיו אני רוצה לחזור לבחינה הפנימית, הבחינה של הצבא. אם ראש הממשלה אומר שהוא רוצה להיוועץ עם המטה - אדרבה. אבל אני מרשה לי להגיד מה שאני חושב בעניין זה. הצבא בשום פנים ואופן אינו מוכן לכך. יתר על כן, דבר זה עלול, מבחינה פנימית, לעורר שריפה בצבא. מה זאת אומרת ״שריפה״? לא יהיה מרד והפרת משמעת. אבל במובן הנפשי והרעיוני זאת תהיה שריפה. אל נתעלם מהמצב [של נטיות למפ״ם]. אני חושב, ששר הביטחון יודע את המצב בפיקוד, בייחוד בפיקוד הנמוך, אותם הקצינים הנמצאים במגע בלתי אמצעי עם החיילים ושהם בעצם המחנכים את החיילים והמעצבים את החיים הנפשיים של החיילים במידה רבה מאוד. אנו בעניין זה מדליקים אש בתוך הצבא - (השר ד. רמז: זה חל גם על ההתנדבות?) - אני מדבר, קודם כל, על זה שנותנים פקודה ושצריך למלאותה. ראש הממשלה מתכוון לא לתת פקודה, אבל אני מדבר מצד מצבו הנפשי של הצבא, מצד האמונה הפנימית הנפשית של הצבא למדינה, מצד יסודות החינוך, מצד יסודות האופי שאנו עכשיו מתאמצים לבסס ולבצר בצבא, מבחינת העבודה החינוכית הנעשית בצבא.

לפנינו עוד כאן דרך ארוכה מאוד. בשלב זה שאנו נמצאים בו, כאשר המצב בפיקוד הנהו כפי שהנהו - ושר הביטחון יודע למה אני מתכוון^[8] - כאשר עוד לא הצלחנו להתגבר על זה ולשפר ולתקן את המצב, איננו יכולים לזרוק את הלפיד הבוער לתוך חבית אבק השריפה הזאת, חבית אבק שריפה מבחינה נפשית, אני חוזר ומדגיש.

אני מוכן להסכים שיימצאו מתנדבים. אבל איזה מתנדבים? זה לא יהיה ייצוג של צבא ההגנה לישראל משום בחינה שהיא. לא ייצוג מבחינה מדינית ולא ייצוג מבחינה נפשית. צבא ההגנה לישראל זה גוף גדול עכשיו, מסועף, מגוון מאוד, יש בו עלייה חדשה. יש בו כל היסודות ההרפתקניים שנצטרפו לצבא ההגנה לישראל בתקופת המלחמה ועוד נשארו בו, ויש בו כל מיני בחורים שלא איכפת להם לראות את העולם ולעשות איזו הרפתקה. אם יהיו מתנדבים, יהיו הם רק מבחינות אלו. צבא ההגנה לישראל, מבחינה מוסרית, ינער את חוצנו מהם. לו היתה ברירה חמורה יותר מאיזו בחינה לאומית, מוסרית ומדינית, כי אז לא היו יכולים להופיע כלל. כמובן, הם ילבשו מדים וילכו על פי הוראה ממשלתית, אבל לא הם יהיו המייצגים את צבא ההגנה לישראל, אלא מחללי שמו. וזה דבר חמור מאוד. זה יהיה משבר אשר צבא ההגנה לישראל לא במהרה יירפא ממנו, ואסור לנו להמיט עליו את המשבר הזה.

איני יודע גם איך יתנהגו מתנדבים אלה למעשה בחוץ לארץ, בחוץ לארץ פירושו לא רק בשדה הקרב. זה עוד שטחי חיים. אני יודע איזה צרות היו לנו עם בחורים טובים, שהופעתם בחוץ לארץ לא היתה לגמרי כשורה, ואיזה ביזיונות גרמו לנו.^[9] אם ניצור פלוגת מתנדבים, שתהיה מורכבת מיסודות של ״לגיון זר״ והם יצטרכו להרים את קרננו, אני מתחלחל כאשר אני חושב על האפשרויות בעניין זה.

מר בן-גוריון מדבר על מאה וחמישים איש כוח לוחם. בין כה וכה הוא מדבר על סמל. אז אני גם כן מדבר על סמל. בין כה וכה, זה משמש ביטוי ונותן רק תוקף מוסרי להחלטה שלנו, שההחלטה שלנו היתה לא דבר מן השפה ולחוץ, אלא שאנו מוכנים לעשות מעשה שנקיים אותה. אבל אנו יכולים לעשות מעשה על ידי משלוח רופאים אחדים ואחיות אחדות בדיוק כמו על ידי משלוח מאה וחמישים איש צבא.

אני חוזר ואומר, שאם איננו מוכנים להחליט, מוטב שלא נחליט בנוסחה סתמית.

 

להלן הביעו דעתם השרים י. ל. מימון, ד. רמז, י מ לוין, ג. מאירסון,ז. שזר, פ. רוזן, ב. שטרית, ד. יוסף, מ שפירא והשגריר א. אבן.

 

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: אין כל ספק מהי עמדת הממשלה. כלומר, יש שלוש אפשרויות: אל״ף, לא לעשות כלום. בי״ת, לשלוח כסף בלירות ישראליות. גימ״ל, עזרה ברפואות. גם שליחת רופאים מוטלת בספק. היות והעניין הזה נוגע בשטחים רבים, הרי מלחמה ברגע זה מצדי היא ללא שום סיכוי.

יש הצעת מר שפירא^[10] והצעת שר החוץ. אני מסכים עם גב׳ מאירסון, שמצפוננו כלפי העולם נקי. לא כן מצפוננו כלפי העם היהודי, ואני מתוודה שזה בשבילי השיקול היחיד בכל השאלות בעולם. עד שלא ייעשה צדק לעם ישראל במלואו, או עד שהוא בעצמו לא יעשה זאת - אין לי שום חשבון אחר ומצפוני כלפי העם היהודי בעניין זה אינו נקי. אני מרגיש את עצמי אומלל בממשלה הזאת שהיא, בלי כל ספק, מבטאה עמדת רוב הציבור. כי פה ישנם אנשים אשר הם מרחיקים לכת עוד יותר.

אעמוד רק על הנחתו של מר אבן, כי בעניין אסיה אני מסכים עמו.^[11] מכל האומות יש לנו באמת עניין רב רק באומה אחת - העם ההודי. כל האחרים נקטו פוליטיקה לגבינו. אומנם גם הודו מתייחסת אלינו לא באופן ישר, בניגוד לכל הכרתה המוסרית, אבל איני רוצה לדבר עתה על כך. כי בדברי על כך הייתי צריך לערוך אקסקורסיה פילוסופית גדולה בנוגע להודו ועברה.

אין להכחיש, שאנו עומדים בפני שאלות חמורות באו״ם: ירושלים, הגבולות. קולותיהם של הרוסים היו לברכה לנו. איני מזלזל בחמישה קולות [של מדינות הגוש הסובייטי]. איני מזלזל גם בקול אחד. זה שרוסיה מצביעה בעדנו - זה יותר מאשר קול. אבל זאת טעות פטלית לראות את הכרעות או״ם במרכז ענייננו. זה דבר צדדי. ענייננו בתקופה הזאת תלוי בעלייה, בהתיישבות ובצבא. בעניין זה מצפוני אינו נקי, מפני שאיננו רואים זאת ורואים רק דברים צדדיים. מה שאומר אלמוני ומה שחושב פלוני זה לא חשוב. לנו חשוב להעלות מקסימום של יהודים, לעשות מקסימום של התיישבות ולקיים מקסימום של כוח צבא. בימים אלה זהו מה שעומד במרכז וכל דבר אחר הוא טוב למישהו, אבל לא לנו. מכל מקום, זה קודם.

אני יוצא מנקודת מוצא זו. זאת לא נעשה בלי עם יהודי, ואין עם יהודי ברוסיה לגבי זה. יש יהודים, אך אין עם יהודי שם שיכול לעשות משהו בשביל עלייה, התיישבות וביטחון. הוא אינו קיים לגבי זה, כי המשטר הרוסי הוא כזה שאינו נותן ליהודים לפעול בשטח זה. הוא החניק אותם. הם עוד פעם יופיעו כאשר לא יהיה משטר כזה.

ואם אנו מדברים לא על עלייה בימות המשיח, כאשר דיברנו במשך אלפיים שנה, ואם אנו מדברים על התיישבות עכשיו, אזי הכתובת היא אחת: היהודים החופשיים לעשות משהו. הם נמצאים בעולם הזה, המערבי. עזרתם, השתתפותם, קשריהם ויכולתם לעשות - הם רבים. גם יהודי אמריקה אנוסים, אבל יש הבדל ביניהם לבין יהודי רוסיה. אנוס גם הציוני שהוא כאילו בעל אומץ רב. על כל פנים, במשך שלושים שנה הם עזרו לנו. מאמריקה באו לוחמים לארץ-ישראל לפני שלושים שנה,^[12] הגיעו גם כסף וגם חלוצים. לדעתי, אנו חוטאים לעניין זה. אבל אבוד. לרוב מותר לעשות משגה.

אני שולל את הדעה שהובעה בעניין דמוקרטיה. אם המדובר הוא על דעת הקהל בארץ, אני מוכרח לקבל זאת, אבל דמוקרטיה מחוייבת גם להראות דרך ולא להיגרר. דמוקרטיה בתפיסה זו נידונה לכישלון. על זה בנה היטלר ועל כך בנה גם סטלין. הם אמרו: ״אלה שצריכים לברר ולהתווכח ולשכנע - אינם יכולים לעשות מאומה, ואנו נראה לכם״. במשך תקופה ארוכה צדק בעניין זה היטלר. עד שקמו אנשים אחדים וביניהם איש אחד [צ׳רצ׳יל] באנגליה ואמרו ״לא!״ עתה שוב עשו את הקונץ הזה בקוריאה, כי חשבו שלא יעיזו להתנגד. סוף סוף, בא מישהו [טרומן] והעיז ואמר: ״לא!״ ושלח תותחים. אני חושב שהממשלה צריכה לעשות זאת ולהסביר את פעולתה. הנה קיבלנו בשעתו החלטה בעניין קוריאה והסברנוה.

אני גם שולל את עניין ה״שריפה בצבא״, המצב שמר שרת דיבר עליו אינו בדוי והוא קיים, אבל המדינה מחליטה, ויש לה גם סמכות להחליט. היא לא תיבהל ממישהו. מדינה שנבהלת לא תתקיים. כי אם כן, הרי יהיה כאן אותו משטר שישנו ברוסיה. יען כי על זה בונים האנשים, מה היה ברוסיה? - שלטון של מיעוט. אני הייתי פעם בבולגריה.^[13] הבולגרים היו השבט הקרוב ביותר לרוסים. רוסיה עזרה להם. כמעט לשון אחת לאלה ולאלה. שם למדו בגימנסיות רוסית, בתקופה הקודמת. אבל לאחר שבא הצבא הרוסי לבולגריה כל העם שנא אותו מלבד שלושה אחוז של קומוניסטים, כמו ששנאו בצרפת את האמריקנים. אבל המיעוט הזה השתלט.

מדינה המפחדת ממיעוט - לא תתקיים. איני רוצה להתקיים בחסדי המיעוט. איני רוצה להתקיים בחסדו של מר סנה. אני חושב זאת לחרפה לנו שאפשר בכנסת של מדינת ישראל לחרף את האו״ם. כנסת זו תיהרס אם תרשה זאת עוד פעם או שתיים. סנה יהיה הקומיסר כאשר יבוא הצבא הרוסי. בושה וכלימה! זהו הליברליזם של מר [יזהר] הררי. הוא חושב שזהו ליבלרליזם שיש חופש דיבור ומותר לחרף את האו״ם בכנסת.

איני מקבל את החשש, אם כי יש חשש רציני בדברי מר שרת בעניין החומר האנושי שאפשר לקרוא לו להתנדב לעזרת צבאות האו״ם בקוריאה. אך לא כל מתנדב נסכים לשלוח לשם. בכל אופן, לא נשלח אנשים שנצטרך להתבייש בהם. נשאל מי הם הרוצים ללכת ונבחר את האנשים. לזה איני חושש.

אבל כל זה רק להלכה. אני רוצה רק לתמוך בדבר האחרון שבדברי מר אבן.

אני חושב, שסוד הצלחת רוסיה וגדלותו של לנין היתה בעניין אחד. הוא ידע באיזה מצב נמצאת אסיה - דבר ששום איש מדינה אחר לא ידע. האנגלים שלטו על אסיה והם חשבו שזה טבעי. אבל לנין ניגש לזה בעינים פקוחות וראה את אסיה, אם כי גם הוא לא ראה את הכל בה. אבל זאת היתה הגאוניות שבו. בזה הוא הצליח ובזה ממשיכה להצליח רוסיה המועצתית. אין לי שום ספק, שהמשטר החדש בסין [הקומוניסטי] הוא עלייה גדולה לעם הסיני. זאת עצמאות, אלה הם תנאים מתקדמים לעם הסיני. לנין תפס זאת ופעל בהתאם לכך.

אבל לא כל אסיה היא חטיבה אחת. הודו זאת ארץ בת ארבע מאות מיליון תושבים, אומנם מדוכאים ועניים ומרודים יותר מדי. הם רבו ופרו כל כך הרבה, שהאדמה לא יכלה לפרנסם. אבל זה מספר תושבים העולה פי שניים על זה שישנו ברוסיה המועצתית, ופי שלושה על זה שחי באמריקה. יש להם, להמונים של העם ההודי, אמונות תפלות וקיימים בתוכם נישואי בוסר של ילדות קטנות, אשר בגיל הרך ביותר כבר נושאות את תינוקותיהן על השכם. ראיתי ילדה כזאת והיא נראתה בעיני כבת שבע ולמעשה היתה כבר בת שתים-עשרה. אולם, יחד עם זה, יש בעם הזה גדלות רוחנית מאין כמוה, בזה הם דומים לעם היהודי.

אומנם, לא תמיד עם זה מתנהג על פי גדלות הרוח. נהרו, שהוא חניך העם הזה, מתנהג כמו ״פוליטישן״ באופן בלתי הגון ביחס אלינו, כי אינו רוצה להקניט את פקיסטן הנלחמת בו, אבל ״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו״. קל לשפוט את האחרים כאשר זה נוגע לך. לכן, הכתם הזה איננו מטיל עלי אימה. זה עם שעניין הרוח הוא אצלו חשוב. צריך לראות את פניהם של ההודים. אלה הם פני תלמידי חכמים. כאשר נכנסתי לבית מלון בכלכותה,^[14] וראיתי את המשרתים, היתה לי הרגשה שאני רואה פני תלמידי חכמים. זה איזה גזע עליון. איני מדבר רק על הצורה החיצונית. אלה הם באמת אנשי רוח. אומנם, לא כל השבטים, אבל יש ביניהם שבטים רבים כאלה.

גנדי היה גילוי כביר. קשרינו עם העם הזה יש להם ערך מכריע, יען כי במאה הבאה אסיה תצעד בראש האנושות ולא אירופה. ההיסטוריה גמרה שלב אחד שלה ועכשיו בא תורה של אסיה, שבה יושבים אחד וחצי מיליארד אנשים. קשרינו עם ההודים הם גורליים. אבל זאת לא נשיג ביום אחד והדבר אינו קשור לבירור הזה.

אני רואה שהצעתי נדחית. לכן אצביע עכשיו רק את הצעת שר החוץ - (השר הרב י. מ. לוין: לי יש הצעה שנשהה את ההחלטה עד אשר נראה את תגובת אמריקה) - יש כמה הצעות: להחליט או לא להחליט. אני אהיה בעד זה שלא נשהה ואני מסיר את הנימוק שלי בדבר בדיקת המצב בצבא. אם לא נשהה, הרי ישנן שתי הצעות: אל״ף, לשלוח עזרה רפואית מבלי לפרש מה זה; בי״ת, הצעת מר שפירא, שפירושה הוא ״שב ואל תעשה״ כדוגמת נורווגיה.

 

בשלב זה התקיימו הצבעות. תחילה הצבעה הצעת ההשהיה של הרב לוין ונדחתה ברוב של 4:7. אחר כך הוצבעה הצעת מ"ש לשלוח לדרום קוריאה עזרה רפואית התקבלה ברוב של 2:9. כן הוחלט כי תשובת הממשלה לפניית מזכ"ל האו"ם תנוסח בידי ראש הממשלה ושר החוץ.

השר מ. שרת: אני רוצה להעיר הערה קצרה מאוד, לא לתוכן העניין כי אם לדברי ראש הממשלה בסיום הוויכוח. איני בעד זה שנמשיך עתה את הוויכוח, אבל אני רוצה שיהיה ברור כי איני יכול לקבל את מסקנות ראש הממשלה. לצערי, אני חולק על כמה הבחנות שלו.^[15] באיזו דרך עושים זאת ואם יש פה סתירות, או שיש פה רק אפשרויות של הסתייעות הדדית בכמה וכמה שטחים - זאת שאלה אחרת, ופה יש שאלה בדבר האו״ם ואיך זה משתלב, ואם זה רק בגדר של הכרעות על נייר, או שיש בזה גם השפעה על פעולתנו הממשית בשטח העלייה וההתיישבות.

סעיף שני הוא קצר מאוד, רק למסירת ידיעה. הידיעה כשלעצמה היא חשובה. מה תהיינה תוצאותיה - איני יודע. חל מיפנה, לעת עתה עקרוני, זאת אומרת תיאורטי רק, בעמדת אנגליה לגבי אספקת נשק לנו. משרד החוץ הסיר את הווטו שלו ועכשיו שלטונות הביטחון הבריטיים אינם מחוייבים יותר להיזקק למשרד החוץ לקבל ממנו הכשר לגבי אספקת או אי־אספקת נשק, אלא זה מסור לראות עיניו. אני אומר עוד הפעם, שאיני יודע אם זה ייתן איזה תוצאות חיוביות, אבל זה מפשט קצת את העניין. ההנחה היא שזה מקל, אבל נראה אחר כך מה יהיו העניינים.

שלישית, אם תפסיק אותי, מר בן־גוריון, לא אתנגד. אם תגיד אחר כך שלא נדון בזה - שוב לא אתנגד. אנו מוכרחים לחשוב ברצינות על ענייני העצרת - (רוה״מ ד. בן-גוריון: נדון על כך בשבוע הבא) - בשבוע הבא מר אבן לא יוכל להיות כאן. איני מתכוון להעיר פה את שאלות העצרת. על זה נדון גם בלי מר אבן. אבל ישנן שאלות הנוגעות לנו במיוחד, ועלינו לדעת שיש שאלות שלא נפתור אבל הן עלולות לקפוץ. אחת מהן זוהי שאלת הפליטים, אשר זמן־מה הרפתה כאילו מאיתנו והיא יכולה בכל עת ושעה לקפוץ שוב, ויש בזה משום הצקה לנו. הערבים יכולים לעשות זאת ואין לנו כל ביטחון מה תהיה עמדת אמריקה בעניין זה. היא כאילו נרתעה מהלחץ הקודם שלה בשאלה זו, אבל העניין בכל זאת קיים ועומד.

עניין ירושלים. איננו בטוחים אם זה יעלה על הפרק. יכול להיות שזה ייגמר בתיקו. בעניין ירושלים דנו בהצעה [שלנו], ומבחינה תכסיסית זו הצדיקה את עצמה. הצעתנו הפיגה את הלחץ עלינו והפנתה אותו מאיתנו אל הערבים. מבחינה תכסיסית היה בזה תיקון רציני.

יש רעיון שאני קיבלתי אותו, האומר שננסה ללכת באותה הדרך גם לגבי בעיית הפליטים - שנבוא בהצעה. נבוא ונאמר שישנה בעיה כזאת הנוגעת לבעיית אדם והיא משמשת גורם של אי-יציבות ואי-ביטחון במזרח התיכון, וכי אנו רוצים להציע הצעה. אנו נציע התיישבות של הפליטים האלה בכל הארצות השכנות. אנו נאמר: ״אנו מוכנים לתרום לזה״, ואם רק אפשר - לנקוב סכום או ננקוב איזה עיקרון. זאת אומרת, נגיד שאנו מוכנים לשלם בעד קרקעות או לתת סכום כזה וכזה בתור תרומה להתיישבותם. נעשה ז׳סטה כזאת ונאמר שאנו כל הזמן תבענו פיצויים מהמדינות הערביות על חשבון נזקי המלחמה. אנו מוכנים - נגיד - לוותר על זה על מנת שהם ישלמו את הסכומים האלה לטובת העניין הזה. לא סתם מוותרים, כמובן, אלא אם זה יוקדש להתיישבותם של הפליטים. אנו סבורים שזה מחייב גם עזרה בינלאומית, זאת אומרת, אנו מציעים שתהיה עזרה בינלאומית. אנו אומרים שהננו מוכנים לדבר זה כשלעצמו.

איני מציע פה נוסח, אבל אני רוצה שתוכן הדבר הזה יהיה שאין אנו קושרים את הסידור הזה בבעיית השלום. ואם אמרנו שלא נוציא את עניין הפליטים ממסגרת השלום, הרי זה היה כאשר הדבר היה קשור בבעיית החזרת הפליטים המיידית. אז אמרנו כי אי-אפשר לדון על כך בנפרד, אלא עם כל בעיית השלום. אבל אם מדובר לא על החזרת פליטים, אלא על התיישבות בארצות השכנות, ואם זה מסתדר, הרי זה צעד חשוב לקראת השלום. ואם לא - מה אנו מפסידים? אנו רק מרוויחים מזה אם אנו מחסלים את הבעיה הזאת ומורידים אותה מסדר היום. קרוב מאוד שזה לא ייתן תוצאה ממשית, אבל יש בזה תיקון רב מבחינה תכסיסית למעמדנו בשאלה זו, ואז אנו נוקטים יוזמה בעניין הנידון.

אבל יש קו אחר של הגישה המביא אותי לנקודה זו, והדברים מצטרפים. אני יכול לקשור את נקודת המוצא בהתייעצויות שהיו לנו ובייחוד זו שהיתה אתמול עם האמריקנים בישיבת הממשלה.^[16] זה זמן, שכל אחד ואחד מתהלך עם המחשבה שלא ניחלץ בלי עזרה ישירה ורבה של ממשלת ארצות הברית לישראל, ולאו דווקא כמילווה, אלא פשוט שנוכל לקבל עזרה גדולה. מר מונטור^[17] נקב אתמול בסכום של 500 מיליון דולר והשאלה היא באיזה מסיבות הדבר הזה ייתכן, באיזה מסיבות יש לזה יותר סיכויים ובאיזה מסיבות זה יותר נוח לנו. יש כאן כמה שיקולים. קודם כל, איני סבור - ואני רוצה להיות בטוח שאני מביע את דעת כולכם - שאנו נוותר על עצמאות ישראל. נניח שאנו עוברים להזדהות [עם המערב]. גם בהזדהות נרצה שזאת תהיה החלטה שלנו ושאנחנו נפרש מה זאת הזדהות ולא שנהיה כפותים לאמריקה הן בעניינים כלכליים והן בעניינים פוליטיים. לא נרצה שכל פקיד יוכל לגשת אל אבא אבן בעצרת ולהגיד לו, שהאמריקנים מצביעים כך. איני רוצה שייווצר מצב שפה יהיה קומיסר אמריקני, שיגיד לנו: ״אל תביאו 12,000 עולים לחודש, אלא רק 8,000״, או ״אל תביאו עולים מארץ זו, אלא רק מארץ אחרת״. דברים כאלה נהוגים בארצות המקבלות עזרה וגם בארצות שאינן מקבלות עזרה, אלא הן כפופות לאמריקה. בזה איננו רוצים.

ויש עוד שיקול שני. בשבילנו קיימת בעיה של יחסינו עם אמריקה, אבל בשביל אמריקה קיימת גם בעיית המזרח התיכון. אני מקבל את הערת ראש הממשלה בישיבת אתמול, שלא ייתכן שתהיה מדיניות של אמריקה כלפי ישראל בלבד. על כל פנים, ייתכנו אקטים מיוחדים כלפי ישראל. אבל מראש אפשר לדעת, שגם אז אמריקה שוקלת את הדברים לגבי מערכתה הכללית והיא נותנת אז איזה פיוס או פיצוי לערבים, שאם לא כך - אומרת היא - היא מקוממת את הערבים.

יש יותר סיכויים אם נגיש את העניין בתוך מסגרת כוללת מאשר אם נגישו במסגרת שלנו. אני מקצר מאוד ואיני מפתח את הרעיון לכל פרטיו. אני מבחין פה רק בין הצעה שלנו כלפי או״ם וכלפי ארצות הברית. כלפי או״ם אנו בונים על בעיית הפליטים. כלפי ממשלת ארצות הברית אנו באים ואומרים שיש בעיה של התיישבות. בישראל זוהי בעיה של התיישבות המוני ישראל, אך יש גם בעיית התיישבות בארצות השכנות. שם זוהי התיישבות של מאות אלפים מסוימים של פליטים. אנו באים ומציעים אפוא לממשלת ארצות הברית, שהיא תכלכל את המפעל הזה שיש בו ברכה מבחינה כלכלית וסוציאלית ושהוא פותר בעיות פוליטיות ומבצר את הביטחון, שהוא קושר את כל הארצות האלו בקשרי כלכלה וגם בקשרי הכרת תודה לארצות הברית. זה בהתאם לכל הפוליטיקה של ארצות הברית לשם ביצור השלום.

אם כך נציג את השאלה, הרי זה דבר מיוחד ומסוים ומכוון להתיישבות וממשלת ארצות הברית תוכל לתת את הסכומים הדרושים. זה לא דבר חד-צדדי של מתן עזרה לישראל, אלא מפעל לטובת כל הארצות במזרח התיכון. דבר זה גם פותר בעיה אנושית מאוד לטובת המזרח התיכון והעולם כולו.

אין זאת אומרת, שקבלת ההצעה שלנו צריכה להיות מותנית דווקא בהיענות ארצות ערב. אם תסרבנה - תסרבנה. כמובן, שגיוס דעת הקהל לטובת ההצעה הזאת יהיה לו סיכוי רב יותר אם נוכל להסביר שהוצעה לממשלת ארצות הברית הצעה כללית. נוכל לומר: ״אינכם צריכים לקפח את ישראל״. אם מדינות אחרות אינן ערות לדבר הזה, אנחנו יכולים להגיד לארצות הברית שאם היא תעשה זאת הרי יהיה הדבר בשילוב, בהרמוניה, עם מדיניותה באו״ם ולא כמדיניות מיוחדת של ארצות הברית. ממשלת ארצות הברית מאוד רגישה לפרט זה. כל עניין שהם יכולים להלבישו איצטלה של או״ם, הם מעדיפים על הופעה מיוחדת של ארצות הברית בזירה הבינלאומית.

הייתי רוצה שנקבל אפשרות לתת הוראה לנציגותנו כלפי או״ם וכלפי ארצות הברית לבדוק את הקרקע בעניין זה ולברר את האפשרויות.

 

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: אני מצטער. אומנם, מר שרת יכול להגיד שאמר זאת מראש שאני רשאי להפסיקו. [אבל] זה לא חלק של סקירה. זוהי בעיה של פליטים. כמו שאנו מעמידים על הפרק שאלות אחרות, כן אפשר להעמיד עליו גם שאלה זו - (השר מ. שרת: גם עניין קוריאה לא עמד!) - קיבלנו דרישה ממזכיר או״ם לשלוח עזרה. אבל עניין הפליטים אינו דורש עכשיו תשובה מיידית. אפשר לדרוש להעמיד את זה על הפרק. זה לא חלק של סקירה. להבא לא צריך מר שרת בעצמו להכניס דברים כאלה. החברים ביקשו לדון היום על עניינים אחדים, שצריך לדון עליהם. אחד מהם - זה המשך השיחה של אתמול.^[18] אני חושב שיש צורך בזה. תוך שיחה זאת יכול מר שרת להגיד שאין לעשות פעולה זו, אלא לעשות דבר אחר ואז זה יהיה בסדר, אבל שאלת הפליטים צריך להעמיד על הפרק כבעיה לחוד.

אם כן, לפנינו: אל״ף, שיחה קצרה על מה שהיה אתמול ושזה דבר רציני. בי״ת, עניין הרופאים. גימ״ל, פגרת הכנסת והשאלות העומדות עוד לדיון בה.