67 | הממשלה, ישיבה נ״ו^[1]

ישראל מתבקשת לסייע לאו״ם בקוריאה

 סעיף א': סקירות

השר מ. שרת: נתקבל מברק נוסף מהמזכיר הכללי של האו״ם, מר טריגווה לי, המאשר את קבלת המברק שלנו, בו מסרנו את החלטת הממשלה שבה אנו מאשרים את פעולת מועצת הביטחון. אבל הוא הסב את תשומת ליבנו לעובדה, שהצבא האמריקני הפועל בקוריאה מטעם האו״ם זקוק לעזרה ממשית. הוא זקוק, בראש וראשונה, לכוחות צבא ולכוחות צבא יבשה, ואנו מתבקשים לומר אם ובאיזו עזרה אנו מוכנים להושיט. באופן כללי אנו מתבקשים לומר למזכירות האו״ם, ולגבי פרטים אנו מתבקשים לבוא בדברים ישר עם הפיקוד בקוריאה, כדי להידבר אתו.

יום או יומיים אחרי זה קיבלנו מברק מאנשינו מהמשלחת לאו״ם [שכלל מברק ממזכ״ל או״ם], שהוא גם כן מופנה לא במיוחד לנו, אלא נשלח גם לכל האומות אשר טרם הודיעו על העזרה אשר הם יתנו.^[2] מברק זה עורר לא מעט תימהון וקצת רוגזה במשלחות של האומות השונות, ומתעוררות כל מיני שאלות אם זה היה בגדר סמכותו של המזכיר הכללי לפנות כך, ואם אין בזה עודף של מרץ ומסירות מצידו. על כל פנים, מייעצים [משלחתנו באו״ם] לנו לא למהר בתשובה עד אשר נראה איך יפול דבר מצד מדינות אחרות.

אתמול בא מברק נוסף והוא שוב מייעץ לא למהר בתשובה. זהו המצב. אני מוכן לקבל את העצה הזאת, ולעת עתה לא למהר בתשובה.^[3] בינתיים היתה מסיבת עיתונאים^[4] ונשאלתי בעניין זה, ואמרתי כי הדבר יעמוד לפני הממשלה. אני רק יכול להביע את דעתי. לעת עתה - אמרתי - שאחד השיקולים שהממשלה בלי ספק תצטרך להביאם בחשבון נובע מהעובדה, שהמדינות השכנות מסרבות בתוקף לעשות שלום עם ישראל, ולפחות שתיים מהן מחזיקות עדיין את צבאן מחוץ לגבולות ארצן.

רציתי גם למסור, וודאי החברים יודעים זאת כבר, כי הדבר היה בעיתונות, שהסתדרו היחסים בינינו והארצות הסקנדינביות. יש הכרה דה יורה מצד שוודיה ונורווגיה. אשר לדנמרק - עוד לא כל כך. אולי זה קשור באיזה נוהג שלהם. אומנם גם מאיסלנד עוד לא קיבלנו הכרה דה יורה, אבל אני מניח שהם פשוט שכחו. נורווגיה הזדרזה וכבר הציעה לנו נציג שלה. היא רוצה לתת סמכות לנציג שלה ביוון, באתונה, שיהיה נציג גם כלפינו. שואלים את הסכמתנו. נתנו את הסכמתנו לזה - (ראש הממשלה ד. בן־גוריון: אנו יכולים לדחות את ההחלטה בקשר לפנייה מאת המזכיר הכללי של האו״ם לישיבה הבאה?) - כן.

סעיף י״א: מכירת תוצרת כפרי ה״משולש״

שר האספקה והקיצוב דב יוסף פתח ואמר כי התוצרת החקלאית של ערביי ישראל נמכרת במחירים זולים מזו של החקלאים היהודים והאחרונים נפגעים. בעיה זו הוסדרה ע"י הקמת חברה מיוחדת לשיווק הירקות של כפרי ה״משולש", אולם הבעיה קיימת גם לגבי ערביי הגליל ולפיכך מוצע להקים גם עבורם חברה לשיווק התוצרת.

השר מ. שרת: כפי שאני מבין, הבעיה היא בשורה הראשונה בעיית המשק העברי ורק בשורה השנייה בעיית המשק הערבי. נקודת המוצא היא אפוא בעיית המשק העברי, והשאלה היא אם להנהיג שוק חופשי בארץ או להרשות התמוטטות אותם הענפים של המשק העברי, שבהם הערבים מתחרים, כי הם יוכלו למכור את תוצרתם במחיר הרבה יותר נמוך. גם אז יעשו רווח רב לעומת הוצאות הייצור שלהם, אבל יהרסו לגמרי את השוק העברי וזה יהיה בייחוד לאחר שחלק גדל והולך של התוצרת העברית יובא לשוק מתוצרתם של משקי עולים, של אנשים שאינם יודעים את העבודה ושאולי מחירי תוצרתם יעלו בזמן הראשון אף על מחירי התוצרת של המשקים הוותיקים. אנחנו צריכים לתת את דעתנו על הבעיה הזאת. או שאנו נוקטים בשיטות דרסטיות ומכריחים את היישוב העברי להוריד את הוצאות הייצור ומשתמשים בערבים כשוט, או שאנחנו צריכים להתיר את הרצועה בשיווק הערבי. ואם איננו הולכים בדרך זו ואנו שואפים אומנם להוזלת הוצאות הייצור במשק העברי, אלא שאנחנו עושים זאת באמצעים שקטים יותר, אנחנו צריכים להמציא רפואה למכה בקשר לתוצרת הערבית.

אם אנחנו מגיעים למסקנה, שאיננו משאירים את המשק העברי לעמוד בפני התחרות פרועה של עבודה זולה יותר ושל הוצאות ייצור נמוכות יותר, אלא מכניסים סדר לשיווק, ברור הוא שאנחנו צריכים לחתור לכך שכל התוצרת ממין ידוע תימכר באותו מחיר בשוק, ואז מופיעות שתי שאלות. קודם כל, יש לארגן את השיווק הערבי. זהו מצב בלתי נורמלי שהשוק הזה מאורגן ב״משולש״ ואיננו מאורגן בגליל, ואז המוצא בשביל הממשלה צריך להיות לארגן את השיווק הזה גם בגליל על ידי קואופרטיבים או על ידי סוכנויות, ומה שנמכר מחוץ לזה הרי זה שוק שחור ועלינו להילחם בו.

אנחנו ניצור מסגרת מאורגנת בכל הארץ לשיווק התוצרת הערבית, והמחיר לצרכן צריך להיות אותו המחיר בכל הארץ. היצרן אינו צריך לקבל את כל המחיר. ייוותר הפרש. אני מציע להחיל אותו העיקרון, שוועדת השרים הגיעה לגבי ה״משולש״, גם לגבי הגליל. היינו, ההפרש מוצא בשביל צורכי החברה הערבית בארץ. אפשר לנכות אולי אחוז ידוע לצרכים כלליים, אבל החלק הארי הולך לצורכי החברה הערבית.

שר האוצר א. קפלן אמר, ששלילת החופש מן החקלאים הערבים למכור ולהתארגן, וכפיית גופים משווקים עליהם, הופכת את ערביי ישראל לאזרחים שאינם אפילו אזרחים ממדרגה שנייה. על הממשלה לעזור לערבים להתארגן בצורה קואופרטיבית.

השר מ. שרת: לא הבינותי את הזעם והזעף של שר האוצר עלי. השאלה העיקרית היא, לדעתי, אם יש מחיר אחיד או אין מחיר אחיד. לא קבעתי אפילו עמדה בעניין זה, אבל אמרתי שאם יש מחיר אחיד, הכרחי אירגון השיווק. אמרתי שדעתי היא שרצוי אירגון קואופרטיבי. לא אמרתי שנכפה עליהם אירגון קואופרטיבי. אבל אם אתה קובע מחיר אחיד, יש גם בזה משום כפייה.

אני מציע לקבל שלושה עקרונות: אל״ף, מחיר אחיד ארצי לצרכנים מתוך בדיקה מזמן לזמן בכיוון להוזלת מחירי התוצרת והורדת יוקר המחיה - לא לפי היסודות של המשק העברי היקר ביותר. בי״ת, מקסימום של חופש לייצרן הערבי כליהודי באירגון קואופרטיבי או בהתקשרות עם סוכנויות ממכר. גימ״ל, הקדשת ההפרשים מהשיווק הערבי לצורכי היישוב הערבי. אם נקבל את שלושת העקרונות האלה, אצטרף להצעה שנמנה ועדה, אבל לא ועדת שרים אלא ועדת אנשי משרדים, מומחים, שתעבד תוכנית מעשית על יסוד העקרונות האלה, או שתבוא ותודיע לנו שזה בלתי אפשרי.

להלן התנהל דיון והסתיים בהחלטה הבאה:

ועדת ארבעת השרים, שר האוצר, שר החוץ, שר הפנים ושר האספקה והקיצוב, תמנה ועדת מומחים לבדיקת הבעיה של מכירת תוצרת כפרי ה״משולש״, תקבל מהם דין וחשבון, ועדת השרים תברר אחר כך את העניין על יסוד הדין וחשבון ותביא את הצעותיה לפני הממשלה.