63 | הוועדה לענייני חוץ וביטחון, הכנסת, ישיבה מ״ו/^[1]2 11.7.1950                                                           

 

ישראל מול הוותיקן בירושלים

סדר היום: בעיית ירושלים

היו״ר ז. אהרונוביץ׳: אני מבקש את שר החוץ למסור לנו אינפורמציה ביחס לידיעות כאילו אנגליה הציעה הצעה משלה בעניין ירושלים ומה היתה התגובה של האו״ם, גורמים שונים והוותיקן, לתזכיר שלנו בעניין ירושלים.

מ. שרת - שר החוץ: אף על פי שעבר זמן מסוים, אינני חושב שלא טיפלנו בשאלת ירושלים ואינני חושב שיש צורך בכל פעם ופעם להתחיל מהתחלה ולחזור על דברים שהוסברו הרבה פעמים. מותר לי להניח שהם ידועים, זכורים ומובנים.

אנחנו ראינו צורך לא לנקוט עמדה פסיבית, לשבת בחיבוק ידיים ולראות כיצד יפול דבר בעצרת הקרובה, כי אם לנסות להקטין ולפורר את אותו הרוב שהיה בעצרת האחרונה בעד בינאום ירושלים. לא ראינו אפשרות אחרת לעשות זאת אלא על ידי הצעה חיובית מצדנו. אני מניח שעל זאת תשמענה השגות, אז בתשובתי אסביר זאת יותר. בשבילי הדבר הזה הוא אלפביתי. אמרתי: ״הצעה חיובית״, והתכסיס חייב שהיא תיראה כהצעה חדשה, אך לאמיתו של דבר, לפי דעתי, אין בזה שום חדש מבחינת עמדתנו היסודית. העמדה היסודית שלנו תמיד היתה, מצד אחד, בשום אופן לא לוותר על ריבונות ולא לוותר על ערכה של ירושלים לגבי מדינת ישראל ולא לוותר על מעמדה של ירושלים כבירה. התוכנית שהיצענו עכשיו לא רק שאינה חורגת ממסגרת זו, אלא היא אף מאשרת אותה. בשבילנו זו לא בעיה של עיר ולא בעיה של אוכלוסייה ולא בעיה של טריטוריה. בכל הדברים האלה לא רק שירושלים היא חלק אינטגרלי של מדינת ישראל, אלא היא בעלת יעוד מיוחד ומנוי וגמור אתנו לעשות הכל כדי שתוכל לקיים אותו.

מצד שני, תמיד הודינו לא רק במציאותם של מקומות קדושים בירושלים, אלא בסמכות או״ם לגבי מקומות אלה. היתה שאלה איזה ביטוי ממשי אנחנו צריכים לתת לזה עוד לקראת העצרת הקודמת, וראינו אפשרות לתת ניסוח מסוים לדבר זה. הצענו שיהיה חוזה בין או״ם ובינינו לגבי המקומות הקדושים, שלפי חוזה זה נקבל על עצמנו התחייבות מסוימת כלפי או״ם. האו״ם ימנה איש שיהיה נציג של או״ם כלפינו ומתפקידו יהיה לדאוג לכך שנמלא התחייבויות אלה ולפקח עלינו מבחינה זו.

זו היתה התפיסה שהונחה ביסוד ההצעה שהוגשה לעצרת. כבר במהלך העצרת היה ברור שהדבר אינו נראה לממשלות. אפילו אלה, שמוכנים לקבל את העיקרון, חשבו שבעניין זה אנחנו נוהגים התרברבות, שאנחנו חושבים עצמנו כשווה-או״ם. אם יש לנו הסכם לגבי אנגליה או לגבי אמריקה, אז יש להם כאן שגריר ולנו יש שגריר אצלם והוא בא ואומר שזה או זה אינו בסדר, או שמבקשים לעשות דבר זה או אחר. לגבי או״ם הם חשבו שזה לא לגמרי כך. גם לגבי המקומות הקדושים לא היה זה כל כך פופולרי שהם בידינו ואי-אפשר לפקח על מה שאנחנו עושים. הם ראו בזה רצון השתלטות ורצון להניח יד על קודשי הנצרות. אפילו אלה שלא נבהלו מלהשאיר זאת בידי ישראל, חשבו ואמרו שמבחינה תכסיסית היתה זו טעות שהצגנו את הדברים באור כזה, שהנה ״יהודים עליף, נצרות!״

בשיחות ובדברים שבכתב שהוחלפו בעצרת אמרנו כמה פעמים - ובסוף אמרתי זאת בנאום הסיום שלי בעצרת, שלמעשה היה נאום הסיום בעצרת בכללה ולא רק בסעיף זה, כי אחר כך היו נאומים של ברכות - אמרנו שהעיקר בשבילנו זה העיקרון. מהעיקרון לא נזוז. אבל הניסוח אינו העיקר, אפשר לנסח אותו בכל מיני צורות. אדרבה, יבוא מישהו וייתן ניסוח אחר לאותו עיקרון. נהיה מוכנים לדון בזה. והעיקרון הוא שאנו מכירים בסמכות או״ם לפקח על המקומות הקדושים.

בזמן חילוף דברים בוויכוח הפומבי שהיה בכנסת, חברים אחדים, משום מה, הופתעו מפיסקה זו אבל הוכח שפיסקה זו נתפרסמה במלואה בעיתונות, בכל אופן, באותם העיתונים הנוהגים לפרסם דברים במלואם. לפעמים עושה זאת ״דבר״, לפעמים ״הארץ״. במקרה זה שניהם עשו זאת.

כאשר עכשיו הצענו את ההצעה, ראינו צורך תכסיסי להציג אותה כהצעה חדשה, אם כי זו חזרה על דבר שהוצע קודם. רצינו ליצור רושם שזה דבר חדש וניסחנו זאת כך שיצלצל כדבר חדש. אם לעיין היטב בדברים, ולעקוב אחרי התפתחות המחשבה שלנו בעניין זה בכל השלבים, אפשר לראות שאנחנו בהצעה זו חזרנו לתפיסה הראשונה שלנו. מלכתחילה היתה התפיסה שלנו הודאה בסמכות או״ם לגבי המקומות הקדושים. פירושה, לפחות, מינוי נציג של או״ם שתהיה לו הסמכות הישירה לגבי המקומות הקדושים. יכול להיות שישנן סיעות ומפלגות שבכלל לא הודו בזה. זה דבר אחר. אני מדבר כרגע על הממשלה. מלכתחילה, עוד לפני הקמת המדינה, היו הצהרות חתומות בעניין זה. בעצרת האחרונה ניסינו לצמצם דבר זה ולא הצלחנו. אנו חוזרים לנוסחה היותר רחבה, אך איננו מחדשים פה דבר. יחד עם זאת, אנו מסירים מעל הפרק את בעיית הבינאום הטריטוריאלי של העיר העתיקה. פה יכול להיות ויכוח, אבל אם אני אומר ירושלים, חבר הכנסת ז׳בוטינסקי^[2] קופץ ואומר: ״כל ירושלים?״ ברור, כאשר אני מדבר על ירושלים מה פירושו של דבר. נקבעה בזה עמדה של הממשלה שהיא אינה יוצאת למלחמה לכבוש את העיר העתיקה. אפשר להפיל את הממשלה על עמדתה זו, אז תהיינה בחירות. עוד לא שמעתי הצעה שיש לצאת ולכבוש את העיר העתיקה - (בבה אידלסון: חבר הכנסת ילין־מור^[3] הציע זאת) - אני מוכן לראות בבחירות הבאות אם יהיה רוב למפא״י או יהיה רוב לילין-מור.

החלוקה הקיימת של ירושלים היא עובדה ואנחנו מקבלים אותה כעובדה. אם ישנן הצעות לשנות עובדה זו, יהיה מעניין לשמוע אותן. אם יש לנו ברירה בין השארת העיר העתיקה כולה על הרובע היהודי, בתי הכנסיות והכותל המערבי בידי שלטון ערב ואיסלאם, ובין איזה שלטון של או״ם על אותם המקומות, ברור שלנו מוטב שתהיה שליטה של או״ם. אז יבוא מישהו ויאמר שלו ישנה ברירה שלישית.^[4] אני אומר: ברירה שלישית אינה קיימת. אפשר להתווכח על זה.

פיקוח מטעם האו״ם אין פירושו שלטון ערב ואיסלאם. פירושו שלטון של האו״ם ויש לנו מעמד בזה. אינני יודע אם זה ריאלי. אני סבור שזה לא ריאלי. אני סבור שאי-אפשר יהיה להביא, בלי כוח, את הממלכה הירדנית להסתלקות משם. אני סבור שאנגליה תתמוך בעבר-הידרן בעניין זה, אבל מבחינה תכסיסית ומבחינה היסטורית, חשוב שנאמר דבר זה שאנו מחייבים ודורשים דבר זה. זה גם לא תלוי רק בנו, זה תלוי גם בעבר-הירדן. אפילו אם דבר זה אינו ריאלי, צריך להציג זאת בתור אפשרות וצריך לעשות זאת באופן הגיוני ועקיב מצידנו. אנחנו לא נתעלם מהעובדה שישנם מקומות קדושים שהם סמוך מאוד לחומה, אם זה [כנסיית] ״גת שמנים״ בשטח הערבי, או כנסיות ״דורמיציון״ והבנדיקטינית בשטח היהודי. אין להתעלם שהם סמוך לחומה. אם בכלל בא בחשבון בינאום טריטוריאלי, לא החומה מוכרחה להיות הגבול. הוא יכול לכלול עוד מקום או שניים. בלי שנאמר זאת במפורש בתזכיר, העמדה שלנו היא שאם תהיה ברירה של בינאום העיר העתיקה וחלקים שונים יהפכו לנחלת או״ם - והאלטרנטיבה היא לא שלטון יהודי אלא האלטנטיבה היא שלטון ערבי-מוסלמי שם - אנחנו סבורים שקודם כל ההיגיון מחייב, אם יש ויתור כזה על שטח, שאנחנו יכולים לוותר על רצועה וזה לטובתנו שמקומות ידועים בהר ציון, לא כל הר ציון, ייכללו בשטח בינלאומי זה, כי על ידי כך אנחנו נפטרים מצרה גדולה כאילו אנו משתלטים על שני מקומות קדושים לנצרות. לעומת זאת - אני מדבר על הצעה זו מתוך הנחה שהיא ריאלית, אם תהיה ריאלית יהיה זה הישג גדול - כיוון שאנו מפקידים את הכותל המערבי בידי האו״ם, אנחנו מעוניינים שיהיו לנו עוד נכסים בבינאום זה. קבר דוד, למשל. אני מדבר מתוך הנחה שזה מקום קדוש ליהודים. יהיה לנו ריב על זה עם האיסלאם, ואז גם קבר דוד ייכלל בשטח הבינאום.^[5]

זאת אנחנו אומרים אך ורק לגבי הצהרתנו ביחס לעיר העתיקה - שיש לנו צורך בה מבחינה היסטורית שהיא תהיה שלמה. למעשה אני חושב שזה לא בא בחשבון, כי לא אנחנו נפיל את זה אלא הצד שכנגד, הצד הערבי.

זאת הצגנו כפתח חדש לפתרון הבעיה. אם היו״ר שואל לתגובות לתזכיר זה - קשה לי להציג את הדברים בבהירות, כי זה לא שימש נושא למשא ומתן, אבל לא יהיה זה רחוק מהדיוק אם אומר, שבדרך כלל ארצות הברית פגשה דבר זה ברצון, אבל היות והדבר העיקרי המעיק על ארצות הברית זה הקתולים באמריקה, והיות ואינם בטוחים עד כמה הקתולים יסתפקו בזה, הם לעת עתה מסתייגים ואומרים שבמסגרת כללית זה בא בחשבון אבל צריך עוד לברר.

התגובה האנגלית היא שזה אולי יותר מדי ושאנחנו נותנים לאו״ם יותר מדי, כי הם חושבים שהם לא יוכלו להשיג דבר זה מעבדאללה, והם אינם רוצים ללחוץ יותר מדי על עבדאללה בעניין זה. יכול להיות שאנחנו פה בין המינימום האמריקני ובין המקסימום האנגלי. מבחינה תכסיסית זה מצב לא רע.

ישנה ידיעה - אינני יודע עד כמה היא נכונה - שהממלכה הירדנית הציעה לוותיקן, לפני איזה זמן, אותה הצעה שאנחנו הצענו בעצרת ושהוותיקן דחה זאת לחלוטין. אינני יודע אם זה נכון. אין לי ידיעה אם ישנה תוכנית אנגלית ומה התוכנית האנגלית, אבל ייתכן שזו תוכנית אנגלית. ידוע לנו שהוותיקן מעיין בהצעה שלנו, אבל ידוע לנו גם כן שעמדת הוותיקן היא שבשבילם העיקר הוא הבחינה ההיסטורית. יש להם חשבון ביחס לקבר הקדוש. יש להם חשבון עם העם היהודי. הם השיגו בעצרת האחרונה פסק הלכה לטובתם.^[6] הם מרצונם לא יוותרו על זה ומיוזמתם לא ייכנסו לפשרה בעניין זה. הם נשארים בעלי תביעה כלפי או״ם. אם או״ם ישנה את המצב, אז מבחינה מוסרית הם יהיו חופשיים לבוא לידי הסדר עם השלטונות הקיימים, אבל לא שידם תהיה במעל הזה. לפני שאו״ם יסוג מעמדתו, הם לא יקחו על עצמם אחריות זו כלפי ההיסטוריה וכלפי הכנסייה הנוצרית [על כך] שהם הוציאו מידם את הטרף הזה. זוהי עמדת הוותיקן.

השאלה היא באיזה מצב פרלמנטרי תמצא השאלה הזאת בעצרת הקרובה. בכלל, העצרת הקרובה עוד לוטה בערפל. אינני יודע מה יהיה בעצרת ואם תהיה עצרת. אין להעלות על הדעת שתבוא הצעה מצד מישהו לבטל את ההחלטה של העצרת הקודמת. לא ידוע לי תקדים כזה, שהעצרת תצביע על ביטול החלטה קודמת. במקרה שמישהו ייעשה זאת מובטחת, לפי דעתי, מפלה להצעה זו. אינני מעלה על הדעת שיימצא רוב של שני שלישים בעד הפלת ההצעה שנתקבלה בעצרת הקודמת, אפילו מתוך הנחה שברית המועצות ובעלי בריתה ישתתפו בעצרת ויצביעו נגד.^[7] אינני יודע אם ישתתפו, ואם ישתתפו אינני יודע אם יצביעו נגד. הם יכולים לקבוע את עמדתם. נניח שיצביעו נגד, גם אז יש להניח שלא יהיה רוב של שני שלישים בעד ביטול החלטה שנתקבלה בשנה שעברה, ולכן אינני חושב שעניין הביטול הפורמלי ומחיקת החלטה זו מעל לוחות הברית של או״ם בא בחשבון. אני מדגיש דבר זה כדי שנדע היכן אנחנו. אם יש דבר שהוא קשה ביותר, הרי זהו.

מה שבא בחשבון זו החלטה חדשה, אשר לא במפורש אלא בהשתמעותה תבוא במקום ההחלטה הקודמת. חוקרי המשפט הבינלאומי יאמרו: הנה, בשנת 1949 נתקבלה החלטה זו, ובשנת 1950 נתקבלה החלטה אחרת. יש להניח שהחלטה יותר מאוחרת, במידה שהיא מנוגדת להחלטה קודמת, היא המכריעה. כך יכול להיות לאפיפיור הסיפוק שהחלטה שהוא דגל בה לא נמחקה והוא עוד יכול לדון בה. במידה שהוא מתפשר עכשיו הוא מתפשר כהוראת שעה, אבל הוא יכול עוד להתדיין. אני רואה זאת כמוצא החיובי כמעט היחיד שיכול להיות. זאת אומרת שיהיה דין וחשבון של מועצת הנאמנות, מועצת הנאמנות תגיש את התקנון שחיברה, תגיש את התזכירים שקיבלה בתשובה לתקנון, היא תודיע שמילאה את שליחותה באמונה, אבל עובדה היא שהצדדים הנמצאים במקום מודיעים שהדבר איננו בר ביצוע, אינם מוכנים לשתף פעולה והיא מחזירה את הדבר לעצרת. יהיה ויכוח. בלי ספק יהיו אנשים שמתוך קנאות דתית, או מתוך ציות לוותיקן, או מתוך תכסיסים ותחבולות אנטי-ישראליים, ידברו גבוהה גבוהה על קדושת ירושלים וגם על קדושת או״ם וסמכות או״ם: ״נתקבלה החלטה בשאלה זו ואי-אפשר לזוז ממנה״. יהיו אנשים מעשיים, בלי ספק פרוטסטנטים, ייתכן גם קתולים - השאלה איזה קתולים - אשר יאמרו: ״רבותי, אנחנו מוכרחים פעם אחת לגמור עניין זה. אין זה מוסיף שום בריאות לאו״ם שישנה החלטה שאינה בת ביצוע. אנחנו עושים בזה את או״ם פלסתר. הנה, ישנה הצעה הנותנת סמכויות ממשיות לאו״ם,^[8] ניקח אותה ונעשה ממנה מה שאפשר ובזה נגמור את העניין״. זהו המוצא אשר לפי דעתנו עלינו לחתור לקראתו.

השאלה היא באיזו מידה אנחנו נצליח במשך הזמן שנשאר עד לעצרת, ובמשך העצרת, לגייס כוחות לטובת המוצא הזה. זו פעולה שאנחנו משקיעים בה עכשיו לא מעט כוחות על ידי שיחות, ביקור גם בארצות והזמנת אנשים הנה כדי שיראו בעליל את המצב. הבעיה שלנו היא לנתק מאותו הגוש, שתמך באפיפיור תמיכה גמורה, כמה קולות ולהעביר אותם למחנה הזה לא על מנת שיצביעו נגד האפיפיור - זה יהיה קשה, אם כי הפעולה נעשית בכיוון זה, אינני מדבר על זה שאנחנו דורשים אלא על מה שנקבל - אלא שיצביעו בעד מוצא אחר.

להלן התנהל דיון ממושך בהשתתפות חברי הוועדה. מ״ש השיב למתדיינים.

מ. שרת - שר החוץ: הדברים שנאמרו הוכיחו שכמה דברים דורשים ביאורים וישנן השגות על עמדת הממשלה שאינן נראות לי, אבל מחייבות אותי להסביר דברים ביתר בהירות.

קודם כל, לדברי חבר הכנסת בן־אליעזר.^[9] הוא חלק על הקו שנקטה ממשלת ישראל הן מבחינת העמדה והן מבחינת הנוהל. אתחיל בנוהל. הוא טען, ראשית, מדוע הצענו את ההצעה הזאת בלי להבטיח קודם הסכמה של גורמים ידועים. בדין וחשבון המקובץ מאוד שלי, שמסרתי בתחילת הישיבה, מאוד השתדלתי להמעיט את האופי החיובי של התגובות שקיבלנו לאחר הגשת התזכיר, שכמה מהן היו לפני שהגשנו את התזכיר, כי התזכיר הוא תוצאה ממגע בלתי פוסק עם ממשלות הן בבירותיהן והן על ידי המשלחות שלהן בניו-יורק. הטעמתי, כדי לא להשלות את עצמי ולא להשלות את החברים, לפי הכלל: מוטב שתהיינה הפתעות נעימות מאשר הפתעות בלתי נעימות. הכל נתון בכור ההיתוך.

קיבלנו תגובות מעודדות למדי מחוגים שונים. לא יכולנו בשום אופן לקבל, לא לפני ולא אחרי הגשת התזכיר, קביעת מסמרות של הממשלות: ״אנחנו נתמוך בזה״. זה מחוץ לגדר המציאות, אלא אם יש לנו הסכם עם מדינה שלה נחוץ משהו ולנו נחוץ משהו, אנחנו מצביעים בעדה והיא בעדנו. דבר כזה עוד לא קרה לנו ואין זה מהדברים המכובדים ביותר, כי ישנה שאלה מה יאמר הצד השלישי ומה עמדתו ואנחנו כפופים. אבל כאשר באים למדינה כמו צרפת ומשוחחים עם מיניסטר החוץ וחברי ממשלה אחרים, מה זאת אומרת להשיג הצהרה מצרפת שתתמוך בזה? לזה יש צורך בישיבת הקבינט. העמדה שלנו בתזכיר לא נקבעה ביני ובין אבא אבן. לא אומר שהממשלה עברה על כל מילה ומילה, יש פה חלק אחד שהוא כולו מבוא. על זה הממשלה לא עברה, אבל היא קראה כל מילה בחלק השני והדברים העיקריים הובאו לדיון. אין אפשרות להשיג עמדה כזאת מצרפת בלי ישיבת קבינט, השאלה היא קודם כל אם יש בצרפת קבינט. יש ימים שישנו ויש ימים שאיננו. גם זו שאלה. שם יש לנו עסק עם אדם [שר החוץ] ששמו רובר שומאן, אשר אומר למישהו שהיה חבר הקבינט הצרפתי: ״בכל עניין שתהיה התנגשות בין המשמעת לצרפת ובין המשמעת לוותיקן, אני אעדיף את המשמעת לוותיקן״. הוא מבחינה זו ״קומוניסט״ והדברים ברורים.^[10] יש כמובן גם חברים אחרים ולא תמיד הלכה כמותו, אבל ייתכן שאם להביא דבר כזה להכרעה, פירושו הכרעה רבתי מתוך ריב ומתוך הצבעה ברוב. דבר כזה לא יעשו [הצרפתים] סתם כדי לעשות נחת רוח למדינת ישראל. מי יודע אם זה יעמוד על הפרק בעצרת. יכול להיות שידחו זאת ונרוויח זמן, בינתיים נבנה את הקריה.^[11] מי יודע באיזו סיטואציה הדבר יופיע, איזה שיקולים יהיו, איך אפשר להביא את הקבינט [הצרפתי] לישיבה שיחליט בשאלה זו? דבר זה בלתי אפשרי, אבל יכולים לקבל תגובות מאנשי משרד החוץ [הצרפתי] או מיניסטרים אחרים ואתה יכול לראות איזה רושם זה עושה עליהם, אם אומרים: ״זה מתקבל על הדעת ויש סיכוי שזה יתקבל על דעת ממשלת צרפת״. אך אינני חושב שממשלת צרפת תלך ותדרוש את הבלתי-אפשרי.

תגובות חיוביות כאלו היו גם מצד צרפת, גם מצד ארצות הברית וגם מצד ממשלות אחרות, גם לפני וגם אחרי הגשת התזכיר, בשום אופן לא רק אחרי הגשת התזכיר. נעשתה עבודת הכנה לפני שהוגש התזכיר והוא הוגש על יסוד זה.

מדוע אנחנו הגשנו הצעה זו ולא דאגנו שממשלה אחרת תגיש? זהו תכסיס ידוע, אבל חוששני ש״הסוס הזה נגמר״. אין זה תכסיס רציני ובדרך כלל מתברר שזה כך. קודם כל, מעט מאוד משלחות רציניות מקבלות על עצמן תפקיד כזה להגיש משהו לא מתוך שיקוליה או מתוך צורכי ממשלותיהן, אלא כדי לעשות טובה לממשלה אחרת. שנית, כאשר אנחנו מציעים זאת לממשלה אחרת, אנחנו יודעים מה אנו מבקשים אותה לעשות. אף פעם אי-אפשר לדעת מה יצא מזה. לפעמים אתה מבקש דבר אחד והיא מתכננת ומכניסה דברים שאחר כך אוי ואבוי. לא רק שהמדינות אינן מוותרות בשום אופן על עצמאותן, אלא דווקא במקרה שאתה מכתיב להן הצעה אתה מגרה את עצם העצמאות שלהן והן מוכרחות להוסיף דבר כדי שאיש לא יוכל לומר שהן קיבלו את זה בכתב מאת ממשלת ישראל. אני מנסה כאן להתחלק [אתכם] בניסיון שלי במידה שיש לו ערך.

שלישית, כאשר נעשה דבר כזה המשחק שקוף מאוד. היה מקרה אחד שפבריגט,^[12] מתוך כל הכנות, הציע הצעה בעצרת האחרונה.^[13] אנחנו לא ביקשנו אותו. התברר אחר כך שהוא דיבר עם מישהו לא אחראי ביותר, ההוא שלל זאת והוא בכוונה לא הלך לאנשים אחראיים. לא היה איש בעצרת אשר הטיל ספק כלשהו שאנחנו שלחנו אותו להציע הצעה זו. זה לכשעצמו פוסל את ההצעה. לא היה להצעה זו כל ערך והיא גרמה רק נזק וזה הוריד גם את ערכו של פבריגט. אנחנו לא רוצים להתחייב, שהנה סמכנו את הסוגייה הזו על משענתו של מישהו אחר. כל העניין הוא בלתי יעיל לחלוטין, אם לא מזיק.

ישנו גם נימוק רביעי שהוא פועל בייחוד בעניין זה: מה המגרעת היסודית של הקו בו הלכה העצרת האחרונה? זה שהקו הזה איננו בר ביצוע. מה הקלף היותר חזק שלנו נגד התקנון שחובר, שהוא לא יקום ולא יהיה? יש שלטון במקום ואוכלוסייה במקום והם יחליטו אם הדבר בר ביצוע. אם מדובר על אלטרנטיבה, מה צריך להיות היתרון הראשון של האלטרנטיבה? שאם ישנה אפשרות ללכת הלאה צריך ללכת הלאה, אבל אם איננה בת ביצוע אי-אפשר ללכת הלאה. מה הדבר שיכול לשמש ביטוי עזר לממשלות לסור מההחלטה ההיא? הצעה אחרת שהיא בת ביצוע. והנה ישנה הצעה בת ביצוע שהגוף הפועל כאן, במקום, הוא המציע אותה. זוהי הערובה וזה כל ההיגיון. אם אנחנו נציע יהיו אנשים שיאמרו: ״יכול להיות שזה לא די, אבל מה שמוצע הוא במאה אחוז בר ביצוע ומוטב לקבל חצי כיכר מאשר לא לקבל לחם כלל. מה בצע שנקבל החלטה ברוב של שני שלישים ושהוותיקן מאחורי זה, ויש גם תקנון [לירושלים], כאשר למעשה זה איננו בר ביצוע? הנה לפנינו הצעה מצד האוהד לדבר שהוא דבר מעשי״. זה מכריע כנגד הכל, וזו היתה אחת הסיבות העיקריות מדוע אמרנו שאנחנו צריכים להציע זאת.

לגופו של עניין, ופה מופיעה הבעיה שבינינו ובין הוותיקן. אצטרך להרצות עכשיו בקצרה על השתלשלות העניינים לגבי עמדת הוותיקן, כי פה ישנם עניינים עמוקים מאוד ואנחנו לא מעט ישבנו על מדוכה זו ושברנו את הראש כדי לחדור לעומקה של סוגייה זו, ונתבררו כמה דברים: כאשר בשנת 1947 צפה לראשונה כעניין רציני הצעה על הקמת מדינה יהודית בארץ הקודש, היתה זו בעיה חמורה מאוד בשביל הוותיקן, והוותיקן ישב על המדוכה הזאת לדעת מה לעשות: האם מותר לו, לפי אחריותו ההיסטורית ולפי מצפונו הנוצרי, להתפשר ולהרשות לאומה הזאת אשר צלבה את המשיח, שתחזור למעמד ממלכתי באיזה מקום-שהוא בארץ הקודש, או שזה עניין שהוותיקן צריך לקדש עליו מלחמה ולקומם נגדו את כל הכנסייה הקתולית בעולם? ונפלה הכרעה נגד נימוק זה ונגד מלחמה במדינה היהודית. הראיה, שלא הרגשנו בהתנגדות נמרצת של הוותיקן. ידענו שהוותיקן אינו מוכן לפעול בעד, אבל לא היו משלחות [באו״ם] שקיבלו הוראות מהוותיקן להצביע נגד. כמובן שהם פעלו נגד, אבל לא הרגשנו שיש בזה הוראה של הוותיקן כמצביא המערכה. מדוע החליטו [בוותיקן] נגד המלחמה? הם מאוד מעשיים אבל הם גם דוקטרינרים ואמרו לעצמם כך: ״אם אנחנו נפתח עכשיו חזית [נגד המדינה היהודית] אנחנו אז יוצאים למלחמה נגד העם היהודי אשר רוצה מדינה זו. אין זה עניין מקומי, זהו עניין הנוגע לעם היהודי בעולם כולו. ישנה כבר חזית עולמית אחת נגד הקומוניזם. אנחנו רואים סיכויים לקבל את העם היהודי כבעל ברית לחזית ראשונה זו, למה לנו בזמן כזה ליצור לעצמנו חזית שנייה ולדחות מעלינו בעלי ברית אפשריים בחזית העיקרית שלנו בעולם הזה: המלחמה עם האנטי־כריסט?״

זה היה נימוק אחד שלילי. היה גם נימוק חיובי. הם אמרו: תוכנית ה-29 בנובמבר המוגשת לנו אינה כוללת רק מדינה יהודית, שזה מינוס לכל הדעות ונצטרך לצמצם זאת באיזו-שהיא צורה, אבל יש בה גם דבר חיובי והוא בינאום ירושלים. זאת אומרת השלטת הנצרות על ירושלים, וזאת אומרת השלטת הוותיקן על ירושלים. כך הם גרסו וזה דבר שעוד לא היה [כמותו]. זה היה אומנם בימי ממלכת הצלבנים בירושלים, אחר כך זה נפל ובאו כל מיני גורמים אחרים. אחר כך טורקיה השתלטה על מקום זה, ואחר כך זה עבר לשלטון נוצרי פרוטסטנטי [המנדט הבריטי], ולהם היתה שם רק כנסייה. עכשיו, בפעם הראשונה, אומנם תחת דגל האו״ם, יהיה שלטון טריטוריאלי על המקומות הקדושים ויש סיכויים שהנציג [מטעם או״ם] יהיה קתולי. ועובדה היא שאותו איש שנתמנה כנציג ולא הגיע, היה קתולי. מי שמכיר את ההיסטוריה של הוותיקן ושל הקיסרות החדשה ותולדות הסכסוך בין הוותיקן ובין הקרדינל,^[14] יודע מה הערך הרב שהוותיקן מייחס לשליטה טריטוריאלית. ופה ראו אפשרות לבצר עמדה כזאת וגם אפשרות לבצר עמדה בשביל המלחמה בקומוניזם במזרח [התיכון], מין מצודה קיסרית. אבל הם אמרו: ״אם זה חלק מהוויכוח הזה, שאנחנו לא נילחם נגד מדינה יהודית, כדאי לשלם את המחיר הזה ולקבל דבר זה״ [שליטה טריטוריאלית]. אצלם לא חשוב שלא הופיע נציג של הוותיקן. על כל פנים, הוא לא ישב ליד שולחן הדיונים והם לא היו שותפים לעסק זה. בשבילם היה זה חוזה שהם כרתו כאילו עם האו״ם, שהם מצידם התחייבו לא להילחם נגד תוכנית או״ם, ואו״ם התחייב כלפיהם לבינאום ירושלים ולהשליט אותם על ירושלים. זה לא כתוב, אבל זו היתה משמעות פנימית בלבד.

כעבור זמן קמה מדינת ישראל וקמה בחלק הרבה יותר גדול של ארץ הקודש, ואגב אורחא בלעה גם את נצרת כלאחר יד, גם השתלטה על חלק הגון של ירושלים והתוכנית של בינאום נזרקה לסל, ואז זה מקח טעות כי זהו חלק מהחשבון. הוותיקן אומר כך - אני כאן מצטט דברים של ארצות שונות שהן מקורבות לותיקן: ״כמובן שאנחנו נרדוף את היהודים ונילחם נגדם, אבל טענות ליהודים אין לנו. לנו יש דין ודברים עם האו״ם, את השטר הזה נגיש לגוביינא לאו״ם״. והם עשו כך. הם גייסו את כל כוחם והראו כל מה שהם יכולים: מה שקרה באוסטרליה יכול להוכיח,^[15] התמיכה של מוסקבה שקיבלו, גם זה שהערבים הופיעו כלוחמים בשביל הבינאום, ולו גם הצעת הבינאום לא נתקבלה גם אז היו עושים את שלהם. אם האפיפיור היה נקרא לדין על כך, היה אומר שארצות אלו ואלו הצביעו בעד אבל לא היה רוב. לא היה רוב מפני שלא היתה לו שליטה על העולם כולו אלא רק על הכנסייה הקתולית, ולכן נשארה להם עכשיו רק טענה זו לאו״ם.

מה שמציע חבר הכנסת בן-אליעזר, שצריך היה לפנות לוותיקן ולדבר אליו כאל דת - לו אמרנו זאת לפני שנתיים וחצי אפשר היה להציע זאת. ניסינו לעשות זאת בכל הדרכים וגם בדרך זו. התשובה פשוטה. לו היה מצב כזה שרק זה קובע, ״שאתם [היהודים] שלטון ואנחנו [הוותיקן] דת, יש לנו אינטרסים ידועים או זכויות ידועות. היינו יושבים ליד שולחן ומגיעים להסדר ואין ספק שהיינו מגיעים להסדר טוב בשבילנו, מפני שזו [ישראל] מדינה דמוקרטית, מדינה עם רגשות מסוימים ואתם לא הייתם מתנכרים לכנסייה. אז זה אומר שצריך למחוק את האופי הבינלאומי של הבעיה, כאילו לא קיים או״ם לגבי ירושלים ולא קיימות כל ההחלטות ולא קיים אותו דבר שאותו אנחנו רוצים להשיג בעניין זה, מה יש לנו לדבר אתכם? לנו אין שום עניין אתכם. אם אתם רואים בעיתונות הקתולית מאמרי השמצה והתקפות אל תראו זאת כעניין רציני, זאת עושים במלחמה, אל תקבלו זאת כקובע את עמדת הכנסייה הקתולית נגדכם. אנחנו יודעים שהיתה מלחמה והיו כל מיני גורמים. אנחנו יודעים שבתור שלטון התנהגתם לפנים משורת הדין. שמענו מאנשים שלנו שאתם דואגים להם ומחזירים להם את הרכוש שלהם. כל זאת אנו מבינים. הטענה שלנו היא כלפי או״ם, אבל תדעו לכם שעל טענתנו זו כלפי או״ם לא נוותר ויש לנו זמן. אל תבואו להוכיח לנו שזה איננו בר ביצוע. זו איננה טענה כי זו שאלה לדורות״.