60 | הכנסת הראשונה, ישיבה קס״א^[1]

 

מלחמת קוריאה - העולם בין תקווה וייאוש

היו״ר י. שפרינצק: בהתאם להצעות סדר היום שהוצעו על ידי סיעת מפלגת הפועלים המאוחדת, על ידי חבר הכנסת הלל קוק^[2] וחבר הכנסת מאיר וילנר, יתקיים דיון בשאלות מדיניות. רשות הדיבור לשר החוץ.

מ. שרת - שר החוץ: ארוני היושב ראש. אומנם השאלה הועמדה על סדר יומה של הכנסת ביוזמתן של סיעות האופוזיציה, ובמקרה כזה אין הממשלה רואה את עצמה מחויבת לפתוח בוויכוח, אך היא תמיד שומרת לעצמה את הזכות לעשות זאת, הפעם ראתה צורך להשתמש בזכות הזאת.

כנסת נכבדה. העולם התלוי ומפרפר בין שלום מעורער ובין מלחמה מאיימת, העולם הנקלע בכף הקלע בין תקווה וייאוש, נחרד ונזדעזע לשמע הידיעות הראשונות על התפרצות הקרבות בקוריאה. מי שפתח בקרבות האלו הוא בעיני העולם כמטיל גפרור דולק לתוך מחסן של חומרי נפץ, אחריותו היא אחריות לפטר מדון,^[3] שראשיתו מצער ואחריתו עלולה להציף את כדור הארץ כולו בנחשולי דם ואש ולהמיט על המין האנושי שואה שלא יירפא ממנה.

המוני אדם ברחבי תבל תלו עינם לארגון האומות המאוחדות ותהו: היתגלו בו אומץ הלב, הכישרון והכוח למלא את ייעודו הנשגב ולהעמידו תריס בפני הפורענות האיומה? היצליח להחניק את רוע המלחמה באיבו? היהיה לאל ידו לא רק להדוף את הסכנה, אלא גם לבצר ולבסס את שלום העולם ולהרחיק את אימת המלחמה מעל אופקו?

מוסד האומות המאוחדות, שהועמד על משמר הביטחון הבינלאומי, הוא מועצת הביטחון. בשלוש ישיבות תכופות ב־25, ב־27, וב־29 ליוני, ישבה המועצה על מדוכת קוריאה. ההחלטות שבשתי הישיבות הראשונות נמסרו, כל אחת בתאריכה, במברק חוזר ומיודד מאת המזכיר הכללי של או״ם לידיעת כל הממשלות החברות באו״ם, וככללן ממשלת ישראל.

בהחלטה הראשונה מ-25 ביוני הביעה המועצה את חרדתה העמוקה נוכח ההתקפה המזוינת, שנערכה על קהיליית קוריאה על ידי כוחות מצפון קוריאה. היא קבעה שהתקפה זו היא הפרת השלום, פקדה להפסיק מיד את פעולות האיבה ודרשה משלטונות צפון קוריאה להחזיר את כוחותיהם לקו הרוחב 38, ומכל המדינות החברות באו״ם להושיט לאו״ם עזרה בביצוע ההחלטה ולמנוע עזרה מצפון קוריאה.

בהחלטה השנייה מ-27 ביוני מודיעה המועצה, ששלטונות צפון קוריאה לא הפסיקו את פעולות האיבה ולא החזירו את כוחותיהם לקו המקביל 38, שנדרשים אמצעים צבאיים דחופים להחזרת השלום והביטחון הבינלאומי, ושקהיליית קוריאה פנתה לאו״ם וביקשה צעדים דחופים ויעילים להבטחת השלום והביטחון. על יסוד כל אלה ממליצה המועצה לכל חברי האו״ם להושיט לקהיליית קוריאה את העזרה הדרושה להדיפת ההתקפה המזויינת ולהחזרת השלום על כנו באותו אזור.

נתקבל מברק חוזר שלישי מ[המזכ״ל] מר טריגווה לי מיום 29 ביוני, בו הוא מודיע לכל ממשלה וממשלה, שאם ביכולתה להושיט עזרה לקוריאה הדרומית, תהיה בזה הקלה לביצוע ההחלטה אם תודיע למזכירות הכללית על סוג העזרה.

לאור המאורעות שנתרחשו ונוכח הפניות הישירות של המזכירות הכללית של או״ם, נתכנסה הממשלה לישיבה שלא מן המניין לדון במצב שנוצר ושמעה דין וחשבון מפורט על השתלשלות העניינים.

לא היה לממשלה כל יסוד לפקפק באמיתיות התיאור וההגדרה שניתנו למאורעות קוריאה בהחלטות מועצת הביטחון. סימוכין משכנעים לאמיתיות העובדות שעליהן הסתמכה המועצה אפשר למצוא במהלך המאורעות עצמם. התנופה הנמרצת והמהירה של הכוחות הצפוניים והתקדמותם דרומה משמשת הוכחה ליוזמה מתוכננת. קוריאה הדרומית ולא הצפונית פנתה למועצת הביטחון וביקשה עזרה. קוריאה הצפונית לא נענתה לדרישת מועצת הביטחון להפסיק את הקרבות ולסגת לקו המוסכם מקודם.⁴

הממשלה נתנה את דעתה על העובדה, שישיבת מועצת הביטחון נתקיימה בלא השתתפות אחד החברים הקבועים שלה - (קריאה: שניים) - אני אומר אחד החברים הקבועים שלה. פרישת ברית המועצות מישיבות מועצת הביטחון, וכן הסתלקותה והסתלקות כמה מדינות בעלות בריתה מהשתתפות במוסדות אחרים של או״ם, גרמו בשעתן לממשלת ישראל דאבון רב ועוררו בלבה דאגה עמוקה לעתיד.

נציגי ישראל עודדו בכל לבם את מאמציה של המזכירות הכללית לסתום את הפרץ שניבעה ולהחזיר לאו״ם את שלמותו ואת מלוא כושר פעולתו. הם הביעו את עמדתם זו בשיחות רבות עם המזכירות הכללית עצמה ועם גורמים אחרים. בו בזמן עשתה משלחת ישראל לאו״ם הכל כדי לשמור ולטפח את יחסי הידידות וההבנה ההדדית עם המשלחת הסובייטית והיא מצווה ועומדת להמשיך במאמצים האלה גם להבא. בלי להצדיק את מעשה הפרישה מתייחסת ממשלת ישראל בהבנה כנה לשיקולים שהביאו לידי צעד זה, והיא סבורה שיש להתמיד במאמצים מיוהדים לחידוש שלמותה של מועצת הביטחון.

אך ממשלת ישראל כחברה באו״ם, שקיבלה עליה באמונה לקיים את המגילה והשתיתה את מדיניות החוץ שלה בראש וראשונה על תמיכה באו״ם, לא תוכל להסכים שזכות קיומו וסמכות פעולתו של ארגון האומות המאוחדות נשללות עם פרישת מישהו מחבריו מהשתתפות פעילה בו, אחת היא לאיזה מחנה הוא שייך. יתר על כן, כמדינה קטנה, ובמיוחד כמדינה שהיתה קורבן של תוקפנות ועלולה יום יום להיתקף מחדש - ועמדתה המיוחדת במינה של מצרים לגבי בעיית קוריאה במועצת הביטחון^[4] עשויה רק לחזק את החשש החמור הזה - אין מדינת ישראל יכולה בשום פנים להתפשר מרצונה עם שיתוקו של או״ם, ועם ויתורו על זכות ההתערבות להשלטת הביטחון הבינלאומי ולהגנת השלום, אך ורק משום הסתלקותו של מישהו ממועצותיו, ויהיו נימוקי ההסתלקות אשר יהיו גם נובעים מקובלנה צודקת.

ממשלת ישראל גורסת את ארגון האו״ם בראש בראשונה כהתאגדות המדינות לערבות גומלין לשם שמירת השלום. ערבות גומלין זו מקנה זכויות ומטילה חובות. וכשם שממשלת ישראל לא תוותר על זכויותיה ותביעותיה מן הארגון הבינלאומי, כן אינה יכולה להסתלק מהתחייבויותיה לו. התביעות וההתחייבויות כאחת תוקפן קיים ועומד כל עוד קיים ועומד הארגון עצמו.

ממשלת ישראל נתנה היטב את דעתה על משמעותה המדינית של ההכרעה,

אם לצד זה או לצד זה, שהיא הועמדה בפניה בתוקף השתלשלות המאורעות שאין לה כל שליטה עליה. מאז ייסוד המדינה דגלה הממשלה בעקרון של אי-הזדהות עם אחד הגושים שנתגבשו בעולם נגד משנהו כיסוד חיוני של מדיניות החוץ שלה. יסוד זה קיים ועומד. בו בזמן דגלה הממשלה תמיד, ובנאמנות לא פחות איתנה, בשמירה על שלום העולם כקו ראשי למדיניותה ובתמיכה באו״ם כמכשיר ראשי להשגת המטרה הזאת.

בקווי היסוד לתוכנית הממשלה הזאת, שהובאה לפני הכנסת הראשונה על ידי ראש הממשלה בנאומו מיום ז׳ באדר תש״ט, 8 במארס 1949, בפרק מדיניות החוץ, נאמר: אל״ף, נאמנות לעקרונות המונחים ביסוד מגילת האומות המאוחדות וידידות עם כל המדינות השוחרות שלום, ובמיוחד עם ארצות הברית וברית המועצות. בי״ת, תמיכה בכל צעד המחזק את השלום, מבטיח את זכויות האדם ושוויון העמים בעולם ומגביר את סמכותו וכושר פעולתו של או״ם.

כשביקש ראש הממשלה למצות בהנחות ספורות את תוכנית הממשלה, כיסוד להצטרפות סיעות אחרות אליה, הוא ניסח בנאומו מיום כ״ח בחשוון תש״י, 20 בנובמבר, את ההנחה הראשונה לאמור: ״מדיניות חוץ של שלום. שלום עם עמי ערב, שלום בעולם. מדינת ישראל לא תהיה שופרו וסוכנו של שום צד להתגרות בצד שכנגד. ממשלת ישראל תיתן יד לכל ניסיון ומאמץ המכוון להמתיק הניגודים בין הגושים השונים ולחזק השלום בעולם״.

עיקרון אי-ההזדהות עם מחנה נגד מחנה, עם גוש נגד גוש, הוא דרכה של ישראל לשרת את שלום העולם, לתרום את תרומתה המיוחדות לאי-הרחבת הפרץ, אולי לסייע במידת יכולתה המצומצמת להצרתו ולחיסולו. אך עקרון זה של אי-הזדהות אינו יכול ליהפך לאמצעי של התכחשות לעניין השלום, לתואנת התחמקות מן אחריות כלפי או״ם, לנשק שבמקום להגן על השלום, יפגע בביטחון ישראל עצמה. יש עוד אומות בעולם, בכללן מדינה אדירה אחת [הודו] וכמה מדינות קטנות, הקרובות לתפיסתנו נוכח הסכסוך העולמי החמור והמנסות לדרוך בנתיב הצר המלא חתחתים של עצמאות גמורה ואי-הזדהות מדינית. אף אחת מאלה אינה מוכנה לגרוס את העיקרון הזה, המחייב אי-הזדהות עם האומות המאוחדות נגד מפירי השלום. אף אחת מהן לא תסכים, שעיקרון זה צריך להביא לידי מסקנה שאסור לאו״ם לקבוע מי צדק בסכסוך זה ומי אשם בסכסוך אחר, אלא עליו לגזור שיתוק על עצמו ולהפקיר את העולם לפגיעתו הבלתי מרוסנת של הכלל ״כל דאלים גבר״.

אומנם ידענו היטב, שבפגוע התוקפנות בנו לא באה מועצת הביטחון לעזרתנו בפועל ממש, אך היא התערבה לדרוש הפסקת הקרבות והביאה קודם לידי ההפוגה הראשונה, אחרי כן לידי ההפוגה השנייה, ולבסוף לידי משא ומתן על שביתת נשק, שנסתיים שלב שלב בהפסקה גמורה של הקרבות ובייצוב גבולותינו הקיימים. לא הניסיון השלילי שלנו לגבי מועצת הביטחון, ועל כל פנים לא הניסיון החיובי, אין בהם כרי להביאנו לידי ויתור על זכותנו לתבוע התערבות או״ם והגנת או״ם במקרה של חידוש התוקפנות נגדנו. אנו נדגול בעקרונות המגילה [של או״ם] ותבוע נתבע את מועצת הביטחון לאחריות.

על יסוד כל העקרונות והשיקולים האלה ניסחה ממשלת ישראל את עמדתה בהחלטה מיוחדת, שנמסרה למזכיר הכללי של או״ם בתשובה למברקיו. ההחלטה אומרת: ״ממשלת ישראל שוללת ומגנה כל מעשה תוקפנות, בכל מקום שיהיה ומאיזה צד שיבוא. בתוקף ההתחייבויות הברורות הנובעות ממגילת האומות המאוחדות תומכת ישראל במועצת הביטחון במאמציה לשים קץ להפרת השלום בקוריאה ולהשיב את השלום על כנו באותו אזור. ממשלה ישראל מקווה, שארגון האומות המאוחדות ימשיך במאמצים ללכד את כל המעצמות הגדולות במאמץ משותף לקיים את שלום העולם״.

אין ממשלת ישראל רואה עצמה כהופכת על ידי ההחלטה הזאת לצד בסכסוך החמור שבין מזרח אירופה והעולם המערבי, המפלג את רובו של העולם ומקדיר את שמי הזירה הבינלאומית בעננים מבשרי שואה. ממשלת ישראל לא באה בהחלטה זו אלא למלא את חובתה לפי המגילה ולתת תוקף לנאמנותה לשלום. חלקה עם כל המדינות הרואות באו״ם מגן ראשון בפני אסון עולמי שעוד לא היה כמוהו. צורכי ביטחונה ובניינה של מדינת ישראל, הגשמת המשימה ההיסטורית של קיבוץ גלויות במולדת והחרדה לגורל שארית הפליטה של העם היהודי בתפוצותיו מחמירים את אחריותה של ממשלת ישראל ומחזקים את רוחה להוסיף לכת בדרך שקבעה לעצמה: מדיניות עצמאית בלא התקשרות באיזה גוש, חתירה ליישוב מוסכם של הניגודים המבתרים את העולם ושמירה על סמכות או״ם למען השלום.

מדינת ישראל אינה יכולה להסתפק בקביעת עמדה לעצמה. בשעה הרת סכנות זו, שמי יודע אם לא תיראה בעתיד כשעת גורל, היא נוטלת רשות, בכל הכרת קטנותה וניסיונה המועט, להשמיע דברה באוזני העולם. היא נושאת שלום לרחוק ולקרוב. אדיר חפצה לראות באחוות כל העמים. היא נושאת את נפשה לתיקון הפרץ שנפרץ בנשמת העולם והמאיים לבלע את גופו. היא רואה מאמץ עליון למען השלום כדרך יחידה להצלת החיים. מן העיר הזאת ירושלים, מבירת הנצח של העם היהודי, מהמקום שנתקדש במסורת הדורות, מגיא המאבק הרוחני הכביר בין צדק ורשע, חרות ושעבוד, מלחמה ושלום - מהארץ בה קם ויהי לעיני כל חזון מופלא על תיקון עוול של דורות, על כינוס פזוריו וגאולת רוחו היוצרת של עם גולה ומפוזר - יוצאת הקריאה לכל אלה שבידיהם כיום להשבית חרב במזרח הרחוק, לתת יד איש לרעהו ולחתור יחד להחזרת השלום ולהצלת המין האנושי.

להלן התנהל דיון ממושך בהשתתפות נציגי הסיעות השונות וראש הממשלה בן־גוריון. במהלך נאומו מתח ראש הממשלה ביקורת על תנועת "השומר הצעיר" בשל התנגדותה לגיוס מתנדבים ארצישראליים לצבא הבריטי במל"ע-2. סביב דבריו אלה התחוללו חילופי דברים בוטים בין חברי הכנסת של מפ"ם, אשר הכחישו את האשמותיו ובין ראש הממשלה ושר החוץ.

מ. שרת - שר החוץ: אדוני היושב ראש. השעה מאוחרת ולא אעיר אלא הערות אחדות ומקוטעות. בפתח דברי אני רואה לעצמי חובה לאחר ההתלקחות כאן, כוונתי להתלקחות הראשונה בזמן נאומו של ראש הממשלה, למסור עדות, והעדות היא בשאלת מדיניות הגיוס של ״השומר הצעיר״ במלחמה העולמית. אני ניהלתי אז את מפעל הגיוס - (יוסף סרלין ("הציונים הכלליים"): זה אינו עומד לדיון עכשיו) - אתה רוצה להאריך את הישיבה על ידי שיסועים? אומנם זה אינו עומד לדיון, אך הדברים נאמרו כאן, היו הכחשות, אני הנני האיש האחראי והדבר מוכרח להתברר. חבר הכנסת ריפטין שיסע את דברי ראש הממשלה בקריאה שהיתה כולה אמת, הוא אמר: ״חברינו שירתו בכל החזיתות״. אמת ויציב, אלא שאמת זו אינה מעלה ואינה מורידה לגבי הנקודה שהיא במרכז הוויכוח, מפני שלא זוהי השאלה מה עשו חברי ״השומר הצעיר״. השאלה היא מה היתה מדיניות ״השומר הצעיר״ כמפלגה, מה היתה עמדתו. נכון, ש״השומר הצעיר״ נתן בניגוד לעמדתו-שלו הוראה לחבריו להישמע לצו הלאומי, אך עם זה לא טשטש את עמדתו ולא ויתר עליה, והמצב היה כזה, שאילו היה אז ״השומר הצעיר״ בהנהגה, ואילו ״השומר הצעיר״ בעוברו מאופוזיציה להנהגה היה נשאר נאמן לעצמו, כי אז היתה ההיסטוריה העברית של המלחמה העולמית אחרת מאשר היתה. העם היהודי היושב בארץ, השבריר הזה של העם היהודי, היחידי בעם כולו שהיתה לו אפשרות לעצב ולבצע מדיניות גיוס משלו, ולהופיע לא כפי שהופיעו מיליונים יהודים באמריקה, בברית המועצות, באנגליה ובארצות אחרות, שהיו נאלצים להישמע לחוקי גיוס מתוך כפייה, בלי שהיה להם כל חלק שהוא בעיצובם, אלא להשתתף במלחמה בתוקף רצונו החופשי של העם היהודי שהיה מגולם ביישוב זה, אילו היתה ההלכה כדעת ״השומר הצעיר״ לא היה העם היהודי מופיע כעם לוחם בתוך משפחת העמים הלוחמת - (קריאת ביניים של חבר הכנסת מאיר יערי) - אני עכשיו מדבר האחרון ואתה תדבר או תכתוב את דבריך בפעם אחרת. ובכן, מדיניות ״השומר הצעיר״, ועדיין לא אמרתי מה היתה מדיניות זו, אני רק קובע, שאילו היתה הלכה כמותה, כי אז היתה ההיסטוריה אחרת ומעמדנו היה אחר.

עכשיו - מה היתה המדיניות של ״השומר הצעיר״? המדיניות של ״השומר הצעיר״ היתה שעלינו להתגייס אך ורק לשם הגנת הארץ ובשום אופן לא לשירות לחוץ לארץ - (מאיר יערי (מפ״ם): זה דבר אחר) - זה לא דבר אחר. זהו כל הדבר. לא המלחמה בהיטלר היתה מטרתכם, אלא רק להגנת הארץ - (קריאות מספסלי מפ״ם) - אני יודע שהמצפון מאוד לא שקט - (מאיר יערי (מפ״ם): הוא שקט) - אם הוא שקט, היה גם אתה שקט (מאיר יערי (מפ״ם): אמור את כל האמת) - אתה אומר לי לומר את האמת? האם לא ישבתי בישיבות עם הנהגת ״השומר הצעיר״ בעניין זה? האם לא התווכחתי אתכם במועצת ההסתדרות ולא התווכחתי אתכם בישיבות הוועד הפועל הציוני? ולא עניתי לכם במסיבות עיתונאים? - (מאיר יערי (מפ״ם): זה לא היה ביחס למלחמה בהיטלר) - כבר הפרעת לבן-גוריון עצמו, למה אתה מפריע גם לי בעד בן-גוריון? הגישה היתה הגנת הארץ, וכשהמלחמה היתה נטושה בחוץ לארץ, וזו היתה מלחמה בהיטלר, ובחורים יהודים התפרצו להילחם וההנהגה הלאומית החליטה שאנו נילחם בהיטלר בכל חזית שהיא - ״השומר הצעיר״ לא היה אתנו בעניין זה. עמדתו של ״השומר הצעיר״ בתחילת המלחמה היתה, שלולא הסכנה לארץ לא היה על מה להילחם.

ואל הוויכוח בשאלת קוריאה: חבר הכנסת בן-אהרון טען כאן כל מיני טענות משפטיות,^[5] וחברים אחרים שדיברו ברוחו החזיקו אחריו. אלא שזוהי לא שאלה משפטית - זוהי שאלה מדינית. אך אם מדברים על עניינים משפטיים - צריך לדעת אותם, שאם לאו אין טעם לדבר עליהם ולבלבל את ראשו של הציבור בדברי בערות גמורה בעניין משפטי. נאמרו פה דברי בורות, עם־הארצות - (קריאות) - זה פחות מעליב מאשר ״עזות מצח״!

יש סעיף 27 במגילת האומות המאוחדות, וסימן שלוש של סעיף זה אומר: ״החלטותיה של מועצת הביטחון בכל השאלות האחרות - ולמעשה אלה הן כל השאלות הרציניות - יתקבלו על פי הצבעה חיובית, זאת אומרת, הצבעה בעד של 7 חברים, כולל הקולות החיוביים של [חמשת] החברים הקבועים. הסעיף הזה, כפי שהוא כתוב, ניתן להתפרש בשני אופנים שונים לרגל הנוסח ״כולל הקולות החיוביים (concurring votes) של החברים הקבועים״ - הוא ניתן להתפרש, שכל ה־5 צריכים להצביע בעד; והוא ניתן להתפרש, שבתוך 7 הקולות כלולים גם הקולות של החברים הקבועים המצביעים בעד. (קריאה מספסלי מפ"ם: הזוהי בורות?) - חכה נא עור רגע עד שאגמור את המלאכה. אל תהא בין החורצים משפט לפי חצי מלאכה.

בוועידת סן פרנסיסקו, שבה נוסדה מועצת הביטחון, כשהסעיף הזה הוגש לדיון ולאישור בוועדה שדנה בו מתוך התנגדות שנשמעה לו, נמסרה הודעה, נמסר פירוש מוסמך, שהכוונה היא שבאם יש רוב של 7, ואם בתוך ה־7 האלה אינם כלולים כל 5 החברים הקבועים, אך אף אחד מה־5 החברים הקבועים אינו מצביע נגד - הרי ההחלטה שרירה וקיימת.

יתר על כן, בכל הנוהג של מועצת הביטחון, מוועידת סן פרנסיסקו ועד היום הזה, קרו מקרים אין-מספר, שנתקבלה החלטה ב־7 קולות כשבתוך ה־7 היו שלושה או ארבעה חברים קבועים - ולא כל ה־5. אם איש מה־5 לא הצביע נגד, נחשבה החלטה זו לחוקית, לשרירה וקיימת, בלא כל ערעור של מישהו מ־5 החברים הקבועים - (משה סנה (מפ״ם): אך 4 מ־5 אלה לא הוזמנו לישיבה) - זה עניין אחר, זה לא העניין שאני מדבר בו. אני שמח לאישור שאתה נותן על־ידי כך לדברי - (משה סנה (מפ״ם): ברית המועצות הודיעה, שהיא מתנגדת לכל החלטות שיתקבלו בהיעדרה. וכך מתאים פירוש זה למקרה הזה, ויש בו שני פגמים) - חברי סנה, גם אותך אבקש לא לדון חצי מלאכה - (משה סנה (מפ״ם): ־ יש לי מלאכה שלי ולא משלך) - הקשב לדברים של טעם! עכשיו אתה קופץ לקרש אחר. אני אגיע גם אליו. ובכן, קרו מקרים שהצביעו רק ארבעה מן הקבועים ולא חמישה, ובתוך הארבעה היתה ברית המועצות, וההחלטה היתה שרירה וקיימת וברית המועצות לא ערערה על תוקפה. והיו מקרים שהצביעו ארבעה וברית המועצות לא הצביעה, אלא נמנעה, אך היתה נוכחת, וההחלטה שוב היתה שרירה וקיימת ולא ערערו עליה. היה מצב, שגרומיקו^[6] עזב את מועצת הביטחון מפני שדנו על פרס, ופרש כמו שפרשו עכשיו, ובזמן פרישתו נתקבלו החלטות, וברור שאז הצביעו רק ארבעה, וכשהוא חזר לא ערער על ההחלטות שנתקבלו. יתר על כן, בהחלטות אלו היו שאלות מופנות לברית המועצות והוא ענה על השאלות בהסתמכו על ההחלטה בלי לערער על חוקיותה, אף על פי שההחלטה נתקבלה רק ב־4 קולות של החברים הקבועים ובהיעדרו.

כששאלת התקבלותנו לאו״ם עמדה בפעם השנייה, כשקיבלנו רוב של שבעה, כי בפעם הראשונה [בעצרת] בפריס, קיבלנו רק 5 - אנגליה שהיא אחת מחמשת הקבועים לא הצביעה, והיו רק 4 בעד. ההחלטה הזאת אושרה והוגשה לעצרת כשרירה וקיימת. וכשהופיעה המלצת מועצת הביטחון לפני העצרת על התקבלותנו והיה ויכוח, קם נציג פקיסטני, וקם נציג אחד או שניים של מדינות ערב, ויצאו בטענה דומה לזו שטענו פה אחדים מהחברים, שההחלטה לא היתה חוקית באשר נתקבלה רק בקולות ארבעה חברים קבועים ולא חמישה. ועל זה פסק נשיא העצרת אוואט ואמר: אין זה מעניין את העצרת כיצד נתקבלה ההחלטה, מי הצביע ובאיזה רוב. העצרת מתחשבת בהודעתה של מועצת הביטחון שנתקבלה בה החלטה כזאת, והדבר קם והיה לפסק הלכה בשביל העצרת. על פסק זה לא היה ערעור והוא נכנס למערכת התחוקה של או״ם. אני רוצה להבין את התבונה, שעכשיו עלינו לערער על הפסק של אוואט, שבכוחו אנו יושבים כיום באו״ם ובכוחו מתנהל פה הוויכוח עכשיו. בשביל חברים של או״ם קיימת החלטה של מועצת הביטחון. כל חבר או״ם יכול לומר שהוא איננו מציית.

חבר או״ם יכול להשתמט, אך אין הוא יכול לטעון בתבונה ועל פי חוק, שהחלטתה של מועצת הביטחון איננה חוקית - (משה סנה (מפ״ם): פה היתה, התנגדות של אחת המעצמות הגדולות. הסבר את הבורות. העיקר, שקובעת התנגדותה של אחת המעצמות, וההחלטה היתה בלתי חוקית והישיבה היתה בלתי חוקית, כי לא הוזמנה אחת המעצמות. עליך לברר של מי היא הבורות) - צריך היית לדאוג לכך שנקודה זו תישמע בוויכוח, עכשיו מאוחר לברר טענות חדשות.

בן-אהרון טען שזה כאילו מצב דומה לסין. ואני אומר שאם יש מצב שבתכלית איננו דומה לסין, הריהו המצב הזה. מדוע? כי בסין היתה מלחמה מקדמת דנא. בסין התנהלו קרבות בין חילות עצומים על פני שטחים עצומים במשך שנים לפני המלחמה העולמית ולאחר המלחמה העולמית. בסין לא נקבע שום קו ושום הסכם לא היה בין ארצות הברית ובין ברית המועצות, ואילו בקוריאה היה הסכם בין ברית המועצות וארצות הברית ונקבע קו ביניהם. קו הרוחב 38 אינו פרי הדמיון. זהו הסכם חתום בידי שתי המעצמות. מחמת השעה המאוחרת אני פוסח על כל פרטי ההשתלשלות וקובע רק את היסוד הידוע, שהיה הסכם חתום שלא נתבטל, ובמקומו לא בא שום הסכם אחר.

ולפיכך, אף על פי שסין היא ארץ עצומה וקוריאה היא ארץ קטנה באופן יחסי,

הרי המלחמה בסין לא נהפכה לסכנה של ערעור שיווי המשקל העולמי, ואילו העניין של קו 38 נהפך לעניין של שיווי משקל בינלאומי. וצריך להיות ברור שכל העובר את הקו הזה, את שיווי המשקל הוא מערער ועלול להצית מדורה עולמית.

כשבן-אהרון פתח את דבריו במילים: ״אני מזועזע ונחרד מהחלטת הממשלה״, הייתי אני מזועזע ונחרד מחוסר ההזדעזעות שלו ומחוסר חרדתו לתוצאות הפרת השלום בקוריאה. כשמדברים אתי פה, מזכירים לי שאני לא רק שר החוץ, אלא גם שייך למפלגת פועלים, ושואלים כיצד פוגעים אנו, הפועלים, במפעל של שחרור אמת סוציאלי,^[7] הרי רצוני להזכיר שהשאלה מהו שחרור סוציאלי, ומהו סילופו של שחרור סוציאלי, היא שאלה השנויה במחלוקת וההלכה של הרוב אינה כמותכם. אינני אומר, שגם דעת רוב ציבור הפועלים בשאלה זו חובה היא על ממשלת ישראל, אך אינני שוכח אף לרגע על איזו מפלגה אני נמנה ובשם איזה מוסר אני דוגל, ואני אומר ששאלה זו שנויה במחלוקת חמורה מאוד ואנו יש לנו עמדה מנוגדת לעמדתכם. ואתם לא תפסקו כאן הלכה בשם הכלל. אתם לא תדביקו תו של ריאקציה על מדיניותה של מדינת ישראל. מדינת ישראל כפי שהיא מתנהלת על ידי הממשלה הזאת בהתאם למדיניות החוץ שלה, תדון על כל עניין ועניין לגופו ולא תפקיר את שיקול דעתה ולא תפקיד אותו בידי מישהו ולא תלך אחרי מישהו בעיניים עצומות, ולא תתקשר התקשרות סיטונית עם מישהו, ולא תיבהל מהאשמות בהזדהות, ולא תירתע מלהשתמש בשיקול דעתה החופשי ומלתמוך בכל צד שתמצא לנחוץ, ובכל עניין שתמצא לנחוץ. וגם בעניין חמור זה של תוקפנות הפעם ובעתיד יהיה לה אומץ הלב לקבוע עמדה בשם מדינת ישראל ולבקש אישור מאת הכנסת הזאת.

לאחר שנציגי סיעות תנועת ה״חרות", מק"י ומפ״ם השמיעו הודעותיהם, סכם היו״ר:

היו״ר י. שפרינצק: מאחר שמציעים לקרוא את נוסח ההצעה לפני ההצבעה, אקרא את הצעת מפלגת הפועלים המאוחדת [עם מק״י]: ״מאחר שממשלת ישראל הצטרפה להחלטה הבלתי חוקית של הרוב במועצת הביטחון, שבאה לחפות על האינטרבנציה האמריקנית בקוריאה, הואיל והחלטת הממשלה היא מעשה של הזדהות עם גוש מכיני המלחמה, הואיל והזדהות זו פוגעת פגיעה חמורה בעצמאותה של מדינת ישראל, מתנכרת לביטחון קיומו של העם היהודי ומסכנת את שלום מדינתנו נוכח ההכנות להצתת תבערה עולמית חדשה, הואיל וממשלת ישראל התכחשה למיטב המסורת של תנועת שחרורנו, שתמכה במאבק העמים המדוכאים לחירות ולתקומה, ובכך התייצבה הממשלה לצד משעבדים אימפריאליסטים, הואיל ועל ידי החלטתה מעודדת ממשלת ישראל את הורסי שלמותו ומסלפי תוכנו של או״ם - מביעה הכנסת אי אמון לממשלה״.

הצעתו של חבר־הכנסת ילין-מור אומרת: ״הכנסת פוסלת את תשובת הממשלה למזכירות או״ם בעניין קוריאה ומביעה לה אי-אמון״.

הצבעה

בעד הצעת סיעת מפלגת הפועלים המאוחדת –             19

נגד –                                                                      79

ההצעה לא נתקבלה

בעד הצעת חבר הכנסת נ. ילין־מור -                             1

ההצעה לא נתקבלה

בעד הצעת ח״כ לוביאניקר וספיר בשם מחייבי החלטת הממשלה -         68

נגד -                                                                                              20

ההצעה נתקבלה