59 | הוועדה לענייני חוץ וביטחון, הכנסת, ישיבה מ״ג/^[1]2 

3.7.1950                                       

ישראל ומלחמת קוריאה

סדר היום: תשובת הממשלה לפניית מזכיר האו״ם בעניין קוריאה

היו״ר ז. אהרונוביץ' הודיע בפתח ישיבת הוועדה, כי הוגשו שתי הצעות לסדר היום לדיון בשאלת קוריאה בכנסת, אחת מטעם סיעת מפ"ם ואחת מטעם ח"כ הלל קוק, והציע לחברי הוועדה להציג שאלות לשר החוץ. חבר הוועדה מ. גרבובסקי ביקש לשמוע את נוסח שלושת מכתבי או״ם לממשלה בעניין מלחמת קוריאה.

מ. שרת - שר החוץ: נתקבלו שלושה מברקים: האחד ביום 25.6.1950, השני ביום 27.6.1950, והשלישי ביום. 29.6.1950, זאת אומרת שהם נשלחו או נתקבלו ברווחים של שני ימים. שני המברקים הראשונים נשלחו בעקבות הישיבות של מועצת הביטחון ומסרו החלטות מועצת הביטחון. המברק השלישי - עד כמה שאפשרו לראות מניסוחו - נשלח ביוזמת המזכיר הכללי ובו כלל גם שאלה. שני המברקים הראשונים היו למסירת ידיעה, במברק השלישי ישנה גם שאלה.

הנוסח של המברק הראשון הוא בערך בזו הלשון: לאחר שהוא מסתמך על החלטות קודמות של האו״ם בעניין קוריאה, הוא אומר שמועצת הביטחון, מתוך ששמה לב בדאגה חמורה להתקפה מזוינת על קהיליית קוריאה [הדרומית] מצד כוחות צפון קוריאה, הוא קובע שהפעולה הזאת מהווה הפרת השלום. הוא דורש להפסיק מיד את מעשי האיבה ופונה לשלטונות צפון קוריאה בקריאה לסלק את כוחותיהם המזוינים מעבר לקו הרוחב 38. אחר כך מועצת הביטחון נותנת הוראות מסוימות לוועדת האו״ם בקוריאה לברר מה המצב, מה הוצא לפועל ולהודיע לה. בסוף הוא פונה לכל חברי האו״ם להושיט כל עזרה לאו״ם בביצוע ההחלטה הזאת ולהימנע מלתת כל עזרה לשלטונות של צפון קוריאה.

המברק השני מיום 27.6.1950 מוסר החלטה של מועצת הביטחון, שנתקבלה בו-ביום, והחלטה זו אומרת: מועצת הביטחון, לאחר שקבעה כי ההתקפה המזוינת על קהילית קוריאה מצד כוחות צפון קוריאה מהווה הפרת שלום, ולאחר שדרשה להפסיק מיד את מעשי האיבה, ולאחר שפנתה בקריאה לשלטונות צפון קוריאה לסלק מיד את כוחותיהם לקו הרוחב 38 ולאחר ששמעה דוח של ועדת או״ם בקוריאה, האומר ששלטונות צפון קוריאה לא הפסיקו מעשי האיבה ולא סילקו כוחותיהם המזוינים לקו הרוחב 38, ודרושים צעדים צבאיים דחופים כדי להחזיר השלום והביטחון הבינלאומיים - אלה דברי הדוח של ועדת קוריאה - ולאחר שמועצת הביטחון רשמה לפניה את פנייתה של קהיליית קוריאה לאומות המאוחדות לאחוז באמצעים מידיים ויעילים להבטחת השלום והביטחון - כאן בא החלק המעשי של ההחלטה - מועצת הביטחון ממליצה כי חברי האו״ם יושיטו אותה העזרה הדרושה לקהיליית קוריאה כדי להדוף את ההתקפה המזוינת ולהחזיר את השלום והביטחון באותו אזור.

המברק מיום 29.6.1950 אומר בערך כך: ״יש לי הכבוד להסב תשומת לב ממשלתך לרזולוציה שנתקבלה על ידי מועצת הביטחון בישיבתה מיום 27.6.1950, הממליצה כי חברי האומות המאוחדות יושיטו לקהיליית קוריאה את העזרה הדרושה להדיפת ההתקפה המזוינת והחזרת השלום והביטחון באותו אזור. במקרה שיש ביכולתה של ממשלתכם להושיט עזרה, זה יקל על ביצוע ההחלטה אם תואילו בטובכם להמציא תשובה בהקדם בדבר סוג העזרה. אמסור את תשובתכם למועצת הביטחון ולממשלת קהיליית קוריאה״.

על שלושת המברקים חתום טריגווה לי מזכיר האו״ם - (ד. הכהן: אני מבקש את יויר הוועדה שיסביר במילים מספר מה בדיוק המצב בקוריאה. האם יושבת שם ועדת אוים ומה הידיעות על כך?) - אולי ארשה לעצמי לעזור כאן ליו״ר. כאשר קראתי את המברק הראשון אמרתי שהמברק פותח בהסתמכות על החלטות קודמות ביחס לקוריאה ולא קראתי אותן. כיוון שהוצגה שאלה זו, אני מציע קודם כל לשמוע גם חלק זה של המברק, כי הוא מכיל את סיכום הפרשה: ״מועצת הביטחון, בהזכירה את מסקנת העצרת והחלטתה מיום 21.10.1949, האומרת כי ממשלת קהיליית קוריאה היא ממשלה שהוכרה באופן חוקי ויש לה שליטה יעילה וסמכות על פני אותו חלק של קוריאה שהוועדה הזמנית של או״ם לעניין קוריאה יכלה לסקור אותו, להתייעץ עליו, ואשר בו חי הרוב הגדול של העם הקוריאני. זאת אומרת שהיא מסכימה והכירה שממשלה זו מבוססת על בחירות ששימשו ביטוי בעל תוקף חוקי של רצונו החופשי של ציבור הבוחרים באותו חלק של קוריאה, בחירות שהושגח עליהן על ידי הוועדה הזמנית, ושזו הממשלה היחידה ממין זה בקוריאה. ובשים מועצת הביטחון לב לדאגה שהובעה על ידי העצרת בהחלטותיה ב-11.12.1948 וביום 21.10.1949 לגבי התוצאות העלולות לבוא, אלא אם כן מדינות שהן חברות או״ם תמנענה מפעולות הפוגעות בתוצאות שאו״ם שואף להגיע אליהן על ידי הבטחת השלמות והעצמאות הגמורה של קוריאה, וכן בשים לב לדאגה שהובעה כי המצב שתואר על ידי ועדת או״ם בקוריאה, בדין וחשבון שלה, מאיים על ביטחונה ועל טובתה של קהיליית קוריאה ושל העם של קוריאה ועלול להביא לידי התנגשות צבאית גלויה שם״. אחר כך בא החלק שקראתי קודם לכן: ״ברושמה לפניה שההתקפה המזוינת על הרפובליקה של קוריאה באה מצפון קוריאה, היא קובעת שזה מהווה הפרת השלום״.

פה קבעו שני דברים, שהפעולה הצבאית החלה בצורת התקפה על הרפובליקה של קוריאה מצד כוחות צפון קוריאה, ושהתקפה זו מהווה הפרת השלום. זהו מונח מסוים במערכת המונחים של או״ם. זה למעשה מחייב את מוסדות האו״ם לפעולה ידועה שמחייבת את החברים לציות ידוע - (מ. גרבובסקי: האם היו שיחות בין משרד החוץ לבין בא כוח ארצות הברית לפני ההחלטה הזאת, והאם היו שיחות אחרי ההודעה עם בא כוח ברית המועצות?) - לא היו שום שיחות על עניין זה עם איזה נציג של איזו מדינודשהיא. למען הדיוק עלי לספר, שהיום קיבלתי מברק מהציר שלנו באנקרה, בו הוא מוסר כי במסדרון המלון נתקל בשר החוץ והחליפו מילים ביחס לקוריאה והוא מצא לנחוץ לטלגרף על מה דובר, זה לא היה בגדר של שיחה רישמית ואני מוסר זאת רק למען הדיוק. [זו היתה] השיחה היחידה שהיתה על נושא זה.

נמסרה לנו הודעה טכנית על ידי שגרירות ארצות הברית אתמול בקריה על דבר החלטת ממשלת ארצות הברית להפסיק כל תובלה ימית לצפון קוריאה והשגרירויות [האמריקניות] נצטוו להודיע לממשלות על הודעה זו. לגופו של עניין, בשלב [זה על] עמדתנו לא היתה שיחה. להיפך, אפשר לציין הימנעות אולי מחושבת מצד שגרירות ארצות הברית. ההודעה חתומה על ידי אצ׳יסון ובה נאמר: ״כדי להגשים את החלטת מועצת הביטחון של האו״ם מיום 27.6.1950 - החלטה זו נשלחה באופן סירקולרי - הדורשת מהממשלות חברות האו״ם להימנע מלתת עזרה לצפון קוריאה, הטילה ארצות הברית אמברגו שלם על כל יצוא לצפון קוריאה והוא יופעל החל משעה ארבע אחר הצהרים ביום 28.6.1950. הודע על כך לממשלה שאתה שלוח אליה״.

מצד ארצות הברית אפשר לומר שהיתה הימנעות מחושבת מלומר לנו דבר וחצי דבר, אם כי ידענו שמאוד מתעניינים לראות מה תהיה ההחלטה [שלנו], אבל לא היתה שום פנייה אלינו מצד ארצות הברית. גם לא היו פניות כאלה בישראל ממקום אחר-שהוא, לא היתה גם פנייה אלינו מצד מזכירות האו״ם, לא היתה שיחה בינינו ובין נציג ברית המועצות ולא ידוע לנו, על כל פנים עד עכשיו - כי יש לקחת בחשבון שעות אחדות עד אשר מצפנים מברק ועד שהוא נשלח - על שיחה שהיתה במוסקבה. אחרי שקיבלנו את ההחלטה נתנו הוראות גם לשגרירויות בוושינגטון ובמוסקבה כיצד להסביר את עמדתנו - (א. בן־אליעזר: האם ההודעה שפורסמה בעיתונות זה הטקסט המלא שמשרד החוץ העביר?) - ההודעה שנשלחה למזכירות או״ם היתה בזו הלשון: ״הננו מתכבדים לאשר קבלת מברקך מיום 29.6.1950 ובתשובה הנני להודיע כי ממשלת ישראל בישיבתה שלא מן המניין, אשר נתקיימה היום קיבלה ההחלטה הבאה״ - ואחר בא הנוסח שנתפרסם בעיתונות, או יותר נכון זה שנתפרסם בשפה האנגלית ב״ג׳רוזלם פוסט״, והסוף הרגיל - ״הנני משתמש בהזדמנות זו להבטיח לך שאני מכבד אותך מאוד״ - (א. בן־אליעזר: האם היתה להחלטה של מצרים השפעה כלשהי על החלטת הממשלה?) - אינני יכול לומר בשום פנים ואופן, שאילמלא נקטה מצרים עמדה זו היתה עמדתנו אחרת. קרוב מאוד לוודאי שזו היתה אותה תגובה, אבל אין כל ספק שזה היה לעינינו וגם זה הובא בחשבון.

העובדה שאנחנו פעם היינו כבר קורבן לתוקפנות, ואולי עדיין עלולים להיות קורבן לתוקפנות, על כל פנים לפי זה שהמדינות שפעם התקיפו אותנו מסרבות באופן עקשני לחתום שלום אתנו, ובאותו זמן עוסקות בהכנות מסוימות, עובדה זו אין ספק שהיא חלק בלתי נפרד של מעמדנו המדיני וזה תמיד נגד עינינו. אומנם לא קיבלנו עזרה גדולה ממועצת הביטחון כאשר הותקפנו, אפשר לומר שלא קיבלנו כל עזרה. היתה הצעה במועצת הביטחון שבה נאמר כי יש לראות את הפלישה הערבית - אומנם לא נאמר כהפרת השלום - כאיום על השלום, ונאמר שאם לא יפסיקו דבר זה ייהפך להפרת השלום. הצעה זו של ארצות הברית לא קיבלה את שבעת הקולות הדרושים ולכן לא היה לה תוקף. החלטות אחרות זכו לקבל שבעה קולות ולכן היה להן תוקף. אם נניח שמחר תהיה פלישה חדשה, בשום אופן לא נגזור על עצמנו שלא להיזקק גם לנשק זה של פנייה לאו״ם - עכשיו כחברים באו״ם וכמדינה שהאו״ם בעצמו הכיר בקיומה על ידי זה שקיבל אותה כחברה - ולדרוש התערבות מועצת הביטחון, ושמידת כוחנו לדרוש התערבות כזאת יש לה קשר עם הוראתנו בסמכות מועצת הביטחון להתערב בעניין זה. כל השיקולים האלה הם לנגד עינינו. מצרים החמירה והחריפה שיקולים אלה, כי היא חולקת על סמכות מועצת הביטחון להתערב בעניינים כאלה, וחשבנו שיהיה זה בלתי אחראי לא לקשור זאת עם כוונתה של מצרים לעתיד.

אנחנו סבורים שאין טעם להסתפק בעניין זה בהודעה הרישמית, ובהודעות שנתנו גם לוושינגטון וגם למוסקבה בשיחות של הסברה, נתנו הוראה להאיר את החלק הזה של רקע העניין - (א. בן־אליעזר: במברק הראשון לא מדובר על סוג העזרה אבל במברק השלישי ישנה פנייה לקבוע את סוג העזרה שאנחנו יכולים לתת. מהי העזרה?) - נכון שבמברק הראשון ישנה בקשה לא לעזור לקוריאה הצפונית, אבל במברק השני ישנה המלצה שחברי או״ם כן יגישו עזרה לקהיליית קוריאה הדרומית. המברק השלישי מסתמך על המברק השני - (א. בן־אליעזר: האם הממשלה חושבת לענות על פנייה זו?) - לעת עתה לא, אבל אם תבוא פנייה נוספת נדון בזה. לפי ידיעתנו איננו המדינה היחידה שלא ענתה במפורש על שאלה זו, אלא ענתה בקביעת עמדה. שמנו לב שנאמר כי במקרה שישנה אפשרות לעזור, זה יקל על ביצוע ההחלטה [של מועצת הביטחון] אם נואיל להודיע על סוג העזרה. לא קיבלנו דרישה להודיע מה העזרה ומתי תבוא. גם בהודעתו של פנדיט נהרו מהודו לא היתה תגובה לדרישה זו - (א. בן-אליעזר: אנחנו יודעים פחות או יותר את עמדת הממשלה. האם שר החוץ אינו חושב שאנחנו מחלישים על ידי כך את האפשרות להגן עלינו במקרה שמחר תהיה החלטה חדשה של אוים ביחס לירושלים ובזמן שצבאות האויב נמצאים עדיין על גבולותינו?) - אנחנו נמצאים במצבים מסובכים וצריכים בכל מצב לדון לפי שיקול הדעת ולמצוא את הגישה הנכונה. מבחינה תכליתית הגישה היא - אין היא לגמרי זרה לרוחי האישית וגם לרוח חברי בממשלה - שצריכים לשקול איך תובן עמדתנו ואיך תובן העובדה, שנוכח מקרה גלוי של תוקפנות ממשלת ישראל מוצאת לנחוץ להשתמט מקביעת עמדה. גם זה צריך לשקול - (א. בן^-אליעזר: האם שר החוץ אינו חושב שבהזדמנות זו, בקשר עם עמדתה של מצרים כפי שהתבטאה, אין מקום להעמיד מחדש בפני האוים או בפני מועצת הביטחון, את המצב המדיני שלנו ושאנו נמצאים במצב של תוקפנות מצד צבאות ערב הנמצאים מחוץ לגבולות ארצותיהם?) - אינני מומחה משפטי, ונניח, לו קיבלתי זאת לתשומת לב מיוחדת, חובתי הראשונה היתה להימלך בדעת המומחים המשפטיים לעניין זה שהם בעלי ניסיון רב בבלשנות של סעיפי המגילה [של או״ם] - ויש לנו אנשים כאלה שגם משלחות אחרות מתייעצות אתם - אבל גם לפי שיקול דעתי האישית הבלתי מומחית נראה לי שיקשה מאוד להביא זאת בפני האו״ם. אפשר לעשות זאת בנאום, אפשר לעשות זאת בהצהרה, אפשר לעשות זאת בהחלטה של הכנסת, אבל יקשה להביא בפני או״ם טענה כי העובדה שצבא מצרי נמצא בעזה פירושה תוקפנות נגד מדינת ישראל. אין כל ספק, שלפני שנחליט לעשות צעד זה נשקול היטב אם יש סיכוי שדבר זה יתקבל על הדעת או לא.

ישנה דרך האומרת שצריך למחות אך ורק למען הערך ההפגנתי ולא חשוב מה תהיינה התוצאות. היתה פעם הצעה לדרוש מחבר הלאומים שתהיה מדינה יהודית והושג הדבר שהמנדט אינו מחייב מדינה יהודית. כאן לא היה שיקול מה עלולות להיות התוצאות.^[2] לא הייתי מציע לממשלה ללכת בדרך זו בלי לשקול את התוצאות, אלא רק את הערך ההפגנתי. הייתי רואה את הערך ההפגנתי כיוצא דופן לו קיבלנו תשובה שלילית.

עצם השאלה של פנייה שלנו למועצת הביטחון בשאלות ידועות, נניח בשאלת אי-חופש מעבר בתעלת סואץ, או סעיף ידוע בחוזה שביתת הנשק בינינו ובין עבר-הירדן שלא הופעל, שאלה זו אינה יורדת מסדר יומנו, אבל צריך שיהיה ברור מה הסיבוכים הכרוכים בזה. לא היינו מעוניינים ללכת למועצת הביטחון כל עוד היה סיכוי שרוסיה תחזור למועצת הביטחון. עכשיו מועצת הביטחון תהיה עמוסה במקצת, אבל זה עדיין עומד על הפרק - (י. הררי: מה יחסי ההיכרות בינינו ובין קהיליית קוריאה, האם היא הכירה בנו ואנחנו הכרנו בה?) - אין יחסי היכרות בינינו, אבל פעם אחת פנתה אלינו ממשלת קוריאה הדרומית וביקשה כי נתמוך בה במוסדות האו״ם, אם לגבי קבלתה לאיגוד הדואר או למוסד אחר, ואנחנו נמנענו. נשאלנו פעם אם נסכים שהשגרירות האמריקנית בישראל תייצג את ענייני דרום קוריאה בישראל ולזאת ענינו בחיוב, כי לא היינו בטוחים אם לא נצטרך אנחנו לפנות לשלטונות שם, אם בעניין רכוש יהודי או דבר אחר - (י. הררי: אני יוצא מתוך הנחה שקהיליית קוריאה אינה חברה באו״ם, האם יש חובה לאו״ם לצאת להצלת מדינות שאינן חברות באו״ם?) - בהחלט. המגילה לגבי השלום הבינלאומי אינה מבחינה בין מדינות חברות באו״ם ובין מדינות שאינן חברות. בסעיף 35 סימן 2 של המגילה נאמר: ״כל מדינה שאינה חברה באו״ם רשאית להביא לתשומת לב מועצת הביטחון או העצרת כל סכסוך שהיא מעורבת בו אם היא מקבלת על עצמה מראש, בקשר עם הסכסוך הזה, את ההתחייבות לגבי יישוב סכסוכים בדרכי שלום אשר נקבעו במגילה זו - (י. הררי: האם מה שאמריקה עושה בקוריאה זה בהתאם להחלטת או״ם והאם נתבעה לעשות זאת על ידי האומות המאוחדות?) - יש לגרוס כך. מועצת הביטחון המליצה בפני כל החברים לבוא לעזרת קוריאה הדרומית להדיפת ההתקפה.