57 | הממשלה, ישיבה נ״ב^[1]

קשר דיפלומטי עם סין

סעיף א׳: סקירות

השר מ, שרת: אני רוצה להביא בפניכם שני עניינים. בזמנו הכרנו בסין העממית. הנציג הסיני במוסקבה פנה לציר שלנו בשאלה אם מוכנים אנחנו לקשור קשרים דיפלומטיים איתם. אני רוצה לרקע העניין למסור, שעד עכשיו הכירו בסין עשרים ושש מדינות, בתוכן בורמה, הודו, אינדונזיה, פקיסטן, אנגליה, צילון, נורווגיה, דנמרק, פינלנד, שוודיה, הלווציה, הולנד. אני לא מוסר את כל שמות ״הדמוקרטיות העממיות״, ברית המועצות וגרמניה המזרחית, וכך הלאה, אך מאלה שמעניינות אותנו מבחינה מסוימת, קשרו קשרים דיפלומטיים עם סין העממית בורמה, הודו, דנמרק, שוודיה. אני חושב שעניין זה צריך להביא לממשלה. אין זה עניין שגרתי.

אני רוצה להמליץ על קשירת קשרים דיפלומטיים עם ארץ זו. אני רוצה לאו דווקא להקים צירות בפקין [בייג׳ין], אבל להסמיך את הציר שלנו במוסקבה שייצג אותנו גם כלפי סין. זאת אומרת שפעם בשנה יצטרך אולי לנסוע לפקין. אני מתכוון בראש וראשונה לנסיעה זו, כי היא נסיעה על פני רוסיה וזו אפשרות מגע [עם יהודים]. זו אולי אפשרות ביקור בבירוביג׳ן.^[2] שנית, זה בכל זאת קשר עם מדינה אסייתית גדולה. אך עלינו להיות מוכנים לכך שהם ירצו להקים צירות כאן. וזה הדבר - (השר ד. יוסף: אולי כדאי לחכות כמה ימים?) - (ראש הממשלה ד. בן^-גוריון: צריך לעשות זאת, אבל לא ברגע זה).

מחליטים: להסמיך ידי שר החוץ, בשעה שתיראה לו כמתאימה, לקיים קשרים דיפלומטיים עם הרפובליקה הסינית העממית.

להלן התנהל דיון ביוזמה לטעת יער על שם "הצבא האדום" על ידי "הקרן הקמת לישראל". ראש הממשלה ב״ג השיג על נטיעה זו וכמה שרים הביעו דעתם. מ׳יש ציין כי העניין לא הובא לפני משרד החוץ, והמשיך:

השר מ, שרת: אמרתי בהתחלת דברי שיש לי שני עניינים. העניין השני אינו שייך למדיניות חוץ. כאשר חזרתי לא נשאלתי אם יש לי מה למסור מנסיעתי לדרום אפריקה.^[3] בינתיים עברו כמה שבועות ויש דברים שקצת ניטשטשו בזיכרון, אבל יש עניין אחד המעיק עלי ואני רוצה למסור אותו.

באתי להכרה שיהדות דרום אפריקה זה מקור חשוב של כוחות עלייה לארץ, ויש גורמים עמוקים מאוד הפועלים הן בהכרתם והן במצבה האובייקטיבי של ארץ זו, הדוחפים ובעתיד ידחפו עוד יותר לעלייה. יש שם אוצר של כוח אדם מכל שלושת הסוגים הדרושים לנו. זאת אומרת, גם עליית נוער, גם עליית בעלי מקצוע ונם עליית בעלי הון. לא אדבר על הסוג הראשון. בנוגע לסוג הראשון ישנה שיגרה ידועה. אינני ידוע אם היא מתאימה בדיוק לתקופה. איני יודע אם הפעולה לפי השיגרה הזאת מתנהלת בתנופה ובהיקף הדרוש. על כל פנים, משהו נעשה.

אדבר על שני הסוגים האחרים, שלפי הרושם שלי לא נעשה ביחס אליהם שום דבר. חיים אנו בתקופה של עלייה המונית כאשד לא ידענו. אני לא צריך לומר איזו ברכה עצומה יש בזה. היא המונית לא רק בכמות אלא גם באיכות. כאשר מדברים אנו על קליטת עלייה והקמת מנגנון - ובתוך זה גם הסוכנות היהודית, ולא רק הממשלה - כל זה מותאם עכשיו לא רק לממדים גדולים, אלא גם לאיכות המונית.

מה פירוש ״איכות המונית״? איננו מטפלים בפרט אלא בקטגוריות שונות. אומרים שצריכים אנו מאה אלף איש להעביר לחקלאות, לסדר עבודות בשביל כך וכך עשרות אלפים אנשים. מדברים בממדים כוללים. גישה זו אינה מתאימה כלל ועיקר לבעיית העלייה מארץ כמו דרום אפריקה. אני יודע שאותה בעיה קיימת בקנדה ובכמה ארצות אחרות. בקנדה ישנם מאה וארבעים אלף יהודים. לפי מספרים שקיבלתי עלו ארצה מקנדה, מאז הקמת המדינה, מאתיים איש. בדרום אפריקה ישנם מאה אלף יהודים. לפי המספרים שקיבלתי עלו משם למעלה משבע מאות איש מאז הקמת המדינה.

מה העניין? העניין הוא שלאנשים אין לאן לפנות. אלה אנשים המחייבים טיפול אישי, הדרכה אישית, גם סידורים מיוחדים לגבי סוגים מסוימים. שם בדרך כלל ישנה הרגשה של discrepancy  - הם טוענים כך וקיבלתי על זאת מכתב מאחת הסתדרויות הנשים, שההנחה הרווחת היא שמדינת ישראל היא מבחינת הקליטה מקום או בשביל בחורים צעירים המוכנים לכל דבר כחלוצים, או בשביל בעלי הון רב שיכולים להשקיע סכום כסף גדול במפעל חדש, והיכולים להרשות לעצמם להפסיד כמה עשרות אלפים. אבל בשביל השכבה הבינונית אין שום מקום. היות ושכבה זו היא רוב בניין היהדות - יוצא שלנו אין צורך בהם ואין להם מקום אצלנו. זאת לגבי בעלי האמצעים.

הופנו אלי שאלות מחוגי התנועה שאני שייך לה.^[4] אם יש דאגה לאנשים שיש להם הון מצומצם - אלפיים, חמשת אלפים או אלף וחמש מאות לירות - ומוכנים הם להביא איתם זאת ולחיות חיים קשים, לעבוד, אבל שידעו שיש מוסד, איזה מנגנון המטפל בדבר ויש להם כתובת אליה יכולים הם לפנות, יש את מי לשאול לפני בואם ולמי לפנות אחר בואם וישנה עזרה ממלכתית להקלטת סוג זה.

באותו דבר נתקלתי בין בעלי המקצוע. הם אומרים שיש סתירה עצומה כאשר מקשיבים לנאומים והצהרות - מדובר בהם שזו תקופה של בניין עצום ורוב הבאים לארץ הם כוחות בלתי משכילים ומקצועיים ואין גבול לאפשרויות הרצון וכושר המעשה שהארץ מסוגלת לקלוט. אך כאשר איש בעל מקצוע רוצה לעלות ורוצה לדעת מראש אם מקצועו יש לו תחולה בארץ, שמא עליו להתמחות בצד מסוים של מקצוע זה, שמא עליו להחליף מקצועו, הוא רוצה להיות מודרך על ידי מוסד שירגיש שזה מוסד מוסמך השולט בעובדות. מוסד כזה, אחרי שיקבל ממנו תשובה חיובית, כאשר יבוא - יפנה אליו ויאמר שהוא האיש וישאל לאן עליו לפנות, תהיה הכוונה והדרכה ועזרה בסידור, ותהיה הרגשה שיש מדיניות פעילה וחיובית מצד המדינה למוסד שהמדינה סומכת עליו, שדואג הוא להקלטת אנשים אלה.

יש כמה מקרים שאנשים שבאו לביקור חזרו כלעומת שבאו וזה מרפה ידי אחרים, ומדובר אפילו בשטח הרפואה. יש כאן כל מיני בעיות, אבל יש שאלות שניגשים אליהן אך ורק מתוך האינטרס של רופאים שנמצאים כבר בארץ, או מתוך אינטרס של מוסדות רפואה מסוימים. כל אלה אינטרסים חשובים, אבל אין ניגשים מתוך אינטרס של עלייה וקליטת כוחות חדשים. על כל פנים, כאשר מדברים אנו על כוחות מקצועיים, הרי איננו אומרים: ״פרט לרופאים״ - (ראש הממשלה ד. בן־גוריון: בכינוס הרופאים אמר לי היושב ראש, שבארץ יש מצב כזה שמצד אחד מורגש מחסור ברופאים ומצד שני יש עודף רופאים) - לא טיפלתי בבעיה זו. אלה תוצאות התרשמותי. אחר שניסחתי את המסקנות, ביקר כאן הקונסול שלנו במונטריאול והוא, כמשיח לפי תומו, אמר בדיוק אותם הדברים לגבי בעיית העלייה מקנדה. הוא ציין כמה מקרים של אנשים בעלי הון רב, שמושכים אותם בעבותות ואינם באים עדיין, אך בשורה של ערים ישנם עשרות אנשים המוכנים לעלות כאשר ידעו שיש ביטחון מסוים של משען, סעד ודאגה פה, והתכוונות מצד המדינה לעזור לסוג זה להיקלט.

הם אומרים כי אנו טוענים שישנה הצפה של עולי מרוקו, אלז׳יריה, תוניסיה ועיראק וזה יוצר בעיה, כי רמת ההשכלה יורדת. והם מבינים שעליהם לעלות וחושבים שיוכלו לעזור קצת לשמור על הרכב נאות של היישוב, ועם זאת אין הם מקבלים עזרה.

להלן נערך דיון ובמהלכו הציע מ"ש להקים ועדת שרים לטפול בנושא.

מחליטים: לבחור בוועדת שרים לאישור תוכנית לטיפול בעלייה מארצות חבר העמים הבריטי. חברי הוועדה - שרי האוצר, החוץ, העבודה והביטוח העממי והעלייה.

השר מ, שרת: אמסור על שליחות המנהל הכללי של משרד החוץ לשוודיה. נראה כי המאמץ שעשינו על ידי מינוי ועדה ועריכת דין וחשבון די מפורט לממשלה השוודית^[5] - ועל ידי השליחות המיוחדת הזאת, מאמץ זה נשא פרי. הדברים נתקבלו בקורת רוח על ידי השלטונות. תגובת העיתונות, שהיתה בה תרעומת, אינה מעידה על תגובת השלטונות. אחדים מהעיתונים הם אופוזיציוניים, העושים בזה קרניים לנגח את הממשלה שלהם, כנהוג גם בארצות ״הגונות״ כישראל, כל שכן בארץ ״מפוקפקת״ כגון שוודיה.

מצד משרד החוץ [השוודי] וראש הממשלה, שהוא איש קר ויבש, נתקבל הדבר ברצון והרושם הוא שעליהם להביא את הדבר בפני ועדת החוץ של הכנסת שלהם. התאריך המוקדם ביותר בו יכולים הם לענות זה 19 ביולי, כך שיש להניח שעד סוף יולי הדברים יסתדרו. אחר כך נקבע תאריך לנטיעת היער על שם ברנדוט. נקבל הודעה מהם שהם מקבלים את הדין והחשבון שלנו, וזה יפתח את הדרך להכרה דיפלומטית וחיסול כל הפרשה העגומה הזאת - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: האדמירל [אדלסטון] נסע כבר?) - הוא נסע אתמול ונפרדתי ממנו. לא היתה כל תקלה והכל עבר בשלום.