56 | הכנסת הראשונה, ישיבה קנ״ה^[1]

ביקורת על תזכיר הממשלה בנושא ירושלים

סעיף ב׳: הצעות לסדר היום: ירושלים והמקומות הקדושים

היו״ר נ. ניר רפאלקס: נשמע עכשיו שתי הצעות לסדר היום בעניין ירושלים: הצעה אחת, על ההיאבקות המדינית על ירושלים, הוגשה על ידי חבר הכנסת בן-אהרון. במקומו ידבר חבר הכנסת סנה. הצעה שנייה, על תוכנית ירושלים של הממשלה, הוגשה על ידי חבר הכנסת מרידור.

ח"כ סנה (מפ"ם) מתח ביקורת על מדיניות הממשלה בסוגייות ירושלים והמקומות הקדושים^[2] ושלל השלמת הממשלה עם סיפוח הגדה המערבית לירדן. ח"כ כץ (תנועת ה"חרות") מתח ביקורת על ויתור הממשלה על העיר העתיקה ועל הסכמת להקמת רשות זרה על המקומות הקדושים. שני חברי הכנסת דרשו קיום דיון בכנסת בסוגיות אלה.

שר החוץ מ. שרת: כנסת נכבדה. האופוזיציה על ידי להטי דיבור יכולה לנסות לסלף כל מציאות. אף על פי כן המציאות בעינה עומדת והממשלה הזאת אינה רואה עצמה חייבת אף כלשהו להצטדק ולהתנצל על פרשת פעולותיה למען ירושלים - אם לשם הצלת העיר או לשם קביעתה כחלק בלתי נפרד של מדינת ישראל וכבירת מדינת ישראל - על מפעלותיה הצבאיים, מפעלותיה הכלכליים ומפעלותיה המדיניים. כאשר חבר הכנסת טוען כאן בשם הכנסת כנציגות נבחרת, הוא כאילו שוכח שגם ממשלת ישראל היא נציגות נבחרת. אף היא נציגות שנבחרה על ידי העם על ידי הכנסת הזאת, וניתנה לה סמכות לפעול בתחום נרחב של פעולה מדינית ומעשית - (יוחנן בדר (תנועת ה"חרות"): סמכות מלאה?) - אתה יכול לנסות לשלול ממנה סמכות זו. ניסית לעשות זאת בפני ציבור הבוחרים בכנסת ונכשלת כישלון חרוץ. אתה יכול לנסות זאת שוב, אבל אינך יכול לשלול את העובדה שהיא פועלת בתחום סמכות שניתנה לה. לא אתה נתת לה סמכות זו. אין אתה רוב. הרוב הגדול של עם ישראל נתן סמכות זו, והיא תפעל בתוקף סמכות זו. אם תוסיפו לצעוק, תעידו רק על עצבנותכם אבל לא תסייעו להבהרת העניין.

זה גם משונה כאשר חבר הכנסת סנה, בתמימות או היתממות, מקשה כאן: לשם מה היוזמה? כאילו פרשת כל העניין החלה בהגשת התזכיר של משלחת ישראל לאו״ם על פי החלטת הממשלה - (יוחנן בדר (תנועת ה"חרות"): למה אינכם שותקים כמו האידיאל שלכם עבדאללה?) - אם יש לחבר הכנסת יוחנן בדר ביקורת על חבר הכנסת כץ על שלא אמר כל מה שצריך היה לומר, אולי אפשר לתת לחבר הכנסת כץ עוד חמש דקות, בתנאי שכאשר אדבר לא אופרע.

אנחנו עומדים בפני החלטה [לבינאום י-ם], החלטה שנתקבלה על ידי העצרת [דצמבר 1949], וגם שינוי העמדה של מספר מדינות עם כל החשיבות הרבה, המדינית והמוסרית - ואינני מזלזל גם בבחינה המוסרית הנודעת לשינוי עמדה זו - עדיין אינו מפקיע החלטה שנתקבלה מכלל תוקפה, על כל פנים להלכה. איננו יודעים באיזה מצב יעמדו הדברים בעצרת הבאה. לעת עתה היוזמה נמשכת והולכת. קבלת החלטת העצרת היתה היוזמה הראשונה. היוזמה השנייה היתה שמועצת הנאמנות, בתוקף ההוראה המחייבת שניתנה לה על ידי העצרת על פי אותה החלטה, ניגשה לחבר תקנון [לירושלים]. לפי דעתי, ההגדרה של חבר הכנסת סנה לאותו תקנון היתה מצוינת במידה גדושה של מתינות וזהירות. אינני אומר זאת לביקורת. אני רק מציין עובדה. אבל מועצת הנאמנות נקטה יוזמה וחיברה תקנון זה והשאלה היתה אם אנחנו כל כך אדישים, או בלתי מעוניינים הן בבעיה והן בעובדה שיש החלטה מסוימת ביחס לבעיה, שניתן ליוזמה זו ללכת הלאה באין מפריע וללא התערבות מצדנו. שיקול הדעת של הממשלה היה שמצב זה מחייב בשלב מסוים התערבות יזומה שלנו, וזה פשר ההיגיון המדיני בתזכיר שהוגש.

משונה מאוד שמתריעים לפני הכנסת שהיא תהיה היחידה שלא תדון, כאילו כל הפרלמנטים שבעולם יושבים עכשיו ודנים באותו מסמך. זהו דיון בין ממשלות ולא כל דיון מוכרח להיות נחלת המוסד הפרלמנטרי, שאם כן הדבר אין צורך בממשלות, ופרלמנטים ידברו עם פרלמנטים - (קריאה של מ. סנה) - אם לא הצלחת להסביר את הדבר, ואם לא ראית את הסתירה בתחילת דבריך, אני מצטער מאוד. אבל יש סתירה, מפני שאמרת שהכנסת היא המוסד היחיד שלא ידון בזה, כאילו שאר הפרלמנטים דנים. הממשלה החליטה על הגשת מסמך זה והוא מונח עכשיו לפני ממשלות ואין כאן שאלה של קיפוח הכנסת. יתר על כן - וזה העיקר - העיקרון שעליו מושתת התזכיר היה לפני הכנסת פעמים אין ספור. זהו העיקרון שבו דגלה הממשלה מראשית טיפולה בפרשה זו, והוא שיש סמכות לאומות המאוחדות לגבי המקומות הקדושים. והתזכיר מושתת על העיקרון הזה. אומנם יש צורות שונות שאפשר לתת בהן ביטוי לעיקרון זה. בעצרת האחרונה נקטנו יוזמה מסוימת בעניין זה. לא היתה אז תרעומת על זה שנקטנו ביוזמה זאת והצענו נוסח מסוים להגשמתו, או הפעלתו של העיקרון הזה. אבל באותה עצרת גופה, כאשר הצענו את ההסדר של כריתת הסכם בין ארגון האומות המאוחדות ובין ממשלת ישראל לגבי המקומות הקדושים שבתחום מדינת ישראל, בעצם אותה העצרת, בנאום האחרון שנאמתי באותה עצרת, זה היה בעצם נאום הסיום לוויכוח על שאלת ירושלים - אמרתי שאין זו הצורה האפשרית היחידה וייתכנו גם הסדרים אחרים. אביא כאן את דברי כלשונם. אני מתרגם מהניסוח האנגלי, באשר הנאום ננאם באנגלית ואני מתרגם זאת עכשיו למען הכנסת, תרגום נאמן עד כמה שאפשר מילולי:

״לאחר שמשלחתנו הביעה את דעתה, כי הצורה הטובה ביותר להבטיח את העניין שיש לציבור הבינלאומי בקודשיה של ירושלים היא באמצעות הסכם בין ארגון האומות המאוחדות ובין ישראל, הריני רוצה להודיע כי המשלחת שלי אינה רואה בשום פנים את ההסדר הזה כצורה האפשרית היחידה, או כצורה שהיא בלבד מתקבלת על הדעת לגבי פתרון הבעיה. להיפך, רצוני לומר כאן ברור - הדברים האלה נאמרו בדצמבר 1949 - כי החלטה או תקנון שיתקבלו על ידי העצרת, ואשר לדידם הרזולוציה ההולנדית-שוודית, כפי שתוקנה על ידי צ׳ילה - אינני יכול להיכנס לפרטים מה היה נשאר מרזולוציה זו אילו נתקבל התיקון של צ׳ילה - החלטה כזו או תקנון כזה, המטילים את הפיקוח של האומות המאוחדות על המקומות הקדושים ודורשים מאת הממשלה, או הממשלות הנוגעות בדבר, להכיר בפיקוח זה ולשתף פעולה עם נציג האומות המאוחדות מאותה בחינה - גם אלה יתקבלו על דעת ממשלתי ואנו מוכנים להתחייב על שיתוף פעולה מלא עם נציג בינלאומי באם יבוצע הדבר״ - (קריאה: לא ידענו את זה עד עכשיו!) - (אריה בן^-אליעזר (תנועת ה"חרות"): זה היה באנגלית!) - זה היה בכל העיתונות. על כל פנים, הדברים נאמרו בפומבי ולא בחדרי חדרים.

הדברים האלה נאמרו מעל הדוכן הפומבי ביותר בעולם כולו - בעצרת הכללית של או״ם.

ובכן, כאשר ניסחנו את הצעותינו הפעם, הלכנו בדיוק בכיוון זה המרומז בפיסקה שקראתי כאן, ושנאמרה באוזני האומות המאוחדות בשם מדינת ישראל. הפיסקה נאמרה על ידי כך גם באוזני הכנסת,^[3] ועמדתי לדין על הופעתי כשחזרתי ארצה. יש כאן גיליון של ״הארץ״ ושל ״דבר״, המכילים פיסקה זו. עמדתי לדין על כך, ונשמעו בכנסת נאומים ממושכים. איננו יכולים ללכת תמיד אחורנית, אנו צריכים ללכת קדימה לפעמים. אדוני היושב ראש, אני מצטער על כך שגורמים לי אריכות דברים שלא התכוונתי לה.

הלכנו בכיוון זה. אינני יכול להיכנס כעת לגופו של העניין, כי אני נגד דיון לגופו של דבר. אני בכל זאת רוצה לציין, שהיו כמה סילופים וכמה אי-דיוקים שנפלו מדעת או שלא מדעת. כשדר׳ סנה תובע את עלבון המקומות הקדושים שמחוץ לירושלים, ושואל מדוע הכנסנו גם אותם, הרי אענה לו שהמסמך מכוון למקומות הקדושים שבתחום ירושלים. אבל כיוון שיש בעיה של מקומות קדושים מחוץ לירושלים, ובעיה שגם אנו מעוניינים בה לא רק כנתבעים, אלא גם כתובעים, אמרנו שעם נציג או נציגות של או״ם לגבי ירושלים אפשר יהיה לבוא במשא ומתן בנוגע להסדר מוסכם גם על המקומות ההם. אין אנו מוציאים מידינו שום סמכות לגבי המקומות הקדושים האלה. מדובר על הסכם מוסכם.

העיקרון שיש לאו״ם מה לומר לגבי מקומות קדושים ככלל, היה עיקרון מתמיד ויציב בכל טיפולינו בשאלת המקומות הקדושים.

אין במסמך זה שום הודיה בעניין הסיפוח. אבל המסמך הזה בא לחפש ולמצוא פיתרון מציאותי, ולא פיתרון דמיוני, לבעיה. המסמך הזה לא יכול היה להתעלם מהעובדה שחלק של ירושלים אינו נמצא בידי מדינת ישראל - (קריאות מספסל תנועת ה"חרות") - אמרתי כבר פעמים, ואני חוזר על כך שוב, שלא שמעתי עוד מהספסלים האלה, וכל שכן מהספסלים האחרים, איזה הצעה שהיא כיצד לשנות את המצב הזה - (אריה בן־אליעזר (תנועת ה"חרות"): לפני שנתיים שמעת) - אנו חוזר ואומר: לא שמעתי הצעה כיצד לשנות את המצב הקיים. לכן, בזמן שיש מצב, אשר לכאורה אנו מופיעים בו כיושבים על ספסל הנאשמים לפני דעת הקהל הנוצרית, היה זה כנכשל, לא רק קוצר ראות כי אם כסל פשוט, להתעלם מהעובדה שעיקר המקומות הקדושים, ובתוכם המקום הקדוש העיקרי שלנו, נמצאים בידיים זרות ולהוקיע את העובדה הזאת ולהדגיש את האחריות הזאת, המוטלת על הצד שבנגד.

אני סבור שלו חבר הכנסת סנה היה שוקל יותר את דבריו, לא היה מציע לנו לחרוץ משפט כזה, שכל המוסדות של או״ם שטיפלו בבעיה היו מזויפים, או שזו היתה פרשת זיוף. אם חבר הכנסת סנה אמר את דבריו בדעה שקולה, אני מוכרח להוקיע אותם כסילוף העובדות וזיוף המציאות. היתה ועדת אונסקו״פ,^[4] זה היה גוף של או״ם. הוא לא עשה זיוף. אינני יכול לציין את פרשת התיווך של ראלף באנץ׳ כזיוף של אחריות או״ם. אם מישהו ירצה לציין את פרשת הפעולה של מנגנון שביתת הנשק כזיוף של אחריות או״ם, אדחה את דבריו - (משה סנה (מפ״ם): דיברתי על ההרכב המזויף. התשובה הזאת אינה לטענה) - אני מדבר על מה שנאמר לפני שתוקנה הסטנוגרמה. את הסטנוגרמה אפשר לתקן. אני מוכן לעיין בסטנוגרמה שלך כפי שהיא עכשיו.

אשר לדברי חבר הכנסת כץ בנוגע לעיר העתיקה,^[5] אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת כי עוד בנובמבר 1948, לפני העצרת בפריס, הודענו כי הפתרון הרצוי לנו בתנאים הנתונים לגבי משטר המקומות הקדושים בירושלים, הוא בינאום העיר העתיקה על קודשיה העיקריים. בצורה מסוימת חזרנו על הצעה זו עכשיו.

על כל פנים, אם לפנינו הברירה בין שלטון ערבי מוסלמי על הכותל המערבי,

כפי שהוא כעת, לבין משטר בינלאומי, שיהיה לנו מה להגיד לגבי דידו, בחירתנו בעניין זה ברורה.

אינני רוצה לעמוד על סילופים אחרים בדברי חבר הכנסת כץ לגבי תוכן המסמך, כמו לגבי פתיחת הפתח להכניס משטרה וכולי, באשר דבר זה יגרור אותו לדיון לגופו של העניין ואני מתנגד לדיון לגופו של העניין בכנסת. רצוני רק להדגיש כי היו כאן סילופים של תוכן המסמך.

העניין הזה כולו עומד לפני פורום בינלאומי, ואין זה בריא לעניין להביא את הדבר לפני הכנסת עכשיו. אין צורך בדיון זה, באשר העיקרון שעליו הושתתה התוכנית הודגש לפני הכנסת ואושר פעם אחרי פעם. יתר על כן, הדבר עומד לדיון על סדר היום של הוועדה לענייני חוץ וביטחון של הכנסת.

לכן הנני להציע שהכנסת תעבור לסדר היום על ההצעה של סיעת מפ״ם ועל ההצעה של סיעת ״חרות״.

היו׳׳ר ניר רפאלקס: אני מעמיד להצבעה את ההצעה להעמיד את שאלת ירושלים על סדר היום.

בעד ההצעה - 24

נגד -              47