41 | הממשלה, ישיבה מ״א^[1]

הלחץ בנושא הפליטים מתחדש

סעיף ו׳: סקירה

השר מ. שרת: יש לי שלושה סעיפים. ראשית, החברים ודאי קראו בעיתונים, שלפי הידיעות מחר עומד המלך עבדאללה להכריז על סיפוח החלק המערבי של ארץ־ישראל לממלכה הירדנית ההאשמית. אני סבור שמוטב לנו לא לעבור בשתיקה על זאת. אני מציע שתינתן סמכות למשרד החוץ להגיב תגובה מדויקת, לומר שהאקט הזה אינו מחייב אותנו. שביתת הנשק בעינה עומדת, כמובן, ואנו שומרים עליה, אבל אין היא מחייבת הסכמתנו לסידורים מדיניים - (רוה״מ ד. בן־גוריון: אני חושב שדבר זה ברור ואין חדש בעמדה זו) - מדוע עלינו לעשות זאת? יש חשבון היסטורי וזה לוחץ עליו קצת לגבי השלום.

ההצעה התקבלה.

השר מ. שרת: נתקבלו עוד תשובה או שתיים שליליות מחברי מועצת הנאמנות בעניין הזמנתנו, אבל נתקבלה תשובה חיובית מאת היושב ראש [גארו]. קודם כל, היושב ראש של מועצת הנאמנות ביטל נסיעתו לאתונה וכל עניין אתונה בטל על ידי כך, אך הוא הביע הסכמתו להיענות להזמנתנו ולבוא לראות את ירושלים בתאריך 25-24 בחודש זה. כמובן שאישרתי ואמרתי אדרבה, אבל דאגתי שיוסבר לו ברומא על ידי הצירות שלנו, שהכוונה אינה למשא ומתן אלא שיראה בעצמו את ירושלים, ובמידה שיש לנו מה לומר על ההחלטות של מועצת הנאמנות לא נהיה מוכנים לומר זאת בתאריך זה, כי אנו מחכים להתייעצויות שונות ביוני.

רציתי למסור לו דבר שנסתכם, וקרוב לוודאי שאצטרך להעמיד זאת לדיון בשבוע הבא - זו התפתחות העניינים בחזית אחרת של או״ם הנוגעת לנו. זה עניין ועדת הפיוס. ברור שהערבים החליטו על תכסיס מסוים והוא להיענות להצעה החדשה של ועדת הפיוס ולנקוט עמדה תכסיסית מכוונת להבאיש אותנו בעיני דעת הקהל העולמית ולהצדיק אותם. העובדה שהם עכשיו מסכימים למשא ומתן, ושאנחנו נסרב או נתנה תנאים, תיצור רושם שבנו תלוי הקולר של עיכוב השלום. לא ברור לי בדיוק מה המסקנה שלהם כלפי ועדת הפיוס, כי לא קיבלנו הודעה מוועדת הפיוס. בואסנז׳ה הבטיח לי שיודיע לי מז׳נווה מה אמרו לו בקהיר, והדבר לא נתקבל. אני מחכה לזאת יום יום ועד אז מעכב תגובתי על ההצהרות שלהם. אך לפי העיתונות ראיתם מה נתפרסם ותגובת משרד החוץ על כך.

יש שתי גירסות, אחת מדויקת, שכל מה שהם הציעו הוא שעניין הפליטים יעמוד ראשון על סדר היום. יש גירסה מרחיקת לכת, שהתנו שמראש נתחייב למלא אחרי החלטת העצרת בשנת 1948 לגבי הפליטים, החלטה המחייבת אותנו לקבל לישראל חזרה כל פליט ערבי הרוצה בכך ומצהיר על נכונותו לחיות אתנו בשלום. אנו הודענו כמה פעמים, וחזרנו והודענו, שלא קיבלנו עלינו למלא אחרי החלטה זו, אבל ביחס להצעה שעניין הפליטים יעמוד על סדר היום - לזאת הסכמנו פעם, אלא אם בזאת יצטמצם העניין - אסרב לכך.

בכל אופן, יש צדדים אחרים לדבר שמכבידים ולא נוכל לדעתי להסכים להם,

וזה שהוועדה [הפיוס] תתחיל לקחת את היוזמה לידיה, תתחיל להציע הצעות לשני הצדדים. לזאת לא נוכל להסכים. זאת אומר אני לתיאור הרקע ולא להסקת מסקנות, כי נצטרך לדון על מסקנות לאחר שיהיו בידינו המסמכים שאינם עדיין. בכל אופן, אני חושש מאוד שמתחילה עכשיו פרשה חדשה של סיבוכים בשבילנו. לא מן הנמנע, שיתחדש הלחץ האמריקני עלינו בשאלת הפליטים. לא מן הנמנע שכל זה, מצד הערבים, הכנה לעצרת הקרובה ולהרחבת הפרץ בינינו והעצרת, שלא רק עניין ירושלים יהיה שם במחלוקת אלא עניין הפליטים, כי גם כאן אפשר להציג אותנו כממרים את פי העצרת וכל זאת יש לדעתי לראות כחלק מההכנה לסיבוב [צבאי] שני. אני לא חושב שמנוי וגמור אתם להביא ל״סיבוב שני״, אבל צריך להביא זאת בחשבון, שהם רוצים להביא לרקע שיותר נוח יהיה להם בו להתקיף אותנו לאחר שהמרינו פי או״ם שתיים ושלוש פעמים.

יש ידיעות מאמריקה, שכאילו מעידות על כך שמצרים אין פניה למלחמה והיא מחפשת דרך לשלום, אבל רוצה להציל את בסיסיה ולכן מתנה תנאים אלה. יש מדברים על לבנו שאל נפחד ומבינים שעניין הפליטים לא יכול להסתדר על ידי החזרה המונית, אבל הם מוכרחים לעמוד על זאת כלפי דעת הקהל העולמית וכן הלאה. אנחנו לא שותפים להנחות אלה וחושבים שאין שום שינוי לבבות, אלא תכסיס. אין פניהם עדיין לשלום והם רוצים רק לפגוע במעמדנו והולכים בדרך זו לגבי ירושלים וגם בעניינים אחרים.

זאת רציתי בינתיים למסור לחברים ולשתף אותם בדעתי זו, אבל בפירוש אינני מסכם ומציע מסקנות, כי נצטרך לחזור לזאת בשבוע הבא. רציתי שהחברים ידעו את הלך הרוח שרואה אני, כיצד הוא הולך ומסתדר - (השר פ. רוזן: על מה דנו בוועדת הביטחון של הכנסת? ראיתי בעיתון שהיא התכנסה) - היא התכנסה בלעדי - (ראש הממשלה ד. בן־גוריון: אני מניח שזה היה בעניין המוקש בדרום.^[2] בישיבה זו השתתפו כנראה באי כוח המטכ״ל) - שלוש הישיבות האחרונות של ועדת החוץ והביטחון, שבהן השתתפתי לפני הפגרה, הובאו לידי פרסום בכל העיתונות. דבר זה קרה בשלוש ישיבות רצופות. פעם אחת פורסם תוכן הישיבה ב״חרות״,^[3] פעם שנייה ב״הבוקר״,^[4] פעם שלישית ב״על המשמר״.^[5] אחרי כל מקרה כזה היו ניתנות אזהרות ובפעם האחרונה נתפרסם ב״על המשמר״ דין וחשבון מלא מהרצאתי, אלא לא נאמר שדברים אלה נמסרו בוועדת החוץ והביטחון. לאחר זאת כתבתי מכתב ליושב ראש ועדת הביטחון בו הודעתי שלא אשתתף יותר בישיבות ועדת החוץ והביטחון, לא אמסור ידיעות אלא אביא את הדבר בפני הממשלה, ועד אשר יהיה בירור בממשלה בשאלה זו לא אשתתף בישיבות. זה המצב עתה - (השר מ. שפירא: ברצוני להציע שנשמע בישיבה הקרובה סקירה על העניינים הצבאיים) - אני חושב שאצטרך להעסיק את הישיבה הבאה בסקירה מדינית רחבה ומפורטת יותר - (השר מ. שפירא: יש שמועות שהמוקש שהתפוצץ על יד נירים הושם כתגובה על מעשה שנעשה מצד צבאותינו) ־ (ראש הממשלה ד. בן־גוריון: אמסור על זאת מיד) ־ (השר הרב י. מ. לוין: בענין עבדאללה חושב אני שאי־אפשר לרדת לסוף דעתם של הערבים. הם רמאים וחושב אני שמר שרת צריך להיות זהיר בעניין זה) ־ (השר פ. רוזן: האם שר החוץ חושב להביא בפני הממשלה הצעה בקשר למינוי ציר בלונדון?) - בזמן האחרון נתפתח נוהג למינוי צירים בלי הבאת הדבר לממשלה. יכולים החברים להביע מישאלה בעניין זה, ובהתאם לכך אביא זאת. ברור שהמינוי לא יהיה בצורת הודעת הממשלה, אלא יפורסם על ידי דובר משרד החוץ.