36 | מזכירות מפא״י^[1]

 

אין הצדקה מוסרית לחברות בארגון קומוניסטי

סעיף א': ההסתדרות והאינטרנציונל המקצועי

בישיבה זו התנהל דין ממושך סבב שאלת המשך השתתפת ההסתדרות באינטרנציונל המקצועי הקומוניסטי. את הדיון פתח פ. לוביאניקר בהצעה למזכירות להחליט על יציאת ההסתדרת מגוף זה.

מ. שרת: החבר שדיבר באחרונה אמר שמחכים לשמוע משהו ממני, מכיוון שזוהי שאלה מדינית. אני רוצה לומר, שגישתי לשאלה זו בראש וראשונה מוסרית, ואינני חושב שאנחנו פטורים מגישה זו. ישנן בעיות וישנם מצבים שבהם גישה כזאת צריכה להיות מכרעת, באשר אם יינטל מתנועתנו היסוד המוסרי אזי יפגמו דברים רבים מאוד ושום תכסיסים נבונים לכשעצמם לא יתקנו את בדק הבית.

אינני סבור שאני לוקה בדרך כלל בחוסר גמישות. חוסר גמישות איננו מהחסרונות הבולטים שלי, ובתוקף תפקידי תכונה כזאת התפתחה בי קצת, אבל לא הייתי רגיש ביותר לעניין זה של האינטרנציונל [המקצועי]. הוא לא העיק עלי ביותר. אולם בוקר לא עבות אחד, כשקראתי את הידיעה ב״דבר״ על הוצאת האיגוד היוגוסלבי מברית זו - הרגשתי מחנק. הרגשתי שאני נמצא בתוך אווירה חונקת שאינני יכול להימצא בה יותר. וכשהרגשתי הרגשה זו - משהו חלף בזיכרוני שמתי-שהוא הרגשתי הרגשה דומה.

טסתי פעם מניו-יורק לקהיר בימי המלחמה [מל״ע-2]. הטיסה נמשכה עשרה ימים באווירון והתחנה הראשונה היתה מיאמי שבפלורידה. זוהי עיר שכולה לנאות חורף. הגענו לשם כמעט בחצות לילה והכניסו אותנו לשעה לבית מלון. יש לי קרובים במיאמי וביליתי אתם את השעה, אבל כשחזרתי למלון שמתי לב לכתובת על הדלת שלא היתה שם לפני כן: ״רסטריקטד״. פירושה המילולי זה ״מוגבל״, אבל הכוונה היא שכאן אין דריסת רגל ליהודים. ידעתי שעל חוף הים יש מקומות רחצה וטיול, גדרות על החוף, שנעוץ שם מוט ועליו שלט ״רסטריקטד״, אבל כשראיתי זאת בבית המלון התחלחלתי ואמרתי לעצמי: מה היה לו בליתי שם את השעה, איזה שקר הייתי עושה בנפשי. הרגשתי שאינני יכול להישאר בבית מלון זה אף דקה נוספת. לא יכולתי לשאת את השקר הזה. זו היתה ההרגשה שהיתה לי באותו בוקר כשקראתי על הוצאת היוגוסלבים, שאנחנו מזייפים את שם את עצמנו.

אני מבין היטב ולא זר לי השיקול הזה שלא צריך לנקוט עמדה של ״ייקוב הדין את ההר״ ושצריך להיות גמיש ולשקול דבר על פי תוצאותיו המעשיות - אני נוהג לפי זאת ומייעץ לנהוג כך בהמון עניינים, אבל יש גבולות. שום דבר לא יעזור. יש שאלה של אונס המצפון וזהו דבר בלתי אפשרי. יהודים נהרגים על דברים אלה ואנשים נהרגים על דברים אלה. הרגשתי מין זיוף כזה שתנועתנו אינה יכולה להחזיק מעמד בו מבחינה מוסרית ואנחנו חייבים זאת לעצמנו, לדרכנו ולנוער שלנו ולשם שלנו - לצאת משם [מהאינטרנציונל הקומוניסטי] ולהבדל מתוך העדה הזאת. מחיר כזה [של אונס המצפון] איננו יכולים לשלם. אני מתפלא על חברים טובים וותיקים שהם מזלזלים בדבר כזה.

בחוברת ׳מולד׳^[2] יש מאמר מצוין של הרצל ברגר ׳מפ"ם על פרשת דרכים׳

שם הוא עושה השוואה בין המצב עכשיו לבין המצב שהיה, כאשר ״פועלי ציון״ עזבו את הברית בוועידה ההיסטורית של וינה.^[3] הם בעצמם הסתבכו בגלל השניות שהיתה: בעצמם לא הלכו לקומינטרן ולא הקריבו את ציוניותם. הם לחמו על העצמאות שלהם, אבל מכל מפלגה אחרת בעולם הם דרשו הצטרפות לקומינטרן. מה שהם התירו לעצמם הם אסרו על אחרים.

אנחנו נמצאים עכשיו במצב הפוך, מצדיקים מפלגות שלא הצטרפו לעניין זה אבל על עצמנו אנחנו גוזרים להיות שם. גם זוהי סתירה כזאת. וכשם שאי-אפשר היה להחזיק מעמד בסתירה ההיא כך גם אי-אפשר להחזיק מעמד בסתירה זו.

גם הנימוק של חבר אחד, שמוטב לצאת שעה אחת קודם לפני שיוציאו אותנו,

גם זה נימוק חשוב מאוד. אינני יודע איך התפתחו הדברים. אין אנו רבים את ריבו של טיטו ואם אנחנו נצא - נצטרך להסביר את הדבר ולהסביר בלי קנטור מיותר ובלי מרירות מיותרת. עם תנועת הפועלים אנחנו מוכנים להיות ביחסי הבנה עד כמה שאפשר, אבל לנו יש עקרונות שלנו ואיננו יכולים להיות חברים לאיגוד העושה מעשים שאיננו יכולים בשום פנים לאשרם. אם אנחנו מבליגים על מעשה זה של הוצאת היוגוסלבים, זאת אומרת שאנחנו מאשרים את המעשה שאיגוד שאנחנו שייכים לו יכול להוציא באופן שרירותי איזה איגוד אחר לא מפני שהוא לא נאמן לאיגוד ולא מילא את חובותיו כלפיו אלא מפני שהוא הסתבך באיזה עניין אידיאולוגי ופוליטי עם כוח מסוים שהוא הכוח המכריע. איך נוכל לסבול דבר כזה לגבי היוגוסלבים? האם היינו סובלים זאת לגבי עצמנו? ולא מפני שאלה יוגוסלבים. אלא על ידי כך התברר להם למה מסוגל איגוד זה. איך נשאר באיגוד זה? איך נאשר מעשה זה? מה שקרה ליוגוסלבים זהו מעשה של ״שומו שמים״.

ברור שהנימוק היחיד שיש לחברים האומרים, שבכל זאת צריך להבליג ולהישאר [באינטרנציונל הקומוניסטי], ואם יש תהליך של יציאה יש להשהות אותו, הוא דאגה לעלייה.^[4]

לא אוכל לדבר בלשון של ודאות מוחלטת בעניין זה, כי יש לך עסק עם גורמים שאינך יכול בשום פנים ואופן לנחש אותם מראש. בארץ רגילה יודע אתה שיש בדרך כלל מהלך של דעת הקהל אבל פה [במדינה קומוניסטית] אין דבר כזה. נכון הדבר שחל שינוי לטובה ביחס לעלייה מרומניה. קודם כל, התרחב ההיקף. קצב מתן הדרכונים והתרי היציאה שם ממש אץ. שנית, נשתנה לטובה הרכב הגילים. אם בשיירות הראשונות היו 75% למעלה מגיל 45 הרי עכשיו יותרמ-50% הם צעירים מגיל 45. חל שינוי ניכר בהרכב הגילים. ושלישית, אם בשיירות הראשונות רוב רובם של העולים היו קרובי משפחה לתושבי הארץ, הרי עכשיו באים סתם אנשים. מתי חל שינוי זה? השינוי חל דווקא בתקופה שהתקוטטנו כהוגן עם רומניה. נעשו שני מעשים: מעשה אחד שהתנגדתי לו ומעשה שני שלא זו בלבד שלא התנגדתי לו אלא עשיתי אותו. המעשה שהתנגדתי לו היה הנאום, אבל הוא ננאם, האקט הזה בוצע ואני חשבתי שלא צריך היה לנאום נאום כזה.^[5] [אשר למעשה השני,] במשרד החוץ היה לנו שיקול בנוגע לזה והיתה התייעצות עם צירים אחרים לגבי זה שצריך לעשות איזה מעשה אשר יפר את האשליה הזאת, כאילו מותר להעליב אותנו ואנחנו שותקים, כאילו הכל ישר. קראנו את הציר [ראובן] חזרה וזו היתה הפגנה מסוימת. אף הם קראו את צירם חזרה וזו היתה הפגנה נגדית. אולם דווקא בתקופה זו חלה הטבה לגבי העלייה.

אני חושב שהחבר שאנו שולחים עכשיו [לרומניה] יבקיע, אבל זהו קיר אטום מכיוון שבאופן נוקשה וללא כל תזוזה הם מקיימים את הקו שלפיו אין לנו מה לומר בעניין העלייה, והם שוללים שלילה גמורה את סמכות הצירות שלנו להתערב בעניין זה, אבל בעלייה עצמה חלה הטבה דווקא בתקופה זו, כך שאינני יכול לומר מה נתנה לנו עד עכשיו ישיבתנו בתוך האינטרנציונל [הקומוניסטי]. תוך כדי ישיבתנו בתוכו מתנהלת הסתה נגדנו והשמצה הולכת וגוברת בעיתונות הקומינפורמית והייבסקית. מתפרסמים מאמרים אשר תצילנה אוזני השומע אותם, וישיבתנו באינטרנציונל אינה מצילה אותנו בשום פנים וכנראה שדברים אלה מתנהלים במישור אחר לגמרי.

איננו משנים את הקו [שלנו] על ידי יציאתנו - אנחנו רק מיישרים את הקו של אי-הזדהות, וברור שאיננו יכולים להיכנס בינתיים לשום גוף בינלאומי אחר ושנישאר ״עם לבדד ישכון״ כמו לגבי דברים אחרים, אבל פה יש משחק שבו השחקנים מתלבשים לפני הקהל, אין קלעים לגמרי.

כל אחד יודע מדוע אנחנו נמצאים שם לא מפני שאנחנו אדוקים לאינטרנציונל, אלא בגלל עניין העלייה ויש לי הרגשה ברורה שזוהי ישיבה בלתי מכובדת בעיניהם, שהם אומרים שאנחנו משלים את עצמנו. הם יסכימו לעלייה כאשר ירצו בכך.

אנחנו נכנסים לתקופה קשה בה עלינו להיות קשים בוויכוח. רק בדרך זו נצליח - בהופעה ברורה. בהופעה מובהקת נוכל לעמוד בפני הנוער, בפני ציבור הפועלים ובפני ציבור העולים. רק בדרך זו נוכל להתחזק. דרך של פשרות איננה טובה לעניין זה. העניין התנוון באופן מביש. עמדנו בפני סבל גדול. המערב רוטן עלינו - אנו סבלנו. נשארנו היחידים הלא-קומוניסטים באינטרנציונל, גם זאת נשאנו. סבלנו מפני שהיתה זו המסגרת שאנו [ההסתדרות] יחד [עם אחרים] השתתפנו בהקמתה וראינו את בריחת האחרים כדבר לא מוצדק. כאשר משתנה המסגרת תכלית שינוי, כשהמטבע איננה אותה המטבע שהיתה קודם, עלינו לעזבה. אם נשאר באינטרנציונל הרי אנו מאשרים את המסגרת החדשה. היינו מוכנים להיות פסיביים אבל נעשה צעד אקטיבי [של שינוי] על ידי האיגוד. האיגוד איננו יותר זה שהיה ואין אנו יכולים לאשר את הדבר הזה. אם נשאר הרי שאנו מאשרים את המסגרת החדשה. כפו עלינו את היציאה מהארגון, לא התייעצו אתנו, לא היה ויכוח, לא כונסה מועצה של האיגוד. הועמדנו בפני עובדה וכופים עלינו את אישור העובדה הזאת, אבל יש לנו עקרונות משלנו, אין אנו יכולים להרכין ראש. בודדו אותנו - נישאר בודדים, בזה כוחנו. כל דרך אחרת היא דרך של ביטול [עצמי], של אי-כבוד ובסופה דרך של יציאה ובתנאים הרבה יותר גרועים מאשר עכשיו.

לאחר דברי מ״ש סיכם פ. לוביאניקר את הדיון והציע לקבל החלטה על יציאת ההסתדרות מה״אינטרנציונל הקומוניסטי". הצעתו התקבלה ברוב של 7:16. ההצעה לקבל הכרעה סופית בישיבת מרכז המפלגה יחד עם נציגי המפלגה בוה"פ של ההסתדרות התקבלה ברוב של 3:18.