35 | הממשלה, ישיבה ל״ט^[1]

מועצת הנאמנות ותקנון ירושלים

סעיף ב׳: סקירות

השר מ. שרת: אמסור שני דברים: אל״ף, על המצב במועצת הנאמנות. כפי שאתם יודעים מהעיתונים, ולגבי מה שמתנהל שם אין ידיעות נוספות, כי הכל נעשה בפומבי ונשמע באוזני כל העולם, אזי יושבת מועצת הנאמנות המורכבת משנים־עשר חברים, ולמעשה עכשיו מאחד־עשר חברים, כי הנציג הסובייטי לא משתתף, והיא דנה על תקנון ירושלים כאילו לא קרה שום דבר, כאילו אין שלטון ואין מדינה ולא היו שום עובדות, וכאילו ירושלים מצפה ומייחלת ומוכנה לקבל את הדין והיא נתונה בידיהם ללוש אותה ולצור בה כל צורה־שהיא. הם דנים בכובד ראש על מושל כזה או אחר, על בית דין כזה או אחר, שיטת מיסים כזו או אחרת וכולי. ברור, שכאשר מגיעים הם לאיזה נקודה שיש בה כדי להכריע - אזי המבוכה המשתררת שם ואוזלת הידיים מעידה שהם מבינים כי דנים הם על כל הדבר הזה בחלל ריק ואין לזה כל אחיזה במציאות.

אתן דוגמה, וזה לא רק משל אלא אמסור זאת כאחת העובדות החשובות. יש שם [בתקנון ירושלים] סעיף על מתן תוקף, בו נאמר מתי יקבל כל הדבר תוקף. נאמר שם שזה יקבל תוקף כאשר מועצת הנאמנות תחליט שזה מקבל תוקף. זאת אומרת שהם השתמטו בינתיים מלעלות על דרך זו, אלא קבעו נוסחה. אף על פי כן, הדברים מתקדמים ויש להניח שבחול המועד [פסח] יצביעו הצבעה אחרונה לשם קבלת התקנון כולו, בעוד שעתה דנים עדיין על כל סעיף וסעיף.

קיימת שאלה מה יהיה אז. ברור שאיש לא יצביע נגד התקנון. אם תהיה הצעה או הצעות ביצוע - תהיינה כנגדן הצעות נגד ביצוע. אבל נגד הצגת התקנון לא תהיה הצבעה וקבלתו מובטחת. השאלה היא באיזה מספר קולות יתקבל הדבר. זה יכול להתקבל ברוב או במיעוט, בכיוון זה עושים אנו מאמצים, ובשום פנים אינני יכול להיות בטוח אם נצליח, אך נעשים מאמצים בבירות השונות להגדיל עד כמה שאפשר את מספר הנמנעים, כדי שתהיה גם מבחינה מוסרית הפגנת כישלון, שתקנון זה יתקבל במיעוט של קולות.

איני יודע אם דבר זה יעלה בידינו. אחרי שהמועצה תסיים מושב זה ותקבל תקנון, היא תתפזר ותתכנס מחדש ביוני בניו־יורק. קרוב מאוד לוודאי שעם קבלתו תתקבל החלטה להמציא אותו לצדדים המעוניינים - אנחנו וממלכת הירדן - ולבקש חוות דעת עליו.

בחודש יוני, כאשר הם יתכנסו, ירצו לדון על התגובות שיתקבלו בינתיים. אינני מציע להחליט עכשיו מה לעשות, אבל אני רוצה לומר באופן ברור ומסוים יותר, מה שבעצם אמרתי פעם בקווים כלליים - מה תהיה עמדת ארצות הברית שהיא גורם מכריע בעניין זה, אומנם לא לגמרי, אבל אחד הגורמים החשובים. האמריקנים אומרים לנו מראש שהכל תלוי בכך אם עד יוני נגיע להסכם. הם דורשים הסכם משולש - עם ממלכת הירדן ועם הוותיקן. ההנחה היא שאם נגיע להסכם לפחות עם ממלכת הירדן, זה ישמש נקודת מוצא לומר שכל הדבר לא מציאותי, וכאשר נודיע שמגיעים אנו בינינו להסכם - ייווצר בסיס להסדר מעשי. אם לא נוכל עד חודש יוני לבוא ולהודיע שהגענו להסכם עם ממלכת הירדן, אז אומרים הם שאינם יודעים מה יהיה. בכל אופן, ישנה החלטה של עצרת האומות והם חייבים משמעת לעצרת והעניינים עלולים להסתבך.

דעת אבא אבן היא שבמקרה שאין הסכם עם עבר-הירדן, קשה יהיה מאוד להימנע מיצירת מובלעת בינלאומית בירושלים, כי גם מבחינת אלה הדורשים את הבינאום, המעבר מבינאום העיר כולה למובלעת של מקומות קדושים זה מעבר רע ונסיגה חמורה מאוד מבחינתם להחלטת העצרת. לעומת זאת, התנגדותנו לעניין המובלעת, אם לא יהיה הסכם עם עבר-הירדן, לא תהיה התנגדות שתתקבל על הדעת, כי היא לא פוגעת בנו אלא בשטח של חלק העשרים מירושלים. זה עלול לגזול חלק ידוע מהעיר העתיקה וחלק מהעיר החדשה. הווה אומר - הר ציון. זה שטח מצומצם, אך הוא כולל בתוכו מקומות קדושים עיקריים לנוצרים. ברור שגם עניין מובלעת זו לא יהיה מעשי כל זמן שעבדאללה לא יסכים לכך, אבל אז יכול להיות חשבון לנו שהם יתנגשו לא אתנו אלא עם עבדאללה.

עתה יש לי הצעה קצת יוצאת דופן, אבל באתי למסקנה שהיא לא בלתי כרוכה בסיכון ידוע, אך לא רק כדאי אלא חשוב שנעשה זאת. ההצעה היא שנשלח הזמנה מטעם שר החוץ, בשם הממשלה, לכל אחד מחברי מועצת הנאמנות באופן אישי. פירושו - לא לסיני ולא לעיראקי אלא לכל האחרים - ונבקשם לבקר בירושלים. נאמר בהזמנה, שמכיוון שדנים הם על התקנון, ומכיוון שיש רושם שהם לא מתמצאים בתנאים השוררים בעיר, אנחנו חושבים שיועיל להם אם לפני שיבואו להכרעה יבקרו ויעמדו על התנאים בעיר זו. הכוונה אינה שתתכנס ישיבת מועצת הנאמנות בירושלים, אלא שאנשים אלה יבקרו בה אישית.

איני יודע אם הם יקבלו את ההזמנה. אני בטוח שלא יקבלו. הם מתפזרים עתה על מנת לנוח, ובחודש יוני יצטרכו להתכנס שוב. הם יצטרכו, על כל פנים, לשאול בעניין זה את מזכיר או״ם, את ממשלותיהם, לברר מי ישלם את ההוצאות ואיני יודע אם יצא מזה איזה דבר. מבחינה תעמולתית יהיה זה מצידנו צעד נבון.

נאמר שאדרבה, רוצים אנו שיראו כי דנים הם על עיר שלא ראו אותה ועל דברים תלושים מן המציאות. אם לא ייענו להזמנתנו - אזי הם בעצמם גזרו על עצמם חוסר כל מגע עם המציאות, וזה יחליש מאוד את מעמדם.

לעומת זאת, אם מישהו מהם יבוא - זה כרוך בסיכונים ידועים, כי נטורי קרתא יבואו אליהם והקונסולים ידברו גם הם אתם. אך היה לנו ניסיון לגבי כמה וכמה ביקורים פה של אנשים שונים מהקצה אל הקצה זה מזה - קתולים, פרוטסטנטים, אנשי דת ומעשה, וכמעט בכל המקרים התוצאות היו מוצלחות כמעט במאה אחוז. היה כאן עכשיו ארגנטינאי, מולינארי,^[2] והוא שוחח אתי אחרי שראה את העיר ואמר דברים ברורים מאוד. הוא אמר שזה פשוט דוקר את עיניו כאשר רואה הוא את המצב הנוכחי והקונטרסט בין המציאות ורקע העניינים.

כאשר יבואו אנשי מועצת הנאמנות - מהדרך יראו את עבודת הנחת הצינור,

את הכביש,^[3] את העבודה שהמדינה עושה ועשתה. הם יראו את העיר הגדולה הזאת, את הממשלה, הכנסת, המוסדות והחיים. הם יראו את תוכניות הבניין שלנו, ולעומת זאת יראו באיזו פינה יש מקום קדוש, ולא ייתכן שאחר כך ידונו על העניין [של תקנון לירושלים הבינלאומית] באותה רצינות.

הצעה זו מציע אני לממשלה לאישור. שאלתי במברק צפון את דעת מר אבן, והוא בהחלט בעד ההצעה - (השר הרב י. מ. לוין: גם אני חושב שצעד זה נכון, אך צריך לשקול מה תהיה תגובת "חרות" ולח״י, ואם הם לא יסכנו חייהם של חברי מועצת הנאמנות) ־ (השר ד. יוסף: מצטער אני על שיש לי ספק ויותר מספק בעניין זה. אני מאוד חושש מצעד זה. חושש אני שנסתבך עם העם היהודי וגם כאן בחיינו הפנימיים המדיניים. לא אדבר כבר על השאלה שעורר הרב לוין, וקשה לתאר שלא תהיינה תגובות כאלה מצד אותם הצדדים. איני יודע מדוע צריכים אנו לקבל עלינו אחריות כה כבדה, ואני חושב שיהיה משגה אם נעשה זאת) - צריך להבין, ש[קיים] כל ההבדל שבעולם בין נציג או״ם שבא אלינו בתוקף או״ם להטיל איזה מרות עלינו, ובין איש או״ם שאנחנו מזמינים כחלק מהמאבק המדיני שלנו נגד הטלת סמכות או״ם על זאת. לא יעלה על הדעת שתהיה סכנה לאיש, בייחוד אם נפרסם את נוסח ההזמנה ונסביר מדוע מזמינים אנו אותו. לעומת זאת, יהיה ברור שעומדים אנו במערכה כבדה מאוד, ואל יהיה הדבר קל בעיניכם. זה תלוש מהמציאות וכך הלאה, אבל זאת החלטה הנכנסת לספר החוקים של או״ם וזה ילחץ עלינו מכל הצדדים. עלינו לעשות כל האפשר כדי למנוע זאת.

ישנה שאלה של הסברה וביקורים במוסדות. אני רואה הזמנה זו כאחד מתכסיסי המלחמה שלנו בשלב זה. אין לנו נשק רב במלחמה זו ועלינו לעשות את הדבר.

נפיק את התועלת מזה שהעברנו הנה את הכנסת והממשלה. יבואו ויראו שישנו בית ועליו שלט בו כתוב ״משרד ראש הממשלה״. האם הם יוכלו לעקור שלט זה? הם יראו שישנה כנסת ויש לה בניין והשקיעו בזאת כסף. הם יראו שישנם כאן משטרה וצבא, וכיצד יהפכו זאת למשטר בינלאומי? אדרבה, נשב אתם אחר כך ויוכל נציג ישראל לומר שהנה ראו הם את המצב כפי שהוא, וכיצד יוכלו להצביע בעד בינאום?

בשלב זה הביעו השר שטרית והשר רוזן הסתייגות מהצעת מ"ש ואילו הרב השר מימון צידד בה. ראש הממשלה ב״ג שלל את ההצעה. לדעתו הבעיה מתמקדת לא במועצת הנאמנות, החייבת להישמע להחלטות העצרת, אלא בעצרת, שכן היא החליטה על בינאום ירושלים ולכן אין טעם לפעול לשכנוע חברי המועצה. שנית, הזמנת חברי המועצה לביקור בירושלים עשויה להתפרש לרעה בציבור, שיסיק שמועצת הנאמנות היא גוף בעל יכולת הכרעה.

השר מ. שרת: אני מוכרח לחלוק על שתי הנחות יסודיות של ראש הממשלה. אני חולק קודם כל על ההנחה שנגזר על מועצת הנאמנות לחבר את התקנון. אומנם זו ההחלטה, אבל היא בכל זאת מועצת נאמנות. היא אינה איזה לבלר סתם ויש לה אחריות שלה. היא יכולה לבוא ולומר: אם רציתם בתקנון - זהו התקנון, אבל אנו רוצים להודיע לכם שאי־אפשר להוציא זאת לפועל. אילמלא היתה הנחה כזאת בתוך מועצת הנאמנות, אזי יושב ראש מועצת הנאמנות, שגם הוא יודע מה זאת עצרת ומועצת הנאמנות, לא היה מציע את תוכנית גארו שלו. הוא יודע את מסגרת סמכותו וחובת המשמעת לאו״ם, ובכל זאת עשה דבר זה. הוא עשה זאת מתוך שיקול זה או אחר, אבל עובדה היא שעשה את הדבר.

לו כך היה הדבר, כפי שמתארו מר בן־גוריון, לא היה כל שחר לשיחות שלנו עם ארצות הברית ולשיחות שלהם אתנו, באומרם שאם נשיג הסכם עם עבר־הירדן יציעו במועצת הנאמנות לדחות את עניין התקנון הצידה ולהציע הצעה אחרת לעצרת. אם ההנחה היא שכל זה נגזר מראש ולא יכולה מועצת הנאמנות לסטות בשום אופן [מהחלטת העצרת], אין כל שחר לשיחות שמנהלים אנו בז׳נווה ובקריה [בתל אביב] עם נציגי ארצות הברית. אם יש שיחות ודנים אתנו על עניין זה - עד העצרת אין מה לעשות ומועצת הנאמנות מוכרחה לחבר תקנון.

אך הם אינם אומרים כך. זאת אומרת שאין הנחה אצל כולם שכך הדבר, ואם מחברים תקנון, השאלה היא באיזו צורה מלווה העצרת דבר זה.

האנשים היושבים בוועדה אלה נציגי הארצות היושבים גם בעצרת או״ם. האיש הארגנטינאי במועצת הנאמנות הוא איש עיקרי מאוד במשלחת ארגנטינה באו״ם. אם אנשים אלה ייווכחו שדבר זה [ניסוח התקנון] בלתי אפשרי על ידי ביקור או באופן אחר, יהיה להם ערך רב בשבילנו בעצרת ובדיונים שיתקיימו בממשלותיהם. כל ממשלה כזאת תהיה מוכרחה לשאול מה חושב איש כזה. אינני אומר מראש שנשכנע, אבל זה צעד קדימה במאבק שלנו.

איני מסכים בהחלט שדבר זה יתפרש לא טוב בתוך הציבור. אנשים מודאגים מאוד ממהלך העניינים בז׳נווה. הם רואים בזאת דבר פטלי המתקדם הלאה והלאה מישיבה לישיבה. מצביעים על סעיפים וכך הלאה. הציבור מאוד מאוד התרשם ולא דחה כלאחר יד את העניין שהיה בניו-יורק. היתה הרגשה מאוד מאוד חמורה בעניין זה. אם עוד פעם יקרה הדבר, תהיה עוד פעם הרגשה חמורה. אין זה פשוט כל כך שמדינת ישראל עומדת בניגוד לעולם כולו. זה יתנקם לאו דווקא בשאלת ירושלים, אלא בעשרה עניינים אחרים.

הציבור יבין צעד זה, ועלינו לדעת להסביר לו זאת למען יבין שזה צעד במאבק שלנו. נאמר להם שאנשים אלה יבואו ויראו על מה הם מדברים דברים שאין להם שחר. אם דבר זה יצא לפועל, זה יוציא רוח ממפרשיהם וייתן אותותיו במושב העצרת ביוני.

איני בטוח שנגיע להסכם עם עבדאללה, ועם הוותיקן בוודאי שלא. וגם אם לא יתקבל הדבר - זה יביא תועלת לנו. לכן מוכרח אני לעמוד על דעתי - (השר ב. ש. שטרית: האם אין מר שרת סובר, שיהיה זה מום גדול אם הם עצמם לא יבואו לאחר שיקבלו את ההזמנה?) ־ (השר א. קפלן: אם עניין זה אינו דחוף, אבקש לדחותו לישיבה הבאה) - אלה ימיה האחרונים של מועצת הנאמנות, כי בעור כמה ימים מתפזרים הם למנוחה, ועלינו להחליט על זאת עכשיו.

ראש הממשלה ד. בן־גוריון הציע לדחות ההחלטה בעניין זה לשבועיים. ההצעה לא התקבלה.

מחליטים (ברוב של 2:5 קולות): משרד החוץ יזמין אישית את חברי מועצת הנאמנות לבקר בירושלים, על מנת שייווכחו בחוסר האפשרות להגשים תוכנית בינאום ירושלים.

בתשובה לשאלת השר מ. שפירא אם יש למשרד החוץ קשר עם הוותיקן, אמר מ"ש:

השר מ. שרת: אנו יודעים שהאפיפיור עומד על דעתו בכל תוקף. ברור שהוא יכול פעם להתפשר. לפני זמן קצר אמר לנציג אחת המדינות בוותיקן, שבשום אופן לא יסכים שעיר הקודש תהיה טרף לעם שהרג את ישו, וזו עמדתו עד עתה.

דבר שני שייך גם כן לירושלים, אך מרחיק רק עד עין כרם. בעין כרם אירע שוד בכנסייה קתולית בעצם הימים האלה. פרצו בלילה לכנסייה קתולית, גנבו שטיחים, אבל לא רק שטיחים. שם היה פסל ישו עם צלב וחשבו שהצלב מזהב. שיברו את הפסל ולקחו את הצלב ואז גילו שאין הוא מזהב וזרקוהו. הגנבים פרצו תיבה הנקראת ״סקרמנט״ וגנבו מתוכה את הגביע של יין הקודש, ״גביע דם ישו״, ונעלמו.

ברור שהמשטרה פתחה בחקירה ויש כל מיני גירסות. מצאו במקום הגניבה שקיק ועליו שם ערבי. בארץ מתהלכים המוני בחורים עם שקיקים, אשר עליהם שמות ערביים ועם כאפיות. לפי דעת המשטרה, ובעצמי ביררתי זאת עם מפקד משטרת ירושלים, קודם כל סמי מכאן כל כוונה להתעלל בכנסייה. זה נעשה על ידי גנבים מומחים לפריצה. הם היו חבורה שלמה - חמישה-שישה אנשים. עבדו בשקט שעתיים-שלש עד אשר ביצעו את כל המלאכה. הם נעזרו באיש היודע את המקום. ייתכן שהיה זה איזה איש מעין כרם. מפקד המשטרה אינו חושב שיש לתלות את האשמה באחד העולים העניים, ובעניין זה הלכו כבר טלגרמות לעולם כולו. כנראה שעסקו בגניבה זו אנשים מומחים מהחוץ, אך ייתכן שאיש מהמקום הביאם והדריכם.

יש לנו כאן ״ידיד נפש נאמן״, האב קאיום, קתולי אמריקאי. הוא שונא בנפש שלנו והוא הזדרז וצילם את הדבר ושלח טלגרמות מסמרות שיער לעולם כולו. במקום אחד נאמר שעוד לא היה חילול כזה. במקום אחר נאמר שזה מזכיר את מעשה הזוועה של הקומוניסטים בספרד. זאת אומרת שהיה כבר פעם דבר כזה. כתוב שדבר זה מוכרח להשרות את כל העולם הקתולי באבל כבד, כי זה חילול קודש. כתוב בעיתונות שאת הכנסייה הזאת צריך יהיה לקדש מחדש, כי היא נטמאה, נתחללה קדושתה. כתוב שיש פה קלקלות כאלה שאין להן שילומים.

בכלל, כנסייה זו אינה פשוטה, אין זה סתם איזה בית יראה, אלא המסורת היא שכאילו יוחנן המטביל נולד בעין כרם וזה בית הכנסת שלו. על כל פנים, זה קשור בו קשר ישיר ובלתי נמנע.

דבר זה בא עלינו בזמן זה כאשר מתחוללת המערכה על ירושלים, וזה נפוץ עתה בעולם. אני צוחק כדי לא לבכות כאשר מדבר אני על כך. אך מה מתברר? כיוון שעושים אנו הכל כדי לתת לזאת צורה של שוד בבית כנסת, לפני כמה ימים נתפרסם ברומא שפרצו גנבים וגנבו דברים יקרי ערך מכנסייה. יש בעולם מקצוע ידוע של שוד בתי-כנסת.^[4] סוכנות ידיעות בעולם דאגה לפרסם שחשודים בשוד זה יהודים בעין כרם הרעבים ללחם. בעקבות ידיעה כזאת מצטיירת תמונה שמילאנו את הארץ בארחי פרחי ומרעיבים אנו אותם, והם גונבים ומחללים קודש וכולי. על זאת אין לצנזורה שליטה. אם היתה הצנזורה מונעת העברת ידיעות כאלה, היה טס שליח מיוחד לקפריסין ומודיע שממשלת ישראל מעלימה זאת.

בינתיים מתברר שאין שמירה על כנסיות, אם כי המשטרה יודעת היטב כי אלה מקומות תורפה. מתברר שאין שמירה בהר ציון וגם אנשי המשטרה והממונה על המחוז רועדים יומם ולילה על מה שעלול לקרות שם, וזה נמצא עכשיו בידינו.

וכאן עלי להזכיר את דברי שר המשטרה, שאמר אמור וחזור שאין די שוטרים.

לא אעורר עכשיו את שאלת תקציב המשטרה, אלא מציע אני שיוטל על שר הדתות, שר המשטרה ועלי, כלומר: לאו דווקא עלינו כאישים, אלא לדאוג שאנשי המשרדים שלנו ישבו על עניין זה ותהיה ועדה שתברר באופן דחוף את מצב הביטחון של הכנסיות הקדושות בארץ וכל המקומות הקדושים, ותבדוק מה יש לעשות כדי להבטיח מקומות אלה. את ההצעה הסופית נביא לממשלה לאישור.

מחליטים: להרכיב ועדה מורכבת מבאי כוח משרדי הדתות, החוץ והמשטרה לבדוק מצב הביטחון של המקומות הקדושים במדינה ולהציע הצעות לממשלה.

להלן התקיים דיון בנושא השתתפות באי כוח הממשלה בוועידות המגבית המאוחדת. הוחלט שמ"ש יבקר בדרום אפריקה ואולי גם בארגנטינה.

בדיון שהתקיים אח"כ בסעיף די העלייה מרומניה, הביעה השרה מאירסון דעתה, כי יש לרתום את ארגון ה״ג'וינט" לטיפול בעולים זקנים מרומניה.

השר מ. שרת: אני שמח מאוד שהגברת גולדה מאירסון עוררה את שאלת ה״ג׳וינט״. לפני כמה זמן כתבתי לשר האוצר והצעתי לו לעורר באופן רציני מאוד שאלת הרחבת פעולתו של ה״ג׳וינט״ בארץ והרחבת אחריותו לעניינים. כיום המצב כזה: יש התקשרות עם ה״ג׳וינט״ רק לגבי אלה הנקראים עקורים באירופה, אשר באים הנה ולא ניתנים לריפוי, או זקנים. מלבד זאת הוא תומך בבתי מחסה ביישוב הישן בירושלים, אך לא יותר מזאת.

אנו נושאים בעול עצום של עלייה. זה מגדיל באופן עצום הוצאות הסעד שלנו, ושמענו מה שסיפר חברנו הרב לוין בעניין זה. הלא אנחנו ורק אנו נישא בזאת. ה״ג׳וינט״ משתחרר מחובות שונים על ידי העלייה ארצה. עליו להעביר פעולתו הנה. צריך להכניסו באופן רחב מאוד לפעולות סעד ועזרה בארץ. מדינת ישראל לא תשתחרר אף פעם מעול הסעד, אבל ה״ג׳וינט״ צריך להיכנס באופן רחב לפעולת הסעד בארץ.