33 | הוועדה לענייני חוץ וביטחון, הכנסת, ישיבה ל'/2[1]

 

חידוש היחסים הכלכליים עם ירדן

סדר היום: בירור על המשא ומתן עם ירדן

מ. שרת - שר החוץ: אני צריך לחזור על דברים שכבר אמרתי פעם.^[2] אין לי מה לחדש, כי לא חלה שום התפתחות נוספת במצב. אינני יודע אם יתחדש המשא ומתן, אינני יודע על איזה רקע יתחדש ובאיזו מסגרת ולמה יהיה מכוון, דבר זה תלוי לא בצד אחד כי אם בשני הצדדים, לעת עתה הסיכויים מעורפלים בהחלט. לפי המצב שמסרתי עליו בשלב מסוים בעבר, שני הצדדים נפרדו מתוך הסכמה שבשלב מסוים יחדשו את המשא ומתן, בערך על אותן ההנחות שהסתמנו בשלב קודם, שלא לגבי כולם יש הסכמה אבל ישנה מסגרת מסוימת פחות או יותר. אפשר לדבר על השלב ההוא, אם הדבר יהלום את הרקע ויהיה קשור. אינני יכול להיות בטוח, כי זה עניין של העתיד.

ישנה שאלה של מטרת החוזה או ההסכם הזה. המטרה צריכה להיות: להפגין יחסים של אי-התקפה הדדית בתקופה מסוימת. כבר אמרתי איך אני גורס את אי־ההתקפה. זה לא צריך להיות רק הסכם של אי-התקפה אלא הסכם של יחסים פחות או יותר תקינים. הנקודה העיקרית לגבי זה, זה חידוש הקשרים הכלכליים והמסחריים. זוהי נקודה עיקרית בשבילנו, נקודת המחלוקת, ויכולה אפילו להיות שאלה שאם זה לא יהיה, אז לא כדאי לכרות הסכם. בעצם נקטנו עמדה כזאת, כאשר ניסו להגיד שיהיה בלי זה, אמרנו שבלי זה אין טעם לדבר. מה פירוש, לכל הדעות, חידוש היחסים הכלכליים? פירוש הדבר הזה מסחר. פירוש הדבר הזה, לכל הדעות, זכויות מסוימות בנמל חיפה לעבר-הירדן. ייתכן שזה יכול לכלול גם את ענייני הזכיונות.^[3] על זה לא דובר במפורש, זה רק סומן. אינני קובע לפי איזה סדר דובר על הדברים בשיחות, אינני יכול להיות בטוח בסדר, אני רק קובע סדר הגיוני.

הנקודה השנייה היא סטטוס קוו טריטוריאלי, שאיננו מונע כמובן תיקונים והתאמות של הקווים. סטטוס קוו טריטוריאלי אין פירושו שעבדאללה מודה בשלטונה הסוברני של מדינת ישראל על שטח כזה וכזה, ואין פירושו שמדינת ישראל מודה בשלטונו של עבדאללה על שטח כזה וכזה, אלא נאמר שהקווים שנקבעו בהסכם שביתת הנשק מחייבים לתקופה מסוימת והם הרקע הטריטוריאלי של ההסכם הזה [לאי-התקפה].

שאלה נוספת היא שאלת הפליטים - לא דובר על החזרת פליטים, כן דובר על תשלום פיצויים. כמו שכבר אמרתי בישיבה הקודמת: תשלום פיצויים בשתי דרגות: דרגה אחת - ירושלים.^[4] דרגה שנייה - מקומות אחרים בארץ. לא נקבע דבר לגבי הנוהל. היתה יותר נטייה מהצד שכנגד לגרוס את עניין הפיצויים כזכות אישית של כל פרט ופרט שאנחנו צריכים לספק אותו. לשם כך היה גם ניסיון לטעון שאז צריך לכל אחד לתת להיכנס ולראות מה עם רכושו ולסדר את רכושו, והיה כיוון אחר מצדנו לגרוס דבר זה כעניין לוקאלי, כעניין של הסכם כולל על סכום סיטוני, אבל לא נקבעו מסמרות וההנחה היתה שלעניין זה תוקם ועדה שתדון בו - (פ. ברנשטיין: אני מניח שאצל ממשלתנו ישנן מחשבות בעניין זה) - הנחותיך יכולות גם להיות מופרזות.

שאלת ירושלים. לגבי ירושלים דובר קודם כל על כך שתהיה עמדה אחידה [של שני הצדדים] ביחס למקומות הקדושים והעמדה האחידה הזאת תתבטא בשני דברים:

אל׳ף, בהתחשבות הדדית של כל צד כלפי משנהו ושכל צד מתחייב כלפי חברו לשמור על המקומות הקדושים שבידו ושהצד השני מעוניין בהם, ולתת חופש גישה וכולי.

בי׳׳ת, בהתחייבות משותפת, או התחייבות זהה משני הצדדים כלפי או׳׳ם, להכרה באינטרס הבינלאומי של או׳ם על המקומות הקדושים והסכמה לפיקוח, והסכמה לנכונות למשא ומתן עם או׳ם כדי לבוא לידי הסכם.

ישנן גם שאלות מיוחדות בנוגע לירושלים - ישנה שאלה של הר הצופים. ישנה שאלה של הדרך לבית לחם. דובר שזה יהיה כנגד זה והדרך להר הצופים תהיה פתוחה לתנועה חופשית שלנו תמורת פתיחתה של דרך בית לחם לתנועה ערבית.

בשלבים קודמים של המשא ומתן, כאשר היה ניסיון לפתור את שאלת ירושלים פתרון יותר יסודי, דובר על שינויים טריטוריאליים: הרובע היהודי בעיר העתיקה עם הכותל המערבי לנו תמורת פיצויים אחרים או תמורת ויתור [שלנו] על שכונה ערבית בירושלים החדשה. בנוגע לזה לא הגענו להסכם, אולם בשלב האחרון ההנחה היתה שכל צד שומר על תביעותיו להסכם אחרון וזה לא הסכם אחרון אלא דבר־מה ביניים. ייתכן שמצדם תתחדש התביעה לוויתור על שכונה ערבית בירושלים החדשה, כי הם נמצאים תחת לחץ גדול של הערבים הארצישראלים. שאלה זו פתוחה - (פ. ברנשטיין: היתה שאלה של קומפנסציה בעד לטרון) - ההנחה של קומפנסציה בעד לטרון, זה שטח ליד לטרון. דובר על זה שיתנו לנו את הבליטה של לטרון ואנו ניתן להם סמוך, או במקום אחר, פס אדמה. זה יביא ליישור הקו ויבטיח לנו את לטרון עם הכביש וצינור המים [לירושלים]. אינני יודע אם זה יעמוד על הפרק, אבל ההנחה היא שאם זה יעמוד על הפרק, הרי רק בצורה זו - (מ. בגין: האם שאלת לטרון הועלתה בשיחות אלה?) - כן. שאלת לטרון עלתה בנוסחה של חלוקת שטחי ההפקר [שבין קווי הפסקת האש], אבל לא הסכמנו לשום תמורה בעניין לטרון ולא רצינו להעמיד זאת כסעיף מרכזי, אלא הוכחנו להם, כי להם אין כל צורך בלטרון.

ראובן שילוח: ״התכסיס שלנו הוא לא לטעון שלטרון נחוצה לנו כאוויר לנשימה, כי אז ידרשו מי יודע כמה. התכסיס הוא להגיד שאין לנו צורך בלטרון [- - - ]".

מ. שרת - שר החוץ: לסיכום, הנקודות העיקריות הן: עניין אי־התקפה; סטטוס קוו טריטוריאלי; חידוש היחסים הכלכליים, מסחר, אזור חופשי בנמל חיפה וזיכיונות; בשאלת הפליטים זה אומר פיצויים - דרגה אחת ירושלים, דרגה שנייה כל הארץ. השאלה היא אם פיצויים אישיים או קיבוציים; ירושלים - וזה כולל את המקומות הקדושים, התחייבות הדדית לגבי המקומות הקדושים והתחייבות הדדית כלפי האו״ם; עניין הר הצופים ודרך בית לחם; היה שלב שדובר על הרובע היהודי בעיר העתיקה ושכונה ערבית בירושלים. הם [העבר־ירדנים] יכולים תמיד לחדש דבר זה.

בשלב זה התנהל דיון נרחב בהשתתפות רוב הנוכחים.

מ. שרת - שר החוץ: אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים. אם בשבילנו ההסכם הזה הוא דבר טוב אז צריך לנסות לתפוס את הטוב [גם] במיעוטו. אם ההסכם בשבילנו ביסודו דבר רע, אז צריך לתפוס את הרע במיעוטו. אם זו גזירה שנגזרה על היהודים בישראל, ברור שצריך לעשות הכל כדי להמתיק את רוע הגזירה, אבל אם זו מטרה של מדיניות צריך לחתור לקראתה ולמצות את כל סיכוייה. זו השאלה היסודית.

חבר הכנסת ריפטין חולק על שם החוזה,^[5] אני הייתי מוסיף ומוסיף אילו אפשר היה. אם אני סבור שיש לחוזה זה קודם כל משמעות תעמולתית חיובית, אז אני מעוניין להרבות ולא למעט את היעל התעמולתי של חוזה זה. אינני יודע אם ידובר הרבה על ידידות או על הבנה הדדית, אבל זה יפה שחוזה כזה ייקרא חוזה של הבנה הדדית, וייעשה רושם בעולם הערבי שיש בין מדינת ישראל ובין מדינה ערבית אחת, שהיא שכנה, חוזה של הבנה הדדית. אני רואה בזה חיוב ולא מעניין אותי מה נעשה מבחינה זו בין טורקיה ואיטליה.

אני מסתכל בעולם מתוך אספקלריה שלי ולא באספקלריה של העולם. אם במקרה זה זהה עם מה שטורקיה ואיטליה אמרו, או אם הן מתכוונות לדברים אחרים שאנחנו לא מתכוונים להם, זה לא נוגע לי. לא נוגע לי איך יתרשמו מזה אחרים ואינני יכול בכלל לא לעשות דבר שאני משוכנע שהוא לטובת מדינת ישראל. אין כל ביטחון שייצא משהו. עבדאללה בפעם הראשונה יצא עכשיו לריב גלוי עם ׳הליגה׳. יש לזה משמעות רבה, לא מן הנמנע שזה יעלה לנו במחיר. נניח שעבדאללה יחליט גם להחזיק מעמד בריב עם ״הליגה״ וגם ללכת לקראת משא ומתן אתנו, הוא יכול להגיד: ׳אתם רואים במה זה יעלה לי? אינני יכול גם לריב עם ׳הליגה׳ וגם לעשות דבר מקסימלי. לאור המצב אני מוכרח להיות מינימלי׳. הוא יכול להגיד שעמו אוהב אורז מצרי וסוכר מצרי ואם הוא יחתום אתנו הסכם ליחסים כלכליים, מצרים וסוריה יחרימו אותו והוא אינו בטוח אם יקבל אורז וסוכר ממקומות אחרים באותם התנאים. אז יאמר: ׳נסתפק הפעם במועט ונוציא את הסעיפים הכלכליים׳. אז הדבר יהפך להמשך של שביתת הנשק וזה לא הגיוני. שביתת נשק אינה מחייבת המשך. יכולים שני הצדדים להחליט שגומרים את שביתת הנשק או יכולים להחליט להאריך את שביתת הנשק, או לחדש אותה לצמיתות, אלא אם יבוא הסכם אחר. מה זה אומר להאריך? זה דבר מחוסר כל שחר. אינני יודע, יכול להיות שנאמר, כי בתנאים הנתונים כאשר הוא עומד בריב [עם ״הליגה״], כדאי שתהיה חתימה גם אם זה לא מעלה ולא מוריד. יכול להיות שנאמר שאין לנו צורך בהפגנות סרק, אם תהיה חתימה - טוב, אם לא - לא. נחכה עד שיובהר המצב, אבל [ההצעה כי] שאיפותינו ומדיניותינו יהיו מכוונים לכך שלא יהיה יותר משביתת נשק אינני מתחיל להבין. יש פה הבדל של גישה יסודית, איך מעריכים דבר.

אשר לחיפה וחשיבות הנמל - אמרו כאן חברים דברים חשובים. השאלה היא במה אנחנו מעוניינים: האם אנחנו מעוניינים להזקיק אותו [את עבדאללה] אלינו, או מעוניינים לרתק אותו לסוריה ולביירות. השאלה היא האם אנחנו מעוניינים להגביר את בדידותנו או לצעוד צעד שמוציא אותנו מהבדידות הזאת.

אני מוכרח הפעם לקצר בתשובותי מחוסר זמן.

עניין לטרון - חבר הכנסת ריפטין חושש שהסכם זה יפטור את עבדאללה מהלחץ לפתור את הבעיות הטריטוריאליות האחרות. עניין לטרון נמצא בדיונים זה יותר משנה ואיננו זז. האם כדי שלא יופר הלחץ לא נעשה דברים שהם לגופם חשובים מאוד? מניין שאז יגבר הלחץ על ידי כך? ובינתיים הדברים לא יזוזו.

בעניין הבסיסים,^[6] חשבתי שדבר זה יתקבל על ידי החברים [בוועדה] אם ייאמר [בהסכם] שלא רק שלא יתקיף, אלא שאינו יכול לשמש בסיס ל[גורם] שני להתקיף. התברר שזה רע [בעיניהם]. אין דבר קל יותר ממחיקת דבר זה כי אנחנו הכנסנו זאת. מה היתה גישתנו? בנוגע לאנגליה אומר אחר כך. גישתנו היתה לא לגבי אנגליה, כי אנגליה לא תתקיף את מדינת ישראל. יש חשש מיוחד שאם נסתכסך עוד פעם עם עבדאללה יהיה לנו עסק גם עם אנגליה, אבל סתם שאנגליה תצא להתקפה על מדינת ישראל? זה אבסורד. ישנן תוכניות של סוריה רבתי,^[7] ויכולה סוריה להתקשר עם עיראק. עיראק אינה קשורה אתנו בשביתת נשק. יכול להיות קשר [של עיראק] עם עבדאללה, אז נאבק נגד זה, אבל אנו רוצים להיות בטוחים נגד כל פורענות, אנחנו רוצים לדעת שלפחות, בכל מקרה שלא יהיה, הוא [עבדאללה] לא יוכל להעביר צבא סורי או עיראקי.

אשר לתחולת החוזה [הביטחון הבריטי-ירדני] ישנה שאלה של תחולת החוזה [על ירדן] וישנה שאלה של בסיסים בריטיים. לגבי הבסיסים הבריטיים שמענו דברים ברורים ומפורשים שלא יהיו בסיסים בריטיים ממערב לירדן. זה מדובר ביחס לימי שלום, כי בימי מלחמה כל אחד מפר את ההתחייבויות שלו. אמרתי כבר, כי שמענו דברים ברורים ומפורשים שלא יהיו בתקופת שלום בסיסים בריטיים ממערב לירדן, אבל ישנה שאלה של תחולת החוזה, לא עבר-הירדן ולא אנגליה לא יבטלו חוזה ולא יתקנו חוזה כדי למצוא חן בעינינו. יכול מישהו לומר שבין כה וכה יש חוזה כזה, הרי החוזה הזה אינו משנה שום דבר, כי מה ערך יש במלחמה מודרנית אם לאנגליה יהיו בסיסים ממזרח או ממערב לירדן, האם זה צבא של יהושע בן-נון או צבא של תותחים רחוקי טווח? אם ישנה שאלה של רגישות, שפה עומד צבא בריטי, אם זה לגבי העניין היורידי אז איש לא רוצה לוותר על זכיותיו ולהסתלק מהתחיבויותיו, ובשבילנו זה שיקול מעשי אם בתנאים האלה לעשות שלום או לא.

אשר לנמל - מדובר היה על נמל [חופשי] לצרכים מסחריים. מה יהיה אם יביאו נשק? אני מתאר לעצמי שנאמר: לא. יכול להיות שבמקרה ידוע נאמר: כן. נצטרך לשמור אפשרות לומר גם כן וגם לא. נשק יכול לכלול גם אקדחים בשביל המשטרה. אינני יודע מה יהיה המצב. מדוע הוא צריך להכניס נשק דרך ביירות? אינני יודע מה יהיו היחסים בינינו.

לשאלתו של חבר הכנסת בן־אהרון, איך תהיה התחבורה לנמל. זה עניין למשא ומתן, לא יכולה להיות סתם תנועה חופשית. זה צריך להיות מוכנס במסגרת, או שתלך רכבת מחיפה לשם והרכבת הזאה תהיה חתומה, או שתהיה שיירת מכוניות. אין זה אומר שעל ידי זה שיש אזור חופשי בנמל חיפה הותרה הרצועה של תנועה [מסחרית ירדנית] חופשית ברכב וברגל. זה לא יעלה על הדעת ואין כוונה כזאת.

אשר לזכיונות - חבר הכנסת ריפטין רוצה לקבל מה שרצוי לנו, אבל גם עבדאללה רוצה לקבל מה שרצוי לו. חבר הכנסת מוכן לעיין בקבלת המים מהמעין ליד סדום,^[8] אם לא נוכל ליצור מים בעצמנו, אבל מדוע עבדאללה מוכרח לתת לך זאת? אם הוא מקבל ״רויאלטיס״ [תמלוגים] אז זה כדאי לו. גם עכשיו הוא יודע היטב שיקבל זאת, אבל הוא לא יצא [בפומבי] לקראת זה כי יש מעצורים מדיניים. ים המלח הוא חטיבה גיאוגרפית אחת, וחטיבה זו אינה [כולה] בידנו. גם לו היה משא ומתן עם עבדאללה כמו שאתם גורסים אותו, שזה לא חל על ארץ־ישראל המערבית אלא רק על הירדן, גם אז ים המלח זו שאלה של שותפות, אז הוא ימסור את הזיכיון שלו [להפקת אשלג] למישהו אחר, והמפעל ההוא יתחרה [בנו] בעבודה זולה ואולי בתחבורה יותר זולה. כדאי יותר שהוא ישאר זקוק אלינו ושהמפעל יהיה בידנו.

אותו דבר לגבי חברת החשמל, כי הוא [עבדאללה, לפי סעיפי הזיכיון] אינו יכול לקחת ממי הירדן לשום צורך חוץ מהשקאה מקומית וזו היתה גם קודם. הוא אינו יכול לצאת, כי בעל הזיכיון הוא אצלך ולא אצלו ועל ידי כך אתה יוצר תלות של עבר־הירדן לגמרי בשימוש במי הירדן.^[9] את זה אתה רוצה לתת לו במתנה? הירדן הוא גבול וחצי [מהנהר] נשאר בידו. הקו עובר באמצע המים ומחצית המים שלו והוא חופשי לעשות מה שהוא רוצה. [אומנם] הירמוך כולו שלו, [הירמוך מתחבר לירדן ליד נהריים] אך כך יש לך שליטה על הירמוך שלו ו[זאת] על ידי זיכיון זה שהוא זיכיון משותף לשתי ארצות. יש לך פרינציפ שהוא יותר נאה ורוצה להפקיר בגלל זה נכס כזה של מדינת ישראל? כל ויכוח מסביב לים המלח הוא מסולף, כי אנשים בחרו להם סקטור מצומצם ועליו הם מתווכחים, אבל הוא חלק ממגע כללי. השאלה היא מה יהיה עם זיכיון ים המלח [של חברת האשלג], מה יהיה עם זיכיון חברת החשמל, להיפך, צריך לקחת מכלול של העניינים וכך צריך לדון על עניין זה.

אני מקבל את גישתו של חבר הכנסת ברנשטיין [בנושא נמל חיפה ויחסי המסחר עם ירדן] שזו שאלה של ביצוע. נכון שצריך להתעמק בסוגייה של אזור חופשי בנמל חיפה.

בנוגע לפיצויים^[10] ישנה ועדה פנימית בממשלה. אינני יודע לאיזה שלב היא הגיעה, נדמה לי שהיא סיימה את עבודתה אך עוד לא ראיתי דוח.

בנוגע למסחר [עם ירדן] ודאי שנצטרך לדון על זה בכובד ראש, על צורת המטבע ועוד שאלות, אבל יש זמן לכך.

לטרון - זו שאלה בהחלט קשה וכרוכה בהרבה מאוד בעיות.

בנוגע לקו של חבר הכנסת [יזהר] הררי, שהכרחי לקבוע את כל הפרטים לפני החתימה, אחרת כמה וכמה דברים יאבדו ערך מעשי. זו נקודה הגיונית, אבל ישנה סכנה שנהיה יותר מדי הגיוניים. עניין החתימה אינו תלוי במה שצד אחד אומר שהוא לא יחתום כל עוד לא יברר את כל הפרטים, זו תמיד שאלה של השפעה של כל מיני גורמים. ישנה שאלה של שעת סגולה וישנה שאלה של שעה בלתי מתאימה. ברור שאי-אפשר לחתום סתם על משהו. ישנם כאן שני קצוות - קצה אחד שלא חתמנו על לא כלום, וקצה שני שלא חתמנו בגלל דברים ברורים. צריך ללכת בין שני הקצוות האלה, כדי לא להחמיץ אפשרות חתימה ולדאוג שהחתימה תחייב ולא תהיה רק מן השפה אל החוץ.

בענין שביתת הנשק - היו לנו כמה שאלות פתוחות עם עבר-הירדן. היתה שאלת ואדי ערה, שאלת הקו שצריך להגן על רמת הכובש, שאלת הרכבת בירושלים, שאלת לטרון והר הצופים. לו אז אמרנו: ״נקבל ייפוי כוח לפי כל הסעיפים ורק אז נחתום״, לא היינו חותמים ולא היינו מקבלים את ואדי ערה, לא את הרכבת לירושלים, לא את הקו ליד רמת הכובש וגם לא את לטרון. על ידי זה שחתמנו קיבלנו מה שקיבלנו, חלק השארנו לדיונים ובזה עוד לא הצלחנו.

הצעתו של חבר הכנסת בן־אהרון לדאוג לכוחות הבלתי סדירים, שכל צד אחראי - אני חושב זאת להצעה נכוחה.^[11] אינני גורס את עניין השותפות והאחריות לערביי החלק הנותר של ארץ-ישראל. מה פירוש דבר זה? עבדאללה לא דורש ממך לחתום שאתה מסכים שזה שלו, אלא אתה רוצה שהוא יסכים ויודיע לך ש[שטחים אלה] הם שלנו ושאנחנו לא מוותרים עליהם, האם אפשר עכשיו לדרוש דבר כזה?

לשאלת גוש עציון - זו הפעם הראשונה אני שומע דברים כאלה.^[12] בהספד וליד שולחן של בירור מדיני - (י. בן^־אהרון: שמעתי זאת מפיך) - חלילה. לא זכיתי להספיד את חללי גוש עציון ומעולם לא אמרתי דבר כזה. אם מדובר על פיצויים, ברור שזה מובא בחשבון. פיצויים בעד גוש עציון, בעד ההרס בעיר העתיקה ועוד דברים, אבל בפעם הראשונה אני שומע שישנה הצעה לעשות דבר כזה ולתבוע שגבול מדינת ישראל יהיה על כביש בית לחם-חברון, כי זה פירושו של הדבר. אם בכלל חולמים חלומות, מדוע לא מיד ים המלח [כולו], מדוע להסתפק בקו זה? - (י. בן־אהרון: אולי תזכור ויכוח שהיה בזמן הקרבות בשאלה זו) - אינני זוכר, אתי לא התייעצו על כך. יכול להיות שזה היה עם הרמטכ״ל. דבר זה טעון אישור הממשלה. אינני יודע אם קיימת הצעה כזאת.

אני מוכן להיכנס לוויכוח אם צריך שלום עם הערבים או לא, אבל לא אכנס לוויכוח אם צריך שלום עם עבר-הירדן. עכשיו עומדת השאלה אם אפשר לחתום או אי-אפשר. חבר הכנסת בגין מציע לברר אם נחוץ ואם מוצדק. אינני מסכים לוויכוח על מדיניות [במקום זה חסרות כמה מילים במקור] עם כוונה מיוחדת.

בנוגע לשאלות שעורר חבר הכנסת מינץ^[13] - על יחסים כלכליים דובר בהכללה אבל לא במפורש. בנוגע לעיר העתיקה אמרתי שיהיה בירור. אולי הוא [עבדאללה] יאמר שהוא אינו מוותר על תביעותיו בנוגע לשכונה בירושלים, ואנחנו נאמר שאנחנו לא מוותרים על החלק שלנו בעיר העתיקה.

לסיום ברצוני לומר - אנחנו נתונים בתקופה קשה וממושכת של חבלי שלום, הרבה יותר ממושכת מתקופת המלחמה, הרבה יותר ממושכת מחבלי שביתת הנשק וקשה מאוד. צריך להזדיין בנשימה ארוכה וצריך לדון על כל שלב ושלב בתהליך וההתפתחות, ולפי זה לראות אם לכוון אליו או לו. חבר הכנסת בן־אהרון אמר שזה היה צעד רע בשחמט. פירוש הדבר, שכאשר המלך עבדאללה בא אלינו לבוא ולדון אם יהיה צעד נוסף, היינו צריכים לומר לו: ״לא״. היתה שאלה אם לומר ״לא״ או ״כן״. הצעד [שננקט] היה להגיד ״כן״ ולהיכנס לדיון. אחרת היה צריך להגיד: ״לא״. אני רוצה לדעת מה היה מעמדנו ומה היו התוצאות לו אמרנו ״לא״, זאת אומרת שבידינו אנו דוחפים אותו להידוק הקשרים עם ״הליגה״ והמדינות הערביות. זאת אומרת שאנו מפגינים כלפי מעצמות אחרות שאין פנינו לשלום ועל ידי כך משחררים אותן מכל אחריות כלפינו ומגייסים לחץ שלהם עלינו ואנחנו מוותרים על אפשרות לכרות שלום. לא היה ביטחון שלא יצא מזה כלום, אני מדבר מתוך הנחה שאולי לא יצא כלום, אבל אין ביטחון בזה. מה יהיה כאשר יתברר שלא יצא כלום? אנחנו חושבים שצריך לומר שדבר זה לא הלך לאיבוד. עוררנו מרקחת בעולם הערבי, הבאנו לגילוי ניגודים בשאלה זו, הרסנו את האשליה הזאת, שכל העולם הערבי מאוחד נגדנו. דבר זה עוד לא נגמר. ישנם הרבה מבחנים מורכבים, אבל התהליך מתנהל וסוף הניצחון לבוא.