32
| הממשלה, ישיבה ל״ח[1]
22.3.1950
דוח שוודי שלילי בפרשת רצח ברנדוט
סעיף א': סקירה
ממלא מקום ראש הממשלה היו״ר א. קפלן הודיע כי החל מהשבוע הבא יחזור
ראש הממשלה ב״ג למלא את תפקידו. הישיבה הנוכחית תוקדש לנושא התקציב, אך לפני כן
ביקש השר מ"ש להעלות שאלה דחופה.
השר מ. שרת: אני
רוצה לומר כמה מילים על שאלת מינוי ציר ישראל בלונדון. אין לי עוד מועמד, וזה מפני
שיש לי מועמדים. אני רוצה רק לומר שהתברר שהממשלה הבריטית לא תאשר ציר שהיה פעם
נתין בריטי. נתקלנו בזאת גם כאשר מינינו את דר׳ עליאש המנוח.[2] השאלה הראשונה שלהם היתה
אם הוא לא היה פעם נתין בריטי. נתברר שהוא לא היה ואז נחה דעתם. עכשיו נזכרתי
בזאת, והיות שחשבנו על כל מיני יהודים, ומהם היו כאלה שהיו פעם נתינים בריטיים -
שאלתי שאלה זו את הציר הבריטי והוא העביר את השאלה ללונדון. כעבור ימים אחדים הוא
ביקש לראות אותי ואמר שאומנם כך הדבר.
ועתה אמסור כמה
דברים לגבי ארץ אחרת. החברים קראו בעיתונות שבא הנה שליח מיוחד של שוודיה. כל הזמן
היה בינינו דין ודברים בעניין רצח ברנדוט, וזה עמד למכשול על דרך קביעת קשרים
סדירים עם אותה ארץ. הם החליטו לעשות חקירה בעניין זה בעצמם. הם ביקשו מאתנו את כל
החומר וקיבלו את כל החומר הראשון - פרוטוקולים של עדויות ופרוטוקול מפורט של המשפט
שהיה על מנהיגי לח׳׳י בעכו בשעתם.
כל החומר נמסר להם, ובינתיים נזדמן לשוודיה היועץ המשפטי שלנו, לרגל
איזה עניין, והם חקרו אותו בעניין זה. הם הטילו על התובע הכללי של ממשלת שוודיה
לערוך חקירה יסודית ולהגיש להם דין וחשבון. ציונים העומדים בקשר עם הממשלה השוודית
אמרו לנו, שהכוונה של הממשלה היא לפרסם דין וחשבון זה, שתהיה בו ביקורת על ממשלת
ישראל, אבל יהיה בו גם צידוק הדין.[3] יהיו פנים לכאן ולכאן.
הוא יצביע על כמה קשיים שהממשלה היתה נתונה בהם ובתמציתו לא יהיה מסמך שלילי
לגבינו. פרסום דין וחשבון זה כוונתו לחסל מצידם את כל הפרשה, ואז תהיה דרך פתוחה
להכיר בנו ולהחליף צירים. החלטנו לנטוע יער לזכרו של ברנדוט והם בקשו לדחות זאת לכמה
חודשים. הם פירשו זאת שאם נקדים את הנטיעה, ואחר כך יכירו בנו, יצא שהכירו בנו חלף
נטיעה זו. הם לא רצו בזאת ולכן דחינו את הנטיעה.
נתפרסם הדין והחשבון [השוודי] הזה, ומהסיכום הקצר
שלו אפשר לראות שזה מסמך שלילי חריף נגדנו, ולא כמו ששמענו קודם. יתר על כן, היתה
תגובה חריפה מאוד בעיתונות [השוודית] על דין וחשבון זה, לא נגד הדין והחשבון, אלא
נגדנו לאור דין וחשבון זה. בשעתו, כאשר הגשנו דין וחשבון שלנו - אומנם קצר מאוד -
למועצת הביטחון, שלחנו העתק ממנו עם מכתב לוואי מיוחד לממשלה השוודית, ושלחנו זאת
לא בדואר אלא על ידי שליח מיוחד - מר [מוריס] פישר נסע אז במיוחד לשטוקהולם למסור
זאת לממשלה. הם החליטו על מעשה הדדי ושלחו שליח מיוחד למסור לנו זאת. איש טס כל
הדרך משטוקהולם ללוד כדי למסור את הנייר ומחר הוא חוזר מלוד לשטוקהולם.
אתמול היה אצלי
שליח זה ואחר כך אצל המנהל הכללי של משרד החוץ. הבוקר התייצב לפני ממלא מקום ראש
הממשלה לפי ההוראות שקיבל, ומחר בבוקר הוא חוזר. מבחינת הכנסת האורחים היה הכל יפה
מאוד. ערכו לו ארוחת ערב אתמול עם אנשי משרד החוץ והבוקר נפגש עם ראש העיר ומזכיר
הממשלה. הוא מסר לנו נוטה וקרא אותה בפני, ושם הממשלה השוודית אומרת שאו״ם [מספר מילים הושמטו במקור] שאנשים שביצעו פשע מתועב זה הצליחו במידה כזאת
לכסות על עקבותיהם ולהיעלם מעיני המדינה. הם הטילו על התובע הכללי שלהם לברר כל העובדות
ומודים על החומר שקיבלו מאתנו.
בדין וחשבון שלו
מדבר התובע הכללי שלהם על ההזנחה מצד השלטונות המקומיים, שלא נתנו לברנדוט ליווי
של הגנה. הם מציינים שזה ניתן לו בביקור קודם שלו בירושלים. הם חושבים שהעובדה שלא
ניתן לו ליווי בביקורו האחרון בירושלים היה מעשה הזנחה רציני מאוד. החיפוש [אחר
הרוצחים] לא נעשה במרץ מספיק. אפשר להצביע על מגרעות והזנחות רציניות מאוד בהתחקות
על עקבות האשמים. לא נכון לומר, כפי שאנחנו אמרנו במכתבנו למועצת הביטחון, שבדרך
כלל מה שציין מקרה זה זה חוסר ראיות ישירות ובלתי ישירות. להיפך, הם סבורים שבמקרה
זה היו ראיות ועקבות בשפע כזה, שלעיתים רחוקות מוצאים את הדבר במקרה רצח כאשר
הרוצחים אינם ידועים. הם מבינים שהיו קשיים שנבעו מתוך המצב הארגוני והטכני של
המשטרה החדשה, אבל אלה לא מסבירים באופן מניח את הדעת את המגרעות הרציניות מאוד
שציינו את החקירות. הם קובעים שהתובע הכללי סבור שמגרעות אלה כל כך חמורות, שמותר
להטיל ספק אם שלטונות ישראל באמת התאמצו להביא את החקירה לידי תוצאה חיובית. כאן
ההאשמה הכבדה.
לא אקרא הלאה
מילה במילה, אבל יש כאן רמז, שמכיוון שהרוזן ברנדוט הציע הצעות שהיו למורת רוח
לציבור היהודי - לכן ממשלת ישראל לא היה איכפת לה אם הרוצחים של ברנדוט לא היו
מתגלים ובאים על עונשם.
היתה שיחה מתוחה
מאוד עם השליח המיוחד. הוא קרא מסמך זה והוסיף בעל פה, שממשלתו לא מבינה את
התנהגות ממשלתנו וסבורה שמותר היה לה לצפות מצד מנהיגי מדינת ישראל ליחס אחר לעניין
ודאגה אחרת לעניין מדינת ישראל בעיני שוודיה ועמי העולם.
נאמתי לו,
בתשובה על דבריו, נאום שלם. אמרתי שמבינים אנו היטב רגשות העם השוודי, והעם השוודי
מצידו הוא באופן סובייקטיבי צודק אם הוא מרגיש מרירות רבה ובא למסקנות קיצוניות
בנוגע להזנחות. אנו בהחלט קובעים, שרצח זה הוא על מצפונה של מדינת ישראל. גם אם לא
היה מצב תקין, ולא היה זה איש דגול כמו זה, ולא שוודי - זה על מצפונה של אותה
מדינה, כל שכן שזה שליח או״ם ובן האומה השוודית, שגמלה כל כך הרבה חסדים עם
היהודים, וכל שכן שהיה זה ברנדוט, שהוא עצמו סייע להצלת יהודים. אך עם כל הבנתנו
לרגשותיהם, והכרתנו באשמה האובייקטיבית המוטלת עלינו, מוכרחים אנו לא רק לדחות אלא
להביע צער ואכזבה עמוקה על זה שהממשלה השוודית מגיעה להאשמות בחוסר כנות. אמרתי,
שכאשר קורה שנהג דורס ילד והורג אותו, אי־אפשר לטעון לאם שהנהג לא אשם. בשביל האם
הנהג הוא רוצח הילד. אך כאשר שוקלים את הדבר, אי־אפשר להסתפק בהתפרצות כזאת של
רגשות, אלא יש להבין מצב, ותיארתי את המצב שהיה בארץ ובמשטרה והאמצעים הדרקוניים
שאחזנו בהם.
השליח ענה לי על
זאת, שדווקא האמצעים הדרקוניים שאחזנו בהם שימשו להם ראיה שמה שהממשלה רוצה לעשות
- יכולה היא לעשות. הם התרשמו מהאמצעים שנקטנו נגד ארגוני הפורשים וביעור הפירוד
בקרבנו. הם ראו בנו ממשלה תקיפה שיש לה היכולת להשתלט על המצב. אך משונה מאוד
שתוקף רצון זה ויעילות זו לא השתקפו במהלך החקירה. אמרתי לו, שדבר אחד הוא לפרסם
חוק ודבר אחר הוא לבצעו. ואז הוא הצביע על כמה דברים שהם כנראה פגעו בהם במיוחד,
והם כנראה מסרבים לקבל כל תשובה עליהם, אל״ף, העובדה שלא ניתן אז משמר לברנדוט.
בי״ת, לפי מה שהוא אמר - אני לא בקיא כל כך בפרטי פרטים אלה - רצה מישהו לראות את
אלה שאסרנו ולא הרשו לו לראותם. לפי החומר שנמצא בידיהם היה כדבר הזה. היו עוד כמה
דברים, ובקיצור, הוא אמר שהם מעוניינים לגמור את העניין. הוא השתמש בביטוי ״להביא
את הדבר לידי סיום טכני״. כלומר, מבחינה מוסרית זה דבר שאין לו שום כפרה ולא כל כך
קל לסיים אותו, אבל הם צריכים לקבל תשובה מממשלת ישראל. הם רוצים לדעת מה ממשלת
ישראל תעשה. ממשלת ישראל אמרה פעם שלא רואה היא את הדבר כגמור, הם רוצים לדעת אם
היתה חקירה נוספת, או תהיה עכשיו על יסוד הדין והחשבון שלהם. ואם האנשים שחקרו עד
עכשיו נכשלו בחקירה, ודאי תמצא ממשלת ישראל לנחוץ להחליפם באחרים, שחקירתם תביא
עתה לתוצאות.
הוא אמר עוד כמה
דברים והתרשמתי שהמינימום שהם מצפים לו, ובפחות לא יסתפקו, זה הודיה מצידנו שהיתה
הזנחה בחקירה זו. יחד עם זאת, הוא ציין שהתגובה של העיתונות ושל הפרלמנט באה גם
להם כהפתעה. הם לא חיכו לתגובה כה חריפה וחמורה. העובדה שבאה תגובה כה חריפה וחמורה
יכולה להביא לכך שחיסול העניין יימשך יותר זמן מאשר הם חשבו. הם מקווים שתשובתנו
תהיה כזאת שלא תכביד על חיסול העניין.
אני הבינותי,
שהם אולי במתכוון לכתחילה החמירו את הדין והחשבון כדי להראות כלפי דעת הקהל שלהם
שהם נקטו לשון תקיפה כלפינו, בתקווה שזה יפייס את דעת הקהל ויסול את הדרך לחיסול העניין.
בעניין זה הם הקדיחו את תבשילם. דווקא מפני שבאו עלינו בהאשמות חמורות כל כך, הם
עוררו תגובה חריפה וזה משמש מכשול בדרכם.
אמרתי שמסמך זה
מחייב עיון ועל זאת יימסר דין וחשבון לממשלה, ולאחר שנלמד מסמך זה ניתן תשובה. אנו
ודאי לא מעוניינים לחדד את היחסים. כאשר התפרסם הדין והחשבון בתמציתו בעיתונות,
נמנענו מלהגיב ולא אמרנו מילה בכתב על זאת. נתנו הוראות לצירויות שלנו לא להיכנם
בוויכוחים בעניין זה, וגם עכשיו יתכן שיהיו דברים שלמען האמת נצטרך להגידם, אבל
נאמר אותם באופן כזה שעד כמה שאפשר נימנע החמרת העניין. אנו מעונינים לסיים פרשה
זו.
בשיחה שהיתה
לשליח השוודי היום עם מר קפלן, היתה למעשה חזרה קצרה מאוד, תמציתית, על הדברים
שהשמעתי כאן. אך מר קפלן אמר לו, שיציע לי שתתמנה ועדה מיוחדת שתלמד את הדין והחשבון
הזה ותביא המלצותיה בפני הממשלה על המסקנות שצריך להסיק ממנו. הצעה זו, כפי
שראיתי, עשתה עליו רושם חיובי בהחלט. הוא יכול היה בעצם ללכת בידיים ריקות, להגיד
שמסר את המסמך, שמע דברים אנושיים מאוד וכולי, אבל שום דבר מיוחד לא יהיה. הרגשתי
שזה נתן לו משהו ביד. כאשר שמע מפי ממלא מקום ראש הממשלה, שתהיה ועדה מיוחדת
שתתמנה לבירור העניין ותהיה גישה אובייקטיבית לעניין זה, ראיתי שזה במידה אולי לא
מעטה סיפק אותו. אני מציע באמת למנות ועדה לעניין זה.
לאחר הדיון בהשתתפות כמה שרים הוחלט להקים ועדה בת שלושה: השופט
העליון ש. אגרנט (יו״ר), היועץ המשפטי של הממשלה חיים כהן ומנכל משרד החוץ ו. איתן
הוועדה התבקשה להגיש את הדוח שלה בתוך חודש ימים.
סעיף ד׳: הצעת התקציב 1950/51
את הדיון בתקציב פתח שר האוצר א. קפלן ואחריו דיברו כמה שרים.
השר מ. שרת:
אומר [לשר האוצר] כמה מילים: אל״ף, כאשר תשב על התקציב ותחשוב על תיקונים, תחשוב
על שני דברים: תוספת 100,000 לירות בשביל המערכה על
ירושלים, בי״ת, אני מבין שמנהל שירותי המודיעין, מר אגרון,[4] הגיש תוכנית על הסברה
בקרב הציבור בארץ. שם יש כמה וכמה הצעות מעניינות. אני מבין שתוכנית זו לא תצא
לפועל כמעט כולה מחוסר אמצעים. ייתכן שלא כל האמצעים אפשר להקציב. ייתכן שיש שם
דברים שאינם בדרגה ראשונה של הכרחיות. אך בדרך כלל יש להקדיש לזאת אמצעים.
מונחת לפני חוברת על מחקר דעת הקהל, בה נאמר שמחצית הציבור כולו,
ורובם של מעוטי היכולת, לא הרגיש בהקלה שחלה עם הורדת המחירים. דבר זה עצמו מצדיק
פעולת הסברה בקרב הציבור - (השר א. קפלן: אני סבור שלא צריך להוציא חוברות כאלה
ולערוך מחקרים כאלה. זה מביא נזק בלבד) - זו אחת ממאה ראיות שההסברה אצלנו אינה
מספיקה. איננו חודרים לגמרי למחנות [מעברות העולים]. חייבים אנו לחנך ציבור של 400,000 אזרחים חדשים, ומה עושים אנו בשטח זה? יש
לפנינו משימה חינוכית ממלכתית כבירה, ולא יכולים כך לנהוג בזאת. המחר יתנקם בנו פי
מאה. כאשר תחשבו על תיקונים קלים ולא קלים בתקציב - אבקשכם להביא בחשבון דבר זה.
