29 | הממשלה, ישיבה ל"ז, אחה"צ[1]    

15.3.1950

להסברה דרוש תקציב

סעיף א': דיון על התקציב

ישיבת הממשלה הוקדשה לדיון בתקציב בלבד. כמה שרים חיוו דעתם על תקציבי משרדיהם. יו״ר א. קפלן.

השר מ. שרת: אעיר רק שתי הערות, האחת בנוגע למשרד שלי ואחת בנוגע למשרד לא שלי.

בנוגע למשרד שלי אתרכז רק בנקודה אחת. לא אפרוש בפני החברים את כל התוצאות הנשקפות מהקיצוץ מכפי שהצענו. יש הגדלה לעומת השנה שעברה לא כל כך גדולה ביחס להיקף, אבל זה יחבל בכמה דברים חיוניים.

עומדים אנו בפני הקמת צירויות ולא נוכל לעשות זאת. יש צורך מובהק לחזק כמה צירויות ולא נוכל לעשות זאת. עומדים אנו דלים בשטח קשרי תרבות עם העולם ולא נוכל לגשת לפעולה.

אגע בנקודה אחת: עומדים אנו במערכה על ירושלים, והמערכה הזאת בשום אופן לא נגמרה. מבחינה ידועה, מבחינה פורמלית, היא הולכת ומחמירה כי מועצת הנאמנות הולכת לשיטתה ומקבלת חוקה [לירושלים] ואין כל סימן להתרככות בעמדת הוותיקן. זה יכול להביא לכך שלא יהיה כל סימן להתרככות בעמדת כמה מדינות. ידוע לנו שיושבים אנו בירושלים ומי יכול לעשות לנו משהו? יהיה לנו בעניין זה סכסוך חמור עם או״ם, וארצות הברית לא תילחם מלחמתנו בעניין זה. גם אם לא יפגע הדבר במעמדנו העובדתי בירושלים, הרי זה מוכרח לפגוע בעמדתנו בעניינים בינלאומיים, וזה ישתקף גם מבחינה כספית. מוכרחים אנו לעמוד במערכה עם או״ם וזה מחייב הוצאות. יושבים אנשים [שלנו] כל הזמן בז׳נווה. דבר זה לא הובא בחשבון בתקציב. אין ספק שנצטרך לערוך מסע על ידי איש אחד או אנשים אחדים בכל אמריקה הלטינית. אנו חושבים על הפצת פילם במקומות שונים בעולם, אשר יציג את ירושלים כפי שהיא, ירושלים החיה, שידעו שאין היא כולה בתי כנסיות אלא יש בה אנשים חיים, חנויות, וכך הלאה. יש שאלה של ספרות ותעמולה ישירה יותר. אני רואה הכרח חמור של הקצבה מיוחדת בסכום של 100,000 לירות לפחות למטרה זו, אחרת יגרום הדבר לגרעונות, כי כספים אלה נצטרך להוציא ולבקש רחמים, והם יינתנו.

לכן אני מציע שהרזרבה הכללית לא תהיה 1,150,000 לירות, אלא 1,050,000 לירות, ו-100,000 לירות יתווספו למשרד החוץ.

אני רוצה להביע הנחתי, שלאחר שהצעה של 2,100,000 לירות הומעטה ל-1,450,000 לירות, שיינתן לנו לחלק את ההפחתה בין הסעיפים השונים ולא שהאוצר יאמר שסעיף זה הוא מאשר בסכומו הכללי, וסעיף אחר מוחק הוא לגמרי. אני רוצה שאת הסכום הזה של 1,450,000 לירות, מלבד הסכום של 100,000 לירות לעניין ירושלים, שבזאת מוכן אני שיהיה פיקוח של האוצר על כל הוצאה כספית, שיינתן לנו לחלק את היתר.

הערה על משרד העבודה, ואני רוצה לדבר לפני שתדבר שרת העבודה ואביע התרשמותי הבלתי אמצעית מהעובדות, ולא מדבריה.

אומנם ההצעה של שרת העבודה הגדילה את הסכום בהשוואה לשנה הקודמת ב-%180, לפי החשבון שעשיתי, אך ההגדלה של שר האוצר מגדילה סכום זה ב-22%, לכל היותר. כאן יש הפרש עצום. יש עוד משרד אחד שהגדיל הצעתו יותר מ-200%, זה משרד החינוך והתרבות, אבל כאן מגדיל שר האוצר את ההקצבה גם כן ביותר מ-200%.

יכול להיות שלא נהירים לי כל הסודות, ויכול להיות שבתקציב הפיתוח גלומות אפשרויות גדולות - (השרה הגב' ג. מאירסון: לכבישים ופיתוח ישנו אותו סכום שהוקצב בשנה הקודמת) - ייתכן שגלומות בתקציב הפיתוח אפשרויות גדולות של תעסוקה, אבל צריך להבין דבר אחד: שר האוצר צודק כאשר הוא אומר, שאם לא נקצץ בתקציב נשקף לנו אסון גדול יותר מהאסון שנשקף כתוצאה מהקיצוץ. אני מבין היטב את ההיגיון הזה, אבל יש קיצוצים שעלולים להביא עלינו את האסון מיד בלי כל הכרח, ואחד מהם זה הקיצוץ בתעסוקה. יש לנו מאות אלפי אנשים שפת לחמם בתקציב זה, והיד עוד נטויה ועומדים אנו בפני שנה שלמה של עלייה. זאת אומרת שמספר האנשים יגדל וילך. עכשיו ישנו עניין יהודי עיראק. אם נניח שתקציב זה לא יספיק - נצטרך בכל עת ושעה לשבת ולהגדיל אותו. לא ייתכן לגמרי, שנתעלם מהחריפות המיוחדת של בעיית התעסוקה. אולי יש לשר האוצר תשובה על זאת. אני לא די בקיא בעניין זה, אבל אם להשוות תקציב זה עם הפרובלמטיקה הכלכלית שלנו והעובדות הדוקרות עיניים - אני רואה אי-התאמה משוועת בין שני דברים אלה.

אינני מבין איך שר האוצר מציע לפתור בעיה זו של המוני אדם, החיים מן היד אל הפה על ידי יום עבודה שמקבלים הודות לתקציב זה. זה אחד הקווים היסודיים של מצבנו.