28 | הממשלה, ישיבה ל״ו, בוקר[1]  

 

15.3.1950

 

ביקורת על התרשלות הכנסת

סעיף ז׳: הצעת התקציב לשנת 1951-1950

היו״ר שר האוצר א. קפלן, שפתח את הדיון, הרצה על הבעיות הכרוכות באישור התקציב השוטף ותקציב הפיתוח, שיש להביאם לאישור הכנסת עוד לפני תום שנת הכספים הנוכחית ב־31 במרס, ולפני כן לאישור ועדת הכספים. אולם, חברי ועדת הכספים טוענים כי בשל הפגרה תוכל הוועדה לסיים את דיוניה בתקציבים אלה רק ב-2 במאי.

השר מ. שרת: אני סבור, שזוהי שערורייה. אופן עבודתה של הכנסת הוא שערורייה ציבורית שאין כמוה. במקום להראות מופת לאחריות ציבורית וליושר לב במילוי תפקיד, הכנסת מורה מופת הפוך ומוציאה את כל הציבור לתרבות רעה. עלינו להוקיע זאת בציבור וגם בתוך הכנסת, ולהזהיר את הכנסת על השפלת קרנה בעיני הציבור. אנשים מקבלים משכורת מלאה והיו צריכים לעבוד חמישה וחצי ימים בשבוע, מבוקר עד ערב, כמו שכולנו עובדים, כמי שמקבל משכורת מלאה. במקום זה הם עובדים שני ימים בשבוע - אין דבר כזה בשום מקום בעולם. אם אנשים עסוקים בדברים אחרים, אל יעמידו את עצמם לבחירה. אם העמידו את עצמם לבחירה - יתפטרו מעניינים אחרים.

לא גוזרים על חבר כנסת שלא יהיה חבר מועצת מנהלים באיזה בנק. אבל הוא לא יכול להיות בעת ובעונה אחת, לכאורה, בתור מחוקק וגם בתור מנהל איזה מוסד. קודם כל, הם [הח׳׳כים] יכולים עכשיו בהחלט לשבת ארבעה ימים בשבוע ולגמור את עניין התקציב. הממשלה צריכה לומר את זה מעל דוכן הכנסת וצריכה לטעון שאין כל הצדקה ממלכתית לזה שלא ישבו ארבעה ימים ויגמרו את העניין. אם הם כבר חוטאים כך, אינם יכולים להוסיף חטא על פשע ולקחת לעצמם פגרה של חודש ימים. זה לא נוגע למדינה שהם מתעייפים. הם עובדים שני ימים בשבוע. יש להם שבוע-שבוע פגרה של ארבעה ימים מבלי לחשוב על שבת.

לא נדרוש מהכנסת שהיא תתאסף בחול המועד אם כי כולנו נעבוד בחול המועד. לא ניקח לנו סתם שבוע חופשה. אבל אין כל מניעה שהכנסת תחזור מיד לעבודתה בגמר חג הפסח.

הממשלה אינה סובלת מזה שאין אישור לתקציב? מה זה, המוסד שהוא שצריך להיות הדואג הראשון לחוקיות משק הכספים של הממשלה [ועדת הכספים של הכנסת], הוא מפקיר את הדבר ויוצר פירצה הקוראת לגנב, והוא מחטיא את הממשלה על ידי כך וקורא אותה לחיים בלתי חוקיים בענייני כספים! את כל זאת אני מציע לגולל מעל במת הכנסת. אחרת איני רואה אפשרות להצלת המצב.

בעוד שלוש שנים תתקיימנה בחירות חדשות. בינתיים יתאזרחו תקדימים ממאירים ואנדרלמוסיה, ודווקא בתקופת התהוותה של המדינה. אנשים אינם נותנים את דעתם על רצינות העניין. הם פורעים את הדמוקרטיה לשימצה בעניין זה. יצדק מי שיאמר: ״לעזאזל הכנסת אם היא עובדת כך, ונמסור ביד דיקטטור את השלטון ויעשה את הדברים!״ כי הכנסת עושה את מלאכתה פלסתר.

אם לא תישמע עכשיו זעקה גדולה ומרה, אז רעה נגד פנינו. אנחנו מתדרדרים במדרון. בכלל, מתח העבודה ומילוי החובה הם לא ברום המדרגה. אצלנו יש סחיבה משרדית ומכתבים לא נענים במשך חודשים ואין בזה טיפול. אני מקבל מכתבים מקונסולים שלנו, שהם מתביישים בכך. אני מקבל מכתבים מהקונסול, שהוא איש נקי וטהור, במונטריאול, והוא כותב שאי־אפשר להגיע לתשובה ממשרדים שלנו. הוא נתקל בשאלת פיצויים לאלה אשר השתתפו במלחמה וכיוצא בהם ולא ידע לומר הן או לאו. הוא מספר מקרה שקיבל שאלה מהארץ באיזה עניין, והוא פנה בנידון לממשלה באוטווה, ומשם ענו לו שהדבר נתון בטיפול משרד ממשלתי הנמצא בוויניפג. הוא חשב שהדבר יארך שבועות והנה כעבור שעתיים הוא מקבל מברק מהמשרד ההוא בוויניפג עם תשובה מלאה לשאלתו.

מה זה, ממשלת קנדה מחוייבת כך לנהוג? היא לא מחוייבת. אבל אצלם יש הכרת ערך עצמית, כבוד של ממשלה, שהיא צריכה לעבוד באופן יעיל. אצלנו זה בשפל המדרגה. השרים עובדים קשה, ובדרך כלל עובדים למעלה מכוחותיהם וזה גם נותן אותותיו, והנה הגיע ראש הממשלה לכליון כוחות. מישהו אחר יכול להגיע לכליון כוחות. אבל יש מוסד - כנסת - והוא מוכר לתשומת לב הציבור. בו צריכים לשרור דריכות וסדר. אומרים לי חברים שלי, באופן פרטי כמובן, שופטים של בית הדין העליון, שיש לפעמים חוק חדש היוצא בכנסת ואין כל סימן לחיפזון לסדר אותו. מדוע אין חיפזון? כי זה מפני מיטת הסדום של הזמן. אומנם, את הזמן מבטלים על דברים של מה בכך, אבל מחיר זה מוכרחים לשלם בסידור דברים חשובים יותר. אם יעבדו בכל זאת שבוע תמים, אז זה לא נורא. אבל אם כל זה נדחק לתוך מיטת סדום של יומיים בשבוע, ואחר כך כל איש פונה לעברו ונפנה לעניינים אחרים - אז זה רע מאוד. ויש הלא גם מקרים ששלושים־ארבעים איש אינם משתתפים בישיבות. הפעם, כאשר זה מגיע לעניין כה מכריע ורציני כמו עניין התקציב, הרי זה חמור מאוד. יש שני עניינים מכריעים בדמוקרטיה: שהשלטון יהיה נבחר. ושלהוצאת התקציב יהיה אישור הכנסת. אלה הם שני עמודי התווך. אי־אפשר לזלזל בהם. אני מציע לדבר דברים מרים בפומבי, בכנסת, ושהכנסת תחרד לזה.