27 | הכנסת הראשונה, ישיבה קכ"ו[1]                       

14.3.1950

 

הסכם שלום עם ירדן - ביצה שלא נולדה

סעיף ב׳: ענייני סדר היום, מו״מ מדינת ישראל עם ממלכת ירדן ההאשמית

ח"כ יעקב מרידור הציע הצעה לסדר היום ואמר בין היתר: "לפני כעשרה ימים בערך, נתבשרנו על ידי העיתונות כאילו נחתם הסכם או חוזה לאי־התקפה בין מדינת ישראל לבין מדינת עבדאללה. מחובתנו ומחובת כל חבר וחבר של הכנסת הראשונה לברר לעצמו, אם הוא באמת ייפה את כוחה של הממשלה לבצע עובדה שתקבע במשך זמן רב את גורל המדינה ואת גורל הציבור". הדבר הקובע הוא שבקרבתנו, במרחק קילומטר אחד בלבד מן המקום הזה, יעמדו תותחים בריטיים וערביים. העניין חשוב מדי שיהיה נתון אך ורק בידי שר החוץ, או אפילו בידי הממשלה כולה, בלי להביאו לדיון לפני מליאת הכנסת, ובלי שהכנסת תוכל לחוות דעתה על עניין חיוני זה.

מ. שרת - שר החוץ: אדוני היושב ראש, אני מוכרח שוב בפתח דברי, כאשר עשיתי בשבוע שעבר,^[2] להתריע בשם הממשלה על קלקלה רצינית ההולכת ומשתררת בנוהג הפרלמנטרי שלנו והיא טשטוש גמור של התחומים בין דיבור לסדר היום ובין דיון לגופו של עניין. אני מבין שיש רשות לכל חבר כנסת להציע ששאלה מסוימת תעמוד לסדר היום, אבל בטרם הוכרע הדבר, בטרם הוחלט אם להעמיד את השאלה לדיון או לא להעמיד אותה, לא ייתכן שהמציע הצעה לסדר היום יעבור מיניה וביה לגופו של העניין, ירד לעומק הבעיה ויגיע אפילו לפרטים כאלה כמו שאלת הצבת תותחים במקום זה או אחר. אינני מתכוון להוסיף חטא שלי על פשע שלו ולא אכנס לבירור לגופו של העניין ולא אענה על הדעות המופרכות בתכלית, לדעתי, שנשמעו כאן. אבל אני רוצה לציין, כי על ידי כך מתקפחת עמדה מסוימת, באשר לציבור מגיעה רק הצגה חד צדדית של השאלה, מבלי ששוברה בצדה יופיע במה שיתפרסם ממהלך הדיון כאן. אבל אינני יכול לעשות כאן כקודמי, ולהיכנס לוויכוח לגופו על עניין, באשר על ידי כך אני חורץ מראש את משפט הצבעת הכנסת. לכן אדבר אך ורק לסדר היום, אבל הממשלה מבקשת את היושב ראש לשים קץ לדבר זה ולתחום תחום ברור בין דיבור לסדר היום ובין דיון לגופו של העניין, שאם לא כן תשתרר בתוך הכנסת  אנרכיה מוחלטת ואז תהיה הזכות לכל אחד שגורס אחרת להשמיע את דעתו וממילא יפרוץ בכל מקרה כזה ויכוח על העניין עצמו - (חנן רובין (מפ״ם): מה זאת אומרת אנרכיה מוחלטת? אינני מבין) - (ישראל בר^-יהודה (מפ״ם): האם זה ויכוח על התקנון?) - אני מביע את דעתי, אם דבר זה אינו בסדר, היושב ראש יפסיק אותי - (היו״ר שפרינצק: אינני רואה כל סיבה להפסיק את שר החוץ. אני מבקש להפסיק את קריאות הביניים) - אחת משתיים, או שהמציע לסדר היום יעבור מייד לגופו של העניין וייכנס בפרטי פרטים, אבל אז זכאי הצד שכנגד לענות באותה מידת הפירוט. אינני יודע מדוע חברים מתעברים כאן על ריב לא להם. הריב שלי הוא עתה עם היושב ראש ואני מדבר רק אליו וחולק על אופן ניהול הישיבה מבחינה זו. על כל פנים, לא תוכל להיות שום מחלוקת בשאלה אם אני מדבר לסדר היום או אינני מדבר לסדר היום. אני מדבר אך ורק לסדר היום.

ועכשיו לשאלה שעורר כאן חבר הכנסת מרידור. במידה שעומדת בשלב זה איזו שאלה שהיא לפני הכנסת, הרי זו שאלה שהכנסת הזאת הכריעה בה כמה פעמים והשאלה היא:

ראשית, אם מדיניותנו היא מדיניות פעילה של שלום עם המדינות השכנות. הכנסת, בכמה הזדמנויות, ענתה על השאלה הזאת בחיוב על ידי הצבעות או הצעות לסדר היום ועל ידי קבלת החלטות.

שנית, השאלה היא אם אנו מוציאים מכלל זה איזו מדינה מהמדינות השכנות לישראל, וגם שאלה זו הוכרעה כמה פעמים בצורה זו או אחרת. דורשי רשומות ימצאו לזה סימוכין ב״דברי הכנסת״. ההכרעה היתה שאיננו מוציאים מן הכלל שום מדינה.

נעשו כמה ניסיונות להציע כאן שתהיה הכרעה שונה ולכפות את ידי הממשלה מראש לגבי משא ומתן עם מדינה מסוימת, אך כל הניסיונות האלה נדחו על ידי הרוב המכריע של חברי הכנסת.

לכן, במידה שיש כאן שאלה אם לעשות משא ומתן עם מדינה מסוימת, אשר אולי יביא אותנו לידי שלום איתה, או לפחות יקדם אותנו לקראת שלום איתה, הרי השאלה העקרונית הזאת הוכרעה כבר כמה פעמים. יכול כל חבר כנסת, כמובן, לחדש את הבירור הזה ולדרוש שוב הכרעה עקרונית. בשאלה זו יכולה להיות אך ורק הכרעה עקרונית ולהלכה בלבד.

אשר לעניין של הסכם על אי-התקפה, או הסכם אחר שנחתם או עומד להיחתם - וכל ההסתמכויות שהיו כאן על הכתוב בעיתונות - אפשר היה כמובן להעשיר את הדברים על ידי השמעת כל מיני גרסות אחרות שהופיעו בעיתונות במשך עשרת הימים האחרונים, או עשרות הימים האחרונים. אני רוצה להודיע: שום הסכם לא נחתם. שום הסכם אינו מונח לפני הממשלה לחתימה. ההצעה לקיים ויכוח על ההסכם הזה היא הצעה לקיים ויכוח על ביצה שלא נולדה. אך אם יש כאן התקפה על רעיון של אי-התקפה, אני רוצה לומר שהיא באה במאוחר וללא הועיל, באשר קיים ועומד בינינו ובין ממלכת הירדן השכנה הסכם, שלפי מהותו הוא הסכם של אי-התקפה הדדית גם אם אינו נקרא בשם הזה. זהו הסכם שביתת הנשק בין מדינת ישראל ובין מדינת הירדן ההאשמית. בשעתו היו אומנם סיעות בכנסת, וזכותן היתה בכך, שהציעו לא לאשר את ההסכם ההוא, אבל הקו שלהן נדחה לחלוטין על ידי רוב מכריע של חברי הכנסת והסכם שביתת הנשק קיים ועומד.

וכאן אני מבקש רשות להזכיר, כי נדחה כל ניסיון לקשור את ידי ממשלת ישראל מראש ולאסור עליה מלהיכנס במשא ומתן על הסכמים נוספים שיביאו אותנו לידי שלום, או יקדמו אותנו לקראת השלום. בעניין זה נפלה כבר ההכרעה. אם יש צורך, אציע לכנסת כי תאשר את ההכרעה הזו שתעבור על הצעת חבר הכנסת מרידור לסדר היום.

בשלב זה הצטרף ח"כ בן-אהרון להצעת חייב מרידור ואמר בין היתר: "השאלה היא האם יש לכנסת מה לומר בענייני הסכמים וחוזים לפני שהם נחתמים, או לא? האם הכנסת נקראת לומר רק הן או לאו, או להביע אמון או אי-אמון לאחר שההסכם חתום? אני סבור שלכנסת צריכה להיות הזכות לחוות דעה על חוזה תוך כדי עיבודו, ולפני חתימתו. ח"כ אהרונוביץ' (יו״ר הוועדה לענייני חוץ וביטחון), השיב לח"כ בן-אהרון ושלל חיוב הממשלה לקיים דיון פומבי בכנסת לגבי חוזים בינלאומיים לפני חתימתם. כן אמר: ''שאלות המשא ומתן הובאו לפני הוועדה לענייני חוץ וביטחון, המייצגת את מרבית הסיעות בתוך הכנסת. היה דיון, היו חילופי דעות, הוצגו שאלות מרובות וניתנה תשובה רחבה וממצה'^,.

מ. שרת - שר החוץ: אני רוצה לומר קודם כל, כי אני מצטרף בהחלט להסברה שניתנה כאן על ידי יושב ראש הוועדה לענייני חוץ וביטחון, ומאשר את ההודעות העובדתיות שהוא מסר כאן. אני רוצה לומר כהערה להצעתו של חבר הכנסת בן-אהרון, אינני שולל שיש היגיון מסוים בהצגה כזאת של השאלה, אבל הבה ונתעמק קצת יותר בהיגיון זה בכללותו, ובמיוחד לגבי העניין העומד על הפרק. מהו עיקר דבריו של חבר הכנסת בן-אהרון? הוא מבקש להבטיח שבשאלות חשובות לא תפעל הממשלה על דעתה, שלא על דעת הכנסת, שבשאלות חשובות, קודם כל תיבחן העמדה לאור תגובת הכנסת כדי להבטיח שהממשלה לא תעמיד את הכנסת בפני עובדות שאינן לרצון לה, ושהיא תהיה אולי מוכרחת לקבל על עצמה את דינן, באשר אלה תהיינה כבר עובדות מוגמרות שכבוד הממשלה עומד מאחוריהן. זוהי תביעה מוצדקת בהחלט, אבל נבחן את התביעה הזאת לאור המצב העובדתי בעניין שאנחנו דנים בו.

האם הממשלה, כאשר היא מנסה לברר אפשרות של הסכם נוסף עם מדינה זו ומדינה אחרת מהמדינות השכנות, ואני שוב חוזר על הגדרתי: הסכם שאולי יביא אותנו לשלום, או לפחות יקדם אותנו לקראת שלום, האם היא באמת פועלת על דעת עצמה מבלי ששאלה קודם את פי הכנסת? אני כופר בזאת. הכנסת נשאלה כמה פעמים, ועל כל פנים היתה לכנסת הזדמנות להביע דעתה כמה פעמים בהצבעות חיוביות או בדחיית ההצעות על ידי הצבעה. רצון הרוב המכריע של הכנסת בנקודה העקרונית הזאת, ברור. הוא בא לידי ביטוי מוסמך ובהתאם לרצון הזה פועלת הממשלה - (יוחנן בדר (תנועת ה״חרות"): זהו רצון להשתיק) - שימו לב: כאן נוצר מצב משונה מאוד. הכנסת מחולקת מבחינה זאת לשני מחנות: ישנן סיעות האופוזיציה וישנו הרוב הגדול של הכנסת. המחלוקת בעניין הנדון בין שני המחנות האלה איננה לגבי תנאי ההסכם, אם תנאים כאלה טובים או תנאים כאלה גרועים. המחלוקת היא בנקודה העקרונית: האם בכלל מותר לכרות הסכם עם גורם מסוים או אסור לכרות הסכם עם אותו הגורם המסוים - (מרדכי בנטוב (מפ״ם): איש איננו מתנגד להסכם. הוויכוח הוא רק על תנאים) - (משה סנה (מפ״ם): אין ויכוח על עצם הרשות לעשות חוזה. כל הוויכוח הוא על סיפוח) - בהסכם שביתת הנשק לא היה מדובר על סיפוח^[3] ואף על פי כן, סיעת מפלגת הפועלים המאוחדת, כפי שזאת רשותה הגמורה, הצביעה נגד אישור הסכם שביתת הנשק אשר לא מדובר בו על הסיפוח, כי היא גרסה אותו שכמוהו כסיפוח. איזה הסכם שביתת נשק היתה מציעה סיעת מפלגת הפועלים המאוחדת? האם הסכם שביתת נשק שיאפשר לנו המשך מלחמה? (קריאות).

אני מתפלא: אני חושב שאינני פוגע באיש ומדבר פחות או יותר לעניין. אני מתפלא על קוצר הרוח הזה ויצר ההפרעה אשר אי-אפשר לכוח האופי והרצון לבלום אותו.

אנחנו מדברים על העניין לא בהפשטה וגם לא כדרדקים. כולנו חכמים, כולנו יודעים את התורה. אנחנו מדברים על עניינים מסוימים כפי שהם מתייצבים בפנינו לא כשאלה עקרונית ומופשטת, כי אם בשאלה מציאותית מאוד על רקע של עובדות ונסיבות מסוימות. כולנו יודעים על מה מדובר. אם כך ניגש לשאלה, אזי המחלוקת איננה בנוגע לתנאים. המחלוקת היא לעשות או לא לעשות. אלה אומרים: קום ועשה. ואלה אומרים: שב ואל תעשה. זוהי המחלוקת ולא אחרת. אני אומר כי המחלוקת הזאת הוכרעה כבר. הממשלה פועלת בהתאם להכרעה.

היא אינה מעמידה את הכנסת בפני עובדות כי אם פועלת על דעת הרוב.

אני מתאר לעצמי, שיכולים להיות חילוקי דעות כנים לגבי התנאים, וגם החברים שמאוחדים איתי בדעה מבחינה עקרונית יכולים להיות מחולקים איתי, הלהסכים או לא להסכים לתנאים כאלה, או לתנאים אחרים. אבל אם החברים האלה, המחייבים את ההסכם עקרונית, יחשבו שיבולע לרצונם באם יהיה ויכוח פומבי לפני החתימה, ושוב: אינני יודע אם נעמוד בפני חתימה כזאת, כי אנו מדברים על ביצה שלא נולדה, אבל במקרה שנעמוד לפני החתימה, ואם המצב יהיה כזה שוויכוח פומבי בטרם חתימה עלול לבלע את העניין עצמו, הרי ברור, שרוב הכנסת המעוניין בהצלחת העניין יהיה נגד ויכוח, ואותם החברים הרוצים בוויכוח רוצים בו על מנת לפגוע בעיקרו. הממשלה בשום פנים אינה יכולה להתחייב מראש שהיא תביא את ההסכם, אם יהיה כזה, לדיון בפני הכנסת בפומבי בטרם חתימתו. ובאי־רצונה, ובאי־נכונותה להתחייב על כך, היא משוכנעת שהיא פועלת בהתאם לרצון הרוב המכריע של חברי הכנסת.

הצבעה

בעד ההצעה לעבור לסדר היום - 54

נגד -                                     29

הוחלט לעבור לסדר היום.