25 | הממשלה, ישיבה ל"ד[1]                                                                        

8.3.1950

ירדן הפסיקה את המשא ומתן לשלום

סעיף ב׳: סקירה

 

היו״ר שר האוצר אליעזר קפלן פתח את הישיבה ומסר את רשות הדיבור לשר החוץ.

 

השר מ. שרת: התכוננתי להציע בישיבה הזאת לממשלה לשחרר אותי מהחובה למסור דוח לממשלה על כל שלב ושלב במהלך איזה משא ומתן, המתנהל בהתאם להחלטת הממשלה ועל יסוד עקרונות שנקבעו על ידה. לא התכוונתי להציע לתת ״קרט בלנש״, סמכות בלתי מוגבלת למשרד החוץ, אבל משא ומתן המתנהל על יסוד החלטת הממשלה ובהתאם לעקרונות שהיא תקבע. יכול משרד החוץ לברר ולתהות על הקנקן ולנהל משא ומתן ולהביא אחר כך לממשלה דבר מוגמר, שעליו אפשר לחתום או לא לחתום. זה נחוץ כדי להעמיד טריז בפני כל מיני פורענויות שהתרחשו בזמן האחרון. אבל אצטרך לדחות את הצעתי לפעם אחרת - (קריאה: איש לא פרץ בצעקת מחאה נגד זה) - מכיוון שפרק ידוע מסתיים, אני צריך למסור על סיומו.

הפרק הזה של משא ומתן עם ירדן נסתיים, ונסתיים בלי כריתת הסכם. כפי שאפשר היה לראות גם מהעיתונות, היתה התרוצצות רבה שם בפנים והיתה גם התרוצצות מבחוץ. היו השפעות רבות מאוד מעיראק, מהלבנון וממקומות אחרים. הדבר נגמר במעין פשרה בין המלך והממשלה [שלו]. אפשר להעריך את הפשרה הזאת: מי פיתה את מי? הממשלה אמרה שהיא מקבלת את תוכנית המלך שיש לעשות הסכם לפי כל היסודות שהמלך דיבר עליהם. המלך הסכים שאי-אפשר לעשות זאת עכשיו, אלא צריך לחכות עד לאחר הבחירות [לפרלמנט הירדני] - (השר הרב י. ל. מימון: מתי תהיינה הבחירות?) - תוך 25 יום מאתמול.

נתקבלה החלטה בעניין זה על ידי ממשלת ירדן מה צריך להודיע לנו, והדבר הזה נערך בכתב והוקרא באוזנינו כמו שמקריאים 631ז¥6 016ת, כלומר, נמסר בכתב בלי חתימה, אבל הודעה שהוקראה מן הכתב לפני אנשים חיים. הדובר בשם הממשלה [הירדנית] קרא כך: ״בפגישה האחרונה הסברתי לכם את החלטתנו לכרות הסכם, אשר יהיה לתועלת לשתי הארצות. ראיתם מהטיוטה שנתתי לכם העתק ממנה באותה פגישה, כי בכללותה ובסעיפיה אין היא חורגת ממה שהואיל להצהיר הוד מעלת המלכות וכולי״ - ופה יש שורה שלמה של תוארים. במילה אחת: המלך - ״בהצהרתו על סעיפי ההסכם, אשר העתקים ממנה נמצאים בידיכם ובידינו. העניין שהושמט באותו שלב היה עניין הקשרים המסחריים והשיתוף הכלכלי. זה נובע מכך, שנסיבות משפטיות ועובדתיות מונעות בעד ביצוע העניין הזה בזמן הנוכחי, לפני שיסולקו כל המעצורים הקיימים. זוהי דעתנו הנשענת גם על הפקודות וההוראות של הוד מלכותו״ - על ידי זה הם רוצים לומר, שבזה יש חזית משותפת - ״והמצב יישאר כמו שהוא, אבל נוסף דבר חדש והוא התנועה שעוררו אויבים, נרגנויות ודיבות שהפיצו על כוונתנו ומטרתנו. מכיוון שאנו עומדים ערב בחירות, איננו סבורים כי יהיה מהתבונה, או לטובת העניין, שנוסיף להתקדם באווירה ששולטות בה נרגנויות ואשר בה מתאמצים דורשי רעתנו להיבנות מזה. אנו סבורים כי הדרך המתאימה היא לדחות את השיחות עד לאחר גמר הבחירות, ויש לראות את ההפוגה הזאת כהפסקה ולא כניתוק, ואנו מקווים כי המגע יתחדש באותו שלב, באותה הרוח ובאותו הכיוון, אשר אתם הבאתם אותו לידי גילוי בעבר ואשר אנו מצידנו מאשרים אותם מעכשיו״.

זהו המסמך – (השר ד. רמז: הוא מזכיר שתי טיוטות) - כי יש טיוטה שהמלך הציע את הצעתו הראשונה. אחר כך היתה טיוטה שנחתמה בראשי תיבות, ואחר כך באה הטיוטה של חוזה. זאת אומרת, למעשה היו שלוש טיוטות. הם מזכירים את זו שנחתמה בראשי תיבות וזו של החוזה, שהם הביאו לפגישה ושאנו דחינו אותה, אשר בה ישנם עוד דברים לרעותא [לחומרה].

הם טענו שלו היתה אווירה אחרת, אפשר היה אולי ללכת הלאה. המלך טען כך, על כל פנים. אבל כאשר יש סערה מסביב ויש פה צורך לעשות פעולות תחוקתיות, הרי אם לעשות פעולות תחוקתיות כאלו ערב בחירות, כשהפרלמנט מתפזר, זה ייתן קלפים בידי אויביו. הוא, אומנם, היה מוכן ללכת לזה, אבל הממשלה יותר אטית. הוא הביא את הממשלה לידי הסכמה לעמדתו, אבל אינו יכול להתעלם מהשיקולים האלה, ולכן מוכרח היה להסכים שיש לדחות זאת עד לאחר הבחירות. זהו המצב.

לפי דעתי, איננו צריכים לפרסם שום דבר. זהו טקסט ההחלטה של הממשלה ופאוזי מולקי [ראש לשכת המלך] קרא אותו. אפשר לראות רבותא בזה שיש כאן התחייבות מצד הממשלה על ההסכם והבטחה שאחרי הבחירות תתחדשנה השיחות. אומנם, הבחירות יכולות גם להביא לידי ממשלה אחרת. כמובן, הכל יכול להיות במשך חודש ימים - (השר א. קפלן: אני רוצה לדעת אם הבינותי נכון. בסוף דבריך אמרת, שפה יש הודעה, שעם חידוש המשא ומתן יכללו בו גם את הסעיף על קשרים מסחריים וכלכליים) - מתוך ״לאו״ אתה יכול לשמוע ״הן״. הם אמרו שמה שהם הכריזו בטיוטה שלהם, בשלב הזה, הוא עניין הקשרים המסחריים והשיתוף הכלכלי והם השמיטוהו מפני ״שהנסיבות המשפטיות והעובדתיות מונעות בעד ביצוע העניין הזה בזמן הנוכחי, לפני שיסולקו כל המעצורים הקיימים". אך לא נאמר: ׳ואחר כך נגשים את זה׳, אלא נאמר שימשיכו את השיחות באותה הרוח ובאותה המטרה - (השר מ. שפירא: אין מה להוסיף לגופו של העניין. זה לא תם ולא נשלם. אני רוצה לשאול: האם נעשתה חקירה בקשר לפירסום בעיתון "הארץ"?^[2] איני יודע עד כמה הזיק הפירסום או לא. בוודאי שלא הועיל, אבל אני חושב שזה מחייב חקירה) - לא הועיל! ונערכת חקירה - (השר מ. שפירא: בי״ת, אני רוצה לשאול אם יש איזו־שהן ידיעות מז׳נבה. מה שיש בעיתונות - מדאיג, כמובן, מאוד. כנראה, שהם הולכים ללא כל הסתייגות^[3]) - (השר א. קפלן: יושב ראש הכנסת הודיע אתמול בישיבה, שההצעה להעמיד על סדר היום את שאלת עבר־הירדן נדחתה לשבוע אחד. האם אתה חושב, שלאור המצב אפשר לדון על זה בכנסת, או שצריך לדחות זאת לזמן בלתי מוגבל?) - (מר ז. שרף (מזכיר הממשלה): מה שיהיה בכנסת זה דיון אם להעמיד שאלה זאת לדיון) - אם לענות על זה, הרי צריך לומר שאין זה נכון, שהכנסת מעמידה שאלה זו לדיון, אלא סיעת ׳חרות׳ נרשמה להעמיד כהצעה לסדר היום את שאלת המשא ומתן עם עבר-הירדן. היא יכולה היתה לעשות זאת, ואפשר היה להעביר את הצעתה לוועדה או להוריד אותה מסדר היום. אבל היא עצמה דחתה את זה לשבוע. מדוע? כי התברר לה, שתוך ימים אחדים יתברר העניין, אם זה מעשי או לאו.

מה היא תעשה בשבוע הבא כאשר יתברר שהענין איננו מעשי? איני יודע. היא יכולה לומר: למה לנו לעורר שאלה בחלל ריק? ולעומת זה, היא יכולה גם לדרוש לברר את זה כפרינציפ. אם היא תדחה - מה טוב, ואם לא - צריך לדרוש הצבעה בעניין זה. פעם אחת כבר הציע הצעה כזאת מר ורהפטיג, אך זו הורדה מסדר היום.

השר קפלן שאל אם יש ידיעות נוספות מבגדאד בנוגע להחלטה על יציאת יהודים. השר רמז שאל מה בדבר ידיעות בעיתונים כי סודר עניין משלוחי נשק מארה"ב לישראל.

השר מ. שרת: אין לנו ידיעות נוספות על עיראק. אנו משתדלים לברר. אין לנו שום ידיעות נוספות על סידור איזה משלוח נשק מארצות הברית. אני מתייחס באי־אמון גמור ומוחלט לבשורות מעין אלו מפי יהודה טלר^[4] ב׳׳דבר׳׳. בעיתון היו שני דברים כאחד: אל׳׳ף, הטלגרמה של יהודה טלר, בי׳׳ת, מסמך. ואם קוראים את זה האחרון אין צורך להיזקק לטלר או לכותרת בעיתון. בכלל, כל הכותרת היא משונה בתכלית ויוצאת דופן ואיננה הולמת את המצב. אבל יש בעיתון מכתב אשר בו מודיעה ארצות הברית על הקו שלה, שלצורכי התגוננות פנימית אפשר לקנות אצלה נשק. דבר זה מתיישב עם המצב הקיים. כי משלוחי הנשק הגדולים זורמים למצרים לא מארצות הברית אלא מאנגליה. לא באנו כלל לארצות הברית בתביעה שלא תמכור נשק לערבים, אלא שתשפיע על אנגליה שתחדל למכור נשק לערבים, ואם לא תצליח להשפיע בכיוון זה - להשיג את הסכמתה למכור גם לנו אותו הנשק.

המצב הוא כזה, שישנם סוגי נשק שאפשר לקנות בארצות הברית ואנו קנינו אותם, אבל אלה אינם פותרים את השאלה ואינם מתחילים אפילו לפתור אותה נוכח משלוחי הנשק של אנגליה לארצות ערב. לומר שארצות הברית נוקטת בקו שמותר לשלוח נשק להתגוננות פנימית, זה איננו מעלה ואינו מוריד ואינו משנה כמלוא הנימה את המצב הקיים, אשר בו הארצות הערביות קונות נשק מאנגליה, אשר בו אנו יכולים לקנות סוגים ידועים של נשק לא-כבד מאמריקה. ידיעות ישירות בעניין זה אין לנו. יכול להיות שהן ישנן עתה בקריה, כי המברקים מתקבלים כרגיל בלילה ואני טרם קיבלתים.

אשר למועצת הנאמנות, המצב הוא כזה: היתה הצעה של גארו. אנו היינו נגדה, הערבים - נגדה, האנגלו-סכסים - בעדה. כנראה שגם הוותיקן לא היה בעד, באשר היה סבור שזוהי נסיגה נחפזת מתוכנית הבינאום הגדולה. יש שהיו נגד, כי סברו שזה נותן יותר מדי לבינאום, ויש שהיו נגד כי סברו שזה נותן פחות מדי לבינאום, והוותיקן אמר שעוד מוקדם לסגת מהבינאום המלא. כך שההצעה יצאה לגמרי מבודדת וירדה מעל הפרק ואז נשאר המוצא אשר יש לה על ידי ההוראה מהעצרת: לגשת לחיבור החוקה [לירושלים].

ארצות הברית אמרה שאינה יכולה לחבל בהחלטה הזאת. אין אפוא ברירה למועצת הנאמנות אלא לפעול לפי הצעת העצרת. אבל לאחר שהתקנון^[5] הזה יעובד, תהיה מועצת הנאמנות מחוייבת לפנות לשני הצדדים האוחזים ביד ולומר להם: ״הנה, זהו התקנון. מה יש לכם להגיד על זה?״ ואז שני הצדדים יענו על זה, והדברים יבואו לדיון מחדש. ארצות הברית הוסיפה ואמרה, ש״אם עד אז יהיה הסכם בין ישראל ובין עבר-הירדן״ - ובמקרים ידועים הוסיפה - ״אם יהיה גם הסכם עם הוותיקן, אפשר יהיה לבוא ולומר בעצרת שניקח את הסכמת שני הצדדים כיסוד לפתרון. אך אם לא יהיה הסכם, איננו יודעים מה יהיה וייתכן שלא נוכל להפריע שהדבר הזה ילך הלאה. כי העצרת היא מעל לכל״.

ברור, שהמצב חמור. ברור, שההחלטה להעביר את המשרדים [של הממשלה] לירושלים לא הועילה. כי כלפי העולם החלטנו שהבירה נשארת בקריה [בתל אביב] ומשרד החוץ ומשרד הנשיא יישארו בקריה. במקום שנעשה בזאת הפגנה חיובית, עשינו הפגנה שלילית. עכשיו יוצא שאיננו יכולים להוציא את משרד החוץ מהקריה, כי העולם איננו מכיר בזה. על כל פנים, צעד זה לא העלה ולא הוריד במועצת הנאמנות, והמשען שלנו כנגד מועצת הנאמנות זה לא המשען שיש לנו משרדים בירושלים, כי היא בין כך בחזקתנו ואין כוח אשר יוציא אותנו ממנה.

היתה הפסקה [בדיוני מועצת הנאמנות] לשבועיים. עד עכשיו קיבלו סעיפים של התקנון, אבל עוד לא הצביעו על התקנון כולו. אך כאשך ישובו לדון על זה בעוד שבועיים, יקבלו את התקנון ואז תחול הפסקה עד חודש יוני, שבו מתכנסת מועצת הנאמנות מחדש בניו-יורק. בחודשים אפריל, מאי וחלק מיוני נצטרך לחבר את תשובתנו על התקנון אשר, כפי שיש להניח, יוגש לנו אז. אם באותו פרק זמן גם יתחדש המשא ומתן עם עבר-הירדן, יהיה בזה חיזוק רב לעמדתנו ואם לאו - אנו נשענים רק על מה שיש בשלבים האחרונים של המערכה. כמעט ברור שאם סיכום הדבר יידחה עד יוני, הרי כבר לא יספיקו לקיים כנס מיוחד של העצרת, כי אם מועצת הנאמנות תדון בדבר בסוף יוני, הרי שביולי ואוגוסט לא יכנסו את העצרת, היות ובספטמבר היא בין כך מתכנסת ובמושב העצרת בספטמבר תתלקח כל המדורה מחדש.

בישיבת הממשלה, שלא בנוכחותי, הודיע ראש הממשלה מר בן־גוריון, שבענייני הערבים הוא יבקש אותי לטפל בכנסת. כאמור, לא הייתי אותה שעה בישיבה, או שאיחרתי לבוא או שהקדמתי ללכת ממנה, ואחרי הישיבה הודיע לי מזכיר הישיבה, כהוראה, שעלי להיות מוכן לטפל בשאלה הזאת. זה מה שיש לי לענות מבחינתי־אני - (השר מ. שפירא: אתה מסכים לזה?) - יש פנים לכאן ולכאן. איני אומר, שזה מחוסר היגיון שאני אטפל בזה. קודם כל, זאת שאלה מדינית מובהקת. שנית, זוהי שאלה שאני מטפל בה כל הזמן. יש לשכה לענייני הערבים על יד משרד ראש הממשלה, וראש הממשלה ביקשני לשים עין על הלשכה הזאת, שהיא תתייעץ אתי בכל העניינים האלה ואני מטפל בזה. יש היגיון האומר שהיות וזה עניין פנימי, הרי צריך לטפל בזה שר הפנים. ואם שר הפנים - פירושו של דבר שזה צריך לעבור גם לוועדת הפנים. אולם לברר דבר זה בנוכחות הערבים אינו נראה לי, אם כי סיעת מפ״ם הציעה דבר זה.

סיעת מפ״ם נוהגת פה לא חסידות, כי אם התחסדות והיא מופיעה כלפי חוץ כמגינה על הערבים. אולם למעשה, במידה שהדבר הזה נוגע להתנהגות מפקדים, צבא, משקים תופסי קרקע, לא רק שיש הבדל, אלא יש שורה שלמה של ״מעשים נאים״ הרשומים על חשבון חברי מפ״ם. דבר זה צריך פעם להוקיע על ידי עובדות, אבל לא כל אחד יכול לעשות זאת. זה מאוד לא נוח לעשות בנוכחות הערבים.