21 |
הממשלה, ישיבה ל״ב[1]
28.2.1950
נחתם
זכרון דברים להסכם שלום עם ירדן
סעיף ב׳:
סקירה מדינית
השר מ. שרת: נתקיימה
עוד פגישה [עם הירדנים], אשר בה נחתם זיכרון דברים בראשי תיבות. זיכרון דברים זה
מכיל ראשי פרקים, זאת אומרת ציון העניינים שצריכים להיכלל בהסכם שייכרת. זה לא
נוסח של הסכם ולא טיוטה. זאת רק רשימת עניינים שצריכים להיכלל בו, אם ייכרת. אין
זה אומר שלא יכולים להיכלל בו עניינים אחרים, אבל זה נחתם בראשי תיבות. כרגע אנו עומדים
ערב פגישה אשר בה צריכים לעבור, לכאורה, לניסוח החוזה. זה, בקיצור נמרץ, המצב
הפרוצדורלי.
אני
רוצה לעבור קצת להבהרת הרקע המדיני של העניין ואחר כך אמסור את תוכנו. כנראה, שיש
לו, למלך, מאבק קשה עם ממשלתו וגם עם האנשים המקורבים אליו ביותר. מכיוון שבמאבק
זה הוא נוהג בתקיפות, ביד רמה, קשה לשער שהוא נשען אך ורק על עצמו, שהוא בודד ובכל
זאת יוצא אל המערכה, ויש להניח שהוא בעצה אחת עם האנגלים, והאנגלים רוצים שהדבר
יצא לפועל.
אחרי
הפגישה האחרונה, בה הוא ביקש שנודיע לו אם הממשלה שלנו מוכנה לקבל את הרעיון שלו,
שאני מסרתי עליו באופן עקרוני, חשבנו שברגע שאנו מודיעים שהננו מוכנים לדון על כך,
נקבעת מיד פגישה. כאשר הודענו על נכונותנו, באה תשובה משונה מאוד: מה זאת אומרת
שאתם מוכנים לפגישה? הלא בפגישה הקודמת התברר שאין הסכם בינינו. ואם יש לכם הצעות
חדשות - אז יש טעם להיפגש. אם לא - אין טעם להיפגש.
זאת
היתה תשובה, אשר התעלמה לגמרי מההתערבות של המלך בסוף הישיבה הקודמת והצעתו. פנינו
בכתב, ואנו יודעים שהיה ויכוח גדול בעניין זה והמלך רגז מאוד על אנשיו והודיע,
שהדיבור שלו הוא דיבור, ואם ממשלתו לא מסכימה לו, הוא יחליפה, אבל זוהי הצעתו והוא
מרוצה מזה שקיבלנו אותה.
היה
אפוא דיון ובסופו נחתם זיכרון דברים. אבל הרושם שלי הוא שאלה אשר עשו זאת מהצד
השני, עשו זאת כאילו כפאם שד - (השר ד. רמז: כאילו כפאם המלך) - הם עשו זאת על
פי דעתו המפורשת של המלך ואמרו שהם עושים זאת על פי דעתו. גם האיש שאינו חבר
הממשלה, שהוא כל הזמן איש סודו ואיש אמונו של המלך [ריפאעי], שהוא מועמד להיות
במקום המלך, אף הוא חתם כאילו כפאו שד ודבר זה אומר דרשני.
היתה
ישיבה של הקבינט [הירדני]. קיבלנו ידיעה כאילו הקבינט מסכים ללכת בדרך זו, אבל הוא
מציע שלא יפורש בנוסח הראשון של ההסכם עניין הקשרים הכלכליים, אלא שזה יישאר הסכם
סודי. כי הוא חושב שדעת הקהל אינה מוכנה לעכל דבר זה. אתמול שמענו ברדיו רמאללה
הודעה רישמית, שהיתה ישיבת הקבינט של עבר-הירדן ובה דנו בשאלת פיצויים בעד רכוש
נטוש בישראל וגם על תוכנית פיתוח לחמש שנים. זוהי דרך להכין את דעת הקהל, שיש משהו
של חמש שנים.
אני
אמסור את תוכן המיסמך שנחתם בראשי תיבות. אין טעם לקוראו מילה במילה, כי זה תרגום
מערבית, וזאת שפת ״אץ קוצץ״ בעברית.[2]
שני
הצדדים מסכימים לכרות הסכם שיהיה נובע מהסכם שביתת הנשק וקשור אתו - העמדה היא
כזאת ולכן קיבלנו זאת. גם אצלנו היו פנים לכאן ולכאן, ואמרנו: נראה מה דעתם -
וייחשב כמחזק את הסכם שביתת הנשק ויכיל את העקרונות הבאים: אל״ף, אי-התקפה במשך חמש
שנים; בי״ת, סטטוס קוו לגבי הגבולות. זאת אומרת, לפי קווי שביתת הנשק, אבל חיסול
אזורי ההפקר - ישנם מקומות כאלה על יד ירושלים, בלטרון - על ידי חלוקתם בין שני
הצדדים; גימ״ל, מינוי ועדות שכל אחת תטפל באיזה עניין מהעניינים התלויים ועומדים,
בכלל זאת שאלות העיר ירושלים ושאלת נמל ומוצא לים בשביל הממלכה הירדנית תחת
ריבונותה, זאת אומרת, זה לא נקבע במסמרות שזה יהיה כך, אבל הוועדה צריכה לדון
בשאלה הזאת; דל״ת, שני הצדדים ינקטו באמצעים לכבד את המקומות הקדושים ולהבטיח חופש
התפילה והגישה אליהם ומתחייבים אף פעם לא לפגוע במקומות הקדושים, וגם לתת ערובות
מספיקות בעניין זה לאו״ם; ה״א, אחת המשימות הדחופות ביותר שיש להטיל על אחת
הוועדות זה סידורים לתשלום פיצויים כספיים לבעלי רכוש בירושלים. כן יש לאחוז
באמצעים לתת אזור לממלכה הירדנית בנמל חיפה מתוך הגשמת העיקרון של שיתוף כלכלי ומסחרי.
יש
פה שני מיני שאלות: אל״ף, שצריך על יסוד ההסכם להגשימן מיד, ביניהן גם שאלת אזור
חופשי בנמל; בי״ת, יש שאלות שהוועדות צריכות לדון עליהן לעתיד לבוא, ואחת השאלות
ביניהן היא שאלת נמל על חוף ים התיכון בריבונות ירדן וגם גישה לנמל הזה.
אחר
כך יש סעיף המנוסח קצת קשה. טיפלנו בזה אחר כך. זהו סעיף המדבר על אמצעים להסדר
הרכוש הערבי בתחום ישראל, אם על ידי מתן רשות להיכנס לבעלי הרכוש, או לשלוח את
מורשיהם לשם מכירתו או לטפל בו בכל דרך אחרת, על מנת שתהיה להם האפשרות, אם לא
תורשה הכניסה, למסור ייפוי כוח לשני הצדדים כורתי ההסכם לפתור את הקושי הזה. זאת
אומרת, יש פה לכתחילה זכות אישית לכל איש לטפל ברכושו, אבל אם יתברר שזה קשה אז
יכול לבוא במקום זה הסכם קולקטיבי בין שני הצדדים.
הסעיף
האחרון קובע שיהיו סידורים להבטיח את המעבר למוסדות הישראליים בהר הזיתים ובהר
הצופים - (השר הרב י.ל. מימון: זה גם כן יימסר לוועדה?) - כן. בזיכרון הדברים כתוב
השם בערבית ״ג׳בל טור״, שזה כולל את הר הזיתים והר הצופים, וכן סידור המעבר לערבים
לבית לחם. בערבית אין שם מיוחד להר הצופים בלבד. ואם אומרים ״ג׳בל טור״ הכוונה להר
הצופים ולהר הזיתים כאחד.
נאמר, שאפשר לערוך נספחים להסכם הזה
בעניינים מיוחדים.
זיכרון
דברים זה נחתם בראשי תיבות מצדנו על ידי ראובן שילוח ומשה דיין, ומצדם על ידי
פאוזי מולקי, מיניסטר ההגנה, וסמיר פחה ריפאעי [שר החצר].
נתבקשתי
לקרוא את הסעיף בנוגע למקומות הקדושים במלואו והרי זה ניסוחו: ״נקיטת אמצעים בין
שני הצדדים לכיבוד המקומות הקדושים ולהבטחת חופש התפילה והגישה אליהם ואי-הזדקקות
לאיזה סכסוך צבאי בין הצדדים באותם המקומות, ואספקת ערובות מספיקות לאו״ם בשאלה
זו״. פה יש הבחנה בסעיף זה בין שני הדברים. נניח שאין או״ם בעולם, כי אז יהיה
ההסכם הזה. שנית, מה שנינו עושים כלפי האו״ם.
על
יסוד זה הכינונו נוסח של חוזה, שהוא מונח לפני (קורא את נוסח ההסכם הנמצא במקורו
בידי מזכיר הממשלה מר זאב שרף).
בסעיף
6
(ג) נאמר: ״ייקבעו דרכים וסידורים לסיפוק התביעות הצודקות של אנשים, שהיו תושבים
קבועים בטריטוריה של כל אחד משני הצדדים ביחס לרכוש שהיה שייך להם בטריטוריה של
הצד שכנגד. הוועדה רשאית לברר אם מעשי, במקרים מתאימים, להרשות לבעלי הרכוש הזה
בעצמם, או למורשיהם, להיכנס לטריטוריה של הצד השני לשם חיסול רכושם״.
פה
צריך להבין שהסעיף הזה, בנוסח שנחתם בראשי תיבות, נערך בצורה יותר החלטית. הוא
ניתן להתפרש כאילו הוא מקנה זכות לכל איש בעל רכוש להיכנס לטריטוריה הישראלית
לחיסול רכושו. בשביל המלך זה קלף חשוב מאוד. בשבילנו זה דבר חמור מאוד. זה קוץ
ממאיר באליה הזאת, כי אל״ף, אם תתחיל תנועת אנשים הלוך ושוב, תהיה אזי הפקרות;
בי״ת, על ידי כך אנו מקבלים את העיקרון של סידור אישי על ידי כל אחד ואחד. זה יכול
גם לעלות לנו בסכומי כסף אסטרונומיים. המתקנו את זה במקצת, אבל אי-אפשר היה להוציא
את הקוץ הזה לגמרי - (השר הרב י. ל. מימון: המחצית הראשונה יכולה להתפרש, שהכוונה
היא להחזיר את הרכוש בעצמו) - נאמר: ״לברר ולקבוע דרכים לקביעת הזכויות הצודקות
ביחס לרכוש השייך לו והנמצא בשטח של הצד שכנגד״. פה נאמר: ״סידור התביעות״ ולא
נאמר איך. לא נאמר: ״על ידי החזרת הרכוש הזה״. את זה אפשר עוד לשנות - (השר ד.
יוסף: עמדתנו היא ששום רכוש הנמצא במדינתנו אינו שייך להם).
השר מ. שרת ממשיך
לקרוא את נוסח החוזה.
השר מ. שרת: סעיף 9
אומר: ״ההסכם הזה טעון רטיפיקציה, ומיסמכי האישור יוחלפו בירושלים לא יאוחר מעשרה
ימים מיום חתימת ההסכם״. הרטיפיקציה היא לפי החוקה של כל צד. אצלנו, לפי החוק,
הדבר אינו טעון אישור הכנסת - (השר פ. רוזן: אבל הכנסת תובעת זאת!) - (ראש הממשלה
ד. בן־גוריון: הכנסת תובעת זאת כאשר יש החלטה) ־ (מר ז. שרף: לפי המקובל, רק
הסכמים על שינוי גבולות צריך להביא לאישור הפרלמנט) - לפי החוק של מדינת ישראל, זה
אינו טעון אישור הכנסת, אם כי איני מתנגד לכך. ״ההסכם ייכנס לתוקפו - ופה צריך
יהיה להיקבע התאריך - ויישאר בתוקפו חמש שנים, או כל זמן קיומו של הסכם שביתת
הנשק״. הסכם שביתת הנשק יכול לבוא לסיומו רק עם כריתת שלום. הסכם שביתת הנשק נכרת
לתקופה בלתי מוגבלת, אבל הוא מסתיים עם התחלת השלום - (השר מ.
שפירא: או עם התחלת הפעולות) - אז הוא מופר. לא יכול צד אחד להודיע
״אני מסיים את שביתת הנשק בעוד שבוע, כי אני רוצה במלחמה״. אפשר רק לשבור אותו.
לפי ההסכם, הסכם שביתת הנשק הוא לצמיתות כל זמן שאין שלום. אם מאה שנה אין שלום,
הרי במשך מאה שנים יהיה הסכם שביתת הנשק בתוקפו, באופן חוקי. לכן נאמר פה שזה יהיה
לחמש שנים. אבל אם עד תום חמש שנים אין שלום, תוקפו נפסק.
השר מ. שרת ממשיך
לקרוא את ההסכם.
- (השר הרב י. ל.
מימון: לסעיף בנוגע למקומות הקדושים, אני חושב שבנוסח זה שאנו מציעים צריך לכתוב
קודם "חופש הגישה" ואחרי כן "תפילה". כי יכולה להיות גם גישה
בלי תפילה. בדרך כלל, הדרך היא: קודם גישה ואחר כך תפילה. בי"ת, בחוזה זה יש
בנוגע ליום ה־1 או ה־15 לחודש, אשר בו תתקיימנה הפגישות. לפי דעתי,
צריך להוסיף: "פרט ליום ו' ושבת") ־ (מר ר. שילוח: אפשר לכתוב במקום זה:
פעמיים בחודש, בראשיתו ובאמצעו") ־ (השר מ. שפירא: אני מציע, שבמקום שידובר
על כך ששום צד אינו רשאי לתת בסיס להתקפה, ייאמר: "שמירה על ניטרליות מוחלטת
במקרה שצד אחד נתקף". אפשר, למשל, לא לתת לצד המתקיף בסיס, אך לאפשר לו מעבר
או דברים דומים לכך. יש כל מיני דרכים בהן אפשר להושיט עזרה במקרה של התקפה, מבלי
שהמקום ישמש בסיס להתקפה זו. יש לי שאלה: האם יש לשער, שגם לאמריקה יש ידיעה על
העניין הזה?)- (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: אין שאלה. זה לא רחוק מן האמת) - (השר
הרב י.מ. לוין: מדוע לא לנסות להציע פשוט להחליף צירים פוליטיים עם עבר-הירדן?)
- תפסת מרובה! - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: זהו הקושי) - (השר ב. ש.
שטרית: לא ברור אם רק לערבים יותן לדרוש פיצויים או גם ליהודים?) - נאמר: רכוש שיש
לצד אחד אצל הצד השני. זאת אומרת, זה כולל גם לגבי כל הארץ ולא רק לגבי ירושלים -
(השר ב. ש. שטרית: עכשיו ביחס לשאלת השר הרב מימון. מדוע אי־אפשר להגיד שתהיינה
ישיבות פעמיים בחודש, בתנאי שלא תחולנה בימי שבת ומועד?) - (ראש הממשלה ד.
בן־גוריון: אפשר בהחלט, אבל מספיק אם נאמר פעמיים בחודש) - אפשר להצהיר בכנסת, שזה
לא יהיה בשבת.
להלן התנהל דיון בהשתתפות כמה שרים. לא התקבלו החלטות.
סעיף ג׳: ציוד הצבא
ראש
הממשלה ב״ג פתח את הדיון בסקירת צורכי ההצטיידות של צה"ל. הוא הביע דעתו
שישראל אינה עומדת בפני "סיבוב שני", אבל קבע כי איש לא יוכל לומר כי
"סיבוב שני" לא יהיה. על רקע זה הצליחה ישראל לכרות חוזה עם צרפת
והלווציה לרכש תותחים, טנקים ומטוסים שאינם מטוסי דחף [סילון], בסך 6
מיליון דולר. סכום זה יילקח מתקציב ההסתדרות ומהכנסות המגבית היהודית של
הסוה"י הניסיון מלמד ששרון סכום זה במטבע זר חיוני, שהרי אילמלא ההסדר שלפיו
נשמר מטבע זר לצורך זה ערב מלחמת העצמאות, "היינו מפסידים את המלחמה".
דיווח כי הציע לשר האוצר קפלן לנסוע לארה״ב במטרה להשיג מלווה מיוחד וכי שר האוצר הורה לדוד הורוביץ, מנכ״ל משרד
האוצר, השוהה בארה״ב לעשות זאת. להלן התקיים דיון ממושך בנושא זה. שר האוצר קפלן
עמד על קשיים שונים שיעיקו על המשק בעקבות הקצאת 6
מיליון דולר לרכש צבאי.
השר מ. שרת: אינני
מעלה על הדעת שלא נשתמש בהזדמנות זו ולא נקיים את ההסכם הזה עם צרפת - קודם כל,
זוהי הזדמנות יוצאת מן הכלל לרכוש את הדברים האלה. איננו יודעים עוד במה ייגמר
המשא ומתן באנגליה ובאמריקה. עוד אומר על זה כמה מילים בתשובה לשאלה. אבל פה זה
דבר-מה ביד, בכמות ובאיכות פעילה ודרושה. זה גם הסכם, התחייבות. אינני מעלה כלל על
הדעת, שהדבר הזה לא יוצא לפועל. במידה שיש סדר של עדיפויות, זוהי עדיפות ראשונה.
אין כל שאלה בכלל.
יחד
עם זה, צריך, כמובן, לעשות הכל כדי להקל על האוצר, אם זה רק אפשרי. איני חושב
שהעניינים הם כאלה, שאנו מוכרחים לקבל את הסכום הזה תוך חודש ימים. יכול להיות,
שהתנאים הם כאלה שאי-אפשר אחרת. אך אולי אפשר להאריך את תקופת התשלומים - (רוה״מ
ד. בן־גוריון: שני מיליון דולר צריך לשלם מיד!) - הוא אשר רציתי לומר. ודאי שלא
נתחיל לפרט את הסכום לעשרות אלפים דולרים, אבל אפשר יהיה לשלם את זה ב-4-3
שיעורים. מכל מקום, הכסף המינימלי צריך להיות.
בי״ת,
אני נגד נסיעתו של מר קפלן לארצות הברית מכמה נימוקים. ראשית,
שר האוצר איננו יכול
לנסוע על מנת להשיג הלוואה כה קטנה באמריקה. ושמא הדבר לא יצליח? כי שם יש סבך על
סבך. אולי, על ידי הלוואות קטנות, כבר סתמו את הדרך להלוואה גדולה יותר. שנית, אל
יקל בעינינו עניין התקציב. אי-אפשר להרוס את משק הכספים על ידי זה ששר האוצר ייסע
לחוץ לארץ. שלישית, אם כי הדאגות הכספיות חמורות הן מאוד בזמן הזה, אבל כאשר מר
קפלן ייסע לאמריקה תתעורר מיד השאלה: מדוע נסע שר האוצר לאמריקה? והיה אם נשתוק,
תהיינה שמועות כאלו שתצילנה האוזניים, ואם נאמר את האמת - זה גם כן לא ייתכן.
יש
לחכות ימים אחדים ולראות עד כמה יצליח מר דוד הורוביץ. אולי ישיג, אם לא 6
אז 4-3
מיליון דולרים. זאת תהיה בינתיים הקלה. אך אם יתברר כי הכרחית עוד נסיעה, אזי בלב
שבור אני רוצה להציע שתיסע הגב׳ גולדה מאירסון. אני מבין, שזה קורבן גדול ומאמץ
יוצא מן הכלל - (השרה הגב' ג. מאירסון: זה אפשרי בהחלט, אם מישהו אחר יקבל את
הנהלת המשרד) - אני בטוח, כי להשגת הלוואה של 6 מיליון דולר למשימה כזאת תסכון הגב׳ גולדה
מאירסון אולי יותר מקפלן. לא הייתי שולח את הגב׳ מאירסון לנהל משא ומתן על מילווה
גדול, הכרוך בדברים ספציפיים. אבל למשימת בזק של השגת סכום כסף כזה היא יותר טובה.
אומנם, גם נסיעתה כרוכה בקושי גדול לממשלה, אך לא באותו קושי כנסיעתו של מר קפלן.
מר
קפלן מדבר על 4 מיליונים דולר. הוא צריך לשריין לעת עתה 3
מיליונים מתוך תקווה, מצד אחד, שנוכל קצת להאריך את התשלומים. בינתיים ייעשה מאמץ
באמריקה על ידי מר דוד הורוביץ, אשר ייתן משהו. ואם לא - אולי תוכל הגב׳ מאירסון
לנסוע.
מכיון
שמר שפירא עורר את שאלת הפירסום, אגיד על כך כמה מילים. המצב הוא כזה שבשני מקומות
היה משא ומתן [על רכש נשק] - הן בלונדון והן בוושינגטון. מובן מאליו, ששמרנו זאת
בסוד ולא הודענו על כך בעיתונות. בשני המקומות לא קיבלנו תשובה שלילית. קיבלנו
הבטחה שיעיינו בדבר. נוסף לשיחות הישירות שלנו באמריקה, היו גם שיחות בין חברי
הקבינט של הנשיא טרומן. שם יש לנו ידידים, והם קיבלו תשובה שמעיינים בהצעתנו
ברצינות. בלי ספק, ימכרו לנו משהו, אף כי לא את כל הדברים ולא את כל הכמויות שאנו
דורשים.
מדוע [האמריקאים] פירסמו זאת? אני מניח,
קודם כל, כדי לשקף את דעת הקהל וכדי להתנקם בנו על אשר גייסנו השפעות. אבל זה תמיד
כך. כאשר איננו מגייסים השפעות אז יש ביקורת, וכאשר גייסנו השפעות אז יש התנקמות.
כי אינם יכולים לכלכל זאת. אצ׳יסון אמר זאת בקבינט: ״מדוע מגייסים היהודים השפעות
- זאת אומרת, שה׳קייס׳ שלהם איננו חזק והם נאלצים לגייס השפעות מהצד״... ואומנם
הלכו שני מנהיגי הפועלים אל טרומן[3]
וכן הלכה משלחת ציונית ל״סטייט דפרטמנט״. כנראה שהם קיבלו תשובה לא טובה. כי כל
ההתערבות הזאת היא לזרא לאנשי השלטון, ומרשל אמר לי בפריס: ״אני רוצה שתדע, אני את
זה לא אסבול״ - ואפשר לבאר את זה גם שהוא יתפטר - ״שיהיה לנו משא ומתן אתכם כבין
שתי מדינות, אך באותו הזמן יופיע גם עוד מישהו בשמכם בארצות הברית. את המשחק הכפול
הזה לא אשא״. אפשר לומר, שהוא יאסור זאת, ואפשר שיאמר לטרומן שהוא יעסוק בזה בעצמו
- (רוה"מ ד. בן־גוריון: אני במקומו הייתי אומר אותו דבר!) - איך קפץ הכדור
דרך האוקיינוס האטלנטי ללונדון - אינני יודע. אולי שאלו מוושינגטון ואז ה״פורין
אופיס״ אמר: כן גם אתנו דיברו על כך.
ברור, כי אי־אפשר להעלים את סכנת ה״סיבוב
השני״. אבל לא צריך גם יותר מדי להפריז בזה, משני טעמים. זה מעורר פניקה לא רק
בתוך הארץ, אלא גם בין משקיעים. זה מקלקל לאותה התכונה שאנו זקוקים לה. שנית, זה
מוציא לנו כעת שם של אנשים המתכוננים לאיזה דבר ורוצים לחפות עליו, כך שאי־אפשר לא
לדבר על זה אבל צריך גם לשמור בעניין זה על מידות - (השר ב. ש. שטרית: יש שני
דברים שהם חשובים מאוד: רכש ומזון. לפי דעתי, אסור לנו לשבת בחיבוק ידים לגבי
הרכש, אלא יש לקיים כל אשר אמר ראש הממשלה בענין זה. אתן דוגמה, ואת זה אני קושר
בשאלת הפירסום. השבוע שמעתי הודעה ברדיו מצרים, שנחאס פחה מזמין את חברי
"הליגה" לשנים עשר בחודש זה, ובפירוש נאמר שמלבד השיחות על גיבוש החבר והריאורגניזציה
שלו, ידונו גם על הפרוגרמה בשאלת פלסטין) - יש לנו ידיעות, שאין אני אחראי
לאמיתותן, כמובן, שכוונת נחאס פחה לחסל את העניין בכלל ולהוציא את מצרים מתוכו.
הוא אינו רוצה יותר את התסבוכת הזאת. אני מוסיף עוד פעם ועוד פעם, שאני אומר זאת
בהסתייגות, באשר איני יודע אם זה נכון.
לאחר דיון קצר בנושא מימון רכש נשק, חזר
מ"ש לנושא ההסכם עם ירדן.
השר מ. שרת: אני רוצה לחזור לרגע קט
לעניין ההסכם עם עבר-הירדן, לשם שני דברים. קודם כל, לא עניתי לשאלתו של מר רוזן -
שאלה נכונה מאוד ולעניין. שנית, לצד הפרלמנטרי. מר רוזן שאל: מה הרבותא בהסכם זה
לגבי הסכם שביתת הנשק, בייחוד לאחר שאין הוא מסלק את או״ם כגורם בעניין? אני רוצה
להזכיר, שבמשא ומתן הקודם, כאשר דיברנו על כך, הצבעתי על עניינים יסודיים ההכרחיים
בהסכם זה, והם קיימים. מלבד זאת אמרתי, כי יש פנים לכאן ולכאן אם זה יבוא במקום
שביתת נשק. אחד השיקולים היה, שעל-ידי כך אנו מסלקים את המומנט של האו״ם, אבל
ביססתי את חשיבותו של ההסכם לא על היסוד הזה, אלא על יסודות אחרים.
קודם
כל, חשיבותו של ההסכם הוא בו בעצמו, בזה שהוא נכרת, כי זה צעד לקראת השלום, ואת
הצעד הזה עושה מדינה ערבית שהיא שכנתנו והיא עושה את זה בלי האו״ם ובלי מדינות
ערביות אחרות. היא עושה את הצעד הזה, ומדובר בהסכם על סידור ענייני פליטים ולא
מדובר על הכנסת הפליטים לישראל. והלא זוהי המדינה אשר בתחומיה, משני עברי הארץ,
מרוכז המספר הגדול ביותר של פליטים. בפירוש נאמר שזה חיזוק לשביתת הנשק. אם מדברים
על ״סיבוב שני״ בכל העולם, זה עוזר לנו בעניין השלום.
זה
אומר לנו גם משהו בעניין ירושלים. זה פותח פתח בעניינים מעשיים, בעניין המסחר וגם
בשאלת הזיכיונות ושאלות כמו הר הצופים והר הזיתים.
אשר
לשאלה הפרלמנטרית. לכנסת, כמובן, צריך להביא את ההסכם לאחר שהוא ייכרת. בצורה זו
או אחרת זה יובא. לא חשוב אם תהיה הצבעה על רטיפיקציה באופן רישמי, או שתהיה הצבעת
אמון או לא. אבל השאלה היא שאנו נוהגים אמון ידוע בוועדת החוץ [והביטחון], קצת
לפני המעשה. ועדת החוץ דנה עכשיו על כך לפי איזה תנאים אפשר לכרות הסכם עם
עבר-הירדן. אירעה תקלה לרגל ישיבה זו, שנתבטלה ישיבה בוועדת החוץ השבוע. גם עצם
הדבר הזה, שוועדת החוץ מתכווצת בשני ימים בשבוע - זאת מיטת סדום. הצעתי לשבת גם
ביום ה׳, אלא שחברי הוועדה לא הסכימו. יצא כך שעוד יאשימו אותי במעשה מכוון,
שדווקא מפני שמשהו מסתדר ביטלתי את הישיבה כדי להגניב את העניין.
ראש
הממשלה ב״ג סיכם כי רק אם יתברר בפגישה עם הירדנים, המיועדת למחרת היום, שקיים
סיכוי ממשי לחתימה על הסכם אי־ההתקפה יהיה אפשר לדווח על כך לוועדת חו"ב.
