18 | הממשלה, ישיבה ל'[1]
21.2.1950
משבר ממשלתי בשאלת החינוך
סעיף א׳: השתתפות שרים
בישיבות
ממשלה
על רקע מחלוקת בין שרי החזית הדתית ובין שרי הממשלה האחרים
בשאלת החינוך הדתי במחנות העולים, החרימו השרים הדתיים שתי ישיבות ממשלה והתעוררה
שאלה אם החרמה זו מחייבת את ראש הממשלה לפטרם. הגדיר את המצב שנוצר כאנרכיה וקבע
כי אם ההחרמה תימשך הוא ייאלץ לפטר את המחרימים: "חבר הממרה את הממשלה ולא בא
לישיבותיה או מבטלה בצורה אחרת, חדל להיות חבר בממשלה,,.
השר מ. שרת: סבור אני,
שאין ממשלה בעולם כיום הזה שעל שולחנה יכולה לעלות שאלה כזאת, וכזאת לא מפני
שממשלות אחרות נוהגות לפי היגיון אחר, אלא שם השאלה לא מתעוררת ואין עולה על הדעת
שיכולה להתעורר - ששר ינסה לאחוז בחבל בשני ראשיו, להחרים את הממשלה ולא להתפטר.
אינני חושב שאנו נפלים מכלל אומה ולשון, אבל אצלנו זו תוצאה ממסורת ידועה שהסכנו
אליה בתנאי המשטר הקודם [של המנדט הבריטי] או המשטרים הקודמים, ועדיין היא משמשת
סרח עודף שסוחבים אנו אותו אחרינו ולא השתחררנו ממנו.
מכיוון
שנתעוררה שאלה זו, רואה אני לפני דבר שהוא לכאורה הגיוני ומובן מאליו ואין צורך
לנסח אותו, ואני רואה זאת בפשטות: הצעות ראש הממשלה הן מסקנה ישירה מהניסיון
שהתנסינו בו. לולא התנסינו בזאת לא היה צורך בכלל לקבל החלטה בעניין זה ולא לנסח
שום החלטה. אל נזלזל בדבר, כי זה קרה ויכול להפוך לשורש פורה ראש ולענה. אך מצד
שני אל נגזים בערך הדבר. ייתכן שזה משבר חולף. אל נעלה זאת מראש לדרגת בעיה חוקתית
שצריכה להטריד את הכנסת. מבחינת יוזמתנו והכרתנו איננו רואים את הדבר בממדים כאלה.
אנו מקבלים מכה כזאת ומודים שקיבלנו אותה. יכול להיות שיעבור זמן, או כתוצאה
מהחלטה זו, או שבכלל אנשים יתרגלו למסורת ידועה - ואז יחדל הדבר הזה ששר יכול
לחשוב שיכול הוא להישאר שר בתנאים כאלה. אך אין זה מוכרח ליפול למעמסה על חוקי
יסוד או על תחוקה זו.
למה
לנו מראש לנפח את הדבר ולשוות לו ממדים של בעיה קונסטיטוציונית? במידה שזה תלוי
ביוזמתנו - אין צורך לקבוע חוק בעניין זה, אלא מסתפקים אנו בהחלטה פנימית בשביל
ממשלה זו. יכול להיות שמחר יקום קבינט חדש שלא יראה את עצמו קשור בזה, או שהבעיה
לא תתעורר. אך בינתיים ראינו פרצה כזאת ואנו סותמים אותה על ידי החלטה זו, וניתן
לחיים אחר כך לפעול.
לאחר דיון נוסף בהשתתפות כמה שרים התקבלה החלטה ברוח דבריו של
ראש הממשלה.
השר מ. שרת: מחובתי
להודיע, שהמשא ומתן עם עבר־הירדן הגיע לנקודת מיפנה. חל מיפנה רציני במשא ומתן.
הממשלה צריכה להתיישב בדעתה ולהחליט אם הולכים אנו בדרך החדשה שנפתחה, שזה מעין
שלב ביניים, שלב לקראת השלום. והדבר דחוף, אומנם לא דחוף בשעות, אבל זה עניין
שאי־אפשר לדחותו לשבוע.[2]
אני
בטוח שמעשי יותר לקיים בירור זה בהשתתפות השרים הדתיים, בייחוד כאשר הודיעו שמחר
הם חוזרים. אם הם חוזרים כאילו בתנאי שהעניין הראשון שיעמוד לסדר היום יהיה עניין
החינוך, עניין זה יכול להעסיק את כל הישיבה. לכן שואל אני מה יהיה גורל בירור זה,
כי אי־אפשר לדחותו.
סוכם כי הבירור הנדרש ייעשה בישיבת הממשלה הבאה למחרת היום,
שהשרים הדתיים הודיעו כי ישתתפו בה.
