9 | התייעצות במשרד החוץ^[1]

יחסינו עם ארצות הברית

פתח טדי קולק^[2] ואמר כי "מטרת הבירור לסכם את מצב יחסינו הנוכחים עם ארצות הברית ולבקש דרכים לשיפורם".

שר החוץ משה שרת: אנסה לארגן את השיחה ולהכניסה בתלם ענייני, ולהגדיר אילו בעיות עומדות לפנינו היום ביחסינו עם אמריקה. קיימים שלושה מכלולים של שאלות: אל״ף, מכלול היחסים המדיניים שבין מדינת ישראל לבין ממשלת ארצות הברית. הבעיה העומדת לפנינו היא כיצד - מבלי לשנות לעת עתה מהגדרת המדיניות הבינלאומית שלנו - להביא את ממשלת ארצות הברית לשיתוף פעולה אמיץ יותר ולהבנה שבתפיסתנו הדמוקרטית אנו נמצאים במחנה המערב. במכלול זה יש לדון גם בנסיעת ראש הממשלה^[3] ובהחלפת השגריר האמריקני. מר [ג׳ימס] מקדונלד פסול לגמרי בעיני אנשי ״מחלקת המדינה״ ואין הם מתחשבים בדוחותיו אף כמלוא נימה.^[4] בי״ת, העזרה הכלכלית - כיצד אפשר להגיע להגברתה על ידי השקעות פרטיות, מגביות וכולי. במכלול זה אף בעיית אספקת נשק. גימ״ל, עניין ההסברה שלנו כלפי הציבור האמריקני.

בשלב זה דיבר ראובן שילוח ואחריו דיבר השגריר אבא אבן והדגיש כי "העוקץ ביחסינו עם אמריקה אינו נעוץ במדיניותנו העולמית אלא במעמדנו האזורי, באי־השתלבותנו במזה״ת, בהיותנו איבר זר בו, שנוא על יתר המדינות באזור. כל עוד מצב זה נמשך עלולה כל פעולה ידידותית כלפינו מצד ארצות הברית להיראות כמכה לערבים והתגרות בם [—] הווי אומר, [האמריקנים] יצטרכו להקריב את תמיכתם בנו תמורת אהדתם של עמי ערב". השגריר הוסיף בין היתר, כי לבעיה זו היתוספו באחרונה שני גורמים המכבידים על ממשלת ארה"ב לנקוט מדיניות אוהדת לישראל: יחס ישראל לאו״ם ולוותיקן: "אם תעמוד בפני ארצות הברית הברירה בין תמיכה בנו ובין תמיכה באו״ם והגברת יעילותו, אין ספק שלא תחליט נגד האו״ם". וולטר איתן, שדיבר אח״כ, אמר בין היתר כי "עלינו להרהר ברצינות אם לא כדאי לוותר ויתורים רציניים כדי לזכות בשלום עם שכנינו, ולשקול אם אין הרווח שנזכה בו עם הסכם שלום עולה על ההפסד של הוויתורים". אח״כ דיברו נחום גולדמן ולאו כהן.

שר החוץ משה שרת: ברור שאנו לא לגמרי בסדר וכי היינו יכולים לעשות הרבה לתיקון המצב. יכולנו למנוע שתי תקלות אשר לא היינו ערים להן במידה מספיקה. אל״ף, מעשי החבלה וההרס בכנסיות.^[5] אומנם הדבר לא היה רק בידינו, כי לצבא היה תפקיד פעיל בעניין, ובו גם משרד החוץ נכשל. בי״ת, שיכון לצירויות. לא עשינו כל אשר ביכולתנו להקל עליהן בשטח זה ועל ידי כך יצרנו כאן הרבה ״דם רע״. בעניין זה נתקלקלו יחסינו גם עם האמריקאים וגם עם הרוסים. אשר לפרשת הפגישות והיחסים האישיים עם האמריקאים, חייב אני להודות שאף אני איני יודע כיצד לדבר עם האמריקאים ובמיוחד עם הנשים האמריקאיות. בעוד שתענוג הוא לנהל שיחה עם הליידי הלם, הרי צמרמורת תוקפת כשנזכרים בגברת מקדונלד או ברעייתו של הנספח הצבאי לשעבר אנדרוז. אך אין הדבר מפחית כמלוא נימה מההכרח בתיקון המצב הנוכחי. יש צורך לשפר את היחסים עם הנספחים, להכין תדריך מיוחד לנציגויותינו בכל העולם בדבר החשיבות שבקשירת יחסי ידידות והסברה עם הצירים האמריקאים בארצותיהם. עלינו לחזק את השגרירות בוושינגטון ולשפר את מנגנון ההסברה והיחסים עם הציבור. נאמרו כאן הרבה דברים נכונים לגבי היחסים. ישנו הבדל לטובה בין מצבה של ארצות הברית לבין מצבה של בריטניה במזרח התיכון. את בריטניה מאשימים בעצם קיומנו - מ״הצהרת בלפור״ ועד למנדט ועד לעלייה - דבר שהביא ליצירת תסביך מסוים. לא כך הדבר ביחס לאמריקה, שהופיעה על במת המזרח התיכון בשלב מאוחר יותר וירשה אותנו ואת קיומנו כעובדה. אמריקה פחות יוצרת עובדות באזור זה של העולם ולפיכך מדיניותה יותר גמישה. אך לעומת זה ישנם כאן גורמים העלולים לסבכנו ביחסינו עם ארצות הברית. מצד אחד מקבלים אותנו האמריקאים כעובדה ומאידך משתדלים הם להגביל אותנו ולהצר את צעדינו.

אני מצטרף לאזהרה שנשמעה כאן מפני אשליית שלום קרוב. קשה לתרגם למעשה את הלכתו של וולטר איתן בדבר הוויתורים. לדוגמה - עניין הפליטים שהוא הקשה ביותר, קשה אף יותר מן הגבולות. אין אנו יכולים לוותר כאן אף כמלוא נימה. אני מחייב את המשא ומתן עם עבר־הירדן מאותו יום שהתברר לי ששלום זה לא יגרור אחריו החזרת פליטים. אני מעז לומר שהמדינות הערביות, פרט לעבר־הירדן, תודענה בז׳נווה שהן מוכנות למשא ומתן של שלום עם מדינת ישראל. אבל כולן תופענה במשא ומתן זה במשותף ובחסות ועדת הפיוס. הן ינקטו צעד זה כיוון שרק כך אפשר להביא למקסימום את הלחץ עלינו לגבי הפליטים. עם כל מדינה לחוד עלולים אנו להתחמק [מהבעיה], אך יקשה הדבר אם נעמוד בפני לחצם המשותף. וכאן ישנו קושי עצום. כשהצענו את הצעת ה־100,000, למעשה ^[6],70,000 חשבתי שלא נצטרך לממש זאת, אבל גם אז נתקלתי בהתנגשות ובהתנגדות כה נואשת מצד כל המטפלים בבעיה זו עד כי היה ברור שהם היו מכשילים את הדבר בתהליך הביצוע.

יתר על כן, אין תנאי החזרת הפליטים דומה ליתר התנאים. לדוגמה, אם נחליט על תשלום סכום [פיצויים] מסוים לא יוכל הציבור [בישראל] להתנגד להחלטה זו ולבטל אותה למעשה, אבל אם נחליט על החזרת הפליטים הרי צריך לחיות אתם, לעבוד אתם, לשתפם בכלכלה - ואין אצלנו הנכונות הזאת מצד הציבור - מבלי לדבר על הקשיים האובייקטיביים של שיכון, ביטחון ומשטר אנושי. זה יהיה גיהינום. לא תיקונים קטנים בגבולות יהיו חשובים, אלא דברים נכבדים הרבה יותר, ועל כן אין אנו יכולים לוותר מבלי לסכן את עצם קיומנו. אם אומרים ״אז אין שלום״ - אז לא יהא שלום. ואם אומרים שלא יהא טוב, הרי לכך אין לי תשובה.

קיימת אצלי חרדה לגבי המשא־ומתן עם עבר־הירדן. אני מקווה לתוצאות, אך איני רואה איזה תשלום נוכל לתת לירדנים, וזהו אחד הגורמים הקובעים ביחסינו עם ארצות הברית. במצב זה אנו מנסים למצוא משענות במדיניותנו. אצל יהודים רבים ברחבי העולם, ובמיוחד בארצות הברית, קיים החשש מפני ״נתינות כפולה״ ולהם אנו יכולים לתת את התשובה הבאה: הערובה הניצחת שלא נבגוד בארצות הברית זוהי זיקתנו ליהדות אותה ארץ, מפני שאף פעם לא נבגוד ביהודים. לא נדרוש מהם להיהפך לגיס חמישי בארצם. תלותנו בם וזיקתנו אליהם לא ייפסקו. וכאן אין כל התחרות, כל אפשרות של התחרות, בין אמריקה וברית המועצות. לפיכך כל הדואג להגברת הקשר שבין ארץ־ישראל וארצות הברית ולביצור עמדת אמריקה אצלנו, חייב לפתח ולהעמיק את הזיקה [היהודית] הזאת.

האם אי־אפשר להשתמש בנימוק זה בהיפוכו לגבי ממשלת ארצות הברית?

עוד טרם מצאתי את הביטוי, אך תוכן הדברים הוא בערך כך: כאן ישנו קשר גזעי והיסטורי בלתי מנותק. ככל שאנו נתפתח כן יעורר הדבר ויפתח את משאלותיהם וזיקתם של היהודים אלינו. אם לא נמצא דרך להידבר איתם [עם הממשל האמריקני] יגרום הדבר לצרות בתוך ארצות הברית, משום שיהדות אמריקה לא תוכל להשלים עם ההתנגדות לנו. לא יועילו שום טענות ומענות בעניין זה. לא כדאי לכם, לאמריקאים, סכסוך מתמיד איתם כיוון שהדבר יסבך את ענייניכם הפנימיים.

בירור כזה הוא דרמטי ומקומם. אולי כדאי להשמיעו בדרכים צדדיות כך שגויים יתחילו לחשוב על כך ובכיוון זה. ברור לנו, אבל, שאי־אפשר להמשיך במצב בו ישראל נראית כגוש זר, חיצוני, כנגד ארצות הברית. מצב זה מסוכן עבורנו. אך אם נציג בפניהם את הדברים כפי שניסיתי לנסח, לא יוכלו להפוך את אושיות משטרם [הדמוקרטי], לא יוכלו לנתק את הקשר שבין יהודי ארצות הברית לבינינו ולא יוכלו לשלול את האזרחות מחמישה מיליון אזרחים.