7 | הממשלה עם הנהלת הסוכנות, ירושלים^[1]

הצלת יהודים - מחוץ לכל מיכסה

הישיבה המשותפת הוקדשה לבעיות העלייה.

שר החוץ מ. שרת: לעניין העלייה. אינני מוכן בשום פנים להתחלחל כאשר מדברים על מיכסת העלייה. בשבילי מושג זה של ״מיכסת העלייה״ הוא מושג של תכנון, ואינני יכול להבין מדוע כל ענפי החיים בארץ יכולים להיות פחות או יותר מתוכננים, ודווקא ענף חשוב זה של המדינה אינו מתוכנן ומלוכד. אם כל הענפים האחרים מתוכננים, אין זאת אומרת שתוכניות מוצאות לפועל בדיוק נמרץ, אבל נעשה המאמץ לתכנן אותן מראש עד כמה שאפשר. למעשה אין ויכוח בדבר מיכסה - אם יכולה להיות מיכסה או לא. הוויכוח הוא איזה מיכסה תהיה. אם לראות את הדברים לפי שהם במציאות כיום, קיימת התרוצצות בין שני גורמים. ישנו מוסד לעלייה,^[2] שהוא מגייס את העולים ומביא אותם, וישנה הסוכנות, אשר צריכה לקלוט אותם ולכלכל אותם. הסוכנות מנסה לעכב ולהקטין את מספר העולים, והמוסד מנסה לפרוץ ולהגדיל את מספרם. גם המוסד פועל לפי מיכסה, אלא שהמיכסה שלו יותר גדולה. גם המוסד מחשב כמה אנשים יש לו וכמה אנשים יוכל להביא בהתאם לכספים, להוצאות ההובלה, למקום שישנו במחנות מעבר שונים וכולי. המוסד הזה יודע תמיד, שבחודש מסוים יטפל במספר מסוים של אנשים. לא תמיד יוצאת התוכנית לפועל.

הסוכנות מתכננת אחרת, כי היא מתכננת לפי אמצעים העומדים ברשותה, והיא אומרת להביא פחות. הוויכוח הוא בין שתי המיכסות. מותר וצריך לתכנן, כלומר, לעבוד לפי מיכסה ידועה של עולים, אשר חושבים שיוכלו לבוא בשנת 1950. צריך להכין את כל הכלים הדרושים לכך, אבל תכנון זה מחייב שני סיכונים: אל״ף, צריך להיות ברור שלא יוכל לקרות מקרה כזה, שיהודי יבוא לשערי הארץ ויוחזר מהם אלא אם כן הוא פושע או פסול מאיזושהי בחינה מוסרית אחרת. יש לקבל כל יהודי שיבוא. בי״ת, צריך להיות ברור, שאם נשקפת סכנה של כליה או של רדיפה של איזהשהו קיבוץ יהודי, או אם ניתנת אפשרות להעלות יהודים מארץ שבה האפשרות הזאת מותנית בזמן, מוכרחים לנצל את המועד הנכון ולא להחמיץ את ההזדמנות, ולעשות את כל המאמצים כדי להחיש את הצלתם של היהודים האלה מחוץ לכל מיכסה-שהיא. שני הדברים האלה צריכים להיות ברורים.

אם ניגש כך לעניין, אינני רואה לדאבוני את הסכנה שנעבור את המיכסה של 160-150 אלף בשנה זו, כי העלייה בשנה זו אינה הולכת כמו בשנה שעברה. בשנה שעברה היו המחנות בגרמניה ובקפריסין, היתה יהדות תימן והיתה יהדות בולגריה. כל היהדויות האלה נתחסלו בגולה והיה לחץ קשה על הזמן ועלינו. מכאן ואילך המצב אינו כך, אלא אם כן תחול מהפכה במובן העלייה במזרח אירופה. לגבי צ'כוסלובקיה אנו יודעים כמעט בדיוק למה יש לנו לצפות. הם [ממשלת צ'כוסלובקיה] תולים את העלאת 4,000 היהודים בחתימת חוזה מסחר. הם אומרים לנו דברים ברורים בקשר לכך. אנו יודעים כמעט בדיוק למה יש לנו לצפות מבולגריה - 5,000-3,000 עולים. אנו יודעים כמעט בדיוק למה יש לנו לצפות מיוגוסלביה. אנו יודעים, לא כל כך, אבל בערך, למה יש לצפות מפולין. אנו צריכים להיות מוכנים לעלייה מפולין ואפשר להעריך אותה במספרים. איננו יודעים מה יהיה ברומניה ובהונגריה, כי שם יש שיתוק ואנו עומדים בפני קיר אטום. אם הקיר הזה ייפרץ, לא תחול על העלייה מארצות אלו כל מיכסה ונעלה כמה שרק נוכל. זה יהיה סבל רב, אבל נהיה מוכרחים להעלות כמה שרק אפשר. אולם קשה מאוד להניח שכך יהיה המצב בשתי ארצות אלו.

מה נשאר לנו? אם יש עולים במערב אירופה, הרי אין כל שאלה בדבר זה. נקבל כמובן כמה יהודים כאלה שרק ירצו לעלות - מאמריקה הלטינית, מארצות אירופה, ועוד ועוד. נשארו שתי ארצות מזרחיות - ישנן ארצות צפון אפריקה, שבהן המצב אינו קטסטרופלי, אבל יש בהן ציבור יהודי גדול הכמה בדרך כלל לעלייה. יש שם גם עיכובים שונים. ישנן ארצות המזרח שמהן יש מנוסה - מצרים ואיראן.

לגבי ארצות צפון אפריקה, מותר בהחלט וצריך לתכנן, כי אחרת תהיה אנרכיה ואחרת רבים יחזרו ותהיינה צרות צרורות. אנו צריכים לדעת למי אנו הולכים שם, ומותר לנו לחבר תוכנית לשנה אחת או לשנתיים, אבל לא לעשר שנים. אם במשך השנה יבואו שינויים מפתיעים בקשר לארצות אלו, נוכל לתכנן לשנים הבאות. יש לנו ניסיון ידוע בעניין זה. אנו יודעים להבחין מה נשאר בלוב, בתוניסיה ובמרוקו. אינני מקבל על עצמי להציע איך לעשות את הדבר. אינני בקי בעניינים אלה, אבל לדעתי מותר לחבר תוכנית, כי בלי תוכנית אינני יודע מה יהיה.

בנוגע לארצות כמו מצרים ואיראן, שמשם יש מנוסת חרב, אנו יכולים להעריך כמה יהודים יעלו, כי אנו יודעים כמה יהודים ישנם במצרים. אפשר לומר שחצי ממספר יהודי מצרים יעלו. אבל כאן לא תהיינה כל הגבלות, כי הן לא תיתכנה.

למדינה אין כל שליטה כיום. המדינה קיימת בכדי לפתוח את שעריה, אבל עובדה היא שאין לה כל שליטה. פעם היה לי דין ודברים עם גזבר הסוכנות בעניין זה, כאשר הקטין את המיכסה למצרים. אני חשבתי שהדבר לא ייתכן. נכמרו רחמי עליו ולא עשיתי מזה עסק, אבל נעשה דבר שאי־אפשר להצדיק אותו. היוצאים ממצרים הם פליטי חרב. איננו יודעים מה יהיה שם. ה״וואפד״^[3] נוהג במדיניות ליברלית, אבל אי־אפשר לדעת מה יהיה להבא. על פי הוראה מהסוכנות הוקטנה המיכסה למצרים, והתוצאה היתה שנופצו שמשות בצירות מסוימת, כי העלייה הזאת הולכה כעת דרך איטליה או צרפת.^[4]

הסוכנות הקטינה את המיכסה מאיראן והדבר לא ייתכן. מחודש יולי ועד עכשיו הועלו משם לארץ על ידי בריחה ועל ידי העלאה במטוסים 4,000 איש. אולם זה אינו נותן כל מושג מהקצב החודשי. בדצמבר עלו 800, אבל בינואר הגיע המספר ל־2,000. היתה מלחמה על כך, והסוכנות רצתה להעמיד את מספר העולים משם על פחות מ־1,000 לחודש. המוסד לעלייה התחכם ומילא את המחנה באיראן, ואנו איננו יודעים מה ילד יום. יש להם סיכויים ל־3,000 איש. יהדות איראן מונה כ־130 עד 140 אלף נפש. לא כולם יכולים לצאת בתנאים הקיימים, אבל כמעט כל הנוער יכול לצאת משם ולפעמים גם משפחות. לרגל עניינים עם איראן נזדמן לי לברר את הבעיה. אנשי המוסד לעלייה הודיעו לי, כי הסוכנות אומרת להם לא להביא יותר ממספר מסוים. הם ממלאים את המחנה באיראן, אבל יש גבול לדבר וזה כרוך בסיכונים. לפי דעתי אין להיבהל. אני מדבר כרגע בשמי. זו אינה עמדת הממשלה, אבל אני חושב שאין ויכוח בענין זה - ובדרך כלל מותר לקבוע את המיכסה. המושג ״מיכסה״ אינו אומר שיש להגביל את העלייה, אלא נותן אומדנה של מספר היהודים העתידים לעלות לארץ בשנה הבאה. לפי זה יש להכין תקציב ולפעול. הדבר מחייב לא רק את הסוכנות, כי אם גם את הממשלה ואת כל המנגנון הכספי והכלכלי שלה.

אולם אם תהיה באיזה־שהוא מקום שואה, סכנה, או הזדמנות שאינה חוזרת - תחרוג העלייה משם מכל מסגרת של מיכסה, בין שהמדובר ב־1,000 איש או ב־50,000. מובן שאם נעמוד בפני קטסטרופה כלכלית לא נקלוט מיליונים, אולם לעת עתה אין קטסטרופה כזאת, ולעת עתה לא ישתלט נאציזם באמריקה.