4 | התייעצות בהנהלת משרד החוץ בענייני ירושלים^[1]

ישראל מול הוותיקן

המנהל הכללי וולטר איתן פתח ואמר כי מטרת הפגישה לקבל הסברה מאת שר החוץ בדבר קו הממשלה בקשר לירושלים ולקראת פעולת משרד החוץ בעתיד.

שר החוץ: העמדה העקרונית של הממשלה כלפי חוץ ידועה לכל. כרגע יש חוסר בהירות מפאת האי־התקדמות במשא ומתן עם עבר־הירדן. אין קשר עם העבר־ירדנים ואין לדעת אם יהיה קשר מחודש ואיך יפול דבר. יכול להיות שנראה כי כל השיחות היו מבחינת ניסיון נוסף לבירור העניינים, הפעם לפי יוזמת הצד השני, וכי לא תהיינה תוצאות ממש.

בינתיים צצה תוכנית גארו^[2] - היא מתבססת על חלוקה משולשת של ירושלים, כלומר חלק יהודי, חלק ערבי וחלק נוצרי בצורת מובלעת. השתלשלות התוכנית והתהוותה אינן ברורות, אולם אפשר לקבוע שהעיקרון של שטח נוצרי חשוב מאוד בעיני הנצרות וצץ בשיחות לאין ספור. האומות הנוצריות התלוננו שאם תחולק העיר בין יהודים לערבים לא יהיה לנצרות חלק ונחלה. זכור שההצעה ההולנדית דיברה על אזור מיוחד [בירושלים] תחת פיקוח או׳׳ם.^[3] אותו רעיון צץ גם בשיחה בין דר׳ עליאש והארכיבישוף מקנטרבורי. כאשר דר׳ עליאש ביקש לשכנע אותו לרעיון בינאום העיר העתיקה היתה תגובת הארכיבישוף: "אולם יש לצרף חלק מן העיר החדשה לשטח הבינאום".

כידוע היתה תגובתו של קדוגן לתוכנית גארו קרירה ביותר. הוא הודיע לגארו שאינו יכול להביא בחשבון תמיכה בתוכנית ׳אלא אם כן יסמכו שני הצדדים ידיהם עליה׳. כידוע, הגיבה ארצות הברית בדיוק באותו האופן אלא שהיא מייחסת חשיבות יתר להסכם משולש, כלומר כולל הוותיקן.

לו היו היום מציעים לנו תוכנית, שלפיה העיר העתיקה תחולק והרובע היהודי יעבור לידנו - עד הכותל המערבי, הרי את הכותל עצמו לא נוכל אף פעם להשיג מאחר שהוא משמש משענת למסגד עומר - מסגד עומר יעבור לערבים והרובע הנוצרי, כולל קבר ישו וכולי, יהווה מובלעת נוצרית של האו׳׳ם, הרי אפשר היה לתמוך בחלוקה כזאת, כמובן בתנאי שכל העיר החדשה נשארת תחת ריבונותנו השלמה. במקרה כזה הייתי רואה רווח גדול בכך לו היינו מתפטרים מאזור [כנסית] ״דורמיציון״ [שבמעלה הר ציון] והיינו מצרפים אותו למובלעת הנוצרית. המקום הזה הוא המקום הקדוש היחידי שברשותנו והוא עלול תמיד לגרום לנו צרות וטענות, תביעות וסכסוכי אינטרסים שונים.

אך בקשר לתוכנית המוצעת כעת יש לזכור שהמשא ומתן עם המלך [עבדאללה] לא נותק לחלוטין. כרגע אנו נשארים בעמדתנו הקודמת - ירושלים העברית למדינת ישראל והמקומות הקדושים לפיקוח האו״ם. לא ייתכן לגלות יוזמה מצדנו לתוכנית גארו ולא ניכנס למשא ומתן ממשי עליה. בכלל לא ננקוט שום צעדים רישמיים בעניין ירושלים כלפי מועצת הנאמנות. לא עלינו להראות להם דרכים כיצד לצאת מן המצר. טוב שתהיה מבוכה והתפוררות.

ארצות הברית לוחצת עלינו בכיוון הסכם מהיר עם הוותיקן. משלחתנו בניו-יורק דנה בזה והחליטה שאין עלינו למהר בשום יוזמה כלפי הוותיקן לפני בוא שעת הכושר, משתי סיבות: אל״ף, המשא ומתן עם המלך והמשכו מחזקים את עמדתנו כלפי הוותיקן וכדאי לתת לתהליך הזה להימשך. בי״ת, יש לחכות עד שנראה כיצד תפעל מועצת הנאמנות. הרי הוותיקן ייטה לפשרה ולוויתורים רק כאשר ישוכנע שהצלחתו של ה-9 בדצמבר^[4] יתורגם לשפת המציאות. כל עוד הוותיקן סבור שההחלטה ניתנת אולי להגשמה, לא ייתן לנו דבר. כשיידע הוותיקן שאין לו תקווה במועצת הנאמנות, יעלו סיכויינו.

תפקידינו בזמן הקרוב הם:

אל״ף, השפעה בצינורות דיפלומטים על המדינות החברות במועצת הנאמנות שתצטרפנה לתהליך הנסיגה [מהחלטת הבינאום] אשר החל כבר. אנגליה ואמריקה בוודאי ניתנות להשפעה בעניין זה, והופיעו סימנים ראשונים לנסיגה במשלחת ברית המועצות במועצת הנאמנות.

בי״ת, פעולות הסברה בכל בירות העולם בעניין ירושלים לקראת היום בו תועלה הבעיה מחדש בעצרת.

גימ״ל, תכנון הופעתנו בז׳נווה כלפי מועצת הנאמנות, ועדת הפיוס והמשלחות הערביות [שכולן פועלות שם]. יכול להיות שתהיה אפשרות של קשר עם המצרים בז׳נווה. אולם אין אנו יודעים אם הם יהיו מוכנים לדבר. העניינים מעורפלים - עמדת ה״וואפד״^[5] לגבינו, יחסי ה״וואפד״ והמלך [פארוק] וכולי. אולי יתגבש עוד יותר הסירוב לבוא בדברים אתנו.

אומנם החלטנו להעמיד את המגע עם ועדת הפיוס עד למינימום, אולם אסור שהחלטתנו זאת תפגע באפשרויות של מגע ישיר עם המדינות הערביות בחסות כביכול של ועדת הפיוס. לא נשלח הפעם משלחת לשיחות עם ועדת הפיוס כפי שעשינו קודם, אולם האפשרויות של מגע עם המצרים מחייבות שגירת איש מיוחד. לא נחרים כמובן את ועדת הפיוס. נענה לפניותיה. לא נשתף פעולה עם מועצת הנאמנות בביצוע ההחלטה, אך גם לה נענה כאשר תפנה אלינו. ובוודאי לא נחרים אותה.

מניחים שמועצת הנאמנות תעבד תוכנית ותגיש אותה לשני הצדדים. שני הצדדים יענו בשלילה. אנו נחזור ונאמר שאנו מעוניינים בהסדר חיובי לפי הצעותינו. אני מקווה שעבר־הירדן תענה לפי אותם הקווים ותגיש תוכנית דומה. זאת אומרת, שהדוח של מועצת הנאמנות יכלול את תוכניתנו־אנו. אנו נאמר אז מה שאמרנו קודם, אולם בצורה יותר מפותחת ומפורטת, אולי גם בצורה יותר מתקדמת לפחות למראית עין - ניתן נקודת אחיזה יותר ממשית מאשר בניסוחינו הקודמים. בניסוח זה ניעזר על ידי באנץי^[6] אשר אין כמוהו היודע להלביש שלד רזה למדי בניסוחים המראים דאגה וכנות ומוסיפים אור ובשר כביכול. גארו רצה להכניס את באנץי, בעל השם הקוסם בענייני ארץ־ישראל, כבר בשלב חיפושי הפשרה, אך באנץי סירב כי היה בטוח כי חיפושים אלה נידונים לכישלון, וצריכים להיכשל, על מנת שמועצת הנאמנות תהיה מחוייבת להינתק מהחלטת העצרת. ״מחלקת המדינה״ [של ארה״ב] אישרה את דעת באנץי בעניין זה וגארו פועל כעת לבד. באנץי שומר את עצמו לשלב יותר מאוחר ויותר מעניין. בשלב יותר מאוחר, כאשר יגיע העניין לעיבוד הדוח של המועצה למזכיר הכללי ולעצרת, הוא ייכנס לעובי העניין ואז ננסה לקחת אותו לצידנו. חשוב מאוד, שאלטרנטיבה להחלטת העצרת ולתוכנית גארו תהיה לא ההצעה ההולנדית כי אם הצעה קונסטרוקטיבית אחרת, אשר תהיה למעשה הצעתנו.

להלן פירט מ"ש את מטלות ההסברה שעל נציגי משרד החוץ לבצע בבירות השונות בנושא ירושלים. המנכ"ל ו. איתן ביקש מהשר לעמוד על הסיבות שבגללן אין ישראל מעוניינת בכינוס מושב מיוחד של עצרת או״ם בנושא ירושלים.

שר החוץ: ואלה הן הסיבות: אל״ף, אם יתקיים כנס בחצי הראשון של השנה יהא זה קרוב מדי ל־9 בדצמבר [1949]. זיכרון ההחלטה [על בינאום ירושלים] יהיה טרי והמשלחות תראינה את עצמן מחוייבות להתמיד בקו ההוא. המשך ההפסקה בין 9 בדצמבר ודיון מחודש הריהו לטובתנו. בי״ת, מעשה עלייתנו לירושלים^[7] יהיה מושלם ובבחינת נחלת העבר, לא יעמוד במרכז ההתעניינות ולא יוכלו להשמיצנו כמפירים את החלטת האו״ם. גימ״ל, כנס מיוחד המוקדש כולו לבעיית ירושלים ירכז את כל מרצן של המשלחות בעניין זה ואנו נהיה על ספסל הנאשמים. אם הדיון יידחה לכנס הרגיל לא יהיה להט מיוחד לגבי בעיית ירושלים, אשר תעמוד על הפרק בין בעיות בינלאומיות רבות אשר תתחרינה התחרות יעילה במכשלה הזאת. דל״ת, בכנס מיוחד יש תמיד סכנה שתועלינה בעיות הפליטים והגבולות, בעוד שאין אנו מעוניינים בדיון בהן בזמן הקרוב.

שבתאי רוזן, היועץ המשפטי של משרד החוץ, הביע דעתו כי יש לנסות להגיע להסכם חלקי עם עבר־הירדן לגבי ירושלים בלבד, וכי יש למצוא דרך להסכם עם הוותיקן בהקדם.

שר החוץ: הממשלה החליטה נגד הסכם חלקי על ירושלים עם עבדאללה. בדבר הוותיקן, השאלה היא לא כיצד למצוא דרכים לוותיקן אלא במה לבוא לוותיקן. הדרכים קיימות, השאלה היא אם ישנם נתונים להסכם. הוותיקן נמצא אחרי ניצחון עצום, אולי הניצחון הפרלמנטרי הגדול ביותר שנחל אי-פעם. כוחו במיקוח גדול מאוד בעיניו-הוא. מצד שני, יש אנשי הוותיקן היודעים שמה שהוחלט לא יצא לפועל. ספלמן,^[8] למשל, בשיחתי אתו לא היה לגמרי בטוח שההחלטה תוגשם. מתוך דבריו אפשר היה להבין שהוא ידע שהיא לא תצא לפועל, אם כי לא אמר כך במילים מפורשות. אנשי הוותיקן יודעים שההחלטה לא תוגשם, אלא שהיא נתנה להם כוח מיקוח כזה אשר יוכל להשיג פתרון שהוא אומנם פחות מבינאום, אך הרבה יותר, מבחינתם, מאשר הצעתנו-אנו - אם זה אזור מיוחד [בירושלים] או זכויות מיוחדות או חוק מיוחד במדינת ישראל אשר הרוב בכנסת לא יוכל לפגוע בו, או אם זה הסדר מבוסס על אקסטריטוריאליות של מקומות קדושים.

ברור שיש לפעול למען סבך את העניין במועצת הנאמנות, כי תהליך זה יכריח את הנסיגה מן ההחלטה. מצד שני, יש להיזהר בהצעת תוכניות מצידנו למועצה, כי אז אנו מתחייבים במשהו, ואם נשיג שמשלחת אחרת תציג תוכניות, נתחייב כלפי המשלחת הזאת וגם יש בזה משום סכנה שהמשלחת תציג את הדבר לא בדיוק כפי שאנו היינו מציגים אותו. אסור שנתייצב כמשתפי פעולה וכמקבלי בסיס הדיונים של המועצה.

יש להיזהר, כי בהציענו הצעות אנו מקבלים את העיקרון של הבינאום. אם נסכים לעיקרון, עלולה המובלעת להתרחב בתהליך המשא ומתן ולפגוע בנו בסופו של דבר. כעת עמדתנו צריכה להיות: אנו מתנגדים לבינאום טריטוריאלי, בפרט לבינאום שטחים כמו אזור ״המלך דוד״ ו״טרה סנטה״ אשר אין בהם שום מקום קדוש. לא נוכל לקבל את העיקרון של בינאום שטחים שהם לגמרי חילוניים. אפשר לרמוז, שאם כוונתם ליצור מובלעת אך ורק של מקומות קדושים אז אפשר אולי לדבר על הכללת המקום הקדוש הנמצא ברשותנו, אבל מיד יש לשאול אם יש להם הסכמת עבדאללה למובלעת כזאת, או הסכמת הבריטים ללחוץ על עבדאללה שיסכים למסור את השטח שברשותו למובלעת כזאת. לא אנו ניקח ממנו את העיר העתיקה על מנת למסור אותה לאו״ם, אך אם אחרים ישיגו את הסכמתו למסור את המקומות הקדושים, ואם התוכנית היא למסור מובלעת הכוללת אך ורק את המקומות הקדושים ממש, הרי עניין ה״קנקולום״ שבידינו לא ימנע את התוכנית.

ביררתי עם משה דיין,^[9] שאפשר להעביר קו אשר משאיר את החלק העיקרי של הר ציון בידינו ואשר אינו פוגע בגישתנו לרובע היהודי בעיר העתיקה, ובכל זאת מוציא את [כנסיית] ״דורמיציון״ מן השטח שלנו ומצרפו למובלעת הנוצרית. משה דיין אומר שאומנם כרוך בזה אובדן המשלט החשוב ביותר בהר ציון, אולם אין לדבר חשיבות מכרעת, כי בין כה לא נוכל בשעת קרבות להשתמש במשלט זה, הנמצא במקום קדוש.