44 | הממשלה, ישיבה מ"ד[1]                                                                                     9.5.1951

קרבות תל אל־מוטילה

סעיף שמ״ב: הסכסוך בגבול הישראלי-סורי

[ר' מפה בקובץ ה-PDF]

השר מ. שרת: הייתי סבור כי החברים ירצו לשמוע סקירה על השתלשלות המאורעות בגבול סוריה ועל הפעולה המדינית שנעשתה בעניין זה. הזמנתי את הרמטכ״ל [יגאל ידין] שיהיה נוכח בישיבה זו וימסור גם הוא סקירה, ואני מודה לו מאוד שנענה להזמנתי, כי הוא עמוס עתה עבודה. הוא ממלא תפקיד גם בקשר למצב בגבול סוריה-ישראל וגם בהכנות למצעדים הצבאיים בארץ [ביום העצמאות].

החברים יודעים היטב את השתלשלות שקדמה לשלב האחרון, שהיתה קשורה בעיקר בעבודת החולה: התנפלויות על העובדים, יריות על הטרקטורים וכל הסיבוכים שנגרמו מכך וכיצד הגיע העניין למועצת הביטחון. בשבוע האחרון פרץ נחשול חדש של מאורעות צבאיים ומאורעות דמים ללא קשר ישיר עם עבודת הייבוש ולא בסביבה שעבודת הייבוש נגעה בה.

האזור המפורז, שהוא מקור כל הצרה על הגבול הישראלי-סורי, מתחלק לשלושה או בעצם לארבעה סקטורים:

האזור של נוקייב-עין גב [כולל גיא אל־חמה], שהוא ממזרח למים, מזרחה לכנרת והירדן, בטריטוריה שלנו [המפורז הדרומי].

האזור השני, המרכזי [הדרומי], משתרע ממערב לירדן, מצפון לכנרת. צורתו משולש, משולש אשר בסיסו לאורך הירדן וקודקודו נתקע בתוך הטריטוריה שלנו מערבה מהירדן.

האזור הצפוני [למעשה, הקטע הצפוני במפורז המרכזי] זהו האזור העיקרי שבו נוגעת עבודת הייבוש ממערב הירדן, ממשמר הירדן, והוא משתרע מזרחה למי־מרום,^[2] מקיף נקודה ידועה בשם ״דרדרה״.^[3]

יש עוד פינה קטנה, אשר אני מזכירה לשם השלמות, אבל אנחנו נוכל לגמרי להתעלם ממנה, זוהי סביבת תל־עזיזה [תל־עזאזיאת; הוא המפורז הצפוני].

גיא החיזיון של המאורעות שאני בא להרצות עליהם הוא האזור המרכזי [הדרומי] והוא מופיע בחילופי המכתבים ובמיסמכים בשם ״האזור המרכזי״ - הוא אותו המשולש שבסיסו הירדן וקודקודו ב[מילה לא ברורה במקור].[4]

העניין התחיל לפני שבוע. ב־2 במאי הופיעה קבוצה חזקה של ערבים, למראית עין רועים, כי היה איתם גם בקר. הם חרגו מהאזור המפורז והתפשטו על השטח [של תל אל־מוטילה]. יחידת הסיור שלנו, שהיתה שם, פתחה באש וקבוצת הרועים ענתה באש ושלושה מיחידת הסיור נפלו והרביעי נפצע ומת כעבור שעות מספר. יחידה זו, אשר התבדד שהיא חלשה מדי, היתה מוכרחה לסגת, ובינתיים תפס כוח ערבי זה עמדה. הוא תפס עמדה מחוץ לאזור המפורז. אומנם הגבעות אינן גבוהות ביותר, אף על פי כן הן גבעות, והיחידה הערבית התבצרה שם. הצבא אירגן מיד כוח חזק יותר, ואחרי קרב, ואחרי ההתנגדות שלהם, הם נזרקו משם. אנו השתלטנו על המקום הזה, השתלטנו עליו אחרי שזרקנו ממנו את הכוח הערבי, אבל הערבים לא הסתלקו ולא התפזרו, אלא נסוגו דרומה ותפסו עמדה שהיא ממש בקודקוד, ואם אנו רוצים, יכולים לומר שעמדה זו היא בתוך האזור המפורז ויכולים לומר שהיא מחוץ לאזור המפורז. בין כה וכה הם הופיעו שם מתוך הפרת הסכם שביתת הנשק, כי בתוך האזור המפורז אסור להופיע בנשק. כעבור זמן מה הם התפשטו לצפון, תפסו שם גבעה שהיא לכל הדעות באזור המפורז.

מצב זה נמשך יומיים־שלושה. היו חילופי יריות ובינתיים החלו להגיע ידיעות שבין לבושי הבגדים האזרחיים נמצאים גם אנשי צבא סוריים, שכל הענין מתנהל על ידי הצבא הסורי.

כדי לסכם כל הפרשה הזאת, היו לנו שלושה מקורות של ידיעות. קודם כל, יש לנו מקור ידיעות סודי, אשר במהימנות ידיעותיו ובדיוקן אין להטיל אפילו שמץ של ספק, ולפיהן התברר כי יש שם אנשים מצבא סוריה. היו גם נפגעים ולפי שמות הנפגעים אפשר לקבוע שהאנשים הם סורים. את המקור הזה אין אנו יכולים לגלות. אין אנו יכולים להוכיח ידיעותינו לפי מקור זה ובהסתמכותינו עליו, אלא אנו יכולים לומר באופן תקיף שיש לנו ידיעות מוסמכות, כי אם נגלה את מקור הידיעות אנו מסכנים גם את המקור וגם את מביאי הידיעות. המקור השני: הסתכלות האנשים שלנו ועובדות חיצוניות מובהקות על מהלך הפעולות של הצד שכנגד. אופן ניהול הקרב, חלוקת האש וגם ההתנגדות הנמרצת שנתגלתה כשניסינו להתגבר על הנקודה בקודקוד המשולש, העידו שלא רק אנשי המקום אזרחיים הם בין הלוחמים. אנשי המקום שלנו, שעקבו יום ולילה אחרי הנעשה בסביבה ומסרו פרטי פרטים, למדו שיש איזה כוח שהוא כוח צבאי סדיר או מנוהל על ידי כוח צבאי סדיר, אבל בכל אופן יש בו עמוד שידרה חזק.

המקור השלישי בא לאחר המעשה. לאחר שהתגברנו על העמדה נמצאו שם כלי נשק, תחמושת, כל מיני תשמישים צבאיים שהעידו שמקורם מהצבא הסורי, ונמצאו גם שלושה אנשים במדים והאנשים נחקרים עכשיו.

בזמן מהלך הקרבות חל איזה שיברון, משבר במכונת הפיקוח של האומות המאוחדות. מפקחי [משקיפי] או״ם שמצידנו לא הגיעו למקום הפעולה. ייתכן שפחדו, ייתכן שניסו ולא יכלו להגיע לשם מחמת האש. לעומת זאת, מהצד הסורי פעל מנגנון הפיקוח וזה החל ליצור תמונה חד־צדדית. הזמנתי אלי את ראש המטה בפועל, קצין בלגי, והוא הבטיח לשלוח לשם מפקחים, ובאמת למחרת היום, בשבת, ניגש לשם אחד המפקחים. זה היה בתוך מהלך העניינים.

כל הזמן היה קשר הדוק ביני ובין המטה [מטכ״ל צה״ל]. לא תמיד ידעתי בתור מי אני פועל, ולא פעם אחת שאלתי את עצמי אם אני פועל בתפקיד ממלא מקום שר הביטחון, או אני פועל בתפקיד שר החוץ, אבל עלי לציין שפעלנו כל הזמן בדעה אחת ובעצה אחת.

בכללה קיבלתי דעת המטה הכללי, שמוכרחה להיות פעולה נמרצת לזרוק את הערבים מהנקודות שהם תפסו, אבל עמדתי על המשמר לא להיכשל בדבר עבירה מצידנו, כי ההיגיון של ארגון האומות המאוחדות הוא שדבר עבירה מהצד שכנגד אינו מכשיר דבר עבירה מצידך. הוסכם בינינו, שאנו נישמר מלהיכנס, או מלהיכנס עמוק יותר מדי, לתוך האזור המפורז. יחד עם זאת, היה ברור שמוכרחים לעקור אותם משם ולתת להם מכה אנושה. נעשה ניסיון בכוח בלתי מספיק. לבסוף נעשה ניסיון שני בכוח מספיק והוכתר בהצלחה.

במאמר מוסגר אגיד, שמלבד השיקול שיש לעקור הרע משורשו בסביבה זו, ולא לתת לרע להתפשט, פעל שיקול, על כל פנים אצלי - אולי פעל שיקול זה גם אצל המטה - שעלינו לשמור על שמו וכבודו של צבא הגנה לישראל נוכח כל הפורענויות שיכולות לבוא, שלא יהיה מצב שצבא הגנה לישראל מחליט על ביצוע פעולה ואינו מצליח אם מחוסר כוח, אם מחוסר חזון, או התנגדות גדולה מדי של הצד שכנגד. אני אומר זאת, כי בסופו על חשבון התברר כי הכרעה זו עלתה לנו בדמים מרובים. אנו סבלנו אבדות לא קלות במבצע זה, אבל העיקר הוא שעקרנו אותם משם.

בינתיים, אני יותר לא אכנס לפירוט הצבאי, אבל אני רוצה לעבור לרקע המדיני של הבעיות ולכל הגורל של הסכמי שביתת הנשק, או לכל הפחות של הסכם שביתת הנשק הנוגע בסביבה זו.

הסורים נקטו להם עמדה נוחה ביותר: הם אינם אחראים לכל העניין, כוחות בלתי סדירים פועלים בסביבה. ההוראות על הפסקת אש אינן נוגעות ואינן מתייחסות להם.

המשקיפים של ארגון האומות המאוחדות בצד שכנגד, וגם ממלא מקום ראש המטה, במידה שהוא שם ורוב הזמן הוא שם, מעבירים גירסה חד־צדדית לארגון האומות המאוחדות, זאת אומרת למועצת הביטחון. הדברים הגיעו למועצת הביטחון עצמה, ואנו בעצמנו יזמנו הבאת הדברים בפני מועצת הביטחון. האשמנו את סוריה בהפרת שביתת הנשק, במעשה תוקפנות נגדנו. נעשתה פעולה נמרצת בוושינגטון, בלונדון ובפריס, גם בקריה, על ידי שיחות חוזרות ונישנות עם כל הנציגים הדיפלומטיים. אני יכול לציין, שהנציגים הדיפלומטיים, בייחוד הנציג האמריקני, אבל גם האנגלי וגם הצרפתי, קיבלו בדרך כלל את גירסתנו. אין רע בלי טוב, ודווקא העובדה שמשקיפי האו״ם מצידנו לא הגיעו לאזור הפעולות, דחפה אותנו להביא את הנספחים הצבאיים של הצירויות לשם. הבאת הנספחים הצבאיים, בייחוד הנספח הצבאי האמריקני, שימשה תנא מסייע פנימי לגירסה שלנו, ואם כי הם לא התנבאו כולם בסגנון אחד, הרי על ידי כך אישרו והוסיפו מהימנות לדין וחשבון שלנו, לידיעות שמסרנו, וחיזקו את מעמדנו כלפי מחלקת המדינה בוושינגטון.

באופן כזה הופיע הדבר לפני מועצת הביטחון. כאשר הדבר הופיע לפני מועצת הביטחון, כמו שאמרתי בראשית דברי, מצא את מועצת הביטחון כבר ״אחוזה״ בעניין זה וגם אילמלא חלו מאורעות אחרונים אלה מה־2 במאי עד תמול שלשום, היתה צריכה מועצת הביטחון ביום ג' לסכם את הדיונים שלה, שהחלו מהדיונים הקודמים על הפרעת העבודה בייבוש החולה עד מקרה הרצח של השוטרים בסביבת אל־חמה.[5]

אנו כל הזמן עקבנו אחרי מהלך העניינים משני צדדיו לגבי מה שקדם ולגבי העניין הזה. דבר זה חוסל נוכח פרשה חדשה זו. היו שלושה שלבים של סכנה. הסכנה הראשונה שנשקפה לנו היתה שמועצת הביטחון תקבל החלטה הגוזרת עלינו להפסיק את עבודת ייבוש החולה. כאשר טריגווה לי עזב את ניו יורק, וגם בידיעות שקיבלנו ישר מניו יורק, היה זה המצב. וגם כאשר טריגווה לי ישב אצל ראש הממשלה בחדר הסמוך לחדר בו יושבים אנחנו, הוא אמר כי מצבנו המוסרי חזק, ״עצום״. כולם בטוחים שכוחנו הצבאי הוא בשיא המדרגה ואין לחשוש למצבנו. אבל לכן עלינו מאוד להיזהר מלהופיע כמתרברבים ותוקפנים כלפי מועצת הביטחון, ועלינו למלא כחוט השערה כל החלטה של מועצת הביטחון. גם אם מועצת הביטחון תחליט להפסיק את עבודת ייבוש החולה, עלינו להפסיק את העבודה וזאת מתוך הביטחון שסוף הצדק להופיע ולא ירשם שהמרינו את פי מועצת הביטחון. למדנו מדבריו שזוהי אפשרות רצינית, אך עתה ירד דבר זה מעל הפרק.^[6]

עוד לפני ההסתבכות האחרונה הופיעה סכנה חדשה, ואנו יודעים ממקורות נאמנים כי אמריקה, אנגליה וצרפת דנו על הדבר וניסחו מסקנות משותפות. ניהלנו פעולה דיפלומטית להדוף הסכנה בשלוש בירות וכלפי הנציגים הדיפלומטים בקריה, ואמרנו להם שזה נודע לנו. ההחלטה היתה שצריכים לדרוש מאיתנו להחזיר הערבים שהוצאנו [מן ה״מפורזים״], או שעזבו במשך הסיבוכים, זאת אומרת שנרשה להם לחזור. אנו צריכים להבין מהו הדבר בשבילנו. אנו מאשימים את סוריה, שמתחילת חתימת חוזה שביתת הנשק היא משתמשת בערבים אלה כעמדה קידמית סורית בתוך שטחה של מדינת ישראל, משתמשת בהם כמכשיר למזימות שלהם וככסות לפעולות שהם, בעצם, עושים ומנהלים. פעולות אלה מופיעות בדמות פעולה ציבורית, התמרדות, התקוממות של הציבור המקומי. גם את המיבצע האחרון הם הציגו בכסות זו, כאילו שבט קטן של ערבים היושבים שם מתמרד ומתקומם לרגל מה שקרה לערבים באזורים אחרים, והוא ראה צורך להגן על עצמו ולכן תפס משלטים אלה.

ביום האחרון קיבלנו ידיעה ממקור מוסמך, כי אמריקה תציע, בשיתוף עם הצרפתים ואחרים, הצעת החלטה שבה יהיה גינוי לסוריה וגם גינוי לנו על ההפצצה [באל־חמה]. קראתם ודאי הבוקר מה שנתפרסם בעיתונים. אין לנו ידיעות ישירות מאנשינו. כנראה היתה שם מערכה כבדה. סיפקנו חומר לנציג שלנו וגם הדרכות מפורטות.^[7] ההחלטה שנתקבלה היא החלטה ניטרלית כלפי שני הצדדים, מצטמצמת בנקודה אחת בלבד: דרישה להפסקת אש בלי להיכנס לבירור עובדות של השתלשלות המאורעות, בלי הערכה לאשמתם או לצידקתנו.

מבחינה שלילית נמנענו משלוש סכנות. מה היתה הסכנה השלישית? היא היתה סכנת גינוי על הפצצת אל־חמה, גינוי ההתגרות שלנו בלי גינוי הסורים.

שלוש ה״עיזים״ האלה הוצאו מן ההחלטה, וחזקה על אמריקה שהיא קיבלה את טענתנו שבאה להוכיח להם, שהסורים מתחצפים עד כדי חדירה לשטח יהודי מחוץ לאזור המפורז, ואם לא יהיה גינוי יש בזה עידוד לסורים להתמיד בדבר הזה. עלינו לציין מה שאין בהחלטה: מהצד השני אין בהחלטה גינוי סוריה. ניצלנו משלוש סכנות במחיר יקר מאוד, במחיר אי־גינוי סוריה על המעשים אלה. יותר מזה: הנציג שלנו הציע שיש להחליט על הוצאת הכוחות המזוינים מתוך האזור המפורז, תיקון זה לא התקבל והוא מוכרח היה לקחת את זה חזרה. זה היה צריך לעשות במפורש, כי הוא לא רצה ליפול. עצם העובדה, שתיקון כזה הוצע ולא נתקבל, יש לה משקל שלילי חמור. פירוש הדבר, שנשמעה טענה [שלנו] באוזני מועצת הביטחון והיא התעלמה ממנה, כאילו התפשרה באפשרות של מציאת כוחות מזוינים באזור המפורז. היא לא אמרה שהתברר שאין באזור המפורז כוחות מזוינים, אלא היא סתמה נקודה זו, כאילו התפשרה. על כל פנים, אני מצמצם כדי להיות בטוח במה שאני אומר, כי מועצת הביטחון התפשרה באפשרות שיש כוחות מזוינים באזור המפורז, לא לדרוש מהם שהם יוצאו. אם יש כוחות מזוינים באזור המפורז הם יכולים להתחפר ולהתכסות מאחורי החלטת מועצת הביטחון. יתר על כן, נציג סוריה הודיע מניה וביה, שכל ההחלטה אינה נוגעת לו היות וסוריה כלל לא נזכרה בהחלטה.

החלטה זו קיבלה רוב גדול. הנציג הסובייטי, שלא הצביע בעדה, דאג להסביר מדוע לא הצביע בעדה - לא כי הוא מתנגד לתוכנה של ההחלטה, אלא מסורת היא שהנציג הסובייטי מצביע בעד ההחלטה אם היא נוגעת באיזה מקום־שהוא להפסקת אש ולהשלטת שקט, אבל הוא לא הצביע בעד החלטה זו, כי יש הסתמכות על החלטות קודמות שנתקבלו במועצת הביטחון, בשעה שנציגי רוסיה הסובייטית לא היו או לא השתתפו בישיבות מועצת הביטחון. ההסתייגות של הנציג הסובייטי היא בעצם מבחינה מדינית חיזוק מוסרי להחלטה שנתקבלה, כי הוא רצה לומר: ״אחרת הייתי מצטרף להחלטה זו״. זו היתה הסתייגות פורמלית לגבי ההסתמכויות על החלטות קודמות של מועצת הביטחון.

אני מחכה לדין וחשבון של הנציגות שלנו כדי להבין את רקע ההחלטה. יש אולי גם המלצות לגבי המסקנות להבא.

לעת עתה הדבר החשוב, אני סבור שהדבר החשוב שנקבע, הוא שמועצת הביטחון, לאחר ששמעה לכל הטענות, לא אמרה מילה, זאת אומרת נשאר המצב הקיים, זאת אומרת העבודה נמשכת. אין זאת אומרת שאני בטוח שהיא לא תופרע מחדש. מבחינה פוליטית עוררו [הסורים] את השאלה בבית הדין [הבי״ל]. בית הדין לא מיחה בידינו. לעומת זאת, עומדים אנו בפני מצב מיוחד של חדירה בלתי מופרעת של כוחות מזוינים לאזור המפורז. יש כוחות מזוינים בכפר נוקייב, יש שוטטות בסביבת דרדרה, וגם באותו משולש שבסיסו הוא הירדן. לפי התצפיות שלנו יש שם כוחות מזוינים. אומנם אנו לא רדפנו אחריהם כאשר הם הוכו, התגלגלו לעבר השני [של הירדן]. עכשיו ישנה תנועה לחזור לאזור המפורז.

יש ידיעה מאנשינו בניו יורק שטרם התאשרה, שנוכח ההסתבכות, ההופעה הבלתי מכובדת של קולונל דה־רידר^[8] עומד גנרל ריילי, שעוד כנראה טרם חזר לאיתנו, לחזור לירושלים, כאילו הוא צריך היה לחזור היום לירושלים, אם הוא באמת חוזר, איני יודע. בינתיים נחזיק מעמד, אנו מוכרחים להתחשב בעובדה שנתקבלה החלטה במועצת הביטחון על הפסקת האש. זה לא הפריע להתגוננות עצמית. מיד כשיבוא הגנרל ריילי נצטרך להציג לפניו את בעיית הכוחות המזוינים באזור המפורז. גם בפני אמריקה נצטרך להציג בעיה זו. הנציג החדש של אמריקה הראה בפרשה זו לא רק יושר ואובייקטיביות, אלא רצון ברור להבנת הגירסה שלנו, שיוכל להגן עליה ולהצדיק אותה בפני וושינגטון. אם אנו לא נצליח, נצטרך להחזיר עניין זה למועצת הביטחון או לסחוט באמצעים ישירים, הכל לפי מצב העניינים. איני מציע מסקנות כרגע. אם הרעה החולה תתפשט, או תקבל עוד הפעם צורה מאיימת, אולי נצטרך לפעול פעולה ישירה [צבאית בשטח].

זהו הדין וחשבון - (השר הרב י. מ. לוין: מה בדבר השמועות, שדר' רלף באנץ' יקבל לידיו את סידור העניין?) - טריגווה לי אמר משהו, לאו דווקא בקשר לשטח זה. הוא היה אצלי לארוחת ערב, גם הרמטכ״ל היה נוכח. הוא אמר שנדהם לריבוי רשויות של האומות המאוחדות, ריבוי האנשים הפועלים בשם רשויות אלה. יש כאילו הצפה של אנשי או״ם. הוא בטוח שזה גורם לבזבוז כספים, לכפילות. יש לו רעיון שלא התגבש עדיין, לרכז הכל ברשות אחת, לשלוח אמריקני מוכשר, או דר' באנץ' או מישהו אחר. הוא הזכיר גם את שמו, אבל איני זוכר אותו. בכל אופן, מי שהיה הממונה על הפיקוח על המחירים באמריקה, שהוא יהיה הרשות העליונה וירכז בידיו את נציגות האומות המאוחדות במזרח התיכון.

להלן מסר רב אלוף יגאל ידין דוח מפורט על קרב תל אל־מוטילה. בין היתר אמר: ״אין אני רוצה לפסוק בקשיים המצפונים שהיו לשר החוץ אם הוא מופיע כשר החוץ או כממלא מקום שר הביטחון. בכל אופן, יכול אני לציין שיתוף פעולה אמיץ בינינו ועל זאת רוצה אני להודות לו.^[9]

מה שקורה עכשיו בגבול ישראל-סוריה זהו המשך המלחמה עם סוריה, שנפסקה לפני שנתיים בצורה בלתי־מוכרעת. חוזה שביתת הנשק השאיר גם בעיות סתומות. ״הפריזי והגרגשי״ [התושבים הערבים] אשר ישבו שם לא הקלו על הפעולה שלנו. הקרב שהיה היה בין הקרבות הקשים שהיו מאז מלחמת השחרור. קרב זה לא נפל מהקרבות על נגבה או על נבי יושע בעקשנות של שני הצדדים. פה היה קרב על אזור השליטה שמצפון לכנרת. הדבר המעודד ביותר בקשר לניצחון הוא למרות הדיכאון ששרר בגלל האבדות הלחימה היתה בעלת אומץ יוצא מן הכלל. רוב הלוחמים היו עולים חדשים. זו היתה טבילת האש הראשונה שלהם ויש לציין שהמרוקנים בייחוד נלחמו בחרוף נפש.

השר הרב י. מ. לוין: אני רוצה להביע מישאלה, שבעניין כזה צריך לאסוף את הממשלה לישיבה ולשאול את דעת הממשלה. כאשר ישבנו פה בישיבתנו האחרונה התחיל כבר העניין ולא שמענו עליו כלום. אני רוצה להביע צערי על כך.

היו״ר השר מ. שרת: אני מודה בצידקת מישאלה זו. דבר זה לא נעלם ממני. פשוט לא היתה לי אפשרות פיסית לסדר את הדבר. לא מדויק לומר, שהעניין התחיל כאשר ישבנו פה בישיבתנו האחרונה. הידיעות הראשונות לא היו ברורות. אי־אפשר היה לגמרי לשער איך יתפתחו הדברים. עכשיו אנו יודעים, שמה שקרה ב־2 במאי [החדירה הסורית לתל אל־מוטילה] זו היתה חוליה בשרשרת, חוליה ראשונה בהתפתחות דרמטית מאוד. אבל בהתחלה לא יכלו לדעת מה יהיה הסוף.

מהתחלת העניין היתה פעולה בלתי פוסקת כמעט יומם ולילה. הפעולה היתה בקריה וברמת גן. אני גר ברמת גן. הרמטכ״ל נמצא ברמת גן,^[10] המשרד שלי נמצא בקריה. יכולתי לאסוף את חברי הממשלה רק בתל אביב. לא ידעתי אם זה ניתן. חלק החברים יושבים פה וחלק יושב שם. אם לעשות חשבון של התוצרת ״הספרותית״ בימים אלה, זוהי כמות עצומה. היו לי פגישות עם אנשי האו״ם, קשר בלתי פוסק עם נציגי אמריקה, אנגליה וצרפת, קשר בלתי פוסק עם האנשים שלנו בוושינגטון, ניו יורק, לונדון ופריס. הוצאתי מהחשבון אפשרות כינוס ישיבה בתל אביב וחשבתי שלא כדאי לי להינתק מהעבודה לשלושת רבעי יום כדי לכנס ישיבת הממשלה בירושלים.

 

סעיף שמ״ג: תקנות שעת חרום (בתי קברות צבאיים), תשי״א-1951

היו״ר השר מ. שרת: יש דבר העומד על סדר היום, צמוד לעניין שטיפלנו בו זה עתה. אתם שמעתם על האבידות. היה צורך לערוך קבורה מהירה לחללים. צריך היה להוציא אותם משדה הקרב. שמעתם שיש מקומות כאלה בשטח זה שצריך היה לשאת אותם על כפיים. לא מיד החל הדבר. השיקול של הצבא היה שלא ייתכן לנהוג כפי שנוהגים עכשיו בצבא, אלא כמו בימי מלחמה. בימי מלחמה היו קוברים בבתי קברות צבאיים. אם היה לאחר המלחמה רצון ההורים להעביר את יקיריהם לבתי קברות אחרים, ניתן הדבר. אחר כך ביטלו נוהג זה. אם חייל היה נופל, או היתה תאונה, הקרובים היו מקבלים את הגווייה וקוברים כרצונם. גם אז השתתף הצבא בקבורה. במקרה זה אישרתי לקבור אותם מיד ובבתי קברות צבאיים. לשם זה היה צורך לחדש תוקף של שתי תקנות שעת חרום: שמותר לקבור בבתי קברות צבאיים ומותר לסמכות צבאית מיוחדת לקבוע בתי קברות במקומות חדשים לפי הצורך.

לפי הכלל אצלנו, צריכה הממשלה לאשר תקנות שעת חרום ואני מבקש אישור זה.

מחליטים: לאשר תקנות שעת חרום (בתי קברות צבאיים) תשי״א-1951.

 

סעיף שמ״ד: שאלות

השר ב. ש. שטרית: האם יכול שר החוץ להסביר לנו מה פשר חוסר התגובה באופן ממשי מטעם מדינות ערב לכל הנעשה עתה?

השר מ. שרת: המדינות הערביות אינן רוצות להופיע כקופצים לתוך המדורה ולהרחיב אותה. יש מדינות שאינן מוכנות לרוץ לעזרת סוריה. הן עמדו הכן, קיבלו את כל הידיעות, אבל כנראה חשבו שלא הגיע המועד לפעולתן. ממקורות סודיים אנו יודעים, שאנגליה עשתה מעשה דיפלומטי לומר להם שמחכים שהן מצידן לא תתערבנה. צעד כזה נעשה בקהיר והתשובה היתה שאין כוונה להרחיב את המדורה, אבל אם הדברים יחמירו חובתן לבוא לעזרת מדינה ערבית.

ראש הממשלה הסורית אמר לנציג העיראקי בדמשק, כי הוא היה מבקש והיה מודה אילו ממשלת עיראק שלחה טייסת, חמישה שישה אווירוני קרב, לדמשק, כי הוא חושש להתקפה אווירית של ישראל על דמשק. מה פירוש הדבר, אם זה באמת הביא לידי ביטוי הפחד האמיתי שלהם, או שהם החלו לתכנן מזימה חדשה? איני יודע. אנו עשינו סידורים לגבי חיל האוויר שלנו. עשינו הכנות לסידורים לקראת הגנה אווירית על דרדרה ועין גב.

 

סעיף שנ״ג: הסכם על הקמת ממגורה בנמל חיפה

היועץ המשפטי של הממשלה חיים כהן אמר, כי לפי החלטה קודמת של הממשלה נחתם הסכם בינה ובין דר' ראובן הכט [חברת ״דגון״] לפיו התחייבה הממשלה לתת לו זיכיון להקים בתי ממגורה בנמל חיפה בתנאי שתוך שישה חודשים יגייס את ההון הדרוש בחו״ל וימציא ערובות בנקאיות. דר' הכט מילא אחרי תנאי ההסכם וב^-15.4.1951 היתה צריכה הממשלה לחתום על חוזה הזיכיון לפי החלטתה אשתקד. לפי החלטה זו היו צריכים שר התחבורה ד. רמז ושר האוצר א. קפלן לחתום על הזיכיון, אבל הם לא עשו זאת. התברר ליועץ המשפטי שלא עשו זאת כי באה התנגדות מטעם שר החקלאות פ. לבון.

להלן התנהל דיון אותו פתח שר החקלאות ונימק את התנגדותו. מ״ש הגיב:

השר מ. שרת: לא אוסיף מילה על החשיבות המכרעת לקיום דיבור. אני רוצה להביע תימהון מצד אחד על השר לבון, ומהצד השני על שרי האוצר והתחבורה - איך ראו שאפשר לעכב את החתימה לאחר שיש החלטת הממשלה לחתום בשמה? איך ראו לעצמם רשות לא לחתום ביום המדובר? איך יכלו לשחק כך בהחלטת הממשלה? אנו מוכרחים להזהיר את עצמנו. זהו נוהג שאין פסול ממנו. אולי לא צריכים לחתום על חוזים, או לא לתת דיבור בשם הממשלה והממשלה תשב באופן מתמיד ותחליט על כל מעשה ומעשה קטן. הממשלה החליטה לחתום על הסכם שממנו נובעת החתימה על חוזה הזיכיון.

אם אנו מסוגלים לחתום על חוזה, צריכים אנו להיות מסוגלים לשמור עליו. לפעמים יכולים להיכשל. כל איש עסק יודע על זאת. אבל הוא יודע שעסק ביש יהיה אם שמו יצא לשימצה. יש ודאי מאה דרכים לכוף את החברה ולהכניס תיקונים דרושים. עלינו מיד לחתום על החוזה. לא היינו צריכים לחכות עד שכאילו יוגש אקדח לצדע. למה היינו צריכים לחכות עד שייכנסו עורכי דין, עד שיהיה איום למשפט? נחלנו ביזיון על לא כל דבר. אם השאלה היא הצלת המולדת, מבין אני שיכולים לנחול גם ביזיון, אבל למה לנחול ביזיון כאשר את המולדת לא הצלנו? נניח, שהמומחים [במשרד החקלאות] אמרו גם אז מה שאמרו, ולא שמעו להם. מדוע מעכבים את החתימה? אני הייתי עושה חקירה בעניין זה למען ישמעו וייראו. ייתכן שנעשתה תקלה רצינית. יחקרו את התקלה. אבל תקלה חמורה יותר זוהי ממשלה המועלת בדיבורה. איך ייתכן כדבר הזה?

הדיון נמשך והסתיים בהחלטה:

מחליטים: להטיל על ממלא מקום ראש הממשלה והיועץ הכלכלי של ראש הממשלה לחתום על חוזה עם חברת ״דגון״, בתי ממגורות לישראל בע״מ, כפי שהוסכם בהסכם שנעשה על ידי שר האוצר ושר התחבורה בשם הממשלה עם דר׳ ראובן הכט בעקבות החלטת הממשלה מיום 19.7.1950.