41 | הממשלה, ישיבה מ"ב[1]                                                                                    2.5.1951

הענקה, חינוך, חשמל

סעיף של״ז: סקירה

להזמנת היו״ר מ״ש מסר מנכ"ל משרד האוצר דוד הורוביץ סקירה מפורטת על שליחותו בענייני כספים בארה"ב, צרפת ובריטניה. בין היתר דיווח על שיחתו עם אחד מהדירקטורים של ״בנק אוף אינגלנד״. במהלך השיחה הציע הדירקטור לממשלת ישראל לשקול הצטרפות לגוש השטרלינג. הורביץ השיב כי זו שאלה פוליטית וקיימים קשיים פוליטיים גדולים בעניין זה.

היו״ר השר מ. שרת: זוהי לדעתי תוצאה ישירה מהגשת הבקשה הרישמית לארצות הברית בדבר הענקה.^[2] אם ממשלת ארצות הברית תיתן לנו הענקה זו, הרי היא הצילה את מדינת ישראל, אין דבר זה גדול לארצות הברית להגיש עזרה זו לישראל. הם גורסים מתן עזרה זו כנגד אנגליה. אנגליה רוצה עכשיו לעשות צעד של עזרה, כדי לפחות לזכות בהכרת טובה מצד ישראל, אולי גם להכריע הכף לטובתם בניגוד לאמריקה.

 

סעיף של״ח: צורכי החינוך והתרבות

שר החינוך ד. רמז עמד על צורכי החינוך הגדלים והולכים, שאין תקציב המדינה יכול לעמוד בהם. אחריו הרצה מנכ״ל משרד החינוך דר' ברוך בן-יהודה על הבעיות הכספיות של משרדו. שר הדתות י. ל. מימון התלונן על קיפוח החינוך הדתי ועל שטחיות החינוך היהודי בבתי הספר החילוניים. כן קבל על שר החינוך על שזימן לישיבה את מנכ"ל המשרד, שהוא איש שמאל, ולא ראה לזמן גם מפקח דתי. לסיום אמר: ״אני בעד זה שצריכים לאשר תוספת של שני מיליון לירות לצורכי החינוך, אבל חפץ גם לדעת איזה חינוך נותנים במדינת ישראל, המאפשרים לי ולחברי לחנך ילדים בחינוך דתי, ואם אין מאפשרים זאת, איך אוכל להצביע בעד תקציב זה, כאשר אני יודע שרוב הכספים מוצא לחינוך שהוא אינו תורה ואינו דרך ארץ. מה לעשות?״

היו״ר השר מ. שרת: אני רואה את עצמי מחוייב כיושב ראש להעיר לדברי הרב מימון שתי הערות קצרות: כבודו במקומו מונח וחשיבות דבריו גם היא במקומה מונחת ואיש לא יחלוק על זכותו להביע דעתו שהוא מביע. אנו מתייחסים בדרך ארץ לדברים שלו, אך קשה להבין את שיטת הבירור. אנו דנים עכשיו על שאלת החינוך מבחינה מסוימת, מבחינת חוסר האמצעים לתת איזה חינוך־שהוא - חוסר מורים דתיים ולא דתיים, חוסר בניינים לבתי ספר דתיים ולא דתיים, חוסר ספרי לימוד ללימודי דת וללימודי חול - ואין אנו יכולים בכל מקרה ומקרה לדון על כל בעיה מכל צדדיה, כי אז אף פעם לא נגיע לתכלית. נכון לעורר כל שאלת החינוך, אבל נקדיש זמן לבירור. נקבע בסדר היום סעיף זה. קבענו בסדר היום של היום סעיף צורכי החינוך והתרבות, ואין אנו יכולים תמיד מיד לברר את כל הבעיות. אין אנו עושים כך לגבי שום בעיה. [אתה] עומד על סדר היום - ואנו מבררים - אם יש אמצעים או אין אמצעים לקיים החינוך בכללתו. איננו נכנסים לבעיית מהותו של החינוך. זוהי הערה אחת.

הערה שנייה. לנו יש מיבנה מסוים בכל המשרדים. מיבנה זה קיים גם במשרד החינוך. יש שר שהוא חבר בממשלה ויש מנהל כללי למשרד החינוך. נהוג אצלנו, כאשר מביאים איזה עניין המחייב כניסה קצת יותר לפרטים, זכותו של השר להסתייע בהצגת שאלה במנהל הכללי. כך עושה גם שר האוצר, כך אני עושה לעיתים, כך עשה הפעם שר החינוך. דר׳ ברוך בן־יהודה יושב פה כמנהל הכללי של משרד החינוך. אפשר להציע לברר בסעיף מיוחד מצב החינוך הדתי, אז ודאי יקרא שר החינוך את המפקח על החינוך הדתי, שנשמע ממנו תשובות על שאלות מפורטות. אין בשום פנים ואופן לחלוק על סמכותם של האנשים המופיעים בישיבות הממשלה, אם הם מופיעים בתוקף תפקידם, כי הם נושאים בתפקידם בשם הממשלה כולה.

להלן התנהל דיון ממושך בהשתתפות כמה שרים. מ"ש סיכם:

השר מ. שרת: אני נמצא במצב לא קל אם אני צריך לסכם ולהציע איזה מוצא מן המצב הזה, כי אני לכשעצמי איני בקיא בתולדותיה של הבעיה הזאת ובדיונים שהיו עד עכשיו, אבל לי נראה העניין כך: קודם כל, נראה לי כי הממשלה הזאת חופשית להחליט כל מה שהיא מוצאת לנחוץ. ברור שחברי הממשלה, בהביעם את דעתם, מביאים בחשבון כל מיני שיקולים, אבל הממשלה חופשית להחליט.

שנית, אני רואה כי אנחנו עומדים בעניין זה בפני שורה של נמנעויות, ששום חופש של הממשלה להחליט ככל העולה על רוחה לא יוכל להתגבר עליהן, ושום הודיה בעצם הצורך לא תוכל להתגבר עליהן. נתרשמתי במידה שאין למעלה הימנה מהרצאת הדברים של מר רמז, ומתוספת התיאור שניתנה על ידי המנהל הכללי של משרד החינוך. אבל כשאני בא להסיק מזה מסקנות, כפי שאמר המנהל הכללי, ״מתימטיות״, אני עומד מול קיר ברזל שאינני יכול להבקיע אותו: אל״ף, ברור שאיננו יכולים להגדיל את התקציב הכללי. זה מן הנמנעות. בי״ת, לי נראה כי איננו יכולים לקחת חזרה את ההקצבה שאישרנו לסוכנות היהודית. אני מבין שהיתה הקצבה נוספת של שני מיליון ל"י מהרזרווה - (מר ד. הורוביץ: המדובר הוא על הקצבה של 1,9 מיליון ל״י מתוך הרזרווה. הסוכנות דרשה פי שניים. הסכום מיועד לכלכלת עולים. אין זה סכום חוזר) - (השר הרב י. מ. לוין: מי החליט כך?) - (מר ד. הורוביץ: זוהי הצעה לממשלה. הרזרווה עומדת להחלטת הממשלה. אבל אני מזהיר, שאין לסוכנות כל מקור אחר לכלכלת העולים) - אנחנו שומעים אפוא אינפורמציה חשובה, שהדבר הזה טרם הוחלט רישמית. זה עומד עדיין להחלטת הממשלה.

יחד עם זה רוצה אני לומר - איני יודע אם אינני מקדים את עצמי על ידי כך לגבי דיון שני שיהיה - שאני רואה את הדבר הזה כאחת הנימנעויות, ואין אנו יכולים להתעלם מן העובדה שהמוני עולים אלה נכנסים לארץ ומוכרחים לאכול. אנחנו נמצאים בפני ברירות חדות מאוד. אני רואה כנמנעות את עיכוב קצב העלייה מעיראק. אנחנו עלולים להתחייב בנפשותיהם של עולים אלה. העלינו את קצב ההטסה היומית מעיראק עד ל־700. החודש יבואו 30 אלף עולים. ממשלת עיראק לוחצת עכשיו באופן אולטימטיבי על חברת הטיס, שתעלה את המיכסה עד לאלף ביום. אין אנו נענים ללחץ הזה. איני יודע אם על ידי אי־הענותנו ללחץ הזה איננו מתחייבים בנפשותיהם של האנשים האלה. אבל אני רואה כנמנעות גמורה שנקטין את הקצב הזה. האנשים האלה באים לארץ. אם אנחנו עומדים בפני ברירה כזאת: מה מוטב - להאכיל אותם ולא לחנך את ילדיהם, או לחנך את ילדי כל אלה שמביאים אותם ולא להביא את כולם? עלינו לומר: להביא את כולם אם גם לא נוכל לחנך את כולם. אין ברירה. יש חוק שהוא למעלה מחוק. המדינה הזאת אינה קיימת כדי לקיים חוקים. החוקים קיימים כדי לקיים את המדינה. המדינה כורעת בפני חומר המצב שאין היא יכולה לחנך את כל הילדים הבאים מדי חודש בחודשו, ויש פרץ איום כזה בין העובדות המהפכניות של חיינו ובין הכרת הציבור. השולחן הזה אינו יכול לקבל את דין הפרץ הזה. ישנן עובדות מהפכניות, שילדים לומדים בעמידה. אני מזדעזע מזה. אבל אני מזדעזע מהמחשבה, שיכול להיות מצב גרוע מזה. שלא ילמדו כלל. אני שומע שיש תנ״ך אחד לכל עשרים ילד. יכול להיות מצב שלא יהיה לגמרי תנ״ך.

אם הוועדה הזאת^[3] גמרה את עבודתה, היא צריכה להגיש דין וחשבון. אם לא גמרה, היא צריכה לגמור את עבודתה. צריך להיות בירור מחדש, והוועדה מחוייבת לשמוע את שר החינוך.

אני רוצה לפנות לחברי וידידי מר רמז ולומר לו: אין פה עניין שחבר זה יאמר ״במצב כזה אינני יכול להמשיך״, וחבר שני יאמר ״במצב כזה אינני יכול להמשיך״. כל אחד צריך להעמיד את עצמו במצב של הממשלה כולה, ולהראות באיזו דרך תוכל ללכת הממשלה כולה. כמו שאין שר הסעד יכול לסגור את משרד הסעד, כי הממשלה הקימה את משרד הסעד ורק הממשלה יכולה לסגרו, ולכן אין שר הסעד יכול לומר כפי שאמר, ש״אסגור את משרד הסעד״, אלא זה נקרא: ״אציע לממשלה שהיא תסגור״. איזו שאלה של חינוך או מימון כל העניין תיפתר על ידי זה ששר החינוך יפרוש מתפקידו? האם זה יפתור בזה את שאלתו? האם זוהי שאלתו?

אם כזה הוא המצב, שההצעות טרם הוגשו לממשלה לאישור, הן טעונות הגשה לממשלה לאישור. כיוון שהן טעונות לממשלה לאישור, יש עוד שהות לבררן מחדש, וכיוון שעניין החינוך כמעט חמור ביותר - בזה אין כל שאלה, וכולנו הועמדנו פנים אל פנים מול חומר המצב - צריך הבירור הזה לכלול בירור שאלות החינוך בוועדה. בשבוע הבא נקבל את ההצעות הסופיות של הוועדה ונחליט.

 

להלן התנהל דיון והוחלט:

מחליטים: הממשלה תחליט על חלוקת הכספים מהרזרווה בתקציב בישיבתה הקרובה, ובתוך זה על סיפוק צורכי החינוך והתרבות.

 

סעיף של״ט: אספקת חשמל

היו״ר השר מ. שרת: באחת הישיבות הקודמות נתמנתה ועדת שרים לענייני משק החשמל. מתפקידה של הוועדה הזאת היה לברר מה יש לעשות נוכח המשבר במשק זה. נשמעו הצעות מרחיקות לכת בעניין הפסקת העבודה. מתפקיד הוועדה היה גם לדאוג לתקנת עתידו של משק החשמל בארץ. היתה ועדת מישנה של מומחים משרדיים. הם ישבו ודנו עם כל האירגונים הנוגעים בדבר, עם התאחדות בעלי התעשייה, עם הסתדרות העובדים, עם באי כוח התעשייה ההסתדרותית, עם התאחדות בעלי המלאכה, עם התאחדות האיכרים, עם המרכז החקלאי של ההסתדרות. הם עמדו בפני עובדות שלא היה בכוחם לשנותן, כי חל משבר שנבע מתוך קלקול מכונות ומתוך חוסר מכונות ומתוך אי־ראיית הנולד לגבי התרחבות התוצרת. הם עמדו בפני מצב מסוים. הבעיה שלהם לא היתה איך לשנות את המציאות, אלא איך במציאות הקיימת להעמיד את הנזק ואת ההפרעה והתקלה על המינימום. הם עיבדו שורה של הצעות. ועדת השרים אינה רואה אפשרות לא לקבל את ההצעות האלה. אחת השאלות נשארה עדיין פתוחה. אחת ההצעות קובעת עבודת לילה במקרים מסוימים. כיוון שעבודת לילה משתלמת במיכסה גבוהה יותר מאשר עבודת יום, יש שאלה מי ישלם את ההפרש, נותן העבודה או הצרכן. נותני העבודה מוכנים לשלם אם יותר להם להעלות את מחירי המצרכים. השאלה הזאת עדיין פתוחה. היא נמצאת עדיין במשא ומתן בין נותני העבודה והסתדרות העובדים.

ההצעה הראשונה היא שהחברים יסמכו על ועדת השרים ויאשרו את סידורי החרום. ישנה שאלה רצינית יותר על עתידו של [משק] החשמל בארץ. שתי החברות בארץ, המאור הגדול והמאור הקטן, חברת החשמל הארצישראלית וחברת החשמל הירושלמית, לא עצרו כוח להדביק את קצב הגידול של המשק, של העלייה ושל בניין הארץ, ושתיהן באו עד משבר באספקת החשמל. זה מעורר בעיות חמורות ורציניות ביותר.

ביררנו את הדבר הזה. אנחנו, השרים רוזן, גרי, לבון ואני, מציעים לממשלה להחליט על מינוי ועדת חקירה לשאלת משק החשמל. אציע נוסח להגדרת סמכות הוועדה ותפקידיה. איננו מציעים לעת עתה הרכב אישי של חברי הוועדה. לא באנו עדיין בינינו לכלל מסקנה בעניין זה. גם אילו באנו לכלל מסקנה בעניין זה, היינו צריכים לשאול את האנשים אם הם מוכנים לשרת בתפקיד הזה לפני שיכולנו להציע את ההרכב לפרסום. ההצעה היא שהוועדה תהיה מורכבת מחמישה אנשים, לאו דווקא לפי איזה מפתח, אלא לפי שיקול דעתם ומומחיותם. אומנם, אם אנחנו מפרסמים שהוחלט על מינוי ועדה, רצוי היה מניה וביה לפרסם את ההרכב, אבל כיוון שההרכב איננו מוכן עדיין, אומרים לנו האנשים הקרובים אל ה״חלל״,^[4] שאף על פי כן רצוי מאוד לא להשהות את פרסום ההחלטה על הוועדה גם אם פרסום ההרכב יבוא קצת מאוחר, כי תקנות אלה שעליהן הוסכם בין כל המעוניינים עתידות לצאת לפועל בימים הקרובים ביותר. המשבר הוא בכל תוקפו. לא ייתכן שהציבור ישמע רק על הגבלות. חשוב שישמע כי הממשלה נתנה את דעתה על המצב ושהיא מינתה ועדת חקירה כדי לדון גם בעתידו של המשק הזה. אנחנו מציעים לפרסם את ההודעה הבאה: לרגל המשבר שחל באספקת החשמל מחליטה הממשלה למנות ועדה לחקירת מצבו ובעיותיו של משק החשמל בארץ.

תפקידי הוועדה יהיו:

אל״ף, לברר את סיבות המשבר באספקת החשמל על ידי החברות הקיימות.

בי״ת, לברר באיזו מידה מותאם המשטר הקיים בייצור החשמל ואספקתו לטובת הציבור ולצורכי הארץ.

להציע הצעות:

אל״ף, להתגברות על המשבר הקיים בעתיד הקרוב ביותר.

בי״ת, למניעת הישנתו של המשבר.

גימ״ל, לארגון משק החשמל על יסודות שיכוונו את פעולתו במלוא היעילות לטובת הציבור, ויבטיחו את התרחבותו המתמדת בהתאם לצורכי בניין הארץ ההולכים וגדלים.

כמו כן ייאמר, שעל הרכב הוועדה תבוא הודעה מיוחדת.