39 | דברי מ"ש למסיבת 10 שנים לשחרור המ"ג[1]                                                           4.4.1951

ברכת שחרור

חברים יקרים!

צר לי מאוד על היותי מוטל על ערש דווי דווקא הערב. שמחתי מאוד להזמנתכם וציפיתי להזדמנות זו לראות את כולכם פנים, להעלות יחד זיכרונות ימים עברו ולפקוד את זכר החברים שהלכו ואינם. אך איתרע מזלי ואין בידי אלא לשלוח לכם ברכה בכתב. גם שורות מספר אלו עולה בידי להכתיב רק ברגע האחרון, ואיתכם הסליחה אם תצאנה קצרות ומקוטעות.

עוברת עלינו תקופה של מועדי עשור - ימי זיכרון למאורעות שחלו לפני עשר שנים: פורעניות שנתייסרנו ונתחשלנו בהן והתחלות צנועות ומצערות של בניין כוחנו למען כיבוש העתיד. בתקופת עשור זו קיפלה ההיסטוריה היהודית הפיכות ותמורות אשר כמוהן יתחוללו רק פעם בחייו של עם. כולנו קטונו מהיות עדים ומכשירים לתמורות כבירות אלו, אך עינינו הרואות הן את השואה שבאתנו והן את נס הגאולה שזכינו לו. במידה שהיה לנו עצמנו חלק־מה בהישג הגדול, הרי נחלנו את הניצחון הזה משום שלא נרתענו מהפורענויות ולא בזנו לקטנות, ועם כל אלה נשאנו את נפשנו לגדולות ורק לשמן ולמענן קיבלנו עלינו את הייסורים והמאמצים כאחד.

מה ארוכה הדרך מיום שנחרדתי בלונדון למשמע מאסרכם, מיום רבתי את ריבכם מידי אבי ״הספר הלבן״^[2] מלקולם מקדונלד^[3] - הוא כינה אתכם ״כנופיה״ בלשון אותם הימים, ואילו אני טענתי כי אתם יחידת אימונים להתגוננות, והוכחתי כי רימון יד הוא נשק מגן על יסוד שני תקדימים חותכים: העמידה בפני הפריצה הערבית לרחוב היהודים בירושלים [העתיקה] ביום ב׳ בנובמבר[4],1921 והדיפת ההתקפה על טירת צבי ב־^[5],1938 מיום שניצבתי לפני שורותיכם האפורות [בביקור] בכלא עכו, מיום שקיבלנו פניכם בעין המפרץ [עם השחרור].

לא רק תעצומות הנחילה לנו דרך זו שעברנו. במהלך התקופה הסוערת נבעה בתוכנו פרץ שעודנו הולך ורחב.^[6] אם החבורה המתכנסת הערב היא בבואה וסמל להיקף הרבה יותר רחב ממנה - לתנועה, לציבור, למדינה - הרי זיכרונות של עמידה משותפת בעבר לא יעמדו לה להסתער יחד על בעיות העתיד. כל גאוותנו ומשושנו על ההישג אין בכוחם להשכיח מלבנו אף ביום מועד את החרדה לגורלו.

לא אבוא לטוח תפל^[7] על אמת הפירוד על ידי הבעת תקווה ערטילאית, או אמונה עיוורת, ביכולתנו להתאחד מחדש על אף הכל. כולנו יודעים כי יש היום הרבה יותר סיכוי להקמת האחדות האיתנה והרחבה על ידי גיוסם של המוני חברים חדשים לתוך מסגרתה, מאשר על ידי חידוש חברות בין ותיקים שנפרדו דרכיהם.

רק תפילה אחת בפי הערב. כשם שאנו ניצבים היום על פסגה רמה ומשקיפים ממנה אחורנית על נתיב המגור והמעפל שדרכנו בו מנקודת השפל שלפני עשר שנים, כך אל יבוא לעולם יום בחיינו בו נהיה אנוסים לסקור מורד שהדרדרנו בו אכולי ריב אחים, כי אם יעמדו לנו תבונתנו, כושר פועלנו וכוחנו המחודש לעלות מעלה מעלה לקראת השיאים הגדולים של יעודנו הרומזים לנו מבעד לערפילי העתיד.