32 | הוועדה לענייני חוץ וביטחון, הכנסת, ישיבה כ"ג/3 [1]                                                 19.3.1951

רכוש יהודי כנגד רכוש ערבי

סעיף א': מצב יהודי עיראק

מ. שרת - שר החוץ: בשאלת מצב יהודי עיראק יש בדעתי למסור היום הודעה בכנסת. אינני חושב שיש צורך להיכנס כאן לפרטי הדברים, כי כל הדברים נתפרסמו בעיתונות. אמסור בכנסת סיכום עובדתי קצר. שם אינני יכול להסתמך על העיתונות ואמסור באופן רישמי מה ידוע לנו. אמסור על העמדה שאנחנו נוקטים. אני אודיע שאנחנו החלטנו להביא את שווי הרכוש המוקפא עכשיו בעיראק בחשבון לגבי תשלום פיצויים לערבים, ולהודיע את הדבר הזה למוסדות המתאימים של או״ם, ועדת הפיוס ועוד. מלבד זה אנחנו פונים בצינורות דיפלומטיים לארצות הברית ולאנגליה. הניסיון שהיה לנו בעבר אינו מעלה בעינינו ביותר את ערכה של פעולה זו. אף על פי כן, אנחנו סבורים שיש לעשות זאת ולהעמיד אותם על חומר המצב והסכנות הנשקפות ממצב זה, ואולי זה ישפיע על הצד שכנגד.

עניין אחר הוא עניין פנימי - החשת העלייה [מעיראק]. לעת עתה הקצב הוא 14 אלף לחודש. בכל אופן, במחצית הראשונה של חודש זה הועלו 7,000 איש, אבל באנו בדברים עם הסוכנות והבאנו לידי החלטה על העלאת הקצב ל־20 אלף לחודש. אולי התוצאות כבר תורגשנה בחלק הנותר של חודש זה, על כל פנים באפריל, וגם בשאלה זו נעמוד בקשר עם אנגליה ועם אמריקה.

 

להלן התנהל דיון שגלש לנושא הפיצויים מגרמניה.

מ. שרת - שר החוץ: עלי למסור כאן לחברי הוועדה על סדר היום שלי, כי לא אני שליט עליו. אני מוכרח לחזור הערב לקריה, כי עלי להיות שם מחר לרגל פעולות הנעשות בקשר עם עיראק ודברים אחרים. ברצוני למסור היום בתחילת ישיבת הכנסת הודעה בעניין יהודי עיראק. אם הכנסת סבורה שיש לערוך ויכוח בשאלה זו, זה יכול להיות ויכוח קצר מיד לאחר ההודעה. אני אמסור רק הודעה עניינית של 12-10 דקות על בעיית יהודי עיראק. אשר לוויכוח בשאלות הנוגעות לגרמניה, אני מציע שזה יהיה ביום ד' או ביום ג'.^[2]

 

להלן התחדש הדיון בנושא יהודי עיראק. חבר הוועדה מ. בגין טען, כי מי שמציע להודיע כי ישראל תקזז מסכום הפיצויים שתשלם לערבים את הנכסים המוחרמים מיהודי עיראק, "יש לו היגיון משלו, אולם אנחנו שוללים את העניין מיסודו. אנחנו חושבים שאנחנו לא חייבים לשלם פיצויים לערבים, ואנחנו חושבים שזה משגה חמור".

מ. שרת - שר החוץ: ברצוני קודם כל לציין, שסיעת ״חרות״ לא זיכתה אותנו בשיקול דעתה מה יש לעשות. פה ישנה התייעצות לפני מעשה, וחברי סיעה זו מתרעמים על כך שאין התייעצות לפני מעשה.

חבר הכנסת מ. בגין השיב, כי קודם כל יש להודיע, שכל האחראים לפשע המתבצע בעיראק יועמדו בבוא היום לדין כפי שהועמדו לדין פושעי המלחמה הנאציים. שנית, מאחר שהיו גם פגיעות בגוף ולא רק שדידת רכוש, יש להודיע שאנחנו נתבע אותם לדין בפני מוסדות או"ם על פי חוק הג'נוסייד"

מ. שרת - שר החוץ: אני מרוצה מאוד שחבר הכנסת מנחם בגין השמיע את דעותיו בשאלה זו. אינני מתפעל ביותר מהצעות אלו לגופן. אני מרוצה מהדברים שיכול היה לומר ולא אמר. אני רוצה להניח, שבנאום בכנסת יהיו הדברים האלה ולא תהיינה הפתעות, אם תהיינה הפתעות מוטב שתהיינה פה.

ברצוני למסור לחברי הוועדה, כי מנסרות הצעות ברחוב מסביב לשאלה זו. כמו מסביב להרבה שאלות במדינה, יש ״רחוב״. כך גם פה, וה״רחוב״ הזה משמיע קולות ואני רוצה שהוועדה תדע זאת. נשמעה הצעה שתהיינה הפגנות בחוצות מדינת ישראל כמחאה נגד דבר זה. נשמעה הצעה אחרת, שאנחנו נפקיע את רכוש הערבים היושבים בישראל ונחלקו לעולי עיראק. הדברים הגיעו לידי שיחה אתי,^[3] ואני התנגדתי בכל תוקף לשתי הצעות אלו ומנוי וגמור איתי להילחם בהן עד חורמה.

אומר מה הנימוקים. להפגין - בזה שני אנשים יכולים לשחק באותו משחק. ישנם אנשים יותר מומחים לדבר זה מאיתנו. גם אם תהיינה הפגנות שקטות ושלוות, זה אות לסטודנטים בקהיר ול״אחים המוסלמים״ בקהיר והאספסוף של דמשק וביירות, ובראש וראשונה בבגדאד עצמה, גם כן להפגין. ובכל מקום מהמקומות שמניתי עדיין ישנם אחים יהודים שחיים ברעדה ובפחד - באיזה מקום יותר ובאיזה מקום פחות. יכולים לדעת במה הפגנה מתחילה, אבל אי־אפשר לדעת במה היא נגמרת. היא יכולה להביא לידי פגיעות בערבים בישראל. אם ההפגנה בתל אביב - אז פגיעות בערבים ביפו, ואם זה בחיפה - אז באיזו שכונה. די שתנופץ שמשה אחת בחנות ערבית, כדי שכל מכשירי הרדיו של המזרח התיכון יתחילו להמטיר אש וגופרית וצעקות על פרעות בערבים בישראל. ישנה שאלה של חשבון שלנו כלפי הערבים בישראל, ואנו רוצים שהוא יהיה נקי. אינני מעמיד זאת כאן מבחינה מוסרית, אלא מבחינת גורל היהודים בכל מקום ומקום.

אשר לשאלה השנייה - הפקעת רכוש. אם ישנו רכוש עצום ליהודי עיראק, רכוש היהודים במצרים רב מאוד והם תלויים על בלימה. אני יודע, שכאשר נתקבל חוק מס הרכוש בטורקיה, דנו בעניין זה במצרים והם התעניינו מאוד לדעת איך זה עבר בטורקיה ואיך זה פועל.

אני שומע שהצעת חבר הכנסת בגין תהיה שאנשים יתנו את הדין כאישים. אני רוצה למסור לידיעתו, כי אנחנו יודעים שבחוגים ערביים מסוימים, לא בארץ, נדונה שאלת העמדה לדין של אישים יהודים. בחוגים ערביים פלשתינים בחוץ לארץ נדונה שאלה זו לא פעם. גם כאן שניים יכולים לשחק באותו משחק, ואינני רואה כל תבונה מדיניה בזריקת סיסמה כזאת מלבד עשיית רושם על יהודי עיראק [שבישראל], ובעיקר על חמומי המוח שבתוכם. מטרה זאת אולי ישיג, אבל איני רואה כל ממש בעניין זה להעמיד לדין את נורי סעיד,^[4] למשל. אם לקבל זאת ברצינות, ברור לאיזה מסקנות זה צריך להביא. אם רוצים שיתחיל משחק כזה, תאמר זאת. אם לא, אל תאמר.

בעניין הג׳נוסייד, אפשר להשמיע רעיון כזה. אני לא אשמיע אותו.

בנוגע להצמדת החשבונות היה בדעתי לומר כך: על ידי ההקפאה הזאת, או ההחרמה הזאת, או השוד בלשון פשוטה, ממשלת עיראק פתחה חשבון עם ישראל. ישנו חשבון בין ישראל והעולם הערבי, זהו חשבון הפיצויים שמדינת ישראל מתחייבת לשלם. המעשה השרירותי הזה מצד ממשלת עיראק מכריח אותנו להצמיד את החשבונות, ונביא זאת בחשבון. אם אנחנו לא אומרים זאת, הרי איננו אומרים שום דבר. זה המצב לאמיתו. ברור שאנחנו מוחים, מוקיעים ומתמרמרים. אמירת כל הדברים האלה היא הפגנה של חולשה ואז השאלה אם כדאי לעורר אותה.

יתר על כן, אנחנו בכל זאת פונים למעצמות. לא היה קל - לי לעצמי ולממשלה - לאשר זאת שנפנה למעצמות אנגליה ואמריקה. דווקא בפרשת עיראק פנינו לא פעם, ואנחנו יודעים איך העולם הנאור התייחס לרצח האשורים^[5] שאינם יהודים - והם הכנסייה הנוצרית העתיקה ביותר שישנה בעולם - והפקיר אותם. בכל זאת, אנחנו עושים זאת לא סתם לניקוי מצפוננו, אלא אנחנו חושבים שבזה יש אמצעי של לחץ או לאזהרה. אם מחר יהיה דבר יותר חמור, נוכל לומר שהזהרנו לפני שהדברים הגיעו לשלב יותר חמור.

אנחנו פונים בזה אליהם [אל בריטניה וארה״ב] כאשר חשבונם עם עיראק אינו פשוט. החשבון מאוד מורכב אחרי ההחלטה להלאים את הנפט בפרס, ועכשיו מתחילים דיבורים על הלאמת הנפט בעיראק. אינני יודע אם אנגליה, במצב כזה, מעוניינת להעמיד על חשבונה סעיף שאינו נוגע לה כלל בעניין היהודים. אבל אנגליה ואמריקה מעוניינות בפתרון בעיית הפליטים לא מפני שהן מלאות רגשות הומניטריים. הממשלות עושות גם חשבון מציאותי מפוכח. הן רוצות יציבות במזרח התיכון. אינן רוצות בקומוניזם במזרח התיכון. אינן רוצות בהסתכסכות כזאת שאינן יכולות להשתלט עליה, וזה איכפת להן אם יש הסתכסכות כזאת. מפני כל הסיבות האלה הן מעוניינות בפתרון בעיית הפליטים, ואמריקה מעוניינת בזה עד כדי תשלום כספים. אינני יודע כמה. בכל זאת, הם מביאים בחשבון את נכונותנו ואת התחייבותנו לשלם פיצויים.

אני רוצה שיהיה ברור לכם, כי על ידי מעשים כאלה ועל ידי אדישותם [של האמריקנים והבריטים] כלפי מעשים כאלה [ביהודי עיראק] המצב מסתבך יותר ויותר, כי חשבו שאפשר לגשת ולדבר על תשלום פיצויים, והנה קרה דבר שישראל מוכרחה להתנות תנאי חדש לתשלום הפיצויים. ברור לי שזה יהיה למורת רוחם, וזה יעורר תרעומת מצידם כלפינו. אז אפשר לדבר [עימם] כך: אנחנו מתמרמרים באמצעותם והם אינם עושים. אם הם יבואו אלינו, נאמר: ״ביקשנו איזה דבר. ההתחייבות שלנו [לפיצויים לפליטים הפלסטינים] בעינה עומדת. תסדרו עניין זה של יהודי עיראק - המצב חוזר לקדמותו. לא תסדרו - שוב לא נתחייב על כך״.

מה זאת אומרת שהרכוש [הערבי] כאן יופקע? אנחנו לא שמים את הרכוש בכיסים. כלפי קרקע אמרנו שנשלם. בעד בניינים לא אמרנו במפורש שנשלם, לא אמרנו שלא נשלם. אפשר לומר ששאלה זו פתוחה. על כל פנים, בעד קרקע אמרנו שנשלם, וכאן ישנו רכוש רב. פה זה נעשה בכוח חוקי. אצלנו היתה מלחמה. היה מרד הערבים נגד השלטון [היהודי] שעלול להיווצר. בעיראק לא היתה מלחמה. לא היה מרד. אלה [יהודי עיראק] אנשים שקטים ושלווים. זה לא כורדים ולא אשורים, שהיה עם שולף חרב בדרך כלל. ידוע מה זה יהודי בגדאד ויהודי בצרה, וזה נעשה לעין השמש ובכוח החוק, אז נחריש בעניין זה? [השלטונות] הקטינו את הסכום שאפשר להוציא מ־50 דינר ל־5 דינרים, וגם את אלה אין נותנים להוציא. מהחפצים לא משאירים שום דבר. אם קודם היו מצליחים להחביא, עכשיו זה בלתי אפשרי. משרד העלייה הצליח לגייס מאנשים אלה חלק למימון הוצאות נסיעתם ועכשיו זה בלתי אפשרי. כל הנטל נופל על העם היהודי.

ברצוני לומר לחבר הכנסת ברנשטיין: כל הנימוקים שלך, גם החיצוניים וגם הפנימיים, הם שקולים.^[6] יהודים אלה יגידו שזה רכוש שלהם. נצטרך לעמוד בפני זה. נצטרך לומר שישנה קופה כללית של העם היהודי, לתוכה זורמת כל ההכנסה אם זה מיסים ואם זה מגביות מחוץ לארץ או ״מילוות שיעבוד״ - כפי שקוראים להם [דוברי מפ״ם ומקי"] - שנשיג מאמריקה, או הפיצויים שנקבל מגרמניה. בפיצויים שנקבל מגרמניה לא נעשה חשבון שניתן לכל יהודי גרמני, אלא זה הולך לקופה כללית והקופה הכללית חייבת לדאוג לשיקום היהודים. גם את יהודי רומניה צריך לפרנס והם באים בחוסר כל. אני מבין שזה יעורר בעיות לא לומר את כל הדברים האלה. אינני רואה במה אנחנו מופיעים. זה יהיה סיבוך עם או״ם ועם אמריקה, אבל סיבוך זה יאפשר משא ומתן.

חברי הכנסת יזהר הררי וחיים בן־אשר שאלו אם אי־אפשר לפנות לאו״ם. ודאי שישנה אפשרות. אפשר להעמיד זאת לסדר היום בעצרת, מפני שסתם פנייה למזכירות זאת אומרת שהמזכירות תעביר זאת בחוזר לכל המדינות. מה זה ייתן? פנייה למזכירות סתם פירושה שאנחנו מבינים שאי־אפשר לעורר שאלה זו באו״ם, וזה רק חלק מהתעמולה שלנו.

מה, בדרך כלל, פירוש פנייה לאו״ם? אפשרית פנייה למועצה הכלכלית והסוציאלית על יסוד הפרת זכויות האדם. היא מתכנסת ארבע פעמים בשנה. אנחנו בעצמנו חברים בוועדה הסוציאלית המתמדת של המועצה הכלכלית־ סוציאלית, כך שאנחנו יכולים לעורר זאת שם. אבל מה זה ייתן? זה יעורר פניות של המדינות הערביות בעניין הפרת זכויות אדם על ידינו - גירוש ערבים מהגליל ומהנגב. לנו יהיה מה לענות להם? מה הרושם המדיני שייווצר? ששניהם חטאו ויש כאן מלחמת נקם בין היהודים והערבים, והסוף יהיה ש״היהודים התחילו״. אני חושש מאוד, כי בסופו של חשבון ברור שזה לא יביא לתוצאות, וגם מבחינת הרושם הציבורי לא תהיה תפארתנו בדבר זה - (מ. בגין: פנינו לאנגליה ולאמריקה לנקוט בצעדים דיפלומטיים. האם לא כדאי שגם מדינות אחרות תתבקשנה לעשות צעדים הומניטריים, כמו למשל צרפת ומדינות דרום אמריקה?) - אין למדינות דרום אמריקה צירויות בבגדאד, וגם מצרפת אי־אפשר לבקש עזרה.

היו״ר מ. ארגוב: אבקש את שר החוץ למסור על ביקור לואיס ג'ונס.^[7]

מ. שרת - שר החוץ: לפני שנעבור לביקורו של ג׳ונס, ברצוני לקרוא בפניכם קטע מעיתון גרמני - לדאבוני לא כתוב שם העיתון - בו ישנו מברק מפורט על האיגרת, וישנו סיכום מאוד מדויק. [הם] דאגו לבחור כל נקודה חיונית שישנה באיגרת.

אין לי למסור שום דבר על ביקורו של ג׳ונס ולא מראש על ביקורו של מקגי ולאחר ביקורו של מקגי, כי הביקור של ג׳ונס לא שימש עילה לשום משא ומתן ובירורים מיוחדים זולת שיחות כלליות והיכרויות וראיית דברים - על בעיית העלייה וזירוז העלייה ושאלת השלום עם הערבים - אותו מחזור העניינים המשמש תמיד נושא לשיחות. שום דבר מיוחד.

לעת עתה לא נודעו פרטים על הוועידה של איסטנבול.^[8] הם שומרים זאת לעצמם. אין לי רושם ששם היו החלטות מעשיות. כנראה שזה היה בירור וחילוף דעות ולא קיבלו החלטות. כמו שכינוס הצירים שלנו^[9] לא שימש הזדמנות להכרעות מדיניות, אלא בירור עניינים. ייתכן שהממשלה תגיע למסקנות והוראות על יסוד הבירורים, אבל זו לא היתה הזדמנות של קביעת קו מדיני. זה לפי הרושם שלי, כי שום דבר לא נודע לנו.

לביקורם של ג׳ונס ומקגי אין לייחס ערך אופרטיבי מיוחד. לרגל זה שהם היו בקושטא הם עוברים בארצות [האזור] ונפגשים עם אנשים שלהם [בשגרירויות האמריקניות] וגם עם הממשלות על מנת להכיר את פרצופן ולקבל התרשמות בלתי אמצעית בכל ארץ וארץ. בפרס הוא נקלע בתקופה סוערת. אולי יש חילופי דברים בינו ובין האנשים האלה [בממשלות האזור]. הם אינם יכולים לפנות לממשלה [האמריקנית] אלא באמצעות השגריר [האמריקני], ופגישות שלהם עם אנשי הממשלות בלתי רישמיות. השיחות שהיו איתנו היו שיחות בלתי רישמיות ואינפורמטיביות גרידא.

חבר הכנסת בגין ביקש משר החוץ למסור הודעה על תוכן איגרת הממשלה לממשלת ארצות ברית בעניין ההענקה.

מ. שרת - שר החוץ: איגרת זאת תתפרסם כלשונה,^[10] ואם לא, תימסר לוועדה. אשר לתוכנה, אני מוכן למסור על כך לוועדה, אבל זה לא לפרסום. אני מוכרח לומר שהיתה דליפה מישיבת הוועדה כאשר מסרתי על ביקור רוברטסון. אומנם יו״ר הוועדה הסביר את הדבר, אבל דליפה היתה. יכולה להיות שוב דליפה ושוב היו״ר יסביר את הדבר. במקרה זה אני מאוד לא מעוניין שתהיה דליפה.

ביסוס תביעת ההענקה הוא [הצורך לממן עלויות] קיבוץ גלויות ובניין הארץ והתמורה העצומה המתחוללת בחיי העם היהודי וחיי הארץ הזאת על ידי הגירה עצומה, שהעולם לא ידע כמוה, ועל ידי מפעל בניין כביר תנופה, ואנחנו מוכיחים שבלי עזרה מהחוץ לא נוכל לממש את כל האפשרויות ולהבריא את המצב. היות וישנה מסורת של עזרה בינלאומית, אנחנו רואים את עצמנו כזכאים לדבר זה. אנחנו מדברים על ביסוס מצבנו הכלכלי, וכאן מדברים על קשיים עצומים ועל האפשרויות הגדולות. אנחנו מוכיחים כי אנחנו בדרך לאיזון כלכלי, אבל כדי להגיע לאיזון כלכלי במינימום של קושי - לא בלי קושי, אבל למנוע קושי מיותר - דרושה לנו עזרה כדי למלא את החסר בתקופת מעבר ולאפשר להעמיד את המדינה על רגליה מבחינה משקית. אנחנו מעירים שרובץ עלינו נטל כבד של הוצאות ביטחון. אנחנו אומרים איך באה מדינה זו לעולם ואיך נלחמה לבדה, והנזקים שנגרמו לנו עקב המלחמה. אומרים מה המצב עכשיו, שאין שלום והמצב אינו מרשה לפרוק את נטל הוצאות הביטחון. ההוצאות הכספיות גדלות, וכל שכן שצריך להיות מוכנים לכל שעה שלא תבוא.

אנו מבקשים עזרה לשיכון, לאספקה ולמפעלי פיתוח. דבר זה מחייב [חקיקת] חוק מיוחד [בארה״ב]. איננו מבקשים להיכנס לשום מסגרת קיימת של תוכניות עזרת ארצות הברית לארצות אחרות. אנחנו גורסים את עצמנו כמקרה מיוחד במינו שאין לו אח ורע - (פ. ברנשטיין: האם באיגרת הוזכר סכום?) - הסכום הוא 150 מיליון דולר - (פ. ברנשטיין: סכום צנוע למדי) - ברצוני למסור כאן, אבל זה מאוד לא לפרסום - עניין זה איננו אך ורק בינינו ובין ממשלת ארצות הברית. העניין מחייב שיתוף פעולה של חמישה גורמים: בית הנבחרים, הסנאט, הנשיא, מחלקת המדינה ומחלקת ההגנה. אני אומר ״מחלקת ההגנה״, כי אין לשער כלל שייעשה איזה צעד מעשי־שהוא, החורג ממסגרת עניינים שגרתיים, בלי חוות דעת של שלטונות ההגנה. הם לא מוכרחים לומר שזה הכרחי וחיובי להגנה, הם יכולים לומר: ״מבחינת ההגנה איננו מתנגדים״.

מחמשת הגורמים האלה, אולי הגורם הקל ביותר הוא הנשיא. הוא לא קובע בעניין זה, כי אינו יכול על דעת עצמו להקציב כספים. הוא בזה קשור על ידי החוקה. זו פררוגטיבה של הפרלמנט. כאן אין שאלה. לעומת זה, אין ספק שתהיה התנגדות מצד מחלקת המדינה. אינני רוצה לומר שמחלקת המדינה כמוסד תתנגד. שבמחלקת המדינה תהיה התנגדות, על זה אין כל ספק. ידנו לא תהיה על העליונה בדו־קרב ישיר בינינו ובין מחלקת המדינה בעניין זה. הסיכוי היחיד שלנו להשיג את הדבר זה בעזרת שני הבתים [בית הנבחרים והסנאט] ובעזרת השפעות ציבוריות וגם השפעות אישיות שאנחנו יכולים לגייס לימיננו בשני הבתים האלה. ההידברות עם גורמי ההשפעה החיוביים בשני הבתים האלה זה גורם חיוני לכל סיכוי־שהוא של הצלחת הפעולה.

את הגורמים האלה אי־אפשר להעמיד בכל לפני עובדה מוגמרת. כאשר אנחנו נוקטים עמדה בשאלת מדיניות של מדינת ישראל - נניח, שאיננו מחזירים ערבים או מתנגדים לוויתור על כל שעל אדמה - אולי הם חושבים שהיינו צריכים להיות בעניין זה יותר ותרנים. בפנייה זו אנחנו נוקטים עמדה ומבקשים שיעזרו לנו בעמדה זו. אבל כאשר אנחנו פונים אליהם ורוצים שהם יתנו עזרה ויילחמו על עזרה זו, איננו יכולים שלא להתחשב בהערכתם על מה יוכלו להגן ועל מה לא. אנחנו תמיד מוסיפים על זה ולא גורעים - לפחות 50 אחוז על מה שהם אומרים לנו. עלי להוסיף שהסכום הזה הוא לשנת 1951 - (י. הררי: האם לא רצוי לומר מראש, שאנחנו פונים גם לארצות אחרות כגון צרפת, אנגליה, ולא רק לארצות הברית?) - לדעתי זה היה שולל כל אופי מיוחד מהפנייה. אז זה היה מופיע כתכסיס, ואז אולי גם הפנייה לאמריקה היא תכסיס. הכל יודעים שאנגליה אף פעם לא עזרה ולא פנינו אליהם לעזרה. אם פונים בתביעה שווה לאנגליה, הם [האמריקנים] יאמרו: ״טוב, פניתם באופן שווה, תקבלו עזרה באופן שווה״ - (י. הררי: שמעתי שיקול, שהעובדה שאנחנו הולכים לקראת בחירות [לכנסת] תחזק את הנימוקים של ה׳סטייט דפרטמנט' נגדנו. ההנחה היא שהם יאמרו: לפחות נחכה ונראה כיצד ייפול דבר. לפחות נדחה עניין זה עד לאחר הבחירות, וזה אומר דחייה ל-9-8 חודשים) - אני רוצה לומר עוד פעם: אחת היא אם היינו פונים קודם לאנגליה, או היינו אומרים שזו פנייה ראשונה ועוד נפנה למדינות אחרות. זה היה מתקבל כדבר בלתי רציני בוושינגטון, וזה היה נוטל מרצינות הפנייה וכוח השכנוע שלה. זה היה רק גורע. ייתכן שיש בזה צורך למישהו מבחינה פנימית, אבל הוא צריך לשאול את עצמו מה העיקר: להשיג איזה דבר או רק לצאת ידי חובה.

פעולה זו החלה עוד לפני פרוץ המשבר [הממשלתי] האחרון. זו פעולה שנמשכת הרבה חודשים. ההכנות לקראתה והכשרת הקרקע לקראתה הלכו לפי תכנון מסוים, שלב שלב. בינתיים החיים מורכבים מאוד. בזמן שחלה התפתחות במישור זה, לא השתרר קיפאון ביתר חלקי חיינו, ובמישור אחד התפתחו העניינים והביאו לידי משבר, והמשבר הביא לידי בחירות. השאלה היתה מה לעשות? אם השיקול שנמסר לחבר הכנסת הררי נכון ומכריע, אולי צריך לדחות את הבחירות, או שצריך לדחות את הפנייה. אינני אומר אף מילה אחת לאישור השיקול הזה. אין בידי לסתור אותו, אבל בהנחה שזה שיקול, זה צריך להביא לדחיית אחת מן השתיים: או דחיית הבחירות או דחיית הפנייה. המצב היה כזה שאי־אפשר היה לדחות לא את זה ולא את זה, ולכן לא היתה ברירה אלא להתעלם מהשיקול הזה.