יום תל חי יום תביעה מעצמנו
שם הספר  דבר דבור 1951
שם הפרק  יום תל חי יום תביעה מעצמנו
כותרת משנה  בעצרת יום תל חי

 

31 | בעצרת ביום תל חי[1]                                                                                           18.3.1951

יום תל חי - יום תביעה מעצמנו

משה שרת: את הערכים הנעלים של ״ההגנה״, שלא בזה לקטנות, יש להנחיל להמוני העולים החדשים. בקטנות התחלנו ולגדולות נשאנו נפשנו. בזכות החזון הגדול הגענו למה שהגענו. משום שהיה בנו העוז לשאוף - נתגלתה בנו היכולת להגשים. הגענו כיום למצב שלא יתואר כלל מעמדנו המדיני. לא ייתכן עתידנו המובטח בלי כוח עברי מזוין העומד תמיד על משמר המדינה, בלי צבא שכולו קודש למשימת הביטחון. אבל נזכור ונדע כי צמחנו כארגון עממי ששעריו פתוחים לכל איש ואישה, נער ונערה, האומר לכל אחד מהם: מקומך בין המגינים כי אין לדעת מה ילד יום, מתי ומאין תגיח אלינו הרעה, במי תפגע, איזה רחוב יהיה חזית, איזה בית ישמש מטרה, איזה אדם ייפול קורבן.

רוח ״ההגנה״, כושר הקרב, צריכים להיות נחלת כולנו. הסגולות צריכות להיות מובלעות בדמנו, יסוד מוסד באופי העברי החדש שאנו מעצבים בארץ.

עתידנו תלוי בכוחנו ועלינו להגדילו ולהאדירו ולהפוך כל איש ואשה ביישוב למתגונן ביום עברה. לכן: כל העם להתגוננות, כל העם לעמידה במערכה. גם כיום הזה, עם קיומו האיתן של צבא ההגנה לישראל, ועם מתן כל הכוח הדרוש לו ועם חינוך הנוער לכניסה לשורותיו, עדיין לא תיפתר שאלת הביטחון בכוחו בלבד, ויש לשוב ולהנחיל את ערכי ״ההגנה״ להמוני העם, לאחינו החדשים. לא חל שינוי ולא חלה תמורה ביסודות הווייתנו בארץ זו. עדיין אנו מיעוט, עדיין עתידני תלוי ביכולתנו לשלוח שורשים, להיאחז, לכבוש את האדמה הזאת בעמל כפיים ובמפעל של חיים, וביכולתנו להגן על כל שעל אדמה, על כל בית ועל כל עץ שניטע.

הרי עיר בירתנו ירושלים כמוה כארץ כולה. כשם שהמדינה מוקפת משלושה עברים כך ירושלים. כשם שהמדינה צריכה לדעת יום יום ולילה לילה כי המדורה עלולה להתלקח, כן צריכה לזכור זאת ירושלים.

במה ננחיל את הערכים האלה אם לא בכוח המסורת שנתגבשה? אל ניתן להתפרקות להשתלט על חיינו, אל נטיל כל יהבנו על המדינה ועל מנגנונה. המדינה אינה אלא מכשיר. נדע להשתמש במכשיר הזה. אנו עדים לגילויים של התפרקות המתח הציוני, להפיכת הציונות לדבר שמן השפה ולחוץ. נתריע נגד הסכנה הזאת.

גם כיום הזה נקרא ארגון חברי ״ההגנה״ להתייצב על משמרת נשמתו הציונית של היישוב, על משמרת נשמתה הציונית של המדינה.

נרים את דגל תל חי מעל להיכל הגדול של מדינת ישראל. בכוח מאמצים נועזים אלה היא קמה. בכוח האמונה והמאמץ היא תגדל ותשגה עד שתהיה בית נאמן, בטוח ואיתן, להמוני העם העברי בארצו.

לוי אשכול[2] אמר כי ״תל חי הוא ביטוי בולט של שותפות ניצחית של המחרשה והרובה״. סמלים אלה עלינו להנחיל להמוני העולים. לא על הצבא, ויהיה חזק ואדיר, עלינו להשליך את יהבנו. כוחנו צריך לנבוע מתוך נבכי החיים, מתוך המחרשה והתלם.

יהיה יום התכנסותנו זה יום תביעה מעצמנו.




[1] דברי מ"ש בעצרת ארגון חברי ה"הגנה" בי"א באדר, יום תל חי, שהתקיימה באולם " אדיסון", ירושלים (מועתק מ"דבר" 193.1951).

[2] לוי אשכול (1969-1895). עלה מרוסיה ב־1914. ממייסדי ההסתדרות ודגניה ב׳, חבר הנה״ס ומנהל מחלקת ההתיישבות בה. אח״כ גזבר הסוכנות ומנכ״ל משרד הביטחון. שר החקלאות 1952-1951. היה הנואם הראשון בעצרת תל חי.

העתקת קישור