20 | ישיבת המרכז, מפא"י[1]                                                                                         22.2.1951

לקראת מאבקי בחירות

ישיבת המרכז התכנסה לדיון בהכנות המפלגה לבחירות לקונגרס הציוני, שנועדו ל-29.4.1951, ולבחירות לכנסת, שנועדו ל-30.6.1951. ב״ג נעדר מן הישיבה ושלח איגרת למתכנסים, שאותה קרא היו״ר ז. ארן בפתח הדיון. במהלך הדיון אמר מ. שרת:

 מ. שרת: לא הייתי כשקראו את המכתב של  בן-גוריון, אך קראתי אותו אחר כך. שמחתי שנתכוונו לאותו הדבר.^[2] בכינוס להתחדשות בכפר הידוק הבעתי את המחשבה הזאת, וכפי שכבר [אמר שרגא] נצר, היא איננה חדשה. הציר העיקרי של פעולותינו לקראת הבחירות צריך להיות השיחה האישית עם כל בוחר, ואנו צריכים להגיע לשיחה אישית עם מאות אלפים במשך ארבעת החודשים האלה. אם המשלתי שם משל, ואמרתי כי שום התקפה צבאית לא תיתכן בלי עזרת תותחים ומטוסים, אבל תותחים ומטוסים לעולם אינם כובשים שטח. את השטח כובשים בחיל הרגלים. אם נמשיל את האסיפות והספרות לתותחים ומטוסים, ואת השיחה האישית לחיל רגלים, הרי לא אסיפות וספרות כובשים את הבוחר. את הבוחר כובש חיל רגלים, האיש הניגש אליו ברגל ומדבר איתו הוא כובש את ליבו או לא כובש את ליבו. אבל כשהוא כובש את ליבו יש לו סיכוי להחזיק בו. למדתי זאת מהניסיון לא בארץ-ישראל אלא באנגליה. עשיתי שתי בחירות באנגליה כאיש מן השורה.^[3] וקיבלתי פנקס עם מספרי בתים של שני רחובות עם שמות האנשים והייתי צריך לעבור את האנשים האלה. אם אומר לך האיש שהוא מצביע תמיד בעד מפלגת העבודה, לך ממנו ואל תבלה אצלו את זמנך. עזוב אותו. אם האיש אומר לך: ״תמיד הצבעתי בעד השמרנים״ - עזוב אותו. רק אם יפקפק תדבר, ודבר גם עם אשתו יחד איתו. אחרת הוא יוכל לשנות את דעתו.

נקודה שנייה. אני סבור שאיננו יכולים בתחום זה של פעולה המונית אישית להסתפק בשום פנים, במשך ארבעה חודשים אלה, בפעולת הסברה ותעמולה בלבד. עלינו לעשות פעולה ממשית של דאגה לאנשים. אינני מדבר על זאת מה יעשה האוצר ומה תעשה מחלקת ההתיישבות, אלא על מה שנעשה אנחנו, המוני החברים המושרשים בארץ. זה הרעיון שניסיתי לזרוק בוועידת המפלגה,^[4] ואני מצטער שלא היה לזה הד. יכול להיות שזה חלום שווא, אך הנה אני פוגש אתמול חבר מתוך [משרד] הממשלה, חבר עמוס מאוד ובערבים עוד מארגן קורסים.^[5] הוא אמר לי שהוא יחד עם שתי תלמידות שלו הולכים ממעברה למעברה על יד ירושלים ומלמדים נערות תימניות חשבון. צריכה להיות היחלצות המונית, והפעולה הזאת צריכה להיות רק בהתנדבות. אם צריך להסיע את החבר למקום ההרצאה צריך כמובן לשלם בשביל האוטו, אבל הזמן צריך להינתן חינם אין כסף בערבים ובשבתות. וכמובן צריך להסביר מדוע צריך להצביע בעד מפא״י ומדוע צריכה להיות ממשלה יציבה, אבל זה לא די. יחד עם זאת צריכה להופיע הדאגה לאישה ולילד, לעזור באיזה דבר ולתת שכם במשהו, ולזה צריך להיות מטה שיארגן את הפעולה הזאת. שני הדברים יחד יתנו הד אחר לגמרי.

נקודה שלישית. אני סבור שעלינו לארגן במהירות האפשרית סמינר או שורת סמינרים למאות חברים. סמינרים לבירור בעיות מדינה וסמינרים לבירור בעיות הציבור כדי לדעת איך להסביר עניינים, מדוע זה כך ולא אחרת, מדוע זה מוכרח להיות כך אם זה אפילו רע, ומדוע אחרת יהיה עוד יותר רע.

נקודה רביעית. התנדבות. על זאת כבר עמדתי.

נקודה חמישית. עלינו לתכנן את מערכת הבחירות מבחינת השאלות שאנו מעמידים על הפרק. היוזמה צריכה להיות בידנו - יוזמה של הסברה ויוזמה של התקפת אחרים. אני תמים דעים עם בן-גוריון, שעלינו להישמר מכל משמר מלעשות איזה עניין דתי-שהוא לציר המרכזי בבחירות האלה. לא צריך לטשטש את זאת, להדגיש זאת כיתר הדברים, אבל זה לא צריך להיות הציר המרכזי, כי זה עלול להיות סילוף העניינים. זה מגייס רגשות כאלה שלא יוסיפו בריאות למעמדנו בבחירות. בבחירות האלה עלינו לבחור בעיות יסוד ואותן להציג במרכז.

נקודה שישית. אני חושב שעלינו לערוך תכנון פובליציסטי לארבעה חודשים אלה. אומנם העיתונות מגיעה לחלק קטן של היישוב כיום, אף על פי כן מגיעה. איננו מבורכים בשפע מכשירים ואולי צריך ליצור מכשירים מיוחדים לתקופה זו ולא להשאיר את העניין להשראתו הטובה של כל חבר שלנו. החברים העוסקים באותו הדבר יודו לנו אם יהיו הדרכה ושיתוף בארגומנטציה.

נקודה שביעית. אני רוצה להציע לממשלה, שיהיה קיצוב אכזרי ביותר של נייר למטרות של בחירות, קיצוב נדיר של נייר להדפסה^[6] - (ז. ארן: פה אני מוכרח להפסיק אותך. תעשה דבר רע מאוד ואגיד לך מדוע. יש להם [ל״ציונים הכלליים״] מחסני נייר עצומים ולנו אין, והקיצוב האכזרי הזה יהיה על חשבוננו. הם יציפו את הארץ בנייר ולנו לא יהיה) - אינני יודע אם אי-אפשר לעשות הסדר ושכל אחד לא יוציא נייר כפי שעולה על רוחו. אני מדבר על הצפת הארץ כולה, על כיסוי הקירות אם זה באל״ף^[7] או מ״ם^[8] ועל כל הפלקטים הענקיים. זהו בזבוז של נייר בשעה זו.

צריכה להיבחר כאן ועדה מצומצמת, עד כמה שאפשר, לתכנון קווי הפעולה הארגוניים העיקריים, כדי שהדבר יתחיל לדפוק במהירות האפשרית ביותר.

להלן התנהל דיון. בפתיחת הישיבה אמר היו״ר ז. ארן בין היתר: "ישנה הרגשה, שלאחר שנתיים ורבע של מדיניות החוץ של המפלגה [מאז קום המדינה], הגיע הזמן להביא את הדבר בפני הציבור. אינני מדבר על מועצה סגורה, אלא להביא לפני הציבור את שאלות המצב המדיני ועמדת המפלגה". כמה דוברים נדרשו לצורך בדיון מדיני במפלגה, והיו שטענו כי לדיון במועצה חייב לקדום דיון במרכז. מ"ש דיבר אחרי שחבר המרכז זאב הרינג טען, כי "השאלה המדינית צריכה לעמוד בסדר יומה של המועצה. היא עומדת בסדר יומה של המדינה. מדברים על זאת בכל מקום ורק לא בשום מוסד של המפלגה. [—] לדעתי חלה תזוזה בקו של אי-הזדהות, וזה גובל גם בכיוון של התקרבות למערב. המפלגה חייבת לדון על זאת וללכד את שורותיה מסביב להחלטה שתיפול".

מ. שרת: אני מוכרח לענות. מה שחל זה שני דברים: החמרת הקושי של קיבוץ גלויות. בי״ת, התקרבות צל של המלחמה העולמית. אלו שתי התמורות שחלו. מבלי להיכנס לגוף העניין, ברצוני להגיד כי ההנחה הראשונה היא שהכרחי בירור במפלגה בשאלת מדיניות החוץ של מדינת ישראל. הנחה שנייה: יותר בריא לעניין ויותר יעיל לבירור, שהדיון יתקיים במרכז ולא במועצה [כלומר במסגרת יותר מצומצמת ולא פומבית], על כל פנים, אם רק אפשרי הדבר. המישאלה נובעת מצורכי העניין. רצוי בתכלית שתתקיים ישיבת מרכז מוקדשת לעניין זה.

דבר שלישי, במקרה שחלילה לא תוכל להתקיים ישיבת המרכז, בלית ברירה צריך הדבר לעמוד במועצה. אני רוצה לומר כך, שאם תהיה ברירה בין בירור במועצה לבין חוסר כל בירור, עדיף בירור במועצה על פני חוסר כל בירור. אני מעדיף מראש בירור במרכז על בירור במועצה.

התקבלה הצעת היו"ר ז. ארן, לקיים את הדיון המדיני תחילה בישיבת מרכז, אשר יוכל להחליט אם להביא את הנושא לדיון גם במועצה.