על הממשלה להתערב בעניני כלכלה
שם הספר  דבר דבור 1951
שם הפרק  על הממשלה להתערב בעניני כלכלה
כותרת משנה  ועדה מדינית, מפא"י

6 | ישיבת הוועדה המדינית, מפא״י[1]

24.1.1951

על הממשלה להתערב בענייני כלכלה

מ. שרת: אני מתקשה קצת בהבעת דעה על כל העניין,[2] לא מפני שאין לי דעה. אני מבין שהיתה ישיבת מרכז שקדמה להכרזת השביתה,[3] לכן התרשמותי חד־צדדית, קצת סובייקטיבית. איני רוצה לעורר את כל הוויכוח מחדש, מכל שכן שחברים עומדים במאבק, במערכה. יכול להיות שהחמצתי שלב מסוים ולכן לא אוכל להשתתף בשלב הבא אחרי זה. איני יכול לכחד הרגשה זו. איני אומר לצמצם את הוויכוח. איני מעורר את השאלה ואיני מציגה.

הרגשתי מרה מאוד. יחסי הבלתי אמצעי לעניין שלילי בהחלט. אני רואה בשביתה זו צעד אינפלציוני מובהק. אני מתאר לי שיש כל מיני הצדקות לצעד זה. אנו בחזית הייצור. חזית זו היא לחיים ולמוות, לא רק סתם עניין פריון העבודה, זוהי חזית ייצור לחיים ולמוות. הכל, רק לא הפסקת העבודה. יכולות להיות, למשל, תביעות צודקות לפועלי התעש הצבאי בזמן קרבות - יעשו הכל אבל לא ישבתו. זהו יחסי למשק הארץ. מצב העבודה מסוכן לא פחות מאשר מעשי צבא. אנו נכנסים לשעות החמורות ביותר.

אם יש רווחים מופרזים,[4] צריך ללחוץ על הממשלה ולהכריח להשתלט על העסק. אם יש השתמטות מתשלום מס הכנסה, צריך לעשות כל מיני מעשים שדבר זה יחדל וכולי, אבל כאשר אתה נתקל בבלבול כזה של העניין, אם יש הזמנה מאנגליה העולה בסך מיליון וחמש מאות סטרלינג - ההצלחה הגדולה של דוליק[5] היא שהוא הצליח להריק עד תום את שאריות הסטרלינג שהיו לנו באנגליה - אם יש הזמנה כזאת מאנגליה, בשעה שהייצור מפגר היא מתבטלת, מכיוון שהשביתה פרצה באותו בית החרושת המכין את קופסאות הפח למילוי ההזמנה על המיץ. אם כזה הוא המצב, אני תולש את שערות ראשי, עם כל התביעות הצודקות, עם המפלגה שצריכה לעמוד על נפשה [במאבק עם מפ״ם]. כמובן שצריכים לדאוג למפלגה. אני מוכן לדאוג לה, אבל אם הדברים כך יתדרדרו, אין זה דומה אם סוגרים בית חרושת בגלל חוסר חומר גלם, אבל כאשר יש החומר, ויש האפשרות לקבל מטבע חוץ והשביתה מפריעה לכך, אין זה מוצדק.

עם כל הכבוד לחברים, ועם כל החרדה לעניינים, איני יכול לקבל את דברי החברים. צרמו את אוזני שני הנאומים ששמעתי מגוברין[6] ומזיאמה [ארן] [הם טענו ש]הוועד הפועל [של ההסתדרות] רצה להיכנס לעניין זה שלבים שלבים, באה הממשלה ושיבשה את כל המהלכים האלה. אופן דיבור זה היה טבעי כאשר ישבנו לפני ארבע-שש שנים בבניין הסמוך.[7] איזה חישוק חיצוני המקיף את כולנו לא היה. היתה ממשלת המנדט שלא היינו חייבים לה שום דבר - שום דבר מוסרי, שום דבר מדיני. היה יישוב יהודי. היו בתוכו מעגלים-מעגלים והמעגל החזק ביותר לא היתה הממשלה, אלא זו היתה ההסתדרות. המעגל הזה היה אדון לעצמו. ההסתדרות טענה שאפשר לסמוך עליה מבחינה יישובית, מבחינה ציונית, מבחינה יהודית. החברים היו צריכים פה ושם ללכת לפי קו ההסתדרות, בייחוד בעניינים שנגעו להסתדרות.

גם עכשיו אומרים החברים: ״הממשלה התערבה״. המצב עכשיו אינו כזה כאשר היה לפני שנים אחדות. המצב אינו כך. יש מדינה ויש לה ממשלה. אני האחרון סביב שולחן זה, שאני אחייב משהו ממשטר טוטליטרי בדמוקרטיה לפי תפישתנו, אבל העניין מורכב מאוד. זו אינה סתם שאלה שלממשלה מותר, או יש לה זכות לעשות. יש קשר, יש זיקה, יש התייעצות, יש אינטרסים מקומיים שונים, יש אינטרסים דמוקרטיים אשר מיוצגים על ידי ארגונים שונים. הציבור מאורגן בארגונים שונים ויש שאלה חמורה של תיאום כל האינטרסים. בימים כשהייתי צעיר יותר הייתי מרצה בשאלות אלה לחברים צעירים יותר, כמו החבר בקר,[8] אבל בכל זאת יש עכשיו מרכז של אחריות - הוא פה. המרכז הוא הממשלה. וכאן אני עובר למה שאמר זיאמה. איני בא להתערב ולעורר ויכוח: אסור לממשלה להתערב בשאלות שכר עבודה או מותר לה להתערב בשאלות אלו? יש שאלה עקרונית: הממשלה מתערבת בחיים הכלכליים או אינה מתערבת בחיים הכלכליים? בעניין זה היה ויכוח במשך עשרות שנים ונפסקה הלכה בעולם כולו, לא רק בעולם הטוטליטרי - כן מתערבים בחיי הכלכלה. אין פה מעגלים של קדושה. אין פה שטחים סגורים כמו ביער. אין עניין שכר הפועלים שטח סגור.

יש שיקול, כמובן, אם להיכנס - איך להיכנס, אם להיכנס בכל מקרה ומקרה, ואין לקבוע פה עיקרון כמו שזיאמה עושה: ״בזאת אסור לנגוע״. הממשלה הראויה יותר מכולם להיקרא ממשלה סוציאליסטית זו לדעתי ממשלת בריטניה. בזאת איני רוצה לומר שהגיעו לשיא הסוציאליזם. היא יכולה להגדיל זאת פי שניים והרבה יותר, אבל באופן יחסי, בהשוואה לאחרים, היא הממשלה הסוציאליסטית בעולם - והיא הקפיאה את שכר העובדים, ואנשי האיגוד המקצועי תופסים בה מקום ניכר, מקום רב יותר מאשר אצלנו, שכל חייהם הם עבדו באיגוד המקצועי.

הנחה זו, שיכולים להיות זעזועים כלכליים כאלה כמו שביתת מפעלי המתכת העיקריים עם איום של השבתת עוד מפעלים, עיכוב הייצור עם סכנת נחשול חדש של אינפלציה - והממשלה תשב בחיבוק ידיים? - זאת איני יכול לקבל. אני מתנגד לזאת ניגוד גמור. אי־אפשר אחרת להיות בממשלה. אין להיות בממשלה עם תפישה כזאת. אני חושב שהממשלה עשתה המעט שבמעט שיכולה לעשות במצב כזה.

בתום הדיון הוחלט להקים ועדה לבירור העניין ולניסוח מסקנות.

[1] מתוך הפרוטוקול.

[2] מדובר בשביתה שהוכרזה ב־17.1.1951 בעשרה מפעלי מתכת בכמה ערים בשל ״אי־היענותה של הסקציה למתכת ליד התאחדות בעלי התעשייה לדרישת האיגוד הארצי של פועלי המתכת בדבר הכנסת שינויי שכר בחוזה הקולקטיבי לשנת 1951״. בישיבתה ב־23.1.1951, בתגובה לשביתה, הקימה הממשלה ועדת שרים, שחבריה ב״ג, א. קפלן, י. גרי ומ. מאירסון לחקירת סוגיית שכר העבודה.

[3] לא אותרה ישיבת מרכז שדנה בהכרזת השביתה, ואפשר שמ״ש התכוון לישיבה במסגרת אחרת. בישיבת המרכז ב־25.1.1952 התקבלה הצעה ״לשלוח ברכת עידוד לשובתי המתכת״.

[4] של בעלי התעשייה.

[5] דוד הורוביץ, (1979-1899). מנכ״ל משרד האוצר ויועץ כלכלי לממשלה. עלה ב־1920. ממייסדי קיבוץ בית אלפא. מנהל המחלקה הכלכלית של הסוה״י 1948-1935. לימים נגיד בנק ישראל.

[6] עקיבא גוברין (1980-1902). עלה ב־1922. מראשי ההסתדרות ומפא״י. ח״כ בכנסות 6-1. בדבריו בתחילת הישיבה שלל גוברין את הרכב ועדת השרים לענייני שכר וטען כי כל חברי מפא״י בכל מוסד־שהוא, לרבות הממשלה, היו חייבים לנהוג לפי החלטת המרכז ולסייע בהגשמתה. ז. ארן, שדיבר אחריו, הביע דעתו כי ״שום ממשלה אינה צריכה להתערב בענייני סכסוכים מקצועיים, אפילו תהיה מאה אחוז ממשלה פועלית״.

[7] בניין המוסדות הלאומיים בירושלים, מושב הנהלת הסוכנות היהודית ומחלקותיה.

[8] אהרון בקר 1995-1905. עלה ב־1925. פעיל ב״אחדות העבודה״ ומפא״י. ממייסדי ״הבחרות הסוציאליסטית״ ומזכירה. חבר הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית ומנהל המחלקה לאיגוד מקצועי. לימים מזכ״ל הסתדרות העובדים הכללית (1969-1961). בשנות ה־30 טיפל משה שרת ב״בחרות הסוציאליסטית״, גוף של צעירי מפא״י, ופעם בפעם הרצה לפניהם.
העתקת קישור