נגד השבתת מפעלי התעשיה

שם הספר

דבר דבור 1951

שם הפרק

כותרת משנה

הממשלה, ישיבה כ"ז

| הממשלה, ישיבה כ״ז^{^[1]}

23.1.1951

נגד השבתת מפעלי התעשייה

סעיף קצ״ד: דרישות פועלי התעשייה להעלאת שכר העבודה

את הדיון בסעיף זה פתח שר המסחר והתעשייה יעקב גרי^{^[1]} ומסר כי נראה שהוועד הפועל של ההסתדרות הכללית החליט לדרוש העלאות בשכר היסודי ובתוספות הסוציאליות של רוב ענפי התעשייה. האיגוד המקצועי הגיש להתאחדות בעלי התעשייה את דרישותיו לתיקון השכר בענף המתכת. דרישות אלה מסתכמות בתוספת ממוצעת של 20 אחוז לשכר היסודי -17.4 אחוז לתוספות הסוציאליות. דרישות דומות עומדים להגיש האיגודים המקצועיים בתעשיות המזון, הדפוס, הטקסטיל ועוד. התאחדות בעלי התעשייה מוכנה לנהל מו״מ להגדלת הכנסות הפועל על סמך הגברת פריון העבודה בלבד. ב^-18.1.1951 פרצו שביתות בעשרה מפעלי מתכת המעסיקים כ-600 פועל. בתגובה עומדת התאחדות בעלי התעשייה להשבית את כל המפעלים המייצרים תוצרים דומים. השר גרי הציע לממשלה להחליט להקים ועדה של שלושה אישים המקובלים על ציבור העובדים והמעבידים, שתחקור את בעיות השכר ותגיש חוות דעת בתוך חודש ימים.

להלן התנהל דיון. הדובר העיקרי היה רוה"מ ב"ג, שתמך בהצעה להקים ועדה של שלושה והביע דעתו החיובית על זכות הפועל לשבות. לדעתו יש להניח לפועלים לשבות ולהיווכח לפי התוצאות אם טעו או צדקו.

השר מ. שרת: ייתכן שדברי יצלצלו כדברי תמימות. על כל פנים לא תהיה בהם בקיאות מספיקה במצב העניינים. למשל, על שביתת הפרדסנים^{^[3]} נודע לי רק אתמול במקרה. היום אני שומע עליה בפעם הראשונה באופן מוסמך, אבל אני רוצה להביע מה שבלבי. אני רוצה לומר, שהזדעזעתי מהעניין. הזדעזעתי מהשביתה כאשר נודע לי שהיא פרצה ובאיזו דרישות היא פרצה. הזדעזעתי למקרא הנייר של השר גרי לנוכח התמונה שהתגוללה בנייר זה. המלחמה העיקרית שלנו עכשיו היא להגברת הייצור, וניצחון בחזית זו היא שאלה של חיים ומוות לנו, קיום או הרס חלילה. הניצחון תלוי בשני דברים: הוא תלוי בהקטנת הוצאות הייצור והוא תלוי בהגדלת פריון העבודה, בשניהם כאחד. לכאורה אפשר לומר שמספיק דבר אחד. למעשה איני יודע אם שניהם כאחת מספיקים. אין ביטחון שננצח. יש שאלות של זמן, של קצב הזמן. הזמן פועל נגדנו. בינתיים העניינים הולכים ומחמירים במשק המטבע וכולי. צעד זה הוא בכיוון הפוך לשני הדברים כפי שהוא מכוון להגדלת הוצאות הייצור ולהקטנת פריון העבודה. אם אפשר להשיג הוספה לשכר, השכר הוא לעצמו די גבוה, אם כי אפשר לומר שיש דרגות בהן יש קיפוח. אם יש להשיג הגדלת השכר בלי הצמדה לפריון העבודה, זהו צעד שלילי, כי פירוש הדבר שאין צורך להתאמץ, להעלות את הייצור. זה גורם הקטנת הפריון.

איני יכול לקבל את הגדרת ראש הממשלה, ששביתה זו אינה אסון. אני רואה אותה כאסון במצב זה. אני רואה שהיכו כבר כמה מפעלים. עלולים להכות עוד כמה מפעלים. הנה כבר ניתנה מכה למבצע של יצוא. הרעיון של ראש הממשלה הוא רעיון נכון, שלפעמים צריך לתת להם לשבור את הראש אם אין דרך אחרת לחנך. הדוגמה של הילד והגחלת היא גם כן טובה, אבל אם אראה שהילד עלול לשרוף את אצבעו, אדאג לחינוך אחר ואדאג להצלת האצבע. אם הגחלת עלולה לגרום יותר מכווייה, אתערב. אפגע בעיקרון החינוכי ובלבד שלא לשרוף את האצבע.^{^[4]}

קודם כל, מה שאתה אומר שלא יהיה חוק,^{^[5]} אני מסכים שאין לומר שהפועלים לא ישבתו כאשר הבעלים ישבתו. אני מסכים שצריכה להיות פעילות ציבורית נגד כל השובתים, וכמו כן אני מסכים שיכולות להיות שביתות קטנות, שאין הממשלה צריכה להתערב בהן. צריך להיות מצב במדינה, שהמדינה אינה סובלת הפרעות. יכולים להיות עקרונות מחושבים שהמדינה אינה מתערבת, אבל היא מפעילה לחץ ציבורי כדי לעקוד רע זה משורשו בתקופה זו, כי אנחנו בחזית. כאשר היינו במלחמת השחרור, כל אחד הבין שיש דברים שאי־אפשר לעשות אותם. זה מונח בטבע הדבר - שאדם חדל להיות רגיש לדברים שונים כאשר דמו נשפך. פה נשפך דמה של המדינה, ולכן אני סבור שהמדינה צריכה להתחיל להתערב. כמובן, לנו נוח יותר להתערב נגד נותני העבודה מאשר נגד הפועלים. אם תהיה החלטה עקרונית להתערב, הממשלה צריכה להתערב גם פה.

אני תומך בהצעת השר גרי. היא צריכה להיות מלווה דרישה לא לשבות ולא להשבית. קודם כל לחדש את העבודה, כי זוהי חזית. כאשר יש חזית ויש פתאום שביתה במפעל התעש הצבאי, אומרים לשובתים: ״אתם מסכנים חיי האנשים בחזית. בינתיים אתם צריכים לעבוד. אומנם אתם צריכים לעמוד על דרישותיכם, [אך] גם פה ישנה חזית״. צריכים להתחיל להרגיל את הציבור שלנו, החי בגן עדן של שוטים, מהו המצב האמיתי. הציבור שלנו אינו מתחיל להעריך שהוא עומד על פי התהום, או ברגל אחת בתוך התהום. עלינו להגיע לחינוך הציבור. פה יש שאלה חינוכית רצינית יותר מאשר לתת לפועלים לשבור את הראש. צריך למנות את הוועדה ולדרוש משני הצדדים להמשיך בעבודה.

בתום דיון ממושך נתקבלו ההחלטות הבאות:

מחליטים:

א. להטיל על ועדת שרים בהרכב ראש הממשלה, שר האוצר, שר המסחר והתעשייה ושר העבודה, למנות ועדה של שלושה שיחקרו בבעייה הכרוכה ביחסי עבודה בענפי התעשייה של המתכת (ואם יהיה צורך גם בענפים אחרים) ויגישו מסקנותיהם והמלצותויהם תוך חודש ימים.

ב. ועדת השרים תחליט על סמכותה המדויקת של הוועדה ועל הרכבה.

ג . ועדת השרים תפנה לשני הצדדים אם תראה צורך בכך ותדרוש לחכות לתוצאות חקירה זו.

[1] מתוך הפרוטוקול, סעיף קצ״ד.

[2] יעקב גרי (1974-1901). יליד ליטא. עלה ב־1934. מנהל חברות. שר המסחר והתעשייה 1951-1950. לקראת ישיבת הממשלה הגיש לשרים מסמך שבו פרט את דרישות הפועלים ועמדת התאחדות בעלי התעשייה.

[3] בדצמבר 1950 פרץ סכסוך בין הפרדסנים והממשלה סביב ממדי התמיכה הממשלתית בייצוא ההדרים. על רקע זה הושבת קטיף ההדרים במשך חודש ימים.

[4] בדברו על זכות השביתה ועל הלקח שהשובתים עשויים ללמוד ממנה, המשיל רוה״מ ב״ג את הפועל השובת לילד שיש להניח לו לאחוז גחלת על מנת שייכווה וילמד לקח.

[5] בדבריו פסל רוה״מ ב״ג חקיקת חוק איסור שביתות.