54. משרד החוץ, ישיבת מנהלי מחלקות[1]

8.5.1949

מהות נציגויותינו בחוץ לארץ

 

 

שר החוץ: ברצוני להביע כמה מחשבות. תפקיד נציגויותינו בחוץ לארץ כפול הוא.

אל״ף, נציגות כלפי חוץ, כלפי העולם המדיני החיצון. תפקיד זה מתבטא בייצוג המדינה שלנו כהוויה חיה ומתפתחת.

בי״ת, ייצוג המדינה כלפי העולם היהודי והחזקת הקשר בינו לבין המדינה,

אלא בכל מקום ומקום יהיו לנו שני יסודות אלו בפרופורציה שונה. אנו שונים מאומות העולם משתי בחינות:

ראשית, קמנו במאמר פיו של האו״ם ואם כי אפשר להוכיח כי גם מבלעדי האו״ם הייתה מדינתנו קמה, הרי אין זה משנה את העובדה ועובדה היא שעדיין לא יצאנו מחיתולי האו״ם והננו מונחים על שולחנו כסעיף בסדר היום. זה מחייב אותנו לנציגות יותר מכפי יכולתנו. אומה קטנה כאומתנו הייתה צריכה להסתפק בנציגויות רק במקומות ספורים ולוותר על נציגויות בארצות פחות חשובות, אולם כל זמן שאנו תלויים בכל אחת ממדינות האו״ם חייבים אנו להחזיק נציגויות במקומות רבים.

שנית, עובדה היא כי מדינת ישראל הינה מדינת העם היהודי שיש לה עבורו ייעוד. הובעה סברה בחוגים מסוימים, שעם קום המדינה תבוא הפרדה בין העם היושב במדינתו והעם בתפוצות, וכי זה האחרון עתיד להתבולל לגמרי. אני לגמרי איני גורס סברה זו כי אם להיפך. אנו כבר נמצאים בתקופה אשר בה הקשר בין חלקי העם היהודי הינו הדוק ביותר - יותר מאשר היה אי פעם. יהודי הגולה מתעוררים לחיים ורוצים להשתתף באופן פעיל בפיתוח המדינה.

שני דברים אלה מחייבים אותנו להחזיק מנגנון חוץ, אשר במבט ראשון יכול להיראות אולי בלתי צנוע וגם לא לפי יכולתנו הכספית. ולכן, אם כי מטרתנו יכולה להיות ״להיות ככל הגויים״ ואין בפרט אלא מה שיש בכלל, בכל עניין ועניין, הרי בכל זאת יש דברים המבדילים אותנו מאומות העולם. יש על כן לקבוע גם תפקידים משלנו האופייניים לנו במיוחד מפאת הקשר עם העולם היהודי. והרי דוגמה: אין זה נהוג ששר חוץ ייסע למדינה אחרת בענייני כספים. איננו יכולים לפעמים לנהוג בהתאם לנוהג מקובל.

אמרתי למשל ליהודי אמריקה וגם לשר החוץ האמריקני, כי עברו הזמנים שהיינו זקוקים לעזרה מדינית מאת יהודי אמריקה. אין לנו צורך בעזרה כזאת. אנו מתקשרים עם ממשלת ארצות הברית כשווים במובן איכותי. אין יהודי הגולה אחראים למדיניות החוץ שלנו ואין הם צריכים להביע דעה. במידה שיש אחריות זה כביש בכיוון אחד - אנו אחראים כלפיהם, אבל הם אינם אחראים כלפינו. אולם שמים אנו תמיד לנגד עינינו כי העולם ישפוט אותם על פינו. אנו יודעים שהתנהגותנו, יחסינו ומדיניותנו יכולים לפגוע בהם ולוקחים זאת תמיד בחשבון. הערותי הן, על כן, כי יש לקבוע את הנוהג הדיפלומטי שלנו בהתאם למה שאמרתי לעיל, אולם עד כמה שאפשר לא לחרוג מנוהג בינלאומי מקובל.

בקשר לשאלת החלפה הדדית של נציגויות - לא נוכל למשל לשמור בקפדנות על הנוהג המקובל. לא נעמוד על כך שהיות ואנו פותחים קונסוליה כללית בקנדה, שגם הקנדים יפתחו קונסוליה כללית אצלנו. כי לנו יש 150 אלף יהודים בקנדה ויהדות טובה, ערה ופעילה, יהדות עם אפשרויות כספיות וחלוציות גדולות. לא נוכל לוותר על נציגות בקנדה כי יאשימונו ובצדק שאנו מפקירים ומסלפים את עצמנו. זה שקנדה לא זקוקה לנו אין זה אומר שאנו לא זקוקים לה.

ברצוני לנגוע עתה בשאלת הנספחויות. יש לנו עד עתה נספחים צבאיים ומסחריים. צריכים אנו לתת את דעתנו לנספחות תרבותית, שמתוך קימוץ אפשר לגורסה מבחינות רבות. יש גם הצדקה מלאה לשלוח לוושינגטון וללונדון נספחים לענייני עבודה ופועלים. עניין נספח תרבותי הוא עניין חיוני, כי

אל״ף, יש לנו מה ״למכור״ בשטח זה. ערכנו תמיד יהיה באיכות.

בי״ת, יש לנו צורך לגייס כוחות. די לקחת את יהדות אמריקה שיש בה הכול - חומר לעלייה, פוטנציאל חלוצי עצום, אוצרות עצומים של טכניקה, מדע, כישרון ויכולת וזה כולו עומד לרשותנו במידה שנצליח לגייסו לטובתנו. ישנה יוזמה עצומה מצד יהודי אמריקה המציעים את עצמם ואת ידיעותיהם. אבל ישנם גדולי מדע וטכניקה שאינם מציעים את עצמם ועלינו לקחת ביחס אליהם את היוזמה ולהגיע להם. יש גם לפתח יוזמה, שמטרתה להגיע לחוגים היכולים להשפיע על מדיניות - לאנשים כמו לאודרמילק[2] וליליינטל[3] ישנה חשיבות לאין ערוך. וכל זה נכון לא רק לגבי אמריקה, אם כי יש לראות את ארצות הברית כמטרה ראשונה. רק לצבא יש איש כזה בפריס העומד בקשר עם אנשי מדע והמעט שנעשה הראה רק מה גדולות האפשרויות.

 

הערות: