6. הממשלה הזמנית, ישיבה ל״ג[1]

9.1.1949

המצרים הציעו הפסקת אש

סעיף א׳: סקירות

השר מ. שרתוק: ביום חמישי אחר הצהריים [6.1.1949] קיבלנו הודעה מנציג או״ם כאן, שהממשלה המצרית הודיעה לנציג או״ם בקהיר - הוא העביר הודעה זו דרך ניו-יורק לחיפה - שאם נפסיק את האש, הממשלה המצרית מוכנה להיכנס מייד למשא ומתן עם נציגי ״ממשלת ישראל״ על התגשמות החלטות מועצת הביטחון מ-4 בנובמבר, על מנת שהמשא ומתן יהיה בישיבת-ראש של איש או״ם. לזה באה עוד הודעה, שהפסקת האש תחול באותו יום חמישי ב-4 אחר הצהריים לפי השעה שלנו.

נציגו של המתווך, היושב בחיפה, הודיע שקיבל ידיעה זו מאוחר מכדי לבצע את הדבר והציע שהפסקת האש תחול ממחר בארבע אחר הצהריים. הודעה זו הגיעה כמה שעות לאחר שקיבלנו החלטה בממשלה להפסיק את האש אחרי התחלת הבירור בלייק סכסס. סבורים היינו שהבירור יתחיל ב-9 בנובמבר, אבל נתברר שיתחיל ב-7 בו. דבר זה שינה מצבנו תכלית שינוי לטובה. פירוש הדבר, שאין אנו מפסיקים את האש משום גזירת מועצת הביטחון, אלא מתוך היענות להצעה המצרית להיכנס למשא ומתן, הצעה שבאה על פי יוזמתם ומתוך נסיגה מעמדתם הקודמת. השינוי היה כפול.

אל״ף, המצרים טענו שלא ישאו ויתנו עם ישראל. בהודעתם נאמר בפירוש ״עם נציגי ממשלת ישראל״.

בי״ת, המצרים טענו כל הזמן, שיש להפריד בין החלטות 4 בנובמבר לבין החלטות 16 בנובמבר ואינם מוכנים למשא ומתן על החלטות 16 בנובמבר כל זמן שלא בוצעו החלטות 4 בנובמבר, ואנו טענו שאין להפריד ביניהן. עכשיו קיבלו טענתנו.

הצענו להפסיק את האש ביום חמישי בארבע אחרי הצהריים לאחר שנקבל הודעה, שהמצרים אף הם מפסיקים את האש. הודעה זו איחרה לבוא, והצענו זמן הפסקת האש ביום השישי בארבע אחרי הצהריים. בינתיים, ביום שישי, בשעות המוקדמות לפנות בוקר, נתקבלה הודעה מבאנץ׳,[2] שלאחר שקיבל משני הצדדים הסכמה עקרונית להפסקת האש, הוא מציע זמן הפסקת האש בשתים-עשרה לפי שעון גריניץ׳, כלומר בשתיים לפי שעוננו. בהתאם לכך ניתנו ההוראות להפסקת האש.

ביום השישי אחרי הצהריים קיבלנו הודעה מבאנץ׳ שהוא מציע לקיים את המשא ומתן מייד, ללא כל השהייה, ורואה את האי רודוס כמקום המתאים למשא ומתן. הוא מציע שהמשא ומתן יעמוד בשלב הגבוה ביותר שאפשר מבחינת דרגת המשתתפים בו.

הייתה התייעצות עם ראש הממשלה. ראש הממשלה לא ראה את רודוס כמקום המתאים למשא ומתן והציע שיהיה באונייה של או״ם. ראש הממשלה חייב את הרעיון, שמצדנו ישתתף במשא ומתן שר החוץ אם מצדם ישתתף שר החוץ. בעצם פגישת שני שרי החוץ יש בה משום עובדה של הכרתם בנו.

היו חילופי דברים בעניין בחירת המקום למשא ומתן.

האי רודוס הוצע כמקום המתאים משום הניטרליות שלו, כביכול. עניין זה אינו פשוט כל כך.

מצד שני, קשה משא ומתן בלב ים. אני, על כל פנים, איני מוכן לכך. הימים ימי סערות וסופות והאונייה יהא לה לעגון באיזה מקום במים ניטרליים וחוזרת אותה בעיה של המקום.

קיצורו של דבר, הודענו לבאנץ׳ שהיינו מעדיפים אונייה של או״ם למקום משא ומתן אבל נסכים גם לרודוס, ואנו מסכימים לרמה גבוהה של המשתתפים במשא ומתן במידה שהמשתתפים מצדם יהיו מאותה רמה. עדיין לא קיבלנו תשובה.

בינתיים חלו שני סיבוכים חדשים.

אל״ף, עניין המטוסים הבריטיים ותוצאותיו.[3]

בי״ת, הקובלנה המצרית ותוצאותיה. אנו באמת ובתמים הפסקנו את האש וכל פעולה בשתיים אחרי הצהריים, אבל המפקד המצרי ניסה לעקור אותנו מעמדה מסוימת שכבשנו ולא הצליח. הוא המשיך בניסיונותיו, אלא שלא על דעת השלטונות הגבוהים. משלא הצליח בהם, הטיל את הדבר עלינו וכדי לזכות את עצמו הודיע שאנו כבשנו משלט זה מתוך התקפה לאחר ההפוגה. קובלנה זו הושמעה לפני או״ם וגם לפני ארצות-הברית. יש עכשיו קשר ישיר בין ממשלת מצרים לארצות-הברית לגבי משא ומתן זה.

לפי ניתוח המצב, שקיבלנו לפני חודשיים, מסתמנת חלוקת אזורים בין מצרים [צ״ל: אנגליה] לארצות-הברית:

[מצרים,] הלבנון - לארצות-הברית.

עבר-הירדן, עיראק - לאנגליה.

דבר זה מתאמת. מצרים כאילו נענתה לתיווך ארצות-הברית.

כשפנתה אלינו ארצות-הברית, פנתה גם למלך מצרים בתביעה נמרצת:

אל״ף, להפסיק אותן ההתקפות שהיו על תל-אביב וירושלים.

בי״ת, לקיים החלטת 16 בנובמבר.

גימ״ל, להבין שהגיעה השעה להביא את השלום.

על כל פנים, יש משא ומתן ישיר בין מצרים לארצות-הברית.

קובלנתם של המצרים הייתה כפולה:

אל״ף, שפעלנו לאחר ההפוגה.

בי״ת, שפעלנו על אדמת מצרים.

המצרים פנו ישר לארצות-הברית ולמתווך. המתווך אף הוא פנה לארצות-הברית ואמר:

״אתם קיבלתם הצהרה מממשלת ישראל שהכוחות היהודיים הסתלקו מתחום מצרים, ואף על פי כן הם נמצאים שם״.[4]

ממשלת ארצות-הברית פנתה אלינו. בעניין זה הייתה היום במטה [הכללי] התייעצות, שאף אני הוזמנתי לה ובה הוחלט להוציא את הכוחות שלנו מתחום מצרים. לכן מעמדי בשעה שקיבלתי את נציג ארצות-הברית היה הרבה יותר נוח.

לדברים

ש״ממשלת ארצות-הברית משוכנעת שממשלת ישראל תעמוד בדיבורה״,

וכולי, הסברתי שעמדנו בדיבורנו והוצאנו כוחותינו ממצרים, אלא הפעולות נמשכות ואגב הפעולות היה שוב הכרח לעבור במקום אחד או שניים את הגבול, הפעם בעומק קטן מאוד. הייתה לנו הצדקה לומר, שההפוגה מקפיאה את המצב וכל אחד במקומו עומד, והרי המצרים עומדים בטריטוריה ישראלית בעומק הרבה יותר גדול, אבל לא נקטנו היגיון זה משום שאין בדעתנו לכבוש טריטוריה מצרית. הכחשנו בכל תוקף את ההאשמה שעשינו פעולה כלשהי לאחר ההפוגה והסברנו מה שקרה מהצד המצרי. עכשיו אנו מחברים טלגרמה לבאנץ׳ ולאנשינו בלייק סכסס.[5] ודאי נשמע מחר התקדמות בעניין.

בינתיים הודיעו האנגלים, שכוחות צבא שלהם נמצאים בעקבה על פי בקשת עבר-הירדן. הם נענו לה לפי החוזה. לא נזקקו לתירוץ זה לגבי המצרים - לגבם הסתמכו על החוזה שביניהם, וזו הייתה נקודת התורפה.

האנגלים פנו אלינו, כפי שאתם יודעים, בשני מקומות: בניו-יורק ובחיפה. בניו-יורק קיבלה הממשלה של הממלכה המאוחדת הוראה לפנות למשלחת היהודית באו״ם. בכתב נאמר בפירוש:

״משלחת הממלכה המאוחדת באו״ם נצטוותה לפנות למשלחת היהודית באו״ם בבקשה שתעביר את הדבר לשלטונות היהודיים בתל-אביב״.

דבר זה מורכב משני מסמכים.

קודם כל, פרשת העובדות לפי גרסתם - שהאנגלים שלחו מטוסים למטרות סיור בלבד ומטוסים אלו הותקפו ללא כל התגרות מצדם וכמה מהם הופלו. שלחו טייסת שנייה כדי לברר מה קרה, וטייסת זו אף היא הותקפה. בסך הכל אבדו להם חמישה מטוסים והם שומרים לעצמם כל הזכויות לגבי תביעת פיצויים

ולגבי כל פעולה שיראו צורך לנקוט. בינתיים הם מזהירים אותנו, שכל מטוס ישראלי שייראה מכאן ואילך בשמי מצרים - יראוהו כמטוס אויב.

טֶרֶנס שוֹן, לשעבר ציר [בריטניה] בביירות ושגריר בהודו, עכשיו ממלא מקומו של קדוגן[6] במועצת הביטחון, הופיע במעונו של לוריא[7] ומסר לו פתשגן הכתב. משהלך שון עיין לוריא בכתב ומצא שהוא מכוון ל״שלטונות היהודיים בתל-אביב״. מייד שלח טלגרמה לשון, שאינו יודע למי מכוון כתב זה ואינו יכול להסיק שום מסקנה ולעשות פעולה כלשהי.

ביילין[8] בחיפה אף הוא קיבל מכתב כזה עם מכתב לוואי מאת מריוט.[9] במכתב הלוואי נאמר:

״מר ביילין היקר, קיבלתי הוראות דחופות ביותר למסור לך את התזכיר המצורף לשם העברתו לממשלתך״.

בממורנדום הובעה מחאה נמרצת כלפי השלטונות היהודיים בתל-אביב בהוראה למסור אותה למשלחת היהודית.

פנינו לאו״ם כאן לשם העברת מחאתנו ללייק סכסס דרך צינור של או״ם. מחינו על הופעת צבא בריטי בעקבה. אמרנו, הואיל ולא נשקפת כל סכנה ואין דבר המאיים על הטריטוריה של עבר-הירדן, הרי הטעם היחיד להופעת הצבא הבריטי - רצונה של אנגליה לאיים על הטריטוריה של ישראל. אנו מוחים על כך ומבקשים לשלוח מייד משקיפים לשם, כדי להיווכח אם צבא זה לא עבר גבולות מדינת ישראל. טילגרפנו למר אבן, שנראה לנו שיגיש קובלנה רשמית על אנגליה למועצת הביטחון על יסוד הסעיף המסוים במגילה, שהיא עושה מעשים העלולים להביא לידי הפרת השלום בעולם. היא עושה זאת על ידי איום להפעיל חוזה, שמסויג במשמעת או״ם, מתוך התעלמות ממשמעת זו ואספקת צבא וציוד למצרים.[10]

לשאלתו של מקדונלד על תגובתנו אם יהיו עוד פעולות מצד אנגליה, עניתי שאיני רואה צורך בהמשך של פעולה מצדנו. אנו מוציאים קלף אחר קלף מידי האנגלים וכנראה מנוי וגמור עם המצרים לישא ליתן עמנו. במידה שיהיה עיכוב, ניסתה אנגליה לנפח אותו, אבל אנו מסלקים עכשיו את העיכוב ומקווים שלהבא לא תוכל אנגליה להמשיך בהפרעותיה.

אני רואה במפנה שחל אצל המצרים - ואין ספק שחל מפנה ואולי מפנה מכריע - תוצאה של כמה וכמה גורמים שנצטברו, בעיקר מפלותיהם בקרבות האחרונים, אף על פי שבדרך כלל החזיקו מעמד.

אל״ף, איבדו שטח, איבדו אנשים, איבדו ציוד.

בי״ת, נעזבו לנפשם על ידי כל המדינות [הערביות] האחרות.

גימ״ל, הוכחת יכולתנו לחדור עמוק לשטחה של מצרים.

דל״ת, אי-רצונה של מצרים להפעיל את החוזה האנגלו-מצרי.

ה״א, רצונה של מצרים ביחסי שלום עם ארצות-הברית וההיענות ללחץ של ארצות-הברית מתוך תקווה להיבנות ממנה.

על כל פנים, ההודעות ברדיו מצרים, דבר המלך אל הצבא ודבר הממשלה אל העם - צלצלו כהכרזות על גמר המלחמה.

הייתה סקירה על השתלשלות המלחמה,

על עמידת הצבא בה

ועל העובדה שנעזב לנפשו.

לבסוף הייתה הודעה שהם מוכנים למשא ומתן על שלום.

אם יתאמת הדבר, אנו נכנסים לשלב חדש בהתפתחות העניינים.

עוד תעמודנה לפנינו בעיות רציניות. אומנם טכנית הדברים אמורים במשא ומתן על שביתת נשק, אבל יש לזכור שלפנינו עוד החלטת 4 בנובמבר. המצרים יכולים לטעון טענת שיבה לגבולות של 4 באוקטובר. זוהי שאלה שלגביה יש לנו עמדת קבועה. משא ומתן על שביתת נשק מיועד להיות פתיחה למשא ומתן על שלום, אבל כאן עלולות לעלות שאלות של שלום שלגבן יהא לנו לנקוט עמדה ברורה. ייתכן שניכנס לשלב חמור של הכרעות והחלטות.

ביחס ללבנון בוודאי ידוע לכם שהייתה פגישה צבאית, שבה הודענו להם שאנו מוכנים לפנות את הכפרים[11] אם יהיו מוכנים לישא וליתן עמנו על שביתת נשק. עמדתם הייתה, שקודם כל עלינו לפנות את הכפרים ואחר כך יהיו מוכנים למשא ומתן. סירבנו להקדים את הפינוי למשא ומתן. בפעם האחרונה ביקשנו מבא כוח או״ם להודיע ללבנונים, שאנו מוכנים למשא ומתן אגב פינוי הכפרים. בינתיים פנתה אלינו ממשלת צרפת בפריס בלתי רשמית - זה היה לפני שבוע בערך - ואמרה לנו, ששומאן שוקל חיובית שאלת ההכרה דה פקטו בנו. אבל אם יגיע למסקנה להכיר בנו - וזה ייתכן -הוא מוכרח לעשות בעת ובעונה אחת משהו לטובת הערבים לשם שיווי המשקל, והוא רוצה לעשות זאת כלפי לבנון. לכן עלינו לפנות את הכפרים. סירבנו לקשור את הדבר בפינוי הכפרים ונתָנו הוראות לנציגנו בצרפת לומר: אנו מוכנים להתחשב באינטרסים של צרפת, אבל פינוי הכפרים קודם שהתחייבו הלבנונים על משא ומתן לשביתת נשק - זה נזק חמור לנו מבחינה צבאית.

היום קיבלתי ידיעה שדחה שומאן את ההכרה דה פקטו בנו. סבורני, שהסיבה היא לחץ בריטי - (השר מ. בנטוב: מהם היחסים עם עבר-הירדן?) - חלה הפסקה בפגישות עם עבר-הירדן. ייתכן, שתהיה פגישה בסוף השבוע או בתחילת השבוע הבא. בינתיים אנו מנסים להתקשר עמהם ולשאול:

אל״ף, האם נכון שתבעו מאנגליה להביא צבא לעקבה.

בי״ת, אם נכון הדבר - מפני מה העלימו זאת בשיחותיהם עמנו?

גימ״ל, וכי היה בשיחותינו כדי צידוק תביעה כזאת מאנגליה?

ביחס לעיראקים - אין חדש פרט לכמה עניינים ברמת הכובש[12] - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: היה משלט אחד באותה סביבה, שכבשנו אותו מפני שגרם לנו צרות רבות. העיראקים לחמו עליו והוציאוהו מידינו) - פורמלית לא חל כל שינוי ביחסים עם עיראק, ועדיין הם עומדים בסירובם להיכנס למשא ומתן על שביתה נשק. בקצ׳אצ׳י[13] אמר: ברי, שכל ממ שלה שתסכים לשביתת נשק - מייד תיפול, העם יסער, ואין הם יכולים לשחות נגד הזרם.

הייתה פגישה עם עבר הירדן והוחלט לחזור ולהיפגש, אבל זמן פגישה שנייה לא נקבע ועלינו עוד להידבר על הזמן. (השר פ. ברנשטיין: השגריר האמריקני התעניין לדעת מה אנו אומרים לעשות, אם יהיו עוד שלבים של פעולה צבאית מצד הבריטים. אני שואל אם אין מקום לשאול: מה תהיה עמדת ארצות-הברית אם יהיו עוד צעדים מצד הצבא הבריטי?) - אני מוכן לשאול שאלה זו - (השר א. קפלן: מר אילת היה לו לנסות לבדוק שם את המצב; השר ב. שיטרית: הרוסים הראו התעניינות בכל מה שנעשה כאן על ידי האנגלים?) - הרוסים לא פנו אלינו, אבל אנו עומדים בקשר עמהם. ביום שישי הזמנתי את ירשוב ומסרתי לו סקירה מפורטת על המצב. בדעתי לספר לו מה שקרה גם בשעות האחרונות.

הערות: