נספח 2

מכתב לילדי משפחת שרתוק, ירושלים

4.12.1942

(אנגלית)

בספינה המעופפת

סטנליוויל,[1] קונגו הבלגית

ילדים יקרים,

אכתוב לכם באנגלית בפעם הזאת, כי אני חושש שאין צנזור בעברית במקום זה ומכתבי, אם ייכתב בעברית, עלול להתעכב אלוהים יודע עד כמה.

אמש כתבתי לכם גלויה בעברית מחרטום (בדקתי ושם יש צנזור קורא עברית). הבוקר קמנו ב-3. הם איימו שיעירו אותנו ב-2 אבל כנראה שריחמו עלינו. ב-4 יצאנו מהמלון ונסענו מרחק לא קטן בחשכה עד שהגענו לאגם בו האווירון שלנו חיכה לנו. ב-4.30 המראנו. אחרי טיסה של 3 שעות הגענו למקום הנקרא מָלָקָה. אין אף גלויה עם תמונה בנמצא בכל העיר! מלקה שוכנת לחוף הנילוס הלבן, עדיין בסודן. שם אכלנו ארוחת בוקר על החוף וארוחה נהדרת זאת הייתה. כעבור שעות טיסה נוספות הגענו ללַרוּבי באוגנדה. כאן הספינה המעופפת שלנו נחתה על אגם קטן דקות מספר בלבד ושוב טסנו 3 וחצי שעות, נחתנו, או יותר נכון ירדנו - אתה לא נוחת על מים, לא כן? - על נהר קונגו בסטנליוויל ב-3 אחר הצהרים.

השלב האחרון של המסע היה המעניין ביותר. במשך יותר משעתיים תמימות טסנו מעל יער עבות. לכל אשר הבטת יכולת לראות אך מרחבי עצים, צמרותיהם נוגעים זו בזו ויוצרים שטיח ירוק ענק. לעתים התגלתה קרחת ביער ורק אז יכולת להבחין בתחתית הגזעים ולקבל מושג עד כמה ענקיים העצים הללו. בקרחות יכולת לראות צריפים קטנים, אבל האנשים הגרים בהם קטנים מכדי להיראות. טסנו בגובה רב ועננים לבנים ריחפו בינינו ובין היער. למרות שהיינו קרובים מאוד לקו המשווה שרר קור עז במטוס בגלל הגובה.

הספינה המעופפת שלנו היא משהו גדול, מורכבת משלושה תאים לנוסעים, כל תא נמוך מהאחר בכמה מדרגות. היינו 18 נוסעים כשיצאנו מקהיר אבל עכשיו התמעטנו כי בחרטום ובלרוּבי ירדו כמה נוסעים. המושבים נוחים באופן יוצא מן הכלל וניתן גם להפכם לספות. דרך החלונות שליד המושב אתה יכול לצפות בנוף שמתחתנו המשתרע עד האופק. אם אתה מתעניין בנוף שבצד האחר אתה יכול לחצות את המעבר לחלון שמנגד ולעמוד שם ולהשקיף מבלי להתכופף כלל.

ארוחות קלות מוגשות במטוס. כל נוסע מקבל קופסת קרטון מחולקת על ידי מחיצות ובהם פרוסות בשר קר, סלט תפוחי אדמה, חמאה, גבינה, פירות טריים וכולי. הכל ארוז יפה ונוח ללקיחה. הנסיעה הייתה עד כה מאוד חלקה, רק לעתים היו קפיצות. אבל אני אף פעם לא מרגיש בנוח באוויר וחש במתח מתמיד כל משך הטיסה מלבד כשאני מנמנם, וזה קורה לעתים קרובות, או כשאני מרוכז לגמרי בקריאה.

כאן בסטנליוויל זכינו בתפנוק - סיור המאורגן על ידי חוג נשים. בכל פעם שנוחת אווירון גברת בלגית באה למלון ולוקחת את כל קבוצת הנוסעים באוטובוס לטיול סביב העיר. אומנם זה מכוון לקצינים וחיילים, אך אזרחים אינם נדחים אם הם נכנסים לאוטובוס. קודם כל נסענו לראות את מפלי שוֹפוֹ - שופו הוא אתר חובה לתייר בקונגו. זה באמת מראה מרהיב: כמויות עצומות של מים גולשים למטה בינות הסלעים ברעש מחריש אוזניים וחשרת ענני רסיסים מתרוממת אל על באוויר.

אחר כך נסענו ל[נהר] קונגו עצמו לראות את מפלי סטנלי,[2] כאן המראה מרשים פחות אבל מוערך כחשוב יותר,

ראשית מפני שהוא נקרא על שם סטנלי

ושנית מפני שהוא מציב את הגבול לשיט בקונגו הנהר.

הקונגו הוא נהר עצום, רחב מאוד ועמוק. לחופיו נוף יפהפה בטורי דקלים גבוהי צמרת וצריפים קטנים של הילידים הבנויים לבני בוץ. הכל ירוק מסביב והצמחייה באמת מפוארת ובשפע כמו שכתוב בספרים.

עברנו דרך כפר דייגים ליד מפלי סטנלי, וכשעמדנו על החוף להקת ילדים שחורים מכל הגילים התאספה סביבנו, רובם בעירום מלא. הם שרו שירים כושיים וביקשו מטבעות וסיגריות.

אחר כך ראינו פילים - רק שניים מהם. הם עמדו בשקט ולעסו עשב. זאת הייתה ארוחת הערב שלהם אחרי יום עבודה קשה - גרירת קרונות טעונים דרך רחובות סטנליוויל. עמדנו סביבם והתבוננו, אבל הם הגיבו באופן פילוסופי על כך. זה היה מרתק להבחין באיזו מיומנות הם נעזרו בחדקים שלהם, מניפים בעזרתם אלומות חציר ירוק אל פיהם. מדי פעם הם הרימו ערמת עשב שלמה בחדקיהם, ונברו בה בתקווה למצוא משהו עסיסי.

האתר האחרון בתוכנית היה ביקור בבריכת השחייה. היא נראתה כל כך מזמינה עד שגם אני לבשתי בגד ים ושחיתי, או לפחות חשבתי ששחיתי.

בחוזרנו למלון מצאנו שוק שלם פרוש על הרצפה בכניסה. אחדים מהנוסעים קנו חפצי חן עשויים שנהב בזיל הזול. לא היה טעם שאני אקנה משהו בדרכי ללונדון, אבל אני מקווה לעבור כאן בדרכי חזרה ולהביא מתנות מפינה זו שבאפריקה המרכזית.

מחר נעצור ללילה בליאופולדוויל - בירת קונגו הבלגית. ודאי תתפלאו לשמוע, שלאחר טיסה מעל קונגו הבלגית במשך שעות עדיין עוד יום שלם של טיסה לפני מעל ארץ זו. עליכם לדעת שקונגו הבלגית גדולה פי שמונים מבלגיה. פירושו שהיא גדולה מגרמניה, צרפת, ספרד, ואיטליה ביחד עם שוויצריה, זהו שטח ענקי!

ובכן, צריך לסיים את המכתב הארוך הזה.

אבא

הערות: