193

ישיבת אחר הצהרים הנהלת הסוכנות, לונדון [1]

21.12.1942

(אנגלית)

הספר הלבן

סר וולטר סמארט[2]

מר שרתוק: סר וולטר וליידי סמארט ביקרו לא מכבר בארץ-ישראל. הם הביעו רצונם לבקר בכמה יישובים. ליאו כהן אירגן להם סיור. במעלה החמישה הוא הצביע לפניהם על ההרים סביב ואמר, כי הם לעולם לא יעובדו כמו השטח שעליו הם עומדים עכשיו. ליידי סמארט שאלה מדוע, והוא הסביר לה שהרים אלה נמצאים ב״אזור האסור״.[3] על כך הגיבה ליידי סמארט: ״ואני חשבתי ש׳הספר הלבן׳ כבר התבטל!״ בשלב זה שינה סר וולטר את נושא השיחה. כעבור זמן מה ביקרתי אצל סר וולטר עם ראובן זסלני בקהיר. סר וולטר התעניין בתוכניותינו לאחר המלחמה ואנו הרצינו את השקפותינו. סר וולטר לא חזר אז על תגובתו השגרתית לדברַי על קליטת שני מיליון יהודים, ולא אמר שהארץ קטנה מדי. הוא רק שאל כיצד ניחלץ מ״הספר הלבן״ ובעצמו השיב, כי אנגליה תוכל לדבר עם הערבים על נושא זה אם ארצות הברית תפנה תחילה אליה ותאמר שהיא רוצה בביטול ״הספר הלבן״.

הגנה על תקנת הקרקעות

מר שרתוק: הממשלה מינתה ועדה בראשות מר קרוסבי[4] לבירור שאלת ההגנה על תקנות הקרקעות. הוועדה זימנה עדים וביניהם נציגי הקרן הקיימת לישראל וחברת פיק״א. התוצאה הסופית הייתה, שהתקנה בוטלה לגבי אזור a אבל חלה על האזור החופשי.[5] בכך הוציאה הוועדה את המרצע מן השק, שכן עד כה טענה הממשלה שהחוק כלכלי במהותו ולא מדיני - (פרופ' ניימיר: אני מציע לפנות למשרד המושבות ולבקש שיורו לנציב העליון לאפשר רכישת קרקעות באזור החופשי לאור הרכישות הערביות הרבות שם) - אין קושי לבקש, אבל ספק אם ניענה. הנציב העליון סירב לאשר [לנו] רכישת 15,000 דונם בשטח שבין צפת וטבריה אף כי לבעלי הקרקע הערביים יש שם 30,000 דונם וקרקעות נוספות במקום אחר. בעלי הקרקע הערביים ביקשו להשתמש בכסף שיקבלו עבור המכירה לפיתוח אדמותיהם, וסירובו של הנציב העליון היה בעוכרי הערבים והמתיישבים היהודים כאחד.

מ״ש לא השתתף בדין שהתנהל להלן בשאלת "מדיניות ההשמדה". ברל לוקר הביע צערו על שמר אידן ולא ראש הממשלה יקבל את פני המשלחת היהודית בנושא זה. כמה מן הנוכחים אמרו כי בשיחה עם אידן יש להדגיש שרק א"י תוכל לקלוט את הפליטים.

הערות: