179. מכתב אל צבי גרינשפון, אי-שם בארץ - אתה מוכרח להתגבר ולהמשיך - 23.11.1942
שם הספר  מאבק מדיני ב'
שם הפרק  179. מכתב אל צבי גרינשפון, אי-שם בארץ - אתה מוכרח להתגבר ולהמשיך - 23.11.1942

179

מכתב אל צבי גרינשפון, אי-שם בארץ

23.11.1942

אתה מוכרח להתגבר ולהמשיך

 

צבי יקר,

 

עד היום לא עניתיך על מכתבך מ-17 באוקטובר.[1] עתה, כשאני עומד ערב נסיעה, אין שעתי פנויה לתשובה מפורטת.

אומר אך זאת: דומני שכתבת מה שכתבת בשעת דכדוך. מבשרי חזיתי שיש שעות בחיי אדם כשהוא רואה לפניו אך צללים והם מצטרפים ומתגבשים לחזות שחורה אחת, ואילו האורות נעלמים מעיניו לגמרי. על כגון דא אמר המשורר ״בגבור המאפליה את האור״.[2] שעה כזו מחייבת התגברות וריכוז כל המעיינים בעיקר במקור ממנו שואב אדם את כוחו ללכת בדרך הקשה, במטרה שאליה הוא נושא את נפשו. עם ההתגברות על הדכדוך בוקעים מייד האורות ומנצחים את האפלה.

פרשת הגיוס שלנו היא מערכה קשה מאין כמוה - לפעמים עד לייאוש. החזית מרוסקת ומבותרת, כל גזרה וגזרה שבה מחייבת תגבורת, וכולן בעת ובעונה אחת. אין אתה מספיק להחיש עזרה לכל עמדה ועמדה הנתונה במצוק ויש שהידיים רפות ואתה צונח אין אונים. אך אין ברירה! אתה מוכרח להתגבר ולהמשיך - במידת כוחותיך המוגבלים ותמיד קצת למעלה מהם.

ובכל זאת, אם אתה סוקר את הדרך המשתרעת מאחוריך, אם אתה משווה את מעמד הדברים כיום הזה עם מעמדם לשעבר, אין אתה יכול שלא לראות את העלייה, ההתקדמות, ההתבצרות.

יש להישמר מקוצר רוח, מהכללות בהולות, מאובדן חוש הייחסות וההשוואה. לא הרי פלוגה בשירות פעיל כהרי פלוגה באימון. לא הרי יחידה בפיקוד יהודי כהרי יחידה בפיקוד זר. וכולי וכולי - הדברים ארוכים וידועים.

וכן יש להיזהר מרגישות יתרה לגבי דברים שנאמרים או שאינם נאמרים. אחד שכמותי נגזר עליו לדבר בציבור רבות ובלי הרף לחזור ולשנן אותן אמיתות. אין לדון עליו ועל יחסו לעניין לפי נאום אחד, אלא לפי סכום הנאומים. דומני, שהסכום אינו מניח כל מקום לספק - למה יתערער אפוא אמונם של חברים בשל נאום אחד, אם לדעתם לקה בחוסר דגש מסוים?[3]

ואם חבר כדוד בן-גוריון חושף במעמד נהלל[4] נגע אחד ממאיר שפשה בחיינו ומשׂיח לפני קהל חברים את מכאוב לבו הגדול בשל אותו נגע, אין לבוא עליו בטרוניה בשל מה לא הרים על נס באותו נאום עניין אחר, אשר עם כל חשיבותו המכרעת אין לו שייכות ישירה לא לאותו נגע ולא לדברים ששימשו בפי הנואם מעין דין וחשבון על השליחות אשר אך זה חזר ממנה.

ועם כל זאת לא יצאו דבריך לבטלה. הם נכנסו לתוך מערכת החומרים המתבשלים בקלחת המחלקה המדינית. צריך לעוררנו על התקלות בכל יום ויום, אך אסור לאבד את מידות ההערכה הנכונה ואת הרוח האיתנה.

 

בברכת ״חזק!״

משה שרתוק

 

הערות:

[1] צבי גרינשפון, חייל בפלוגה 22 של ה״באפס״, התלונן במכתבו על תופעות שליליות שונות בחיי הפלוגה ובעיקר על התייחסות שלילית של המפקדים הבריטים כלפי החיילים היהודים.

[2] המשורר לא זוהה.

[3] מ״ש מגיב על ביקורת גרינשפון על נאום שנשא מ״ש לפני חיילות א.ט.ס. מספר שבועות לפני כן, ובו הרים על נס את הפלוגות הטכניות של החיילים היהודים, שהן ״אשר הביאו ליצירת הגדודים״, מבלי שעמד על חשיבות פלוגות ה״באפס״.

[4] בנאום שנשא בוועידה השישית של תנועת המושבים בנהלל, הוקיע ב״ג את התהוות סיעה עצמאית במפא״י (סיעה ב') בהנהגת פעילי הקבה״מ ובראשם יצחק טבנקין.

 

העתקת קישור