174

מכתב למשפחות השכולות[1]

23.11.1942

כ״ג יורדי הסירה

בראשית שנת 1941 התבקשה הסוכנות היהודית על ידי המפקדה[2] הבריטית הראשית במזרח התיכון לגייס מספר מתנדבים נבחרים לתפקיד צבאי נועז, שהיה מכוּון להכשלת מזימות האויב בסוריה לפני כיבושה בידי בעלי הברית. בנכם היה בין אלה שנענו לקריאה והתנדבו לפעולה. המתנדבים ידעו היטב את טיב השליחות ואת הסכנה הכרוכה בה.

ביום 18 במאי 1941 יצאה קבוצת המתנדבים, עשרים ושלושה במספר, יחד עם קצין בריטי מוסמך ומנוסה, לביצוע השליחות. מאז נעלמו האנשים ועקבותיהם לא נודעו. שלטונות הצבא המוסמכים ניהלו חקירות ממושכות לגילוי התעלומה. הסוכנות היהודית מצדה התאמצה אף היא לברר את גורל הקבוצה. כל המאמצים האלה לא נשאו, לדאבוננו, כל פרי.

בשם ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית לא״י הנני מביע את דאבון לבנו הגדול על שִברכם. עם זה אנו גאים על הגילוי הנהדר של רוח גבורה והקרבה שפיעמה בבנכם והניעה אותו לקדש שם ישראל בהיחלצו למלחמה נגד אויב בנפש.

הנני להוסיף, כי אף על פי שהמכתב, שנתקבל מהמפקדה הראשית אינו מניח מקום לתקווה כי מישהו מחברי הקבוצה נותר בחיים,[3] הרי בשים לב לעובדה שכל חברי הקבוצה נחשבים לנעדרים ואין עדיין ראיה עובדתית להיותם חללים, החלטנו לדחות כל פרסום על מעשה הקבוצה וכל הספד פומבי לחבריה עד לאחר המלחמה.

בכבוד רב ובהשתתפות עמוקה.

מ. שרתוק

הנהלת הסוה״י לארץ-ישראל

הערות: