135
נאום משה שרתוק בכינוס "קול האדמה",
ירושלים[1]
18.9.1942
גאולת
כל דונם - מעשה מדיני
גאולת הדונם הראשון מאדמת
ארץ ישראל ונעיצת המחרשה העברית הראשונה בתוכה היו מעשה מדיני, כי בשליחות עם
ישראל נעשו.
יסודות העבודה של הקרן
הקיימת הם גם יסודותיה של המדיניות הציונית, ובראשם היסוד של קרקע בתור קניין העם
למען תישאר נחלתנו לעולם. יש [בארץ] קרקע יהודי שנעזב, אולם אין אף פינה עזובה
באדמות הקרן הקיימת.
יסוד אחר הוא היסוד של
בניין עם - שהקרקע ישמש להשרשת המוני יהודים בתוכו. אין בארץ אדמה מעובדת במידה
כזו, מוכנה להקלטת המוני יהודים, כאדמת הקרן הקיימת. רק הקרן הקיימת מכוונת את
התיישבותנו לצורכינו הלאומים. בכוחה העזנו לפרוש את רשת התיישבותנו בפינות רחוקות
ונידחות.
קל לשער מה היה מעמדנו
המדיני בלי צבירת כוחות זו, בלי יצירת עובדות המשנות את פני מפת הארץ.
על ערכה של הקרן הקיימת
תעמידנו גם העובדה של הימים האלה, כאשר שטחים חשובים באיכותם, עמדות מפתח מבחינה
יישובית ואפשרות פרנסה, מופקעים מאיתנו לאחר שנרכשו בקושי כה רב. שכונה בירושלים,
שנבנתה על מנת להיגאל ממארת השכונות המעורבות על בליל תרבותן, הולכת והופכת מיום
ליום מעורבת יותר.
למהרהרים ולמערערים על
הסעיף בתקנות הקרן הקיימת, המבטיח ליהודים לא רק את תעודת הקניין אלא גם את עובדת
הקניין של אדמותיה, אומַר: עם מחוסר מולדת נאחז ומוכרח להיאחז באדמתו, אפילו
בציפורניו.
הלוואי שהמדיניות הציונית
תדע לשרת את הקרן הקיימת ועקרונותיה.
[1] הכינוס
נערך מטעם הקרן הקיימת לישראל. דברי מ״ש מועתקים מכתבה ב״דבר״, 24.9.1942.
