132

מכתב אל חיים וייצמן,[1] לונדון

15.9.1942

(אנגלית)

הנציב העליון וד"ר מגנס

סודי

״מציאה״ שנפלה לידינו [ע״י הש״י] העניקה לנו העתק מסמך, שנראה כי הוא תזכיר מאת הנציב העליון אל הממשלה, המַתווה בקווים כלליים תוכנית לפדרציה בין ארץ-ישראל, עבר-הירדן, סוריה ולבנון. המסמך שולל כל איחוד עם עיראק ומציע להגביל את הקשר בין הפדרציה המוצעת ועיראק לעניינים כלכליים. הוא מוסיף, כי ככל שידובר באיחוד כל הארצות הערביות, תיפול מעמסת הממשלה הפדרלית על אנגליה, שכן הערבים לא יוכלו לעמוד בה לבדם. המחבר מציע לעודד קשרים תרבותיים וכלכליים תוך הימנעות מערעור אמון פוליטי בכוונותיה של אנגליה. רצוי מאוד, שהממשלה תדגיש שוב את התייצבותה מאחורי עקרונות ״הספר הלבן״. אחרת, בעת שהיא תדבר על פדרציה, היא תיחשד למעשה בחתירה לחיזוק עמדת היהודים ולא זו של הערבים.

מאמצי הציונים המדיניים (הכוונה ככל הנראה לוייצמן) להאיץ את האיחוד עלולים לעורר היסוסים בקרב הערבים. יהודים זהירים יותר מבינים סכנה זו. ד"ר מגנס (ממשיך המסמך) פרסם באחרונה חוברות מעניינות בנושא זה ואני שולח אותן לך.

להלן מסכם המסמך את עקרונות מגנס - ארץ-ישראל כמדינה דו-לאומית במסגרת פדרציה. המחבר אומר, כי מגנס מייצג מיעוט חזק ורציני החותר ברצינות להבנה עם הערבים, שבמסגרתה הקשר האמיץ בין העם היהודי וארץ-ישראל והצורך החיוני היהודי ביישוב מספר גדול של פליטים בארץ-ישראל ובארצות שמיות אחרות חייבים להיות מוכרים על יסוד אפשרויות פוליטיות וכלכליות. מגנס מדגיש, כי ההבנה בין יהודים וערבים גדלה והולכת, וכי יכולת הקליטה הפוליטית של ארץ-ישראל ושל שכנותיה תגדל גם היא.

להלן בא סיכום של שתי הצעות של מגנס לפעולה מיידית:

(1) הנציב העליון ימנה חברים ארצישראלים לוועדה משותפת של נציגי השירות הציבורי בארצות ערב המעוניינות באיחוד, כדי לעבד תוכנית לאיחוד כלכלי באופן שאחר כך הוא ייכָלל באיחוד מדיני;

(2) הנציב העליון ימנה נציגים יהודים וערבים ארצישראלים לשיתוף פעולה עם הממשלה בכל הנושאים הכרוכים במאמץ המלחמה. אם ניסיון זה יצלח, אזי יורחבו סמכויות הוועדה הזאת.

המחבר מוסיף כי ההצעה הראשונה מעוררת קשיים חמורים, למשל שאלת ההשתתפות היהודית בוועדה שכזו, ואילו הוצאה לפועל של ההצעה השנייה מותנית בנכונות הממשלה להכריז על דבקותה במדיניות ״הספר הלבן״ על היבטיה הנרחבים.

משה שרתוק

הערות: