102

מכתב אל המִפקדה הראשית, ירושלים

9.8.1942

(אנגלית)

תשלומים למשפחות החיילים

 
אבקש להסב את שימת לבכם להפרש הניכר מאוד בין שיעורי התשלום והקצבה המשפחתית שמקבלים תושביה היהודים של ארץ-ישראל המתגייסים לצבא הבריטי ובין אלה של המתגייסים לצבא הצ'כי,[1] לרעת הראשונים.

בתחום התשלומים לחיילים המצב הוא שבעוד ששיעור התשלום ליהודי ארצישראלי המתגייס לצבא הבריטי ומשרת בארץ-ישראל הוא השיעור שנקבע לתושבי מלטה, הנמוך ב-33% משיעור התשלום למתגייסים בבריטניה, מקבל תושב יהודי של ארץ-ישראל המתגייס לצבא הצ'כי, אפילו הוא משרת בארץ-ישראל, את השיעור הבריטי המלא. אשר לקצבה המשפחתית, המספרים היחסיים הם כלהלן:

למרות שמבחינת החוק יכולים יהודים צ'כים היושבים בארץ-ישראל להתגייס ליחידות ארצישראליות בצבא הבריטי, גורמים הפרשי התשלום, באורח בלתי-נמנע, ליהודים הצ'כים להעדיף התגייסות לצבא הצ'כי על פני התגייסות לצבא הבריטי.

יתר על כן, שיעור התשלום הגבוה ביותר למתגייסים הצ'כים ולבני משפחותיהם מחריף את המרירות בקרב החיילים היהודים הארצישראלים, המשרתים בצבא הבריטי מאז פרוץ המלחמה, נוכח אי-השוויון בתשלום הניתן להם בהשוואה לתשלום לחיילים הבריטים, ובעיקר נוכח הקצבה המשפחתית הנמוכה בעליל מן המינימום הדרוש לקיום בני תרבות.

העובדה שרוב היהודים המתגייסים ליחידות הצ'כיות הם פליטים מזדמנים, שלגביהם אין ארץ-ישראל בגדר בית-קבע אלא מקלט זמני, בעוד שהמצטרפים ליחידות הארצישראליות נמנים עם תושבי הקבע, שעתידם קשור בארץ זו, אינה עושה את ההשוואה לפחות פוגעת.

מ. שרתוק

הנהלת הסוכנות היהודית

הערות: