89. ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים - פגישות נוספות עם הרוויזיוניסטים - 27.7.1942
שם הספר  מאבק מדיני ב'
שם הפרק  89. ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים - פגישות נוספות עם הרוויזיוניסטים - 27.7.1942
כותרת משנה  משא ומתן עם הרוויזיוניסטים

 

89

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

27.7.1942

פגישות נוספות עם הרוויזיוניסטים

 

משא ומתן עם הרוויזיוניסטים

 

מר שרתוק: מאז הישיבה האחרונה של ההנהלה היו לי ולד"ר יוסף חמש פגישות עם הרוויזיוניסטים.[2]

כידוע פתחנו עליהם בהתקפה של שלום והזמנו אותם לשוב להסתדרות הציונית בזכויות וחובות שוות. הם העריכו את כנות ההזמנה, אבל הודיעונו שאין להם מנדט לביטול הסתדרותם; לזה יש צורך בוועידה ובינתיים הם מציעים סידור העניינים הדחופים. יש לדעתם אפשרות:

א) של שיתוף;

ב) של תיאום;

ג) קבלת סכומי כספים לפעולתם מהמגבית המשותפת.

אנו מצדנו הצענו מיזוג גמור של ענייני הביטחון. תשובתם הייתה שהם מוכנים להיכנס למסגרת הביטחון, אולם בתנאי שישמרו על אבטונומיה ארגונית ומשקית. הם הציעו אז שבישיבה הקרובה ישתתפו גם אנשי הביטחון שלנו, ואומנם בישיבה שהתקיימה אחרי זה בביתי השתתפו גם ד"ר משה קליינבוים[3] ומר אליהו גולומב ואיש מהם, שאין אנו יודעים את שמו.

הם גוללו לפנינו את תוכניותיהם להגנה ולהתקפה, ומוזר היה לשמוע איך הם הופכים את הכוח ההגנתי של היישוב לדבר אבסטרקטי. גם הם, כמובן, מדברים על המלחמה בפולש, אבל האויב העיקרי אצלם הם הערבים. הם רואים את דרכם בימי המאורעות[4] לנכונה ולוקחים לעצמם סיעתא בצ'מברלין, שדיבר על תגובה כאשר יפציצו את ערי בריטניה.

הוכחנו להם בקלות רבה, שכל גישתם אבסורדית ואינה מתחשבת כלל במציאות, והתפלאנו לראות את הנסיגה המהירה מכל תוכנית ותוכנית, וקשה היה לדעת אם יש כאן אי-רצינות גמורה ומבהילה או תכסיס הגובל ברמאות.

לאחר פגישה זו הייתה עוד פגישה שבה גילו את הקלפים: יש להם צוואת ז'בוטינסקי, ובה דרישה לשמור על האצ״ל. בפגישה אחרונה זו השתתפו שניים מהם שלא השתתפו בישיבה שלפני האחרונה, ואלה מסרו שקיבלו דוח שאין הסכם בינינו על הטקטיקה ביחס לערבים.

אשר לאיחוד, הם טענו שקודם כל יש צורך באיחוד פרוגרמטי, והצעתם היא לכנס ישיבה של כל המפלגות הציוניות יחד איתם וידונו על הפרוגרמה. בינתיים הם מציעים שיתוף בין שני המשרדים הפוליטיים, זאת אומרת המשרד הפוליטי של הסוכנות היהודית והמשרד הפוליטי שלהם. אם כי לא הזכירו את המילה שוויון, הציעו שני באי-כוח משלהם ושני באי-כוח משלנו.

בהזדמנות אחרת הציעו לקיים את הפגישות במקום נייטרלי. כן הציעו מגע בין אנשי הביטחון, ושלא נעשה דבר בלי התייעצות עם הצד השני. כן הם מסרו שאצ״ל, שהיה מחוץ למָרות מפלגתם עד עתה, קיבל עתה עליו מרות מפלגתית וזהו שינוי גדול לטובה.

לבסוף הגיעו לעניין המגבית. טענתי, שאם הם יקבלו כספים מהמגבית הכללית אסור להם לנהל מגבית נפרדת, אלא רק בהסכמתנו, וכמובן שאנו לא ניתן כספים אלא רק לעניינים שנוכל לפקח עליהם. הם טענו בעד מגבית מאוחדת, והם סבורים שבלעדם נאסוף רק 30,000 לא״י לחודש, ואיתם 50,000 לא״י. הם גם מבקשים לדעת את מטרות המגבית. הודענו להם שהמגבית אינה נותנת כספים אלא רק לאימונים עממיים וצורכי הגיוס, ואינה נותנת כספים לצורכי המנגנון וצורכי ביטחון אחרים.

הם הציגו דרישה שמ-30,000 לא״י לחודש הם יקבלו 5,000 לא״י. ד"ר יוסף הסביר להם, שהכוונה היא כנראה לששית, 16% בערך, אבל חלק גדול מהכסף הלא הולך למען החייל ומשפחתו, וכאן אין הבדל מפלגתי, ולכן הם צריכים לקבל 16% מהסכום נטו. הם, מצדם, טענו שדרשו 20% מההכנסות. אמרנו להם, שאין כאן שאלה של אחוזים, אנו נראה מהן הוצאותיהם בלשכות הגיוס שלהם ומה תהיינה ההוצאות של האימונים העממיים, ובהתאם לזה תהיה ההקצבה - כמובן בגבול ידוע.

הם גם ביקשו נציגות בנשיאות המגבית. אנו חייבים להם תשובה קודם כל ביחס למגבית, והייתה לי פגישה עם נשיאות המגבית והצעתי להם הצעות, הטעונות כמובן אישור ההנהלה.

 

הצעותי הן:

א. להשיב בשלילה לדרישה על נציגות בנשיאות המגבית. הסברתנו צריכה להיות, כי נשיאות המגבית היא אורגן של המוסדות העליונים, ואם הם הולכים בדרך של איחוד [כלומר לחזור להסתדרות הציונית] הרי הם צריכים להשתתף בכל המוסדות ולא רק בחלק הרצוי להם.

אגב, נציג הנשיאות נמצא גם בוועדת הביטחון, ולא ייתכן שהם יקבלו ידיעות מאיתנו.

ב) לתת תמיכה למנגנון הגיוס שלהם. הם טוענים שחבריהם מוכנים להתגייס. אבל אינם מוכנים לעשות זאת באמצעות לשכת הגיוס של הסוכנות היהודית, ואנו לא נוכל מצדנו להימנע מלהיענות לבקשה זו, אבל זה טעון בירור וגם אישור מצד מרכז ההתגייסות.

ג) נסכים לשתף את אנשיהם באימונים העממיים של ״משמר המולדת״ כשאלה ייצאו לפועל, כי דבר זה הרי יהיה פתוח לכל יהודי בארץ. הם יוכלו להתאמן גם בקבוצות שלהם.

 

נגד שלושת התנאים האלה עלינו לדרוש מהם:

א) להודיע ברבים על אי-התנגדותם ל״מגבית התגייסות״. ברור שלא נוכל לאסור עליהם לאסוף כספים לצורכיהם-הם, כי ״מגבית ההתגייסות״ אינה מוכנה לקבל עליה את כל ההוצאות לצורכי הביטחון.

ב) אסור להם להכריז על מגבית פומבית.

ג) במגביתם אסור להם להשתמש במעשי אלימות ואיומים.

 

נשיאות המגבית קיבלה בדרך כלל, לאחר בירור, את הצעתי. ד"ר ברט, למשל, התנגד יותר למגבית נפרדת, ודרש לדחותה לכל הפחות לחודשיים.

כמובן שעלינו יהיה עוד לדון על השאלה הראשונה שהם הציגו לפנינו - השאלה הפוליטית, אבל לזה יש עוד פנאי.

הרושם שלי הוא שהם חוששים שמגבית נפרדת שלהם לא תצליח, אבל אנחנו יודעים את כוחם להזיק למגבית הכללית שלנו.

 

לאחר דברי מ״ש התנהל דיון.

 

היו״ר גרינבוים מסכם: ההנהלה מקבלת את הצעותיו של מר שרתוק ומוסרת את המשך המשא ומתן בעניינים שדנו עליהם לוועדת הביטחון.

 

סיכומו של מר גרינבוים נתקבל.

 

הערות:

[1] מתוך הפרוטוקול. סדר היום: 1. תוספת יוקר לעובדי הסוכנות היהודית; 2. מו׳׳מ עם הרוויזיוניסטים; 3. חגיגות יובל השישים של ראשון לציון; 4. פניית הסתדרות העובדים הכללית.

[3] משה קליינבוים (סנה) (1909-1972). מדינאי ועיתונאי, רופא בהכשרתו. יליד פולין. חבר האגף הרדיקלי במפלגת ״הציונים הכלליים״. עלה ב-1940, צורף מייד למפקדת ה״הגנה״ והתמנה לראש המפקדה הארצית (רמ״א) שלה. חבר הנה״ס מ-1945. לימים ח״כ, ומראשי מפ״ם ומק״י.

[4] הכוונה למאורעות 1936-1939 שבמהלכן ביצע אצ״ל פיגועי נקם בערבים חפים מפשע בניגוד למדיניות ה״הבלגה״ של היישוב המאורגן.

 

העתקת קישור