83. ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים - המשא ומתן עם הרוויזיוניסטים - 19.7.1942
שם הספר  מאבק מדיני ב'
שם הפרק  83. ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים - המשא ומתן עם הרוויזיוניסטים - 19.7.1942
כותרת משנה  החוק על ״כוח האדם״

83

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

19.7.1942

המשא ומתן עם הרוויזיוניסטים

 

 המשא ומתן עם הרוויזיוניסטים

 

מר שרתוק: ביום ה', 16 דנא, הייתה לנו הפגישה השלישית עם הרוויזיוניסטים.[2] פתחתי ואמרתי שמשאלתם בדבר צירוף חברים אחרים של ההנהלה לפגישה איתם הובאה לפני ההנהלה, והיא החליטה שהמשא ומתן יישאר בידי המחלקה המדינית.

כן ביקשה ההנהלה להודיע להם את הצעתה לשוב להסתדרות הציונית עם כל החובות והזכויות הקשורות בשיבה זו. אם יהיו מוכנים לשוב, תשתדל ההנהלה בדבר נציגות מתאימה להם במוסדות הציונים, הוספתי ואמרתי, כי ההנהלה מעוניינת בלב שלם בחזרתם להסתדרות הציונית, ורק בחזירתם אנו רואים את הפתרון היחידי והאמיתי לכל השאלות. כל פתרון אחר הוא זמני וחלקי. אנו דנים עתה על התנהגות במקרה של שעת חירום. אנו דנים בשאלות אלו בהנהלה ובוועד הפועל הציוני ומגיעים למסקנות. אחר כך נמסור להם את המסקנות לאחר שתתגבשנה.

פון וייזל הודה בשמם בעד ההזמנה והם מעריכים את כנותה. יש מתוכם רבים המתקשים לקבל את ההצעה, ועל הסתדרותם לקבוע את עמדתה. לדעתו יש סיכויים להסכם, אבל אין ספק שזה ייקח זמן רב. אם כי הוא מוכן לדבר מייד גם על שאלת שיבתם להסתדרות הציונית, אין הוא בטוח אם זה הוא העיקר. יש להם צוואה מדינית של זאב ז׳בוטינסקי, שיש לקיים ממשלה יהודית זמנית וחזית יהודית מאוחדת. ייתכן שאיחוד עתה בינם ובינינו עלול להפריע לחזית היהודית המאוחדת בארצות הברית, ומשום כך אולי מוטב שיישארו לפי שעה בחוץ. גם הם פרו-בריטיים ורואים את עתיד הארץ באימפריה הבריטית, אבל יש הבדל בינם ובינינו. אצלנו שורר הקו הוייצמני, שפירושו נאמנות לכל ממשלה בריטית, אבל ברור שזה אינו הקו שלהם. הנה עתה, למשל, יש צורך בפעולה פוליטית בארצות הברית, בדומיניונים, ולנו אולי יקשה לטעון בכל המקומות האלה נגד הממשלה הבריטית. הם יכולים לעשות פעולה עצמאית, שהאחריות לה לא תיפול על הסוכנות היהודית.

אפשר היה להסיק מדבריהם, שגם מבחינה פנימית וגם מבחינה חיצונית, רצוי להם שהם יעשו עתה פעולה נפרדת, אבל בינתיים יש שאלות המחייבות פתרון מיידי. השאלה שהם רואים אותה כדחופה ביותר זוהי שאלת הביטחון, ויש לדעתם לקבוע שיטה אחידה ופעולה מאוחדת. לשם כך יש צורך בהסכם בשטח זה לתקופה מסוימת, ובתקופה זו תהיה מסגרת אחת, שהם יהוו בה חטיבה מיוחדת, שתשמור על אבטונומיה פנימית מלאה וגם על רכושם. בראש המסגרת תהא מינהלה אחת, בתנאי שהם יהיו מיוצגים בה. הם יקבלו עליהם את מרות המחלקה המדינית, אבל בתנאי שקודם כל יבואו לידי הסכם על שיטת התנהגותנו בשעת חירום. הם אינם להוטים לייצוג בוועדת הביטחון, אלא בהנהלת ענייני הביטחון ובקשר ישיר עם המחלקה המדינית. אחרי גמר תקופת ההסכם, אפשר יהיה להמשיכו, להתמזג לגמרי או להיפרד לגמרי.

דובר גם על הופעת הרוויזיוניסטים בפני השלטונות בענייני הביטחון וגיוס. הם מסכימים שלא יופיעו בלי הסכמתנו. הם מניחים שלא נגזור עליהם לא להופיע כלל, ואז גם אם יופיעו, יהיה תוכן הופעתם מוסכם איתנו. הם מקבלים על עצמם לברר לשלטונות שבעניינים אלה הם מאוחדים איתנו.

הסברתי להם, שלדעתי ההצעה חמורה מאוד, כי פירושה בשבילנו הפרדה בשטח הביטחון. אנשיהם יאומנו, יקבלו כספים, יתחזקו ואחר כך יוכלו להיפרד הרבה יותר חזקים מאשר הם כיום, ואין זה סוד שפירוד הוא הרבה יותר חמור מאשר אי-איחוד עתה. בהסכימנו לסידור המוצע על ידם אנו מאשרים מראש את זכותם להיפרד.

פון וייזל העיר על כך, שמוטב אולי להניח שמתקופת הניסיון ייצא איחוד או מיזוג ולא פירוד.

בשלב זה של השיחה ביקשתי הפסקה על מנת להיפגש היום אחר הצהריים. נציגי הרוויזיוניסטים טענו, שאין להם אפשרות להמשיך במשא ומתן זה הרבה זמן והם דוחקים את הקץ. ייתכן שזה בעקב המגבית. לאחר הסברתי, ביקשו שהישיבה היום אחר הצהריים תימשך עד שיסיימו את כל העניינים. כן הם הציעו להזמין לשיחה זו אנשים הבקיאים בענייני הביטחון.

במהלך הישיבה לא הגענו להציע את ההצעה שהגענו אליה בישיבתנו האחרונה. הם באו לראשונה בהצעה של שיתוף, ואנו הצענו להם כניסה להסתדרות הציונית. אז באו בהצעה של שיתוף פעולה, ואז באה תגובתנו. את הצעתם, כפי שהיא, אין לקבל, כי על ידי כך יישאר הכל כמקודם. הם יידעו כל מה שנעשה אצלנו, ואנו לא נדע כלום על הנעשה אצלם.

שאלנו אותם אם הם מוכנים לתקופת ההסכם להתמזג, והתשובה הייתה שלילית. הם הודיעו שהם מוכרחים לשמור על האבטונומיה האדמיניסטרטיבית, מינהלה משלהם וכולי.

היות ואני, בכל זאת, בעד הסכם מתוך רצון לרסן את אנשיהם לכל הפחות בתקופת חירום זו, אני מציע להשתדל קודם כל ללחוץ עליהם בכיוון של התמזגות גמורה ומסגרת אחידה. הם לא יוכלו להמשיך את קיומם, אבל אנחנו נסכים שחבריהם ייכנסו למסגרת האחידה כיחידות בכל מקום ומקום. יש גם צורך להבטיח שליטה גמורה ברכוש והרכוש הוא כל הרכוש - ללא הבדל. כן אני מציע שלישיבה היום יוזמנו כיועצים לי שניים-שלושה אנשים המכירים את ענייני הביטחון, ובישיבה זו נשתדל להגיע לידי הסכם מתוך הבטחת העניינים מכל הבחינות.

 

להלן התנהל דיון. גרינבוים הציע להקל על הרוויזיוניסטים לחזור למסגרת ההסתדרות הציונית ולפיכך לאפשר להם להיכנס כחטיבה נפרדת עם מנהלה משלהם, שבה יכהן נציג הנה״ס. הוא וד"ר שמורק הציעו שההסכם יחול רק על תקופת המלחמה.

 

מר שרתוק: אני מפקפק אם כדאי להציג דרישה שההסכם יהיה לכל ימי המלחמה, כי על ידי כך מבטיחים אי-התמזגות. איני יכול לקבל גם את הצעת מר גרינבוים בדבר מינוי נציגנו אצלם. אם יש כוונה לרמות, הרי אפשר לרמות בכל המקרים. על ידי מינוי נציגנו אצלם אנו מכירים ומאשרים את קיומם הנפרד, בו בזמן שאנו שוללים זאת בהחלט. אין גם כל ערבות שכתוצאה מההסכם לא תתבדל קבוצה ידועה ותעשה הכל על דעת עצמה. למרות כל זה, אני רואה ברכה באיחוד.

 

הדיון נמשך. בסופו העמיד היו״ר גרינבוים להצבעה שתי הצעות:

א) חתימת הסכם עם הרוויזיוניסטים לשישה חודשים;

ב) חתימת הסכם לתקופת המלחמה.

בעד הצעה א' הצביעו: סנטור, רופין, שרתוק.

בעד הצעה ב: גרינבוים, פישמן, שמורק.

 

היו״ר גרינבוים: אף הצעה לא קיבלה רוב. המחלקה המדינית מתבקשת להמשיך במו״מ עם הרוויזיוניסטים ולקחת בחשבון את הדעות שהובאו כאן ולהביא לפנינו את הצעתה לאחר הפגישה.

 

החוק על ״כוח האדם״

 

מר שרתוק: ביום ג' שעבר, 13 דנא [צ״ל 14.7], קיבלנו ממר מילס הצעת חוק על כוח האדם. החוק עמד להתפרסם ביום ה', 16 דנא, וזה על יסוד חוקת שעת החירום, זאת אומרת שהיה מקבל תוקף מיידי. ביקשתי מייד לראותו וכתוצאה מהשיחה השיג מר מילס דחייה לשבוע ימים.

עיקר החוק הוא שלנציב העליון הסמכות לצוות על הפועלים להישאר במקום עבודתם ולא לעוזבו, ויש לו גם סמכות להכריח את נותן העבודה לא לפטר פועלים בעבודות ״שמורות״ - הכוונה למקצועות מסוימים. יש עוד כמה הגבלות בענייני החובות המוטלות על הפועלים ועל נותני העבודה. יש גם דברים על קנסות וכדומה.

בהצעת החוק יש סעיף האומר,

שאסור לפועל לעזוב את מקום עבודתו,

אסור לו להפוך את עצמו לבלתי מסוגל לעבודתו,

אסור לו לעשות את העבודה באופן רשלני,

אסור לו להשתמש בשפה מעליבה כלפי נותן העבודה והמשגיח,

אסור לו להתנהג באופן מעליב ובאופן העלול להפריע את השלום,

אסור לו לפגוע בחובות עבודתו,

אסור לו לעשות בזדון מעשה על מנת להזיק לרכוש שנותן העבודה הפקיד בידיו.

ביחס לנותן העבודה יש סעיף האומר,

שאסור לנותן העבודה להימנע מלשלם שכר לפועל.

אסור לו לא למסור לפועלים את כלי העבודה השמורים אצלו,

ואסור לו לא למלא את תנאי החוזה שלפיו נתקבל העובד לעבודה.

החוטא נגד אחד הסעיפים האלה עלול להיות מובא לדין והקנס הגדול ביותר הוא שישה חודשי מאסר וגם קנס כספי.

הסברנו למר מילס, שתוצאות החוק עלולות להיות קטסטרופליות ממש. כל היישוב רתום למאמץ המלחמה, ואם יש חוק העלול להרוס את מאמץ המלחמה הרי זה חוק זה. אם יחליטו על מקצועות ״שמורים״, הרי הפועלים ברובם יברחו מהם ושום פועל לא ירצה להיכנס למקצוע ממקצועות אלה משום אותם החששות בשל החוק. נותני העבודה יזדהו עם הפועלים בעניין זה, כי לא יוכלו להבטיח לעצמם כוחות עבודה על ידי פחד של עונשים. גם עצם סעיף העונשים הוא ברברי.

ד"ר יוסף הביא בפני מר מילס את החוק האנגלי. שם אין כל הסעיפים האלה. לפי החוק האנגלי, אם ישנה תלונה, נותנים לעובד התראה ראשונה, שנייה ושלישית. בכל אופן, אין שם שאלה של קנסות ועונש מאסר.

התברר לנו שאלה שחיברו את החוק כאן לא ראו את החוק הבריטי לפניהם, ולקחו להם כדוגמה כנראה את חוק העבודה שהופיע בקניה.

אגב, מר מילס הודה שאינו מזדהה עם כמה סעיפים בחוק זה.

 

בתום הדיון סיכם היו״ר גרינבוים, כי נוסח החוק יוגש לכל חברי ההנהלה ואח״כ תתקיים התייעצות נוספת לגביו.

 

הערות:

[1] מתוך הפרוטוקול. סדר היום: 1. בא-כוח הנה״ס בוועד המפקח של חברת הגימנסיה העברית ״הרצליה״; 2. נציגות התאחדות עולי גרמניה ושל הספרדים בוועדת הביטחון; 3. המשא ומתן עם הרוויזיוניסטים; 4. החוק על ״כוח אדם״.

[2] על הפגישה הראשונה והשנייה ר׳ מסמך 75 לעיל.

 

העתקת קישור