78
מכתב אל המזכיר הראשי
ג'ון מקפרסון, ירושלים
16.7.1942
(אנגלית)
זעקת
עצירי מאוריציוס
אדוני,
1. אני
מתכבד להתייחס למכתבי מ-26 במאי [1]1942 בעניין הפליטים היהודים העצורים במאוריציוס.
2. מאז
שלחתי לך את המכתב הנ״ל הגיע לידי הסוכנות היהודית מידע נוסף על מצב העצורים.
מדיווחים אלה עולה שמצבם הגופני והנפשי גרוע הרבה יותר ממה ששוער בדרך כלל. מצב
בריאותם מוגדר כרעוע ומידרדר. מלריה קשה שכיחה שם ומספר נפגעיה גדל במהלך השנה
השנייה למעצר. כמה מן החולים נתקפו עד 30 פעם. בתקופה הראשונה פרצה מגיפה חמורה של קדחת
טיפוס שהפילה למעלה מארבעים חללים, ומאז אירעו מקרים רבים של דיזנטריה ובֶּרי-בֶּרי.
היעדר כל טיפול שיניים מחמיר מאוד את סבל העצורים. מצב התזונה גם הוא אינו משביע
רצון, ובחלקו הוא נובע מאי-יכולתם של בני אירופה לבשל ירקות טרופיים, שלפי
הדיווחים גם חסרים רכיבים חיוניים. יש מחסור חמור בוויטמין B, וכתוצאה מכך שורר מצב של חולשה ומתמעטת החסינות למחלות.
3. מצבם
של העצורים מחמיר ביתר שאת בשל תנאי המגורים ומשטר הכלא שבו הם נתונים. רובם
עצורים בבית-כלא שנבנה לפני מאה שנה ושימש עד בואם לכליאת אסירים שחורים, ומספר
עצירים שוכנו בצריפים שגגותיהם פח גלי, שאין בהם די לגונן מפני הגשם והחום
הטרופיים. האוויר בצריפים אלה לח ולפעמים מצחין. השלטונות נוהגים בעצירים כאילו הם
אסירים שנידונו לתקופת מאסר בלתי-מוגבלת. הם מורשים לנוע רק בתוך חומות אבן גבוהות
המקיפות את מחנה המעצר. שטח נפרד בתוך החומות הללו הוקצה לנשים, המתגוררות בצריפים
גדולים יותר. אזור זה מחובר עם אזור הגברים בשער קטן השמור בידי שוטרים שחורים.
בעלים ונשותיהם מורשים לבקר אלה את אלה בשעות קבועות, שבמהלכן נכנסים כמה שוטרים
שחורים לשטח ומוצבים בחזית כל תא וצריף. עד לאחרונה לא ניתן להם כלל לצאת את
המחנה, אם כי אין כל אפשרות להימלט משם, שכן האי מרוחק מאוד מהיבשת וספינות מגיעות
לשם בערך אחת בחודש. לפני חודשים אחדים הותר לשמונה אנשים ביום לצאת את המחנה
ולגשת לעיר לשעות ספורות. מאחר שמספר העצירים מגיע לכ-1,500, פירוש הדבר
שעצור יכול להשתחרר לזמן-מה מאווירת הכלא רק כפעמיים בשנה.
4. מצב
הילדים הוא פרשה לעצמה. יש כ-100 עצירים גילאי למטה מ-16. נקל לשער את סבלם הגופני והנפשי
באווירת הכלא, שם הכל שרויים במצב של עצבנות-יתר, מה גם שנמנעת מהם כמעט כל פעילות
גופנית ואין בנמצא משטר לימודים נאות. כמה מן העצירים משתדלים לקיים בית-ספר קטן
בתוך חומות הכלא, אבל חסר להם החומר הדרוש להוראה.
5. לפי
שדווח, המשטר בתוך חומות הכלא קפדני מאוד. על עבירת משמעת קלה ביותר עלול עציר
להיענש במספר ימי מאסר בבדידות בתא ריק, ואז הוא מצווה לעבוד עבודות פרך כגון
שבירת אבנים. המזון הניתן שם אחת ביומיים מורכב מלחם ותה בלבד.
6. הוויתם
הנפשית של העצירים מוגדרת כחיים בחוסר תקווה מוחלט ובמתיחות עצבים עצומה. מעצרם
הממושך לאחר כל שעבר עליהם בטרם הגיעו לארץ-ישראל, גירושם הכפוי מן הארץ, האקלים
הטרופי, התקפי המלריה התכופים, הידררדות מצבם הגופני הכללי והיעדר כל סיכוי
לשחרורם כל עוד המלחמה בעיצומה, עושים שמות בנפשם של רבים מהם. כ-85 הורשו
באחרונה לצאת את האי משהתגייסו לצבא הצ'כוסלובקי. רבים יותר היו מעדיפים אפשרות
זאת, אבל מכיוון שלא ניתנה להם הבטחה כלשהי כי בתוך כך ישוחררו בני משפחותיהם, נמצא
שרובם המכריע של המתנדבים לצבא רווקים. רבים מהם היו מתגייסים בחפץ לב לצבא
הבריטי, אך אין במקום שום סידורים שיאפשרו זאת.
7. לאור כל
העובדות הללו סבורה הנהלת הסוכנות היהודית כי חובתה לפנות שוב, מתוך תחושת דחיפות
עליונה, ולבקש את שחרורם המהיר של מוכי גורל אלה ואת הבאתם לארץ-ישראל.
בנוסף לנימוקים שהועלו
במכתבה מ-26 במאי, עומדת הנהלת הסוכנות היהודית על השיקולים הבאים:
8. הנימוק
העיקרי שהעלתה הממשלה להצדקת העברת הפליטים הללו למאוריציוס, כפי שאמר לורד לויד[2] המנוח לד"ר
וייצמן,[3] היה כי לשלטונות דווח שכמה קבוצות מהגרים לא-חוקיים
נמצאות בדרך וכי הם סבורים שהנאצים התירו להם לצאת כדי להציק לממשלה הבריטית.
הנהלת הסוכנות היהודית קובעת, כי מידע זה נתברר כבלתי-מדויק, ולפיכך היא טוענת כי
מאחר שהחששות שעליהם התבססה החלטת הגירוש לא אומתו במציאות, מן הדין לבטלה ולאפשר
לקורבנות האומללים הללו של המדכא הנאצי ושל מצוקות המלחמה לשקם סוף סוף את חייהם
ההרוסים בקרב בני עמם.
9. יתר על
כן, למעשה, בהחלטה שקיבלה הממשלה באחרונה ברוחב לב לשחרר את עצירי עתלית היא שמה
קץ לפרק המכאיב של היחס לספינות העולים, אשר גרם סבל כה רב ליהודים הן בארץ-ישראל
והן מחוצה לה. הקבוצה האחת שמצבה נותר בלתי פתור היא קבוצת עצירי מאוריציוס. הנהלת
הסוכנות היהודית מבקשת מממשלת ה.מ. לנהוג ברוחב לב גם כלפיהם.
10. לבסוף,
הסוכנות היהודית רואה לציין, כי לרבים מעצירי מאוריציוס יש בארץ-ישראל קרובי משפחה
הנכונים לשכנם ולדאוג להם. ההנהלה ראיינה באחרונה חייל צעיר, שאמו נמצאת בין עצירי
מאוריציוס, אשר הגיש בקשה קורעת לב לשחרורה ולהבאתה לארץ-ישראל. בין הפליטים הללו
מצויים כמה מאות גברים נבחרים שעברו הכשרה בחקלאות ובמקצועות אחרים לקראת
התיישבותם בארץ-ישראל, ואין ספק שהם ישיאו תועלת מרובה למאמץ המלחמה של הארץ במצב
החירום הנוכחי. הסוכנות היהודית אינה בלתי-מודעת לאילוצים הנובעים מקשיי התובלה
הימית, אבל הסעת העצירים שהתגייסו לצבא הצ'כוסלובקי, שבוצעה לא מכבר, מלמדת כי
בעיה זו אינה בלתי פתירה.
בנאמנות,
מ.
שרתוק
הנהלת
הסוכנות היהודית