68

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

12.7.1942

הרכב ועדת הביטחון היישובית

שאלות מדיניות

מר שרתוק: בהתאם למוסכם בישיבה המשותפת של הנהלת הסוכנות יחד עם הנהלת הוועד הלאומי, פורסם גילוי דעת ליישוב.[2] גילוי דעת זה נמסר מקודם לצנזורה. הם מחקו משפטים אחדים וגם הרשו לעצמם להוסיף חצי משפט. הנה, למשל, המשפט ״גורל ארצנו תלוי במערכה הנטושה כיום במדבר המערבי, ומאמצים כבירים נעשים על ידי מדינות הברית וכולי״ - מפסוק זה מחק הצנזור את החלק הראשון. בסוף אמרנו ״במילוי חובתנו נחייב גם את הממשלה לעשות את המוטל עליה״ - גם את זה מחקו. הדבר נודע לי בהיותי בתל-אביב, ביקשתי לא לפרסם את הכרוז והטלתי על ד"ר ליאו כהן[3] לפנות אל הממשלה מייד בעניין זה. לאחר משא ומתן שנמשך יום שלם, אושר הכרוז בשינויים מסוימים. הצענו להגיד במקום המשפט הראשון ״מערכה הרת גורל נטושה במדבר המערבי״, גם לזה לא הסכימו, ובמקום זה בא המשפט ״כל מעיינינו במערכה הנטושה במדבר המערבי״. כמובן שלא הסכמנו שהצנזור יכניס לכרוז דברים משלו. הכרוז פורסם בעיתונות.

במשך כל השבוע שעבר היה משא ומתן אינטנסיבי עם השלטונות כאן ועם החברים בלונדון. חברי ההנהלה קיבלו העתקות מכל החומר הזה. הממשלה הבריטית עומדת כנראה תחת לחץ הפרלמנט וגם מאמריקה אין נותנים לה מנוחה וברצונה להראות לעולם שנעשה הרבה לשיתוף היהודים בהגנת הארץ.

ב-2 ביולי הודיע סגן מיניסטר המושבות [הרולד מקמילן] בפרלמנט שהיהודים עוסקים בתפקידי ״משמר המולדת״. כאשר הכינונו את החומר לחברים בלונדון להוכיח שלא כך הדבר, קיבלנו בינתיים הודעה נוספת, כי ב-8 לחודש הודיע סגן מיניסטר המלחמה [לורד קרופט] בבית הלורדים, כי לא מצאו לאפשרי את הקמת צבא יהודי, ואולם למעשה נמצאים למעלה מ-10,000 יהודים בצבא ו-23,000 יהודים ממלאים תפקידים דומים לאלה של משמר המולדת באנגליה. כן הוסיף סגן המיניסטר, כי הממשלה ביקשה להחיש את אימוני השוטרים החלקיים, והוא הוסיף עוד שלמשמר המולדת יש אימון מלא ומעמד של צבא.

פניתי מייד למזכיר הראשי והפניתי את תשומת לבו להודעה הבלתי מדויקת ומסרתי לו מספרים המוכיחים את אי-דיוקם של המספרים שנמסרו בבית הלורדים. בו ביום טילגרפתי ללונדון. הבנתי שבממשלה בדקו את המספרים שמסרתי לחברים בלונדון, אבל לא מצאו לאפשרי לערער עליהם. כן כתבתי באותו יום למפקד הצבא.[4] בינתיים קיבלו החברים בלונדון הודעה בכתב מלורד קרופט, שהממשלה נותנת את כל העזרה לאימונם ולזיונם של השוטרים המוספים, והוא מקווה שהיהודים ממלאים את המקומות הפנויים ביחידות הצבא.

כן הודיעו החברים מלונדון, כי מקמילן מסר להם על שחרור מעפילי ״דריין״, וציין כי הסוכנות היהודית נתנה לפי שעה ערבות רק בעד חלק העצורים.

השבתי מייד טלגרפית לחברים בלונדון, כי אין לנו מושג כלל על הבשורות שבפי הלורד קרופט על האימונים, אין תוספת ציוד, ואשר לאנשי ״דריין״ - מסרתי את הפרטים על פניותינו לממשלה כמעט בכל המקרים ולמרות זה לא שוחרר עוד איש.

במכתבי למפקד הצבאי ביקשתי להגדיל את המשמר הנע [של מי״ע] ב-1,000 איש נוספים. הוספנו שאנו יודעים שאין מכוניות בשביל כולם, אבל במקרה של צורך דחוף אפשר יהיה להעמיד לרשותם את מכוניות המשא שבמשקים שלנו. הכוונה היא שהמשמר הנע יהווה כוח עזר לצבא במלחמה נגד ״קומנדות״, צנחנים וגיס חמישי.

כן הצעתי להשביע 30,000 איש על מנת לאמנם באופן הדרגתי בשימוש בנשק למען יוכלו לשמש כחברים במשמר המולדת. לשם כך יש צורך ב-3,000 מדריכים, והצענו לפי שעה להשביע שליש ממספר זה ולקחת אלף מדריכים מחיל הנוטרים. את 10,000 האיש הצעתי לקחת: תל אביב - 5,000, חיפה - 2,500, ירושלים - 1,500; פתח תקווה - 500 איש, יתר המקומות - 500 איש. הכוונה היא רק לערים ולמושבות הגדולות, כי בנקודות החקלאיות רובם ככולם משמשים כנוטרים. הדרך הטובה ביותר היא לקחת אנשים למחנות של עשרה ימים, אולם במידה שלא יספיקו מדריכים למחנות, אפשר גם לסדר אימונים מקומיים בשעות הפנאי. הצענו, כמו כן, שכל הפעולה תהא תחת פיקוח הישיר של הצבא. כן דרשנו לקיים מחסן נשק של רובים, רובים אנטי-טנקיים וכולי לשעת הצורך. העתק מכתבנו למפקד הצבא נשלח גם למזכיר הראשי.

אתמול קיבלתי טלגרמה מלונדון, שכללה הודעה נוספת של לורד קרופט, המציינת כי בנאומו בבית הלורדים הוא מתכוון להודיע כי הזמינו את כל היהודים בארץ-ישראל הרוצים לשרת במלחמה, שיצטרפו לכוחות הקיימים. לנוכח המצב המיוחד, הרי אלה שאינם יכולים להקדיש את כל זמנם לכך יהיו שוטרים מיוחדים ויאומנו. לורד קרופט משוכנע, ששום צעיר ובריא בגופו לא ייתקל בקושי ברצותו להצטרף לאחד הכוחות האלה.

אנו ממשיכים את הלחץ על הממשלה כאן גם על ידי מכתבים וגם על ידי הטלגרמות שאנו מטלגרפים כל הזמן לחברינו בלונדון. מי ייתן ויעלה בידינו להגיע להישגים בעניין זה.

ההלוואה בסך 75,000 לא״י לענייני הביטחון הושגה. את ההלוואה נתנו הסוכנות היהודית וקרן קיימת לישראל - 50,000 לא״י, והסתדרות העובדים הכללית - 25,000 לא״י. נקבע, שביולי ואוגוסט כל כספי מגבית ההתגייסות קודש הם לפירעון ההלוואה בפרופורציה של שני שלישים לסוכנות וקרן קיימת לישראל ושליש להסתדרות העובדים. כעבור חודשיים אלה יבררו את העניין מחדש.

יש לנו אפוא עתה לפעולה 75,000 לא״י. מזה יוקדשו 50,000 לא״י לאימונים וכו׳ ו-25,000 לא״י לצרכים אחרים כגון: מנגנון ועזרה למשפחות החייל והנוטר. הוצאות המנגנון עלו בהרבה במשך הזמן האחרון וזה למרות העובדה שבקרן קיימת לישראל 50 איש עובדים בהתנדבות. עלו גם הוצאות שכר דירה, פרסום וכו׳. החשבון הוא להוציא 3,000 לא״י לחודש. מצד נשיאות מגבית ההתגייסות הובעה המשאלה שלא יעמיסו את הוצאות המנגנון על תקציבם, וההצעה היא שהנהלת הסוכנות תיקח על עצמה הוצאות אלו. הכוונה היא ל-2,000 לא״י לחודש מצדנו. באתי בדברים בעניין זה עם מר קפלן, ונראה לו שאפשר יהיה לסדר שהנהלת הסוכנות תקבל על עצמה את ההוצאה על ידי אופרציה כספית חשבונית, שלא תהווה מעמסה נוספת עלינו.

אם נסכים לכך, הרי תהיה החלוקה כדלקמן:

50,000 לא״י לאימונים וכו׳ לחודשיים הבאים,

4,000 לא״י להוצאות המנגנון, שעליהן יהיה עוד סידור מיוחד עם הגזברות,

ו-21,000 לא״י לעזרה לחייל, לנוטר ומשפחתו למשך שלושה חודשים.

בעקבות דברי מ״ש התנהל דיון בסוגיות הכספיות הכרוכות בסיוע למשפחות החיילים והנוטרים ולמימון אימונים צבאיים של חברי ה״הגנה״. ד"ר סנטור הביע אי-אמון באופן הניהול של הוצאת הכספים הללו וטען כי בניגוד להסברים שניתנו מוקדשים 80 אחוז מכספי מגבית ההתגייסות לאימונים ו-20 אחוז לתמיכה במשפחות, במקום 60 אחוז למשפחות ו 40 אחוז לאימונים.

מר שרתוק: עלינו לסיים פעם את הוויכוח המתמיד בינינו ובין ד"ר סנטור בענייני הביטחון. למעשה עושה הד"ר סנטור ניסיונות כמעט בכל ישיבה להטיל דופי באנשים האחראים לענייני הביטחון, ואשר כולנו מכירים אותם ויודעים את עבודתם, ויודעים אנו כמו כן את שכרם ונכונותם להקדיש את חייהם למען הכלל. אי אפשר לבוא בכתב האשמה סיטוני. קשה מאוד לשמוע מדי פעם את אותם הדברים. אם לד"ר סנטור ישנן הצעות איזו שהן, הוא יוכל להביא אותן לפני ההנהלה, אבל לא ייתכן לחזור בכל שבוע על אותן ההאשמות.

ליד ועדת הביטחון קיימת ועדת התקציב והיא מבררת כל הוצאה לסעיפיה. קיימת כמו כן ועדת ביקורת, המורכבת מד"ר אמיל שמורק, משה שפירא,[5] משה סבירסקי ויעקב ריפטין.[6] ועדה זו תגיש את מסקנותיה, ובכלל ועדת הביטחון אחראית לעניינים אלה.

ד"ר סנטור רשאי להציע הצעות ואנו ננהג בהתאם להחלטת ההנהלה. ההנהלה מצאה למוטב לקיים מוסד, שבו ישבו גם חבריה.[7] יש לה זכות וטו שם. הרשות בידי ד"ר סנטור לבקש שינוי הסדר, אבל לא להשתמש בכל הזדמנות למען הטיל דופי באנשים האחראים לפעולה זו.

יחד עם זאת, עלי להדגיש שההלוואה שנתקבלה באה אך ורק בקשר עם שעת החירום. הכספים ניתנים לאור המצב הצבאי וההכרח בהגברת האימונים וההתגוננות. לא הסוכנות היהודית והקרן הקיימת, ולא הסתדרות העובדים הכללית, לא היו מסכימות להלוות כספים בתנאים אחרים. צרת משפחת החייל והנוטר מעיקה עלינו לא מעט, אבל ההתעוררות לתת כספים כמפרעה באה לאור המצב המדאיג והחמור שאנו נמצאים בו עתה ולא עקב המצב ״הסוציאלי״ של המשפחות. הפעולה לאימונים תימשך שני חודשים, כי אנו לא נוכל לשאת בעול זה זמן בלתי מוגבל, אבל העזרה למשפחה היא דבר קבוע, ועזרה זו הולכת וגדלה מחודש לחודש.

ואשר לעזרה הסוציאלית - יש ועדה המנהלת פעולות אלו, הם אנשים בעלי ניסיון וההנהלה עומדת איתם במשא ומתן. אנו יודעים מה הוציא הוועד למען החייל, הוועדה לעזרה למשפחות, ואין מקום לגמרי למהפכות כפי שמציעים לנו. לאחר דיון ובירור הצענו לקבוע 21,000 לא״י לשלושה חודשים. החלוקה תבוא לאחר התייעצות עם כל הגורמים.

סיכם היו״ר גרינבוים ואמר כי הנהלת הסוכנות מבקשת את חבריה בוועדת הביטחון להשתדל שהחלוקה תהיה כדלקמן, 54,000 לא"׳ לענייני אימון והתגוננות, ולא פחות מ-21,000 לא"׳ לעזרה לחייל, לנוטר ולמשפחותיהם. החלוקה של 21,000 לא"׳ תיעשה מתוך התייעצות עם המוסדות המטפלים בדבר.

הסיכום התקבל.

השלמת ועדת הביטחון

מר שרתוק: בסידור האחרון של ועדת הביטחון הוסכם, שנוסף ל-16 החברים יצטרף בא-כוח איכרי הגליל העליון מר צימרמן[8] כחבר הוועדה, ונוסף עליו יצטרף עוד חבר אחד לסיעת הפועלים. את ההסכם הזה לא הפעלנו, כי היססנו להגדיל את ועדת הביטחון מ-16 חברים ל-18. הודענו להסתדרות העובדים שמגיעים לה עוד מקומות, והיא סימנה את המועמדים וביניהם החברה בת-שבע חייקין.[9]

כל זה היה לפני פרסום צו הגיוס. מאז הגיעו דרישות להגדיל את מספר החברים. קודם כל, פנו אלינו הנשים בדרישת נציגות בוועדת הביטחון, ואם מועצת ארגוני הנשים מבקשת נציגות הרי פירוש הדבר שתיים: הגב' הדסה סמואל[10] והגב' בבה אידלסון. כבר מזמן פנתה אלינו התאחדות עולי גרמניה בדרישה למקום. דחיתי את הבירור לזמן רב, אבל עתה פנו בדרישה אולטימטיבית למקום בוועדת הביטחון. כן פנו הספרדים בדרישת נציגות, וגם האיכרים המתקדמים מבקשים להיות מיוצגים בוועדה.

בעת הדיון בשאלה זאת בוועדת הביטחון, יצא מר גרינבוים בתוקף נגד דרישות התאחדות עולי גרמניה והספרדים, וטען שאין מקום לנציגויות עדתיות בארץ. נציג ״האיחוד האזרחי״ הודיע, שהעניין ניתן לסידור רק מתוך הסכם. בהנהלת הוועד הלאומי הוחלט שיש להוסיף שני אנשים: את ד"ר לנדואר ומר אבועלפיה[11] - שניהם חברי הנהלת הוועד הלאומי, ועל ידי כך לספק את דרישות התאחדות עולי גרמניה וגם את הספרדים.

הייתה הצעה להוסיף חמישה חברים: צימרמן, ד"ר לנדואר, בא-כוח הספרדים, גב׳ אידלסון ומלבד זה את הגב׳ סמואל, שהיא כאילו אינה משתייכת לא לימין ולא לשמאל. לא הייתי נלחם נגד זה, אבל עצם ההצעה עלולה להרוס את ועדת הביטחון.

בוועדת הביטחון הוחלט על סיפוח בא-כוח איכרי הגליל העליון מר צימרמן והגברת בת-שבע חייקין. לארגוני הנשים נודיע שנקיים ועדה מיוחדת על ידי מרכז ההתגייסות בקשר עם גיוס נשים, וכן יש לפנינו הצעת הנהלת הוועד העליון בדבר צירוף ה' אבועלפיה וד"ר לנדואר לוועדת הביטחון.

הצעות אלו הכרחיות גם מנקודת ראות ״מגבית ההתגייסות״, ואני מבקש מאת ההנהלה ייפוי כוח להמשכת המשא ומתן לפי קווים אלה. כמובן איני יודע עוד אם הסתדרות העובדים או ״האיחוד האזרחי״ יסכימו להצעה.

נכון אומנם שאפשר להגיד שהתאחדות עולי גרמניה אינה גוף פוליטי וכו', ויש סכנה להכיר בה כחטיבה עצמאית, אבל השאלה היא אם יש לנו כוח למנוע דברים אלה. אסור לנו להתעלם מהמציאות, והיא שהעלייה הגרמנית ברובה הגדול לא התמזגה מבחינה ציבורית במפלגות הציוניות בארץ. עובדה היא, שציבור זה מהווה חטיבה הרואה את עצמה מקופחת וללא נציגים, ובמקרה שמתעלמים מעובדה זו מכבידים על המיזוג. אם לא נשתף את נציג התאחדות עולי גרמניה באחריות בקשר עם ענייני ההתגייסות, עלול הדבר לגרום לנו נזקים חמורים.

עלינו גם להוסיף, כי כל החברים האלה יכולים להיות רק ממינויים על-ידינו ולא על ידי הארגונים שהם כאילו מייצגים. אין ייצוג ארגונים בוועדות. הארגונים יכולים רק להציע לנו מועמדים לוועדת הביטחון ואנו ממנים או דוחים.

היו״ר גרינבוים נעל את הישיבה והודיע כי הדיון בשאלת הרחבת ועדת הביטחון יחודש ב-14 בחודש.

הערות: