38. ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים - לקראת סכנת פלישה - 30.6.1942
שם הספר  מאבק מדיני ב'
שם הפרק  38. ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים - לקראת סכנת פלישה - 30.6.1942
כותרת משנה  שאלות מדיניות, גיוס לצבא הצ׳כי

 

38

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

30.6.1942

לקראת סכנת פלישה

 

שאלות מדיניות

 

מר שרתוק: אתמול נפגשתי עם המזכיר הראשי, אבל גם בשיחה זו לא הגעתי לשום תכלית. המזכיר הראשי מסכים שחסר נשק, והוא מסכים שזה כמה חודשים שמדברים בשאלה זו ואין כל פעולה בקשר עם האימונים והוא מתפלא על זה. הוא רשם את הדברים למען הביאם לפני הנציב העליון. יש כמובן להיות מוכנים לכל פורענות. חשבתי אפוא לבקש ראיון אצל הנציב העליון, אבל בינתיים נודע לי שהוועד הלאומי ביקש ראיון והצטרפתי למשלחתו.[2]

משיחתי עם מפקד הצבא וגם משיחות עם קצינים גבוהים אחרים מסתבר, שהמפקדה אינה חושבת אפשרות פלישה לארץ-ישראל מצד הסואץ לממשית, וכל הפעולות בארץ הן על יסוד הנחה זו. כמובן שאני מוסר דברים אלה על אחריות אומריהם. רק שלשום דנו בממשלה על העברת חומרים ידועים מארץ-ישראל לקנטרה. גם זה מראה על הביטחון השורר אצלם כי אין סכנה בסביבה ההיא. התפתחות העניינים בחזית מוסיפה תוקף ומשקל לדיון שלנו בישיבה הקודמת. יש צורך במקסימום של פעולה עצמית מצדנו להגנת הארץ.

 

ד"ר שמורק וד"ר סנטור הביעו התנגדות ללחימה פרטיזנית של היישוב נגד הצבא הגרמני במקרה שהארץ תיכבש, שכן הדבר יהיה כרוך בקורבנות רבים מאוד.

 

מר שרתוק: איני סבור שאפשר לגבּוֹל פעולה פרטיזנית, אבל עלינו לעשות את הכל שפעולה זאת תהא לגלית - זה כמובן עד כיבוש הארץ. מתנהל משא ומתן שכל הפועלים להגנת הארץ יהוו חיל שוטרים מיוחדים עם סימנים מובהקים לכך.

 

י' גרינבוים שלל את עמדת שמורק וסנטור ואמר בין היתר:

 

י' גרינבוים: אינני יודע מה היה אילו היו הגרמנים בפולין נתקלים בהתנגדות דמים של היהודים. מצבנו שם לא היה יותר גרוע, כי אי-אפשר שיהיה גרוע מאשר הוא עכשיו, אבל כבודנו בעולם היה גדול יותר בהרבה. צרת היהודים בגולה היא שהעדיפו חיי כלב מוכה על מות כבוד. ד"ר סנטור מבכר כנראה גם פה חיי כלב מוכה למען הציל את היישוב.

אם חלילה נגיע לשעה של פלישה, עלינו לכל הפחות לדאוג לכך שתישאר אגדה של מסדה אחרינו וחלילה לנו להידמות ליהודי גרמניה ופולין. אנו מהללים את המשתתפים במלחמת הפרטיזנים ברוסיה ומתפארים ביהודים הנלחמים בגבורה ברוסיה, וכאן כלום ננהג אחרת? אלה הם יסודות הציונות. בלי זה אין ציונות. מר שרתוק צריך לעשות הכל למען הלביש את צעירינו מדים, אבל אין זה תנאי מכריח. כל איש שאפשר לגייסו צריך לגייסו ולהעמיד את כולם במקומות התורפה למען הגנת הארץ וכבוד העם.

 

הדיון נמשך, אחרון הדוברים היה מ״ש.

 

מר שרתוק: המוסר היהודי והכבוד היהודי הוא סיכום חייו של היהודי בן דורנו. בעניין זה אין לקבוע הלכות ומסמרות. אין איש מאיתנו יודע באלו מסיבות עליו יהיה לקבוע את פעולתו. שיקול הדעת האומר, שאם נהיה ״ילדים טובים״ יניחו לנו הפולשים, אין לו על מה לסמוך. ההיפך מזה מתקבל יותר על הדעת - אנו ככל שבט ישראל.

יש גם לדעת, שהשמדת היישוב בארץ פירושה השמדת הציונות. הפולשים אם יבואו הנה, הרי ישתדלו להכניס כאן את ״הסדר החדש״ ויגידו לערבים שהנה, פעם אחת ישחררו אותם מהנגע הזה ששמו ציונות. הם גם יודעים היטב שאם לא ישמידו אותנו, היישוב עלול להיות מסוכן מאוד להם בעת צרה.

אינני בעד התאבדות, אבל טוב יותר מות כבוד מאשר מות אי-כבוד. בדרך כלל עלינו לראות את הפלישה לארץ רק כשלב במהלך המלחמה ולא כסיומה. אם יישארו בארץ אנגלים לשם מעשי חבלה וכדומה, האם נסתלק אנחנו מלהושיט להם עזרה?

אנו יודעים כי הממשלה מפריעה לנו להתגייס ומנצלת נגדנו את העובדה של אי-ההתגייסות.

מר גרינבוים דיבר על פלוגות ה״באפס״ ועל בנו המתחרט על שהצטרף אליהן [שכן הפלוגות לא נשלחו לחזית]. אינני רוצה לקבוע הלכות, אבל נראה לי שבמקרה של פלישה טוב שחלק הצעירים שלנו ילך יחד עם הצבא הבריטי. אני מבין שרבים מן הצעירים מתחרטים שהצטרפו ל״באפס״, אינני שותף לחרטה זו. בשבילי כל חייל בצבא הוא חבר לצבא היהודי בעתיד. פלוגות ה״באפס״ עומדות היום רק על המשמר. המפקד טוען שזה פרי ההכרח, אבל יש לי רושם שהמפקדה שמחה להכרח זה. הנה, בחיפה יש ארבע פלוגות יהודיות ופלוגה ערבית אחת. הודיעו להם ששלוש פלוגות תצטרכנה לקבל עליהן את הפעולה של החמש, ושתיים תעסוקנה באימונים. חשוב שאימונים אלה יימשכו שבוע-שבועיים ויהיו מחוץ לעיר, אבל כך לא היה. אבל כמובן שטוב אימון כזה מאשר אי-אימון בכלל.

 

היו״ר גרינבוים סיכם: ההנהלה מחייבת כל פעולות המחלקה המדינית לשם גיוס היישוב להגנת הארץ מתוך השתדלות ללגליזציה של פעולה זו.

 

גיוס לצבא הצ׳כי

 

מר שרתוק: בזמן האחרון התחיל בארץ שוב הגיוס לצבא הצ'כי. למעלה מ-1,000 איש נרשמו, וכמה מאות כבר נתגייסו. כתוצאה מגיוס זה נתקיים ויכוח בהתאחדות עולי צ'כוסלובקיה, ואנו גם באנו בדברים עם השלטונות הצ'כיים.[3] נפגשתי עם גנרל אונגר, שר הצבא הצ'כי, לפני צאתו לרוסיה. בירכתי אותו בשם ההנהלה. מסרתי לו על מפעלנו והוספתי שכל מה שאנו עושים פה הוא פרי העלייה, וכל יהודי העולה לארץ מהווה חלק הבית הלאומי ולא חלק המדינה שממנה יצא.[4]

עמדת השלטונות הצ׳כיים פשוטה: השאלה אינה קיימת כלל. במידה שיהודי צ׳כי הופך לחלק היישוב ומתאזרח, הרי כל יהודי כזה הוא יהודי ארצישראלי ואין לשלטונות הצ׳כים כל טענות אליהם. אבל אלה שאינם מתאזרחים וקושרים את עתידם עם צ׳כיה, הרי אין כל סיבה שאנשים אלה לא ימלאו את חובתם כאזרחי צ׳כיה, ואשר ליהודים הנמצאים פה פחות משנתיים, אין מכריחים אותם להתגייס, יש רק קריאה לנתיני צ׳כיה להתגייס ותו לא. הם גם יודעים שיש כאן יהודים מתבוללים מצ׳כיה, הרואים את עצמם כצ׳כים וכאן רואים את עצמם כפליטים מצ׳כיה והם רוצים לשוב לצ׳כיה לאחר גמר המלחמה, ואין למנוע מהם את התגייסותם.

בהתאחדות עולי צ׳כיה יש תסיסה גדולה. שם הוצגה בחריפות שאלת ההתאזרחות, ולמען הוכיח שהעולים מצ׳כוסלובקיה שרפו מאחוריהם את כל הגשרים, נתקבלה החלטה ברוב דעות המחייבת את כל חברי התאחדות עולי צ׳כיה להתאזרח. המיעוט מצדו טוען שהוא הרוב. ההחלטה המחייבת להתאזרח אומרת מחוץ למקרים מיוחדים, שהם מוכנים לדון עליהם, ומי שאינו מתאזרח אינו יכול לקבל עליו תפקיד ציבורי. ההתאחדות מבקשת תמיכה בעמדה זו מצד המוסדות הציוניים. לדעתי נוגעת עמדה זו גם לעולי פולין.

חברנו אנג׳ילו גולדשטיין הציג לפני את שאלתו-הוא. אנג׳ילו גולדשטיין הוא חבר הפרלמנט הצ׳כי. יש עובדה פורמלית, שבנש[5] הכריע שהפרלמנט הצ׳כי חי וקיים, ועובדה שנייה שהפרלמנט לא יתפזר, ואם חברנו אנג'ילו גולדשטיין יתאזרח, הרי הוא כאילו עוזב את מקומו בפרלמנט. הייתכן לעשות זאת, המעוניינים אנחנו בכך? מלבד זה יש לו רכוש בצ'כיה.

ביקרו אצלנו גם אנשי הוועד המרכזי של התאחדות עולי צ'כיה ד"ר רופאייזן וד"ר מרץ. כן שלחו אלי מכתב באי-כוח המיעוט.

אני מבקש את ההנהלה לאשר את עמדת רוב התאחדות עולי צ'כיה בדבר חובת ההתאזרחות.

 

בשלב זה התנהל דיון. בתום הדיון אמר מ״ש:

 

מר שרתוק: הארץ מלאה אנשים שלא ניתקו את קשריהם מן הגולה ואני חושש מאוד למצב בארץ לאחר המלחמה. עמדת ההסתדרות הציונית ברורה. אני מציע את ההחלטה הבאה: הנהלת הסוכנות רואה חובה לכל יהודי היושב בארץ-ישראל לקבל את האזרחות הארץ-ישראלית. ההנהלה סבורה שחובת האזרחות מוטלת בייחוד על אלה הממלאים תפקידים ציבוריים בחיי היישוב.

 

היו״ר גרינבוים הציע לקבל החלטה המאשרת את החלטת הוועד המרכזי של התאחדות עולי צ'כיה בדבר ההתאזרחות. התקבלה הצעת ד"ר שמורק לדחות את ההחלטה לישיבת ההנהלה הבאה.

 

בברכה,

משה שרתוק

 

הערות:

[1] מתוך הפרוטוקול. סדר היום: הערות לפרוטוקול הישיבה הקודמת: א. הפצצה בבית הדפוס בלומנטל. ב. נציגות התאחדות עולי גרמניה בוועדת הביטחון, ג. ישיבה מוקדשת לענייני התגוננות; תוספת יוקר לעובדים; ישיבת הועה״פ הציוני המצומצם; גיוס לצבא הצ׳כי; מפדה אזרחי.

[3] הממשלה הזמנית הגולה בלונדון.

[4] על פגישות מ״ש עם הקונסולים של צרפת, פולין וצ׳כוסלובקיה בסוגיית התגייסות אזרחי ארצות אלה, היושבים בא״י, לצבאות ארצותיהן, ר׳ יומ״מ ד׳, עמ׳ 350־352; יומ״מ ה׳, עמ׳ 53.

[5] אדוארד בנש (1884־1948). מדינאי צ׳כוסלובקי, ממייסדי הרפובליקה הצ׳כוסלובקית ב־1918 ומאז שר החוץ שלה ואח״כ נשיאה. בשנות מל״ע־2 ראש ממשלת צ׳כוסלובקיה הגולה בלונדון.

 

העתקת קישור