32

מכתב לאמיר איוֹן, תל-אביב

26.6.1942

תשובה לתלמיד

אמיר יקירי,

הנני מודה לך מאוד על מכתבך, אך אינני חושב שאפשר להוציא לפועל את הצעתך. בזמן מלחמה צריכים החיילים להיות מוכנים תמיד לעבור ממקום למקום, לפעמים ללכת ברגל דרך ארוכה. בימי קרב נמצאים החיילים בחפירות הגנה, אינם ישנים בלילות ואינם אוכלים די, וחייהם תמיד בסכנה. בכל המצבים האלה יכולים הילדים רק להכביד על החיילים ולא לעזור להם.

מוטב שהחיילים הנמצאים בחזית ידעו, כי ילדיהם שבבית לומדים היטב ומתחנכים להיות אנשים מועילים. זה יוסיף לחיילים כוח להילחם עד הניצחון כדי להפיל את שלטון הרשע וליצור בעולם מצב כזה שלא תוכל עוד לפרוץ מלחמה ולא יהיה צורך לילדים, גם כשיגדלו, להיות אנשי צבא.

אם כי אי אפשר לקבל הצעתך, שמחתי למכתבך כי ראיתי שאתה חושב לא רק על מה שנחוץ לך בלבד, אלא על מה שדרוש לעם כולו. כעת אינך יכול לעשות את הדבר שאתה חושב לנחוץ, כי עודך ילד קטן, אך אם תוסיף לחשוב תמיד על הדברים הנחוצים לעם, אז כשתגדל תוכל לעשות מה שאתה חושב ותהיה באמת בן נאמן לעמך המוכן למלא כל תפקיד שהעם יטיל עליו.

היה שלום, חזק ואמץ!

משה שרתוק