11

מכתב אל מ. סורדין, חברת המלח בא"י, עתלית

10.6.1942

אין מנוס ממשטר מפלגתי

מר סורדין הנכבד,

קיבלתי את מכתבך מ-3 ביוני.

1. לא עלה על דעתי לחשוד שאתה מבקש גדולה לעצמך. השוויתי את הצעתך להצעת פנחס רוטנברג ז״ל[1] משום סמיכות הפרשיות בין ההצעות ולא בין המציעים. הרי שכל פגיעה אישית - סמי מכאן.[2]

2. תוספת הסברותיך אינה מחזקת את מעשיוּת הצעתך בעיני. שוב אתה מציע ״לקחת ב״כ מהסתדרות הפועלים״ בתור ״ב״כ הארגון כולו״, ומתעלם מהעובדה שאין ביישוב הסתדרות פועלים אחת, אלא כמה הסתדרויות. וכן אתה מדבר על ב״כ החקלאות - כאילו קיים ארגון יחיד המקיף את כל החקלאות העברית וכאילו יש לך עצה איך להקים ארגון כזה.

3. ומה תאמר ליהודי שאיננו פועל ולא בעל תעשייה, ולא סוחר ולא איש המקצוע החופשי? בכוח מה תשלול ממנו את זכות הנציגות? בכוח מה תשלול את זכות הנציגות מהאישה? תאמר לה: בעלך בעל תעשייה - הרי את מיוצגת בזכותו?

ואם היא לא תסכים? ומה תענה לבעל תעשייה אשר בשום פנים ואופן לא ירצה להצטרף לארגון בעלי התעשייה, ויחד עם זה לא יסכים בשום פנים ואופן לוותר על זכותו להיות מיוצג? תגזור עליו כרת? הוא אשר דיברתי: אין עצה ואין תבונה אלא זכות אישית שווה לכל ובחירות דמוקרטיות. ברירה אחרת היא דיקטטורה. אך הכוח מניין?

4. ממשלוח ילדים מבני ט״ו ואילך לעבודה לחודש-חודשיים ועד לסגירתם הגמורה של בתי-הספר לכל בני י״ג ומעלה - רחוקה הדרך. הדבר הראשון אפשרי. השני - לא.

5. כל הדיבורים על ״מאמץ על-אנושי״, על השגת מאות אלפי פונטים ועל 50,000 מגויסים - הם דיבורים על מהפכה. אבל על מהפכה אין מדברים - מהפכה עושים. ועוד יותר נכון - אין עושים מהפכה, אלא היא נעשית מאליה. ואם המהפכה אינה מתחוללת מאליה, אזי אין עצה אלא לבנות על יסוד הקיים ובמסגרת הקיים. זאת אומרת שאם יש פילוגים ומפלגות, צריך לטרוח עד כמה שאפשר לפשר ביניהן ולאחדן על מנת לכוונן למטרה אחת. להתעלם מקיומן או לתקוע בשופר ולחכות שהן תתפוררנה מאליהן כחומות יריחו - אין זה רציני בעיני.

אם נוח לך למען הוויכוח להציגני כמדושן עונג מהמצב הקיים - שרי לך, אך אין בזה קורטוב של אמת. השאלה איננה אם טוב הדבר או רע שיש ריב ופירוד בעולמנו - בנקודה זו אין כל מחלוקת והכל מסכימים כי רע הדבר. השאלה היא איך להתגבר על הרע, וכאן מתחילים חילוקי הדעות. איני מאמין במהפכות שתבואנה במאמר-פה באמצאות כגון ״ועד עליון״ מורכב מנציגי ארגונים כלכליים או מקצועיים ארציים, כל-כוללים, שאינם בנמצא. איני מאמין בזאת וחושב את עצם האמונה הזאת להוצאת כוח לבטלה ולהסחת הדעת מהעבודה המעשית אשר עלינו לעשות.

אני מצטער מאוד שעלי לסיים את הבירור בינינו בקביעת העובדה שדעותינו מחולקות בנקודה זאת.

בכל הכבוד,

מ. שרתוק

הערות: