8
מכתב אל עו"ד
אריה קלימנטינובסקי,[1]
תל-אביב
8.6.1942
משמר המולדת
א.נ.
הנני לענות למכתב כבודו מ-4 ביוני בשאלת הגיוס והקמת ״משמר המולדת״.[2]
עלי לציין כי הנחתו לגבי ההתגייסות המועטה אינה עומדת במבחן העובדות.
ראשית, עובדה
היא שביחס לפלוגות חיל הרגלים הארץ-ישראליות (״באפס״) יש הבטחה מפורשת כי הן
מיועדות אך ורק להגנת הארץ והדבר ידוע היטב לציבור המועמדים לגיוס.
שנית, עובדה
היא שהנענים לקריאה מתגייסים במספרים שווים כמעט לפלוגות הרגלים המיועדות להישאר
בארץ ולפלוגות הנהגים המיועדות לשירות ברחבי המזרח התיכון.
אשר להצעתו בדבר ״משמר המולדת״, ספק רב אם יש מצד השלטונות נכונות
כלשהי להקימו במידות שתספקנה את היישוב ותשמשנה תוספת ממשית לכוחות הגנת הארץ.
למעשה, קיים בתוכנו ״משמר המולדת״ בדמות חיל הנוטרים. חַיִל זה עומד
לפני הרחבה ניכרת מאוד בעצם הימים האלה. ההרחבה תאפשר אימון צבאי להרבה אלפים,
אומנם, גם אם ננצל את כל האפשרויות הנפתחות לפנינו בכיוון זה, יישארו שני נעלמים,
והם:
מידת נכונותם של השלטונות להסתייע בפועל בכל האלפים הרבים שיאומנו,
ומידת יכולתם לצייד את המאומנים בכל הדרוש.
אולם נעלמים אלה קיימים גם לגבי ״משמר המולדת״.
על כל פנים, יש לראות את הגיוס לפלוגות חיל הרגלים כצורה היעילה
ביותר של שיתופנו בהגנת הארץ, וכל עוד מסגרת השיתוף הזה לא נוצלה על ידינו במלואה,
אין להחליש את המאמץ המכוון לניצולה המלא על ידי חיפוש אחרי מסגרות אחרות, פחות
יעילות.
בכבוד רב,
משה שרתוק
הנהלת הסוכנות היהודית
[1] אריה
קלימנטינובסקי (כלימור) יליד זיכרון יעקב. עו״ד בת״א. אחרי קום המדינה שופט שלום.
