6. מכתב אל המזכיר הראשי ג'ון מקפרסון, ירושלים - גיוס למשטרה - 4.6.1942
שם הספר  מאבק מדיני ב'
שם הפרק  6. מכתב אל המזכיר הראשי ג'ון מקפרסון, ירושלים - גיוס למשטרה - 4.6.1942
כותרת משנה  אנגלית

6

מכתב אל המזכיר הראשי ג'ון מקפרסון, ירושלים

4.6.1942

(אנגלית)

גיוס למשטרה

 

מר מקפרסון יקר,

 

אני מרשה לעצמי לחזור לשיחותינו ולתכתובתנו בעבר בנושא כשירותם של [העולים] ״הבלתי-חוקיים״ לשרת במשטרות העזר, שהסתיימו במכתבך מס' 108/40 sf מ-19 בנובמבר 1940, שם הודעת לנו על החלטתה השלילית של הממשלה בנושא זה.[1]

בקשר לפניות המופנות עכשיו אלינו לספק מספר ניכר של אנשים חדשים למסגרת השוטרים המוספים הזמניים (.[2] (t.a.p ולמשטרת היישובים העבריים (.[3],(j.s.p אני רואה צורך להעלות שאלה זו מחדש.[4]

התושבים ״הבלתי-חוקיים״[5] השתלבו היטב בקהילה היהודית הארץ-ישראלית עד כדי כך שהאיסור על הצטרפותם לשירותים הנ״ל מעורר בעיה ממשית. הקושי מחריף במיוחד כאשר מוטל על יישוב לספק ״מכסה״ של מגויסים למשטרה. לפעמים דווקא ״הבלתי־חוקיים״ שבקרב אנשי היישוב הם המתאימים ביותר לתפקידי משטרת עזר. אי היכולת של היישובים להציב אנשים אלה למשטרה מקשה עליהם עד מאוד למלא את ״מכסתם״.

התפקידים שבשבילם נדרשים האנשים עכשיו כשוטרים מוספים זמניים, כגון שמירת חופים ושדות תעופה, קשורים במישרין במלחמה, והכוונה היא שהאנשים הממלאים אותם ייטלו חלק, לעת צורך, בפעולות נגד האויב. בנסיבות אלה אי־כשירותם של ״הבלתי־חוקיים״ לתפקידי משטרת עזר, שעה שהם נחשבים כשירים לשירות צבאי מלא, נושאת אופי אנכרוניסטי משהו, ואני תוהה האם, כאמצעי חירום, אין מקום לאפשר עכשיו לאנשים הללו להתגייס למשטרת היישובים העבריים ולמשטרה המוספת הזמנית (בהבדל מהמשטרה הרגילה),

אודה לך אם העניין יידון מחדש בדחיפות לאור העובדות שהועלו לעיל.

 

שלך בכנות,

מ, שרתוק

 

הערות:

[1] מכתב זה לא אותר, אך ברי כי במהלך נובמבר 1940 דן מ״ש עם מקפרסון בגורל מעפילי ספינות ״מילוס״, ״פסיפיק״ ו״פטריה״, וכן גם בשאלות הגיוס והגנת היישוב. מ״ש דיווח ב-21.11.1940, בישיבת הוועדה המדינית של מפא״י, כי שר המושבות לויד הסביר לח״ו, שממשלת בריטניה נאלצת לעמוד על החלטתה למנוע הישארות המעפילים בא״י ולשלחם למקום אחר (יומ״מ הי. עמי 129). נוכח המספר הגדול של מעפילים שהובאו לנמל חיפה בנובמבר 1940 לאחר שספינותיהם נלכדו בים הפתוח, פרסם הקבינט ב-27.11.1940 את החלטתו העקרונית לגרש מכאן והלאה את העולים הבלתי-חוקיים ולא להתיר את שובם לארץ אחרי המלחמה (ר׳ כהן, עמ' 74). ח״ו ואנשיו בלונדון, שמראשית המלחמה מיקדו את עיקר עשייתם המדינית במו״מ להקמת כוח יהודי לוחם במסגרת הצבא הבריטי, חששו כי תגובה חריפה ביישוב נגד גזרות העלייה עלולה לבלום מהלך זה. באותו זמן היו ראשי הממשל המנדטורי, וכמובן ראשי היישוב, מודעים לצורך בהרחבתן וחיזוקן של המשטרה ומשטרת היישובים העבריים. במשטרה בוצעה ב-1940 ריאורגניזציה יסודית. באפריל 1941 התירו הבריטים להרחיב את מספר ״השוטרים המוספים״ (על הגדלת יחידת השוטרים המוספים ר׳ להלן בחודש יולי). מראשית 1941 חזר מ״ש ותבע לשחרר מעפילים הכלואים במחנות, לגייסם לצבא ו/או כ״שוטרים מוספים״ למילוי משימות מיוחדות, ולהגדיל בכך את פוטנציאל הגיוס של היישוב וחלקו במאמץ המלחמה (ר׳ למשל מכתבו לקולונל ג'ון מק-קנדליש (קהיר) 31.3.1941, אצ״מ S 25/58). מ״ש קשר תביעתו זו בתביעה להגדלת מכסות העלייה.

[2] Temporary Additional Police.

[3] .Jewish Settelment Police

[4] מפקדת הצבא הבריטי בא״י דרשה מהסוכנות נתונים על מספר הכשירים לגיוס לצבא, על אלה היכולים לשרת בתפקידים לא צבאיים, ועל אלה שאין לגייסם משום שהם מועסקים בעבודות חיוניות למאמץ המלחמה (ר׳ 8.5.1942 אצ״מ S 25/5089). מ״ש השיב לפנייה זו ב-19.5.1942 (ר׳ מאבק א-1, מסמך 144). ב-3.5.1942 דיווחו מ״ש ודב יוסף בישיבת הנהלת הסוכנות (ר׳ מאבק א-1, מסמך 121) על פגישתם בנושא זה עם גנרל מק-קונל ועל הצעדים להרחבת מסגרות הנוטרות ומשמר החוף.

[5] כוונת מ״ש, כנראה, לניצולי ״פטריה״, שהורשו להיכנס לארץ לאחר הטבעתה בחיפה, ולמעפילים שלא נתפסו אך מספרם המשוער קוזז ממכסות העלייה הרשמיות.

 
העתקת קישור